lori(נשלטת){ע_מ}
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
סימנים
כאחת שכבר קשה לסמן אותה ומאוד מתחברת לסימנים וכמה שיותר, יותר טוב.
אופוריה מוחלטת וריצות חוזרות למראה שוב ושוב, תיעוד של הסימנים הללו וכו׳ בין אם זה על התחת, על הגב, על הרגליים, על הירכיים.. גם סימנים גלויים עושים לי את זה. על הזרועות או לפעמים על הפנים. כאלה שלפעמים יכולים להראות כסתם מכה או סתם משהו לא ברור על הפנים עד לסימן ברור יותר, בין אם מושגים במתכוון ובין אם בטעות. איך אתם עם זה? |
|
|
cיגי
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
הייתי רוצה כל כך לחוש כמוך
אני כל הזמן נמצאת תחת "פקוח" כשרואים ללא כוונה סימן שלא הצלחתי להסתיר או סימנים שלא עוברים למשל מהשדיים הייתי רוצה להיות כל הזמן מסומנת עבורו אך אייך מתמודדים למשל כשאת אמורה לראות רופא והסימניים מהשדיים לא מגלידים? |
|
|
| opiate(שולט) |
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
there's nothing i like more than kissing a day old black and purple mark,
right at it's crescendo, before the healing starts. |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
אחד הדברים הכי מענגים זה הסימנים
ללכת איתה ברחוב ללטף ולחוש מבעד לבד את העור אני מאוד אוהב לראות אותם,לדעת שהם שלי. פעם מישהי אמרה לי שבכל פעם שאנחנו לא יחד היא מלטפת אותם וחוזרת לרגע. אני לא מגיע לרמת סימון כמו שלכם,אבל זה כבר ברור שמת על זה. |
|
|
|
lori(נשלטת){ע_מ}
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
A v עזוב אותך ״רמת סימון כמו שלכם״.
הגוף לצערי הרב מסתגל והיום די קשה להשאיר עליי סימנים. מה שפעם היה דורש מעט מאוד, דורש היום עבודה מאסיבית. אבל פעם ב... אדוני כפרה עליו משקיע בי ממש ומשאיר עליי סימני קרב :-) אישה צייתנית, אפשר לשאול למה את בפיקוח על זה כל הזמן? יצא לי ממש מעט פעמים להגיע לרופא עם סימנים עליי, בעיקר רופא נשים. לא שאלו אותי מעולם ולא נידבתי מידע. אם ישאלו אגיד שזה סאדו מאזו ואחייך, נראה לי. אני אמקד את זה קצת. בשנתיים האחרונות יוצא שנשארים לי סימנים על הפנים. חתך בשפה או חבורות שנשארות כמה ימים. בהתחלה נורא כעסתי ונבהלתי מזה, זה היה נראה לי כמו משהו ממש אסור, סוג של טאבו לאחרונה אני מתאהבת בהם. משקיעה יותר באיפור ונהנית מזה. איך אצלכם? |
|
|
|
A v(שולט)
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
חזרזירה כתב/ה: A v עזוב אותך ״רמת סימון כמו שלכם״.
הגוף לצערי הרב מסתגל והיום די קשה להשאיר עליי סימנים. מה שפעם היה דורש מעט מאוד, דורש היום עבודה מאסיבית. אבל פעם ב... אדוני כפרה עליו משקיע בי ממש ומשאיר עליי סימני קרב 
אישה צייתנית, אפשר לשאול למה את בפיקוח על זה כל הזמן? יצא לי ממש מעט פעמים להגיע לרופא עם סימנים עליי, בעיקר רופא נשים. לא שאלו אותי מעולם ולא נידבתי מידע. אם ישאלו אגיד שזה סאדו מאזו ואחייך, נראה לי. אני אמקד את זה קצת. בשנתיים האחרונות יוצא שנשארים לי סימנים על הפנים. חתך בשפה או חבורות שנשארות כמה ימים. בהתחלה נורא כעסתי ונבהלתי מזה, זה היה נראה לי כמו משהו ממש אסור, סוג של טאבו לאחרונה אני מתאהבת בהם. משקיעה יותר באיפור ונהנית מזה. איך אצלכם? לורי זו לא ביקורת חס וחלילה אני פשוט אוהב אחרת שאפו על ההשקעה שלו. ואישה צייתנית העלתה נקודה חשובה הסימנים במקומות כמו רופא או שבטעות בן משפחה רואה איך מסבירים למי שלא יודע? |
|
|
|
cיגי
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
חזרזירה כתב/ה: A v עזוב אותך ״רמת סימון כמו שלכם״.
הגוף לצערי הרב מסתגל והיום די קשה להשאיר עליי סימנים. מה שפעם היה דורש מעט מאוד, דורש היום עבודה מאסיבית. אבל פעם ב... אדוני כפרה עליו משקיע בי ממש ומשאיר עליי סימני קרב
אישה צייתנית, אפשר לשאול למה את בפיקוח על זה כל הזמן? יצא לי ממש מעט פעמים להגיע לרופא עם סימנים עליי, בעיקר רופא נשים. לא שאלו אותי מעולם ולא נידבתי מידע. אם ישאלו אגיד שזה סאדו מאזו ואחייך, נראה לי. אני אמקד את זה קצת. בשנתיים האחרונות יוצא שנשארים לי סימנים על הפנים. חתך בשפה או חבורות שנשארות כמה ימים. בהתחלה נורא כעסתי ונבהלתי מזה, זה היה נראה לי כמו משהו ממש אסור, סוג של טאבו לאחרונה אני מתאהבת בהם. משקיעה יותר באיפור ונהנית מזה. איך אצלכם? אני מניחה שלא הגעתי לחבורות כאלו בפנים .הייתי דואגת למרוח מייק אפ ושוכחת שזה לא לנצח.היה עלי למרוח שוב ושוב ולא תמיד זכרתי .כשיש ילדים זאת בעיה לא התכוונתי דווקא לרופא נשים כשדיברתי על שדיי |
|
|
לילי ש'
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
בעבודה הקודמת שלי עבדתי עם בנות שהיו לי לחברות טובות, אבל לא עד כדי כך שאספר להם על סאדו-מאזו (אבל כמעט).
כאשר באתי עם סימנים סגולים על הזרוע (שתועדו גם בבלוג) אחת מהן נחרדה ושאלה מה זה. צחקתי מהחרדה שלה ורמזתי לה שזה מסקס. היא שוב נחרדה ואמרה "אבל למה ככה?! תגידי לו בעדינות, שיזהר עליך!" צחקתי שוב ואמרתי לה שכל אחד אוהב אחרת, ולי אין בעיה עם זה. על המבט הלא מבין שלה עניתי שוב ב"כל אחד אוהב אחרת, לא כולם אוהבים עדין. את אוהבת עדין, אני לא" וצחקתי. בזה נגמר הסיפור. בקיצור: חינוך לסובלנות+הומור+לא לפרט יותר ממה שרוצים. במקרה אחר שהיו לי כחולים על התחת והייתי אצל רופאת עור שרצתה לבדוק נקודות חן בכל הגוף, אמרתי לה שהיום אני לא מורידה מכנסיים ובפעם הבאה כן (ידעתי שהתחתונים באותו רגע לא מכסים את הסימנים). היא שאלה למה, אמרתי לה "ככה. היום לא, בפעם הבאה שאני אהיה כאן אין לי בעיה. היום לא" וזהו. |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
הייתי שמחה להסתובב עם סימנים שעלולים לגרום לי להראות אפילו כאישה מוכה, אבל זה בעייתי מבחינת מקום העבודה... מעדיפה סימנים מוסתרים יותר.
וכן, זה נורא כיף
|
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 11 שנים •
3 באפר׳ 2013
אני מאד אוהבת את הסימנים, ובמידה שווה גם את איך שהם משפיעים עליו
מבחינתי יש משהו ממש כיפי בלגלות מה נשאר הפעם מהסשן, וכמה זמן זה ישאר, ואיך זה נראה, ולנסות לשחזר מה גרם לזה. ויש גם את החלק המשעשע של לשבת בארוחת שישי עם המשפחה או בפגישה עם לקוח, להרגיש כשמתיישבים את הסימנים, ולחייך חיוך קטן ביני לבין עצמי. הסימנים הכי גלויים שהיו לי היו בעיקר במחשוף, מה שחייב צניעות יחסית או קצת מייקאפ, אבל לא היו לי סימנים משמעותיים על הפנים או הזרועות. מה שכן, מסתבר שאם לא מחפשים מראש סימנים של חבלים על שורשי כף היד, לא שמים לב שהם שם
סימנים גורמים לי להיות יותר מודעת, וכשהם עלי סימנים אמנע מלהכנס לחדרי הלבשה יחד עם חברות / בנות משפחה שלא יודעות על העניין, ואלבש בגדים שיסתירו אותם. לגבי רופאים - עוד לא יצא לי שנדרשתי לחשוף את הסימנים, אבל אני מניחה שאם הם היו שואלים הייתי עונה כמו לורי 
|
|
|