"קור ואכזריות "

"קור ואכזריות "

FOR GOOD • 28 במרץ 2013

לפי בקשתו של רפאל, אני מפרסם את הסקירה הקטנה של המאמר "קור ואכזריות" ( שהעלתי לאלפוני ) גם בפורום הכללי, כדי שכל מי שרוצה, יוכל להגיב ולדון עליה. בזמנו החופשי כמובן.


( בהמשך לסקירה על "תולדות המיניות" של פוקו - )

אחד הטקסטים העיוניים הידועים ביותר, המשפיעים ביותר, שעוררו את מירב הדיונים והויכוחים אודות הסאדו-מאזו הוא ההקדמה המופתית שכתב הפילוסוף ז'יל דלייז לספרו של מאזוך "ונוס-בפרווה", הנקראת "קור ואכזריות". ושהיום, במבט לאחור, נוהגים לחלק את כל החשיבה על הסאדו-מאזוכיזם לתקופה שלפני ואחרי שההקדמה הזאת ראתה אור. ההקדמה היא ארוכה מאד, והיא אינה מופיעה בתרגום של "וונוס-בפרווה" לעברית. לא נוכל אפוא להגיש פה אלא תקציר של המיץ-תמצית של הטיעון המרכזי שלה.

מה שדלייז עושה בהקדמה זה לפרק את המושג המתעתע של ה"סאדו-מאזוכיזם" באמצעות קריאה צמודת-טקסט ומנומקת בכתבים של סאד ושל מאזוך. הוא מראה שכל אחד מהם חי בעולם פנטזמטי שונה לחלוטין, מפעיל כדי ליצור אותו מנגנונים פסיכולוגיים שונים לחלוטין ( לא את אותם המנגנונים רק במהופך, אלא מנגנונים מסדר שונה לגמרי, שונים מהותית ), ושהם לא מחפשים אחד את השני. הסאדיסט והמאזוכיסט אינם יכולים "להיפגש" באמת, לפי הקריאה של דלייז, מפני שכל אחד מהם משבש לשני את תוכניתו. את הטיעון שלו מדגימה יפה הבדיחה שנחשבת לבדיחת הבדס"מ הכי מפורסמת, שהיא גם עמוקה מאד. הבדיחה היא קצרצרה, והולכת ככה :
סאדיסט ומאזוכיסט נפגשים.
המאזוכיסט אומר לסאדיסט ( בקול מתחנן ) : " תרביץ לי, תרביץ לי "
הסאדיסט עונה ( בקול טיזרי ) : "לא רוצה, לא רוצה "
כפי שאנו רואים, הבדיחה מלמדת אותנו שהמפגש בין סאדיסט טהור ומאזוכיסט טהור לא ילך - שהוא מוביל לב א ג על המישור של התשוקה
סאדיסט טהור לא מחפש מישהו שנהנה מהאכזריות שלו. זה יבאס אותו להתקל במאזוכיסט טהור. כי איך בדיוק תתעלל במישהו כזה ? הסאדיסט לא מעוניין בקורבן שמעוניין להיות קורבן .מה שמאפיין את היחס של הגיבורים של סאד לסבל של הקורבנות שלהם הוא בחשבון אחרון מעין 'אדישות' צוחקת. ואין להם התקשרות רגשית אליהם.
במילים אחרות, השדה של הסטיות המיניות מאורגן בצמדים של ניגודים שרק נראים לנו משלימים. כך גם לדוגמא, האקסהביציוניסט ( החשפן המתערטל ) לא מחפש וויאריסט ( מציצן ) - כי הוא נדלק בדר"כ מהבעות פנים של הפתעה או מבוכה או של פחד ( שניתן למצוא אותן למרבה הצער יותר בקלות אצל ילדות קטנות או נערות רכות בשנים ). וסצנה שבה אקצביציוניסט יתערטל בסלון ביתו בעוד הוויאריסט יציץ עליו, ושניהם יהיו מסופקים ומאושרים - סצנה "מאושרת" כזו אינה מציאותית, והיא לעולם לא תתרחש. הם אינם מחפשים אחד את השני.
מה שמאזוכיסט כמו מאזוך מחפש הוא מישהי שתשאיל את עצמה לפנטזיות שלו, שתעשה עבורו את כל הטרארם שמדליק א ו ת ו.
בכל אופן, גם אם דלייז צודק, והמפגש בין סאדיסט טהור ומאזוכיסט טהור ככל הנראה ייגמר בבכי, אל לנו לדאוג יותר מדי, מפני שבמציאות האנושית סאדיסט טהור ומאזוכיסט טהור הם יצורים נדירים מאד מאד.

נ.ב - כדי להגיע מוכנים יותר לקריאה משתלמת בטקסטים האלו, כדאי גם לקרוא לפני כן את שני ספרי-היסוד של הפסיכואנאליזה - "פשר החלומות" ו"שלוש מסות על התאוריה המינית" של פרויד, ואת המאמרים שלו " מבוא לנרקיסיזם", "מעבר לעקרון העונג", ואת המאמר: " הבעייה הכלכלית של המאזוכיזם" ( שבו פרויד חוזר בו מן הנוסחא המוקדמת שלו שעל פיה "המאזוכיזם הוא סאדיזם שפנה כלפי העצמי", ומנסה להסביר לנו למה הוא סבור שהמאזוכיזם הוא ראשוני יותר מהסאדיזם במנגנון הנפשי )
* אזהרה: רשימת הקריאה הזו בפירוש אינה מומלצת לכרסתנים חרמנים נטולי-בינה ומוכי-יגון, אלא אך רק לאנשים שחפצים להבין את עצמם טיפה יותר..


www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=9nGsUbZpCKM
( האגדה על התקליט הראשון והאחרון של הוולוט אנדרגראונד מספרת שרק חמישים אישים קנו אותו כשהוא יצא לאור. אבל שכל אחד מהם הקים אח"כ להקה. לו ריד אמר עליו, שהוא רצה לעשות את תקליט הרוקנרול הראשון שיהיה באמת למבוגרים )
חג חירות שמח !

Re: "קור ואכזריות "

Mary Jane • 28 במרץ 2013

הו, Coldness and Cruelty (:

אוסיף עוד קצת על עמדתו של דלז בנוגע למזוכיזם הגברי (מתוך עבודה שכתבתי פעם, בהתבסס על הטקסט ופרשנויות).

לדבריו לא נכון לומר כי המזוכיסט מבקש לקבל עליו באופן פאסיבי את עולו של סובייקט אחר. המזוכיסט מבקש לקנות שליטה מלאה על עולמו, בביימו סצנה על פי צרכיו. בתשוקתו המזוכיסטית הוא פועל נגד הכוח והשררה של האב, שכן מה שנחבל ומוכה הוא למעשה האב, המתגלם במזוכיסט (הגברי). לא רק זאת, אלא שחזרתו התוקפנית של האב נמנעת, כעת, לאחר שהוכה ונחבל, והמזוכיסט יכול לכונן סדר חדש בו האב ממוגר ומתפנה מקום לאם, המענה הסדיסטית, לשלוט בחיי הבן.

המזוכיסט כלל אינו מעונה תחת משמרתו הדוחקת של הסופר- אגו. הוא למעשה עושה את רצון האגו, שנמעך רק לכאורה, ומגשים את התשוקה לגרש לעד את האב המסרס. אם חסר לו דבר מה, הרי שחסר לו סופר-אגו, ולא אגו. הדמיון שלו לאביו מעורר בו את רגש האשמה, ועליו הוא מכפר באקט חתרני של הענשה מזככת.

בשל העובדה שפרויד רואה בכניעה סיטואציה נשית טיפוסית ונורמלית (ועל כך אפשר להתווכח, אבל זה לא המקום ), הוא ממשיך וטוען לכך שהגבר המזוכיסטי הוא נשי- שכן מוטלת בספק הזדהותו עם העמדות המאפיינות את המין הגברי. מאחר שדלז מיקם את הגיבור המזוכיסטי שלו בעמדה אקטיבית, שמפעילה דווקא טקטיקה שאינה נכנעת לדיכוי ואף חותרת תחתיו באופן מתוחכם, יש בכך בכדי להשיב למזוכיסט הגברי את גבריותו, על כל המשתמע מכך.

Mary Jane • 28 במרץ 2013

אגב, הטקסט נכתב בשנת 1967.

Mary Jane • 28 במרץ 2013

בהקשר זה, האם מישהו מכיר מקורות מלומדים, שיכולים לשפוך אור על הסאדיזם הנשי ?

Re: "קור ואכזריות "

FOR GOOD • 28 במרץ 2013

כן, מארי. לפי הקריאה של דלז המאזוכיזסט בהחלט חותר תחת הסמכות של האב, והפנטזיה שלו היא תעלול חתרני שנועד להשפיל את "הסופר-אגו" ( = את ההפנמה של הסמכות ההורית ) שלגביו הוא חש שהיא ישות אכזרית ומאמללת, שאינה מעוניינת בעונג שלו.
עוד נקודה מעניינת בעיני בפרשנות של דלז, היא שהוא מתאר את הפנטזיה המאזוכיסטית כמעין תנועת מטוטלת - שמתחילה ממשיכה לנשים חמות, אמהיות, מכילות ואוהבות ומקוצנת בהדרגה עד למשיכה לנשים רעות, אנוכיות, קרות ואכזריות. וכשהמטוטלת הפנטזמטית מגיעה עד לנקודת הקיצון הזאת, הנסיון לחיות את הפנטזיה מגיע לקיצו. ולכן "וונוס בפרווה" מסתיים בטרגדיה ההיא, שבה וונדה עוזבת אותו לטובת "היווני". אבל בעצם זה מאזוך שדוחף אותה לבחירה הזאת, כי היא הרי ממילא, למן הרגע הראשון, רק משחקת את התסריטים שלו..

נ.ב - לגבי הסאדיזם הנשי, מארי, אנחנו מחכים בקוצר רוח שאת תפרסמי כבר משהו, ווינק ווינק (:

נחמד גם אם פנטסטי למדי לעניותי

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 28 במרץ 2013

וראבאק הניחו כבר לפרוייד

יוצאת לחיפוש אחר משהו טוב שיהווה תחליף אם פוקו לא מסודר לכם מספיק

רק לא פרוייד

Re: "קור ואכזריות "

Mary Jane • 28 במרץ 2013

מצחיק. טוב שלא שלחת את הקוראים לשבועיים של עיון בסיפרייה. אני עם פרח בעניין זה - היה לנו מספיק מפרויד ובייחוד מאובססיית הפאלוס שלו (ראה ערך תסביך אלקטרה הידוע לשמצה. קנאת פין אלק. מי בכלל רוצה פין).

Re: "קור ואכזריות "

פרלין​(נשלטת){ש} • 28 במרץ 2013

אני מתה על פרויד.
אגב, בקריאה פמיניסטית נהוג לומר שקנאת פין היא פשוט הרצון להיות גבר במובן של הכוח והמעמד בחברה פטריאכלית. ובתקופה של פרויד נראה לי כאילו כל אשה עם קצת שכל בראשה היתה מעדיפה להיות גבר.

בכלל, צריך לקרוא את פרויד כשהרקע של התקופה בה נכתבו הדברים כל הזמו במאחורה של הראש. רק אז אפשר, לדעתי, להפריד בין המוץ לתבן ואולי כן לשאוב ממנו כמה אמיתות אוניברסליות.

Re: "קור ואכזריות "

Mary Jane • 28 במרץ 2013

קשה להצביע על קריאה פמיניסטית אחת, שכן הפמיניסטיות מסכימות ביניהן רק על כך שפמיניזם עדיף על שוביניזם, כך נראה. חלק מן הפמיניסטיות, ובכלל, חלק מן ההוגים, רואים לנכון לפרש את "קנאת הפין" הפרוידאנית במונחים מופשטים של כוח. חלקם האחר מתייחס לדברים כפשוטם, באופן פיזי. אני נוטה יותר לצדד בפרשנות לפיה הקנאה היא בתכונות הפיזיות, לפחות בהתחלה, בילדות. לאחר מכן נותרים גלגוליה, המתבטאים באופנים שציינת. קריאה בטקסטים של פרויד תומכת בכך, לראייתי.

מובן שכל טקסט צריך להילקח בערבון מוגבל ובכפוף למגבלות הזמן, שלא נאמר, צוק העתים... וכן ברור שפרויד הוא הוגה דגול. בכל אופן, הצבת הפאלוס כציר אנושי מרכזי היא שערוריה, לטעמי, בייחוד כשמדובר בהוגה בסדר גודל כזה, וטעות שמקורה בנטיה לראות בעצמנו, או במקרה של פרויד - בגופנו, כנקודת מוצא לאמת. ואילו האמת, ככל שקיימת כזו, מרחפת מעלינו, ולא נובעת מהתבוננותם של מוקדי הכוח בחברה איש ברעהו (או שכן? ..מה שמחזיר אותנו לדיון בפוקו, לשמחתה של פלאוור).

Mary Jane • 28 במרץ 2013

תימוכין מויקיפדיה, בערך "תסביך אלקטרה" (מתעצלת לפנות לטקסטים המקוריים למרות שיש לי אותם, עמך הסליחה):

"רעיון קיומו של תסביך אלקטרה מקובל על הפסיכואנליטיקאים הקרובים לגישתו של פרויד, אך מעורר ביקורת מחוגים אחרים. הפמיניזם מתייחס לתאוריה זו כאל תאוריה סקסיסטית. ההנחה כי נשים חוות קנאת פין נובעת על פי דעת רבים מההנחה הוויקטוריאנית כי אברי המין הגבריים עדיפים על אלה הנשיים, וכי לגבר ככלל עדיפות על האישה, שתגרום לה בתת-המודע לשאוף להיות כמותו מבחינה גופנית."