Milonga(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
29 במרץ 2013
כניעה
מצאתי את הטקסט הזה לפני כשנה ברשת,
אני לא יודעת מי הכותב, אבל המילים ריגשו אותי מאוד בזמנו. ועדיין... 
אולי הוא פורסם גם כאן? אולי מישהו יודע מי כתב אותו? (סתם, כדי לפרגן לכותב...) אשמח לתגובות. שבת שלום. M -------------------------------------------------- כניעה. כניעה היא התגברות. התגברות הרוח על הרוח. התגברות הלהט על העצב. התגברות ה"אני מאמין" על ה"אני רוצה". כניעה. לתת את כל מה שיש ולרצות לתת עוד. ועוד. עד שלא יישאר שום דבר שלא ניתן. כניעה. לבוא מתוך להט. לבוא מתוך תשוקה. לבוא מתוך החושך אל האור. לבוא הביתה. להוריד את התרמיל הכבד מהגב. את הבגדים. את העור. את הגשמיות. ללכת לאיבוד בתוך חיבוק. כניעה. לוותר על כל מה שמיותר. על כל מה שמפריע. לקפוץ עירומה לתוך בריכה בעיניים עצומות. לדעת מראש את מגעם המרגיע והטוב של המים. לא לפקפק בכלל שהם יהיו שם. כניעה. למסור את הנשק. להניף דגל לבן. למכור את השדים לעבדות. להבין שהאויב היה שרוי בפנים, בפנוכו, ולמסור אותו יחד עם עצמך לאוהב. שיעשה בך מה שיעלה מלפניו. כניעה. מראית עין של חולשה, של הכרה בעליונות מי שנכנעים לו. למעשה, צעד של בחירה, בחירה מרצון, של ויתור על עמדה של כוח כדי לקבל עמדה של עוצמה. כניעה. אין שום הצדקה לכניעה. אין שום הצדקה לחוסר שוויון. פרט להצדקה אחת: הכניעה היא ניצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי. חוסר השוויון הוא אופטי: מי שבורחת מכבוד, הכבוד רודף אחריה. וכמה כבוד שרוי בכניעה! כניעה. הנתינה היחידה שאני מכיר שהיא הקבלה המוחלטת. ביטוי של רצון טהור ומזוקק. ביטוי של זעקת הקורבן המקריב את עצמו כדי להיוולד מחדש ללא כבלים. כניעה. המקום שבו בטחון מחליף את החיפוש המתמיד אחר נקודת אחיזה. המקום שבו מרפים. המקום שבו נמסים. המקום שבו באמת מרגישים שבאים הביתה. כניעה עמדה שכולה ניצחון בלי מפסידים. עמדה של בחירה מרצון להיות כחומר ביד היוצר. לדעת שהיוצר מגשים עבורך את הצורה שנועדה לך, שזה שלך ולא של אף אחד אחר. כניעה מילה אחרת עבור מתן אמון. והלא היא משאת הנפש הנחפצת מכולן - לתת אמון ולהרגיש איך כבלי הפחד נמסים וניתקים ונופלים להם. כניעה מצב נפשי. מצב קיומי. יש הקוראים לה – אהבה. כניעה. זר לא יבין זאת. |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
29 במרץ 2013
וואו
אין לי מושג מי המחבר או המחברת,אך הטקסט נפלא
ישר אל תוך הלב ! |
|
|
|
Milonga(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
29 במרץ 2013
Re: וואו Venus Doom כתב/ה: אין לי מושג מי המחבר או המחברת,אך הטקסט נפלא
ישר אל תוך הלב ! שמחה שאהבת. גם אני הגבתי בוואו ענק בזמנו...
|
|
|
Tomereko
|
לפני 11 שנים •
29 במרץ 2013
מצטרף לואוו
מקסים
תודה לכותב/ת האלמוני על הטקסט המדהים הזה ותודה לך שפרסמת אותו חג שמח |
|
|
|
Milonga(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
29 במרץ 2013
Re: מצטרף לואוו tomereko כתב/ה: מקסים
תודה לכותב/ת האלמוני על הטקסט המדהים הזה ותודה לך שפרסמת אותו חג שמח בכיף.
חג שמח! |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 11 שנים •
30 במרץ 2013
טקסט יפיפיה, ולרובו הגדול אני מסכים. התחברתי במיוחד למשפט
"אין שום הצדקה לכניעה. אין שום הצדקה לחוסר שוויון. פרט להצדקה אחת: הכניעה היא ניצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי." ומתוך כך, בכל זאת יש לי על הטקסט טיפת ביקורת, ברשותך. הוא בכל זאת מבקש הצדקה, כמו "וכמה כבוד יש בכניעה!". או כל מני אוקסימרונים ברוח של "הפסד הוא נצחון" וכדומה. אני פחות מתחבר אליהם, כי זה נתפס אצלי קצת מכובס מדי: הפסד הוא הפסד, ניצחון הוא ניצחון. ובכניעה אין הרבה כבוד. אבל זה כל היפה בה, שאין צורך בכבוד. אתה משיל אותו מעליך, או שהוא נלקח ממך, בשביל לחוש, בשביל להתחבר לחיה הראשונית שבך. |
|
|
Mary Jane
|
לפני 11 שנים •
30 במרץ 2013
בכנות, תמיד כשאני נתקלת בטקסטים מסוג זה, עולות בי תחושות לא נעימות. אולי כי הוא מביע עמדות שונות כמעט לחלוטין מרגשותיי. אך גם בגלל כל מיני צירופים כמו: "התגברות הרוח על הרוח", "לוותר על כל מה שמיותר", "נצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי", "כמה כבוד שרוי בכניעה" (ועוד ועוד), ואיזה רגש דרמטי, תלותי, מעיק ומחניק.
כך לראייתי בלבד. הרשיתי לעצמי לבקר באופן זה כי לא את כתבת את הטקסט וכי ביקשת לשמוע תגובות והנחתי שהבקשה הזו התייחסה לכל קשת התגבות ולא רק לתגובות מתפעמות ושיו איזה מהמם. |
|
|
|
Milonga(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
30 במרץ 2013
Mary Jane כתב/ה: בכנות, תמיד כשאני נתקלת בטקסטים מסוג זה, עולות בי תחושות לא נעימות. אולי כי הוא מביע עמדות שונות כמעט לחלוטין מרגשותיי. אך גם בגלל כל מיני צירופים כמו: "התגברות הרוח על הרוח", "לוותר על כל מה שמיותר", "נצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי", "כמה כבוד שרוי בכניעה" (ועוד ועוד), ואיזה רגש דרמטי, תלותי, מעיק ומחניק.
כך לראייתי בלבד. הרשיתי לעצמי לבקר באופן זה כי לא את כתבת את הטקסט וכי ביקשת לשמוע תגובות והנחתי שהבקשה הזו התייחסה לכל קשת התגבות ולא רק לתגובות מתפעמות ושיו איזה מהמם. תודה על התגובה הזו, יקירתי. גם אם הטקסט היה שלי - הייתי מודה לך. למה? זה מאוד פשוט. כי אני לא מאלה שתמיד צודקים, כי אני סקרנית ומוכנה לשמוע עוד דעות, כי בכל דעה ששונה משלי - אולי - מסתתרת אמת אחרת, אמת שהייתה חבויה ממני. אמת - שאולי - כדאי לי להכיר בה. אז אני בהחלט פתוחה לתגובות שונות מ"שיו איזה מהמם".
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 11 שנים •
30 במרץ 2013
הטקסט הזה הזיז אצלי משהו.
במיוחד המשפטים: לבוא מתוך להט. לבוא מתוך תשוקה. לבוא מתוך החושך אל האור. לוותר על כל מה שמיותר. על כל מה שמפריע. לקפוץ עירומה לתוך בריכה בעיניים עצומות. להבין שהאויב היה שרוי בפנים, בפנוכו, הכניעה היא ניצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי. ובמיוחד: והלא היא משאת הנפש הנחפצת מכולן - לתת אמון ולהרגיש איך כבלי הפחד נמסים וניתקים ונופלים להם. |
|
|
|
Milonga(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
30 במרץ 2013
צ'ארנוחה כתב/ה: הטקסט הזה הזיז אצלי משהו.
במיוחד המשפטים: לבוא מתוך להט. לבוא מתוך תשוקה. לבוא מתוך החושך אל האור. לוותר על כל מה שמיותר. על כל מה שמפריע. לקפוץ עירומה לתוך בריכה בעיניים עצומות. להבין שהאויב היה שרוי בפנים, בפנוכו, הכניעה היא ניצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי. ובמיוחד: והלא היא משאת הנפש הנחפצת מכולן - לתת אמון ולהרגיש איך כבלי הפחד נמסים וניתקים ונופלים להם. כנראה שכל אחד ימצא בטקסט הזה משהו שידבר אליו במיוחד... תודה על התגובה.
|
|
|