בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
הבהרות...
התחלתי את הדיון במיסקונספציה, נתפסתי לקטנות, ראיתי את הכל בראיה צרה:
אם הרעיון היה שלה, אז מותר לו לפקפק. אבל אז ישבתי וחשבתי לעומק (חשבתי שזה היה די ברור מהתגובה האחרונה שלי, מסתבר שלא, אז אבהיר): מה זה באמת משנה מי יזם? בסופו של דבר, זה לא ממש לענין (ויותר מכך) בעיני שאם הרעיון היה שלה אז פתאום היא לא ראויה, זאת דעתי וכך בעיני. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
ולמען הסר ספק - בתגובה ללורי -
לא מצטטת כדי לא להכביד על השרשור,
כתבת שכנראה אני סולדת מהמעשה - אז לא, דעתי לא מגובשת לגבי מעשה המסירה, אך השפוטיות שבאה בעקבותיו לא נראית לי... |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
זה כל העניין - שלא מדובר בשיפוטיות. השאלה "איך זה ירגיש" היא לא שאלה של שיפוטיות דווקא. היא יכולה באותה מידה לבוא ממקום של חשש להרוס את הטוב הקיים. זו שאלה של בן אדם שכמו כל בן אדם נורמלי, מתחבט קצת לפני שהוא רץ לממש רעיון שידוע כלא פשוט למימוש, או לפחות מתעניין באיך אחרים הרגישו במצב דומה.
באופן אישי, הייתי שמחה אם לפני שאני מנסה משהו חדש עם בן הזוג שלי הייתה לי האופציה לבוא לפורום, להתלבט "בקול רם" ולקבל תגובות ושיתופים. לומדת, אני מקבלת את הרתיעה שלך ואני גם מסכימה עם הרבה מהדברים שכתבת, מה שמפריע לי הוא שפסלת את עצם השאלה. הייתי יכולה לומר "אני הייתי מאד נפגעת אם מישהו היה חושב עלי ככה" (או משהו כזה, ולפרט למה את מרגישה ככה לגבי זה) וזה היה נשמע אמיתי ומהלב וזה היה מקובל. אבל אני לא אוהבת את זה ש"יוצאים" על מישהו רק על זה שהוא העיז לפתוח את הפה ולשתף במחשבות שלו. זה גורם לי להרגיש שכשאני ארצה לשתף, עדיף שאשמור את המחשבות שלי לעצמי. ואז מה עשינו בזה. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
יולי תודה לך על התגובה
למיטב ידיעתי ההתלבטות פה היא לאחר פעמיים שניסה את המעשה
ואין לי מה לשתף כל כך מעצמי, מעולם לא חוויתי דבר זהה על בשרי אני מתיחסת לכך לפי סט הערכים ונקודת מבטי מהצד. החוויה הכי קרובה אולי שחוויתי לכך היא שעד כה היתי אך ורק עם נשואים, כך שתמיד חלקתי את הפרטנרים שלי עם עוד אישה (זה לא בדיוק מסירה אבל זה הכי קרוב שהיה לי), ורק במקרה אחד שבו היו מעורבים רגשות רק שם בעצם היתה לי בעיה עם כך. אבל מעולם לא עלו בי שאלות לגבי אופיים של הפרטנרים שלי, אם הבנתי נכון את הכוון שלך.. ולגבי השיתוף בפורום: כל עוד שומרים על רוח הדיון, נראה לי לגיטימי שכל אחד יוכל להביע את דעתו.. אחרת תהיה פה בעיה לצד המתנגד להביע את עצמו בדיוק באותה המידה... |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
ולכן נשתדל לא לומר זה לזה "גועל נפש"
|
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
יולי Yuli כתב/ה: ולכן נשתדל לא לומר זה לזה "גועל נפש"
צודקת ואני מתנצלת על ההתלהמות הרגעית שם... |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
Re: לומדת לילית חדשה כתב/ה: השולט הוא זה שעשה את זה. גם אם הפנטזיה היא של הנשלטת- הוא הסכים למסירה והוא מסר אותה. זה לא משהו שנשלטת יכולה לעשות לבד. אם פתאום הנשלטת טמאה ולא ראויה כי היא היא נמסרה/ כי חלקו אותה עם אחרים או מה שזה לא יהיה- מה זה אומר על השולט אם במילותיו, בהוראותיו, במעשיו וברצונותיו הוא הפך אותה ללא ראויה בעיניו? אני חושב שאולי זה אומר שהוא בן אדם, כמו כל השולטים (נו טוב, רובם). וכבן אדם, הוא לא תמיד יודע מראש איך דברים ירגישו לו בדיעבד, והוא עושה דברים שבמחשבה לאחור הוא מצטער עליהם, והוא לא בוחר ברגשות שלו אלא הם בוחרים בו, גם אם המוח צועק את ההיפך המוחלט. כתבתי "אולי" בתחילת דבריי, כי אני חושב שלסיטואציה הזו ולמחשבות ולרגשות שהיא עשויה לעורר בשולט יכולים להיות תסריטים רבים. אני מניח שיכול להתקיים תסריט שבו השולט מוסר את הנשלטת תאבת המשפחה והילדים שלו לאחרים מתוך ידיעה ברורה שהמעשה יהפכנה לטמאה בעיניו וישים קץ לחלומותיה, ידיעה שהוא אינו טורח לחלוק עמה טרם הביצוע. אני מסכים שאפשר לבקר את השולט הזה. אבל ציניות מהסוג הזה לאו דווקא מתחייבת. בקלות אני יכול להעלות בדעתי תרחיש אחר, שבו השולט סובר טרם המעשה כי הוא מסייע להגשמת פנטזיה משותפת לו ולזוגתו, וכי בסוף מעשה הם יחיו באושר ועושר (או לפחות כמו ריקי כהן מחדרה) עד עצם היום הזה. אבל בדיעבד הוא פשוט לא מסוגל להביט בה באותו אופן. זה אוכל אותו מבפנים, אבל הוא לא יכול לשנות את מה שהוא מרגיש. זו אופרה אחרת לגמרי. כזו שבה גם הוא קורבן. כזו שאם מישהו היה מרהיב עוז לחלוק בה, הייתי קורא בעניין רב. האם הרגש הזה של אותו שולט הוא ראוי? אולי ואולי לא, ככל שבכלל אפשר לשפוט רגשות, אבל השאלה עצמה מפספסת את המטרה בעיניי. כאשר שיפוט רגשות מתחיל, האפשרות לדיון משתף מסתיימת. אף אחד לא חולק את רגשותיו כדי לשמוע שהם גועל נפש ואיש אינו משתף בחוויה שנויה במחלוקת על מנת שיתקיפוהו. ככל שביקורת חדה וחותכת היא לגיטימית, היא לא תמיד במקום. בדיון אודות המוסריות שבעמדה זו או אחרת, ביקורת כזו יכולה לתרום ולהפרות. בדיון בו המשתתפים מתבקשים לחלוק מחוויותיהם ורגשותיהם, ביקורת, גם אם עדינה בהרבה מזו שבוטאה לאורך השרשור הזה, היא דבר סוגר ומכלה. ההפסד - מיעוטם של דיונים מרתקים כמו זה הנוכחי - הוא של כולנו. (אני כמובן לא מפנה את הדברים דווקא ספציפית אלייך, לילית חדשה. השאלה שלך פשוט סיפקה לי קרש לקפוץ ממנו למחשבותיי בנושא )
|
|
|
hrgiger
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
זאלופון - כל פעם שאתה מבליח אני מרוצה.
|
|
|
| RIS |
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
שתי תובנות ועוד אחת.
.
נדמה לי שהדברים שלהלן לא הודגשו מספיק אבל אני מתנצל מראש שלא עברתי על כל דפי השרשור הזה אלא ברפרוף ואם אין בדברים שלהלן משום חידוש, ובכן, אל תשלחו לי צ'ק בדואר. אם כן, שתי תובנות בעניין מסירה ועוד אחת קטנה. 1. בהנתן שההבדל בין יחסי שעבוד בדסמיים לאלימות פתולוגית בתוך המשפחה (כלומר, סתם מכות) נעוץ, בין השאר, באלמנט של ההסכמה, נדמה לי שאין דין הסכמה של הנשלטת להימסר למישהו זר כדין הסכמה לפעילויות בדסמיות אחרות. 2. בהנתן עקרון ההפיכות – כלומר שכל מה שנעשה במסגרת הפעילות הבדסמית הוא הפיך, קרי – שלא יישארו צלקות (כאלה שלא רוצים בהן), סימנים שלא יורדים, שיניים עקורות וכיו"ב, מסירה איננה נופלת תחת הכותרת הזאת בהיותה מעשה בלתי הפיך בעליל. ההסבר לטיעונים 1 ו-2 מתפרש כדלקמן: ככלל מקובל במקומותינו שכל הפעילויות הבדסמיות צריכות להנקט בזהירות כי במרקמי יחסים שונים מתקבלות תגובות שונות ולפעמים גם אם קיימת הסכמה לעשייה מסוימת ייתכן שבעקבותיה תגיע תגובה מאוחרת של התנגדות ושבירה. ואולם, having said that, מסירה איננה כשאר הפעילויות הנ"ל בהיותה אירוע השובר את רצף נקודות השליטה ככל ששליטה היא קשר/יחס צומח ומתפתח. ואיך נשבר הרצף הזה? פשוט, מתוך כך שהליבה של מיצוי יחסי שליטה – קרי, אינטימיות פיזית עם השולט, נסדקת בכך שמתקיימת אינטימיות פיזית עם מישהו או מישהי אחרים, יחידים או רבים. במילים פשוטות: כשאת בתוך יחסי שליטה, המאפיין החריף ביותר של השליטה היא ההתמסרות הנפשית והפיזית לשולט, עם דגש על הבלעדיות שאת מוסרת לו על עצמך. ומכאן, גם אם מסרת לו את הרשות לשבור את הבלעדיות הזאת – אפילו באופן חלקי– עדיין נותרת בעינה העובדה שהיא אכן נשברת. ובמילים עוד יותר פשוטות: מסירה איננה מקרה פרטי של מימוש שליטה כחלק מאינוונטר ארוך של פעילות בדסמיות שונות ומשונות אלא, הינה פרק בפני עצמו, רוביקון שכשחוצים אותו צריך לדעת מראש איפה תהיה הנחיתה שאחרת היא עשויה להיות מאוד לא רכה. ובקיצור: כשהוא נותן אותך לאחר/ים הוא מסכן מאוד את מירקם האינטימיות שנוצר ביניכם ושהוא פרטי שלכם ובמיוחד כך על רקע היותה של האינטימיות הזו לעיתים קרובות אינטימיות של היררכיה חד משמעית ונוקבת ובדרך כלל מתאפיינת בנגיעות קשות, בוטות ורחוקות מהסטנדרט (יהיה אשר יהיה). ובמשפט אחד: מסירה איננה כשאר העשיות הבדסמיות ומימושה איננו רק "שבירה של עוד גבול" אלא מעשה בלתי הפיך שאין להקל בו ראש. ואשר לי, בעיני, אם תשאלו לדעתי האישית, מסירה היא אקט שיכול להתקיים רק כ-PEEK של יחסי שליטה. רק כשיחסי השליטה הם עוצמתיים והדוקים ואם ורק אם שני הצדדים יודעים שישרדו אותו ושהוא נועד להעמיק את השליטה ולנעוץ אותה צעד אחד נוסף אל תוך הלב. . |
|
|
לילית חדשה
|
לפני 11 שנים •
2 באפר׳ 2013
זאלופון, באמת שאני מבינה מה שאתה אומר ואת הנקודה שלך, אני גם מסכימה איתה ברמה מסויימת אבל- עדיין קשה לי איתה.
אני מסכימה שהשולט הוא בן אדם ויכול להיות שהוא היה בטוח שהמסירה תעמיק את הקשר ויצא ההפך. אבל, לדעתי האישית השולט צריך לספר ולשתף את הנשלטת בלבטים האלה- אם השולט יודע שזה יהרוס את האפשרות לקשר ממוסד יותר- לכל הפחות השולט צריך לחלוק ולספר על כך לנשלטת. גם אם הוא יודע שמסירה עלולה להרוס את האפשרות- הוא צריך לספר לנשלטת על כך. אבל כמו שאמרתי- עדיין קשה לי עם המחשבה ששולט מחליט שנשלטת שלו טמאה ולא ראויה יותר כי היא מילאה את רצונו ובטחה בו. זה כמובן תקף גם למערכות של שולטת- נשלט, שולטת- נשלטת, שולט- נשלט ומתחלפים |
|
|