lori{ע_מ}
|
לפני 11 שנים •
10 באפר׳ 2013
תהליכים
אני קוראת את עצמי אחורה לפעמים, במיילים ששלחתי לו מתחילת הקשר.
שמה לב לשינוי תהומי שעברתי. בעיקר בגישה. אני מזהה את ההתגרות שלי בו במיילים אז, את הניסיונות להשאר זקופה ולהוכיח ש"לא ניתן לכופף אותי". כמעט כל אדם ניתן לכופף, זו לא הנקודה. היום.. אני מאוד רוצה להגיש את עצמי לו על מגש של כסף. "נעשה ונשמע". מריונטה. הוא לא ישתעמם מזה, אני יודעת שהוא יהיה מאוד גאה בי. האגו לא תמיד מאפשר לי. אני מניחה שזה בסדר שיש לפעמים את האגו הזה, שמתעורר ומזכיר מאיפה באתי. אבל הרבה פעמים הוא מיותר. אני רואה את זה ושמה לב לזה בעצמי לא פעם. לפעמים אני שומעת על הקול שלו את העייפות ממאבק שאני יוצרת. הוא לא מאפשר לי ללכת לשם ואני נאלצת לקחת צעד אחורה מהקו הזה שמצייר את הגבול, עד לאן מותר לי "לבחון" אותו. לא מזמן, באיזשהו ריב ממש קטנטן, מתחתי את הגבול יותר מדי והרמתי את הקול שזה דבר שלא יעשה בקשר שלנו. פשוט לא יעשה. שם נגמרת הסבלנות שלו. לא הייתי צריכה לשמוע יותר מ"לורי תשתקי!" בשביל לדעת שחציתי את הגבול. באותו רגע, דמעות שטפו את עיניי ונצמדתי לרגליו, מנסה לפייס אותו. אני צופה עכשיו בסדרה "משחקי הכס". למען האמת זה התחיל כצפיה מאונס ולא צפיה מרצון. אני לא מתחברת לסדרות וסרטי פנטזיה. אדוני כן. ולכן כשהודיע לי שהוא ממתין עם העונה השלישית עד שאצפה בשתי העונות הראשונות במלואן, היה לי ברור שאין טעם לנסות לשכנע אותו אחרת. אז אני בעיצומו של המרתון כרגע, אדוני צופה יחד איתי. מקסימום שני פרקים בערב, יותר מזה המוח שלי מסרב לקלוט מה הולך שם. בפרק החמישי, כששני האחים "כלב הציד" ו"ההר" נלחמו זה בזה (וסלחו לי שאני לא כותבת שמות מלאים, אני עוד לא בקיאה בחומר כפי שאדוני היה רוצה), קם המלך רוברט בראתיאון והורה להם להפסיק. כשהמצלמה חוזרת לצלם את שני האחים ניתן לראות איך במכה אחת מפסיק הקרב. זה היה קטע מקסים בעיניי. איך התנועה שלהם מפסיקה ברגע שקיבלו הוראה. בסיום הסצינה שאלתי את אדוני אם כך היה רוצה אותי. מפילה הכל מהידיים ברגע שאני שומעת את קולו. תשובתו היתה שכן. אני רוצה להיות מסוגלת לזה. אני בדרך לשם. כמו שאדוני צפה, לאט לאט אני מצליחה להתחבר לסגנון שלו, לדברים שהוא אוהב. אז עדיין, משחקי הכס ושר הטבעות לא יהיו הבחירות הראשונות שלי, אבל כשאני צופה בהם איתו, אני מוצאת שאני נהנית מזה. וזה מזכיר לי, לפני כחצי שנה, בתקופה של לחץ בעבודה, שעות סיום העבודה שלי לא היו קבועות. לפעמים יום העבודה היה קצר, דהיינו השעות הרגילות. ולעיתים קרובות נאלצתי להשאר הרבה מעבר לשעות הרגילות. כשצפיתי בסצינה שתיארתי למעלה נזכרתי ביום אחד שהורה לי לצאת בשעה מסויימת מהעבודה. לא להשאר מעבר. לא יכולתי. לא היה קורה שום דבר אם הייתי יוצאת מוקדם כפי שרצה, אבל הרגשתי מחוייבת למקום העבודה. אחר כך, כששאל אותי למה לא יצאתי בשעה שאמר עניתי את האמת, שלא רציתי להתחיל לתרץ לבוס שלי. אדוני הסביר לי אז שהוא מצפה ממני לציות עיוור בנושאים האלה. את נושא התירוצים הוא פתר מיד. "את פשוט אומרת שאת צריכה לצאת. את לא מספקת תירוצים והסברים ולא נותנת פתח למשא ומתן. את אומרת: "אין לי אפשרות להשאר מעבר" ופה זה נגמר." בפעם השניה שביקש ממני לצאת בשעה מסויימת באותו שבוע, זה היה בדיוק כפי שאמר. וגם בכל הפעמים שלאחר מכן. שמתי לב שכשמישהי אחרת מבקשת לצאת, היא נאלצת לספק שוב ושוב תירוצים. אני זוקפת את ההבדל הזה לזכותו של אדוני. אפילו שאולי זה לא. בשבילי זה כן. אתמול, בעקבות שיחה עם חברה, תהיתי אם הדרך הזו הופכת אותי להיות "חסרת עמוד שדרה". לא. הצרכים שלי משתנים. צורך בלחוות "שליטה" וכאב והשפלה הופך לצורך לספק אותו, לעשות לו טוב. הדרך לשם מספקת אותי. |
|
|
| RIS |
לפני 11 שנים •
10 באפר׳ 2013
Re: תהליכים
.
את מתארת תהליך מקסים. אני קורא לזה - הסיבוב של הבורג. עמוק יותר ויותר ומפעים יותר ויותר. במיוחד כשמגלים שאין שם תחתית והאופק מתרחק ככל שמתקרבים אליו. חזרזירה כתב/ה: אתמול, בעקבות שיחה עם חברה, תהיתי אם הדרך הזו הופכת אותי להיות "חסרת עמוד שדרה".
נראה לי שההיפך. צריך הרבה עוצמה אישית להגיע למקומות האלה. צריך אומץ. צריך רזרבות נפשיות. ובינינו - אם זה לא היה כך הכניעה לא היתה שווה כל כך הרבה, לא כן? חזרזירה כתב/ה: הצרכים שלי משתנים. צורך בלחוות "שליטה" וכאב והשפלה הופך לצורך לספק אותו, לעשות לו טוב. הדרך לשם מספקת אותי.
וזאת שורה יפה כל כך. הצורך לרצות ולענג את האדון הוא גם סיבה וגם תוצאה. שם הכל מתחיל ושם הכל נגמר. יש מי שישאלו - ומה האדון נותן לשפחה בתמורה? אני מאמין שהיית עונה: הוא מרשה לי להעניק לו את הכניעה שלי. . |
|
|
lady y
|
לפני 11 שנים •
10 באפר׳ 2013
אני חושבת שזה יפה, שיש בזה מעין מהות אמיתית של השליטה לפחות בעייני, היכולת הזו להקדיש את עצמך עבורך האדם שאתה אוהב, ובתמורה לזכות לשקט ולרוגע של מקומך איתו בכל רגע נתון מאוד יפה בעייני, לקחת את התחום הרחב הזה שכל אחד מבין אותו קצת אחרת ולהפוך אותו לכלי שבעזרתו את מרשה לעצמך לתת מבלי לחשוב על זה במושגים אנוכיים, כמובן למעט מעידות אנושיות, הופך אותך לחזקה. כי את מרשה לעצמך לאהוב מבלי לשים לעצמך מחסומים ומגננות, מהמקום הכי חשוף, לדעתי כל דרך שמובילה לשם היא הנכונה ביותר עבור אלו המשתמשים בה. האמיני לי שנשות "חזקות" על פניו היו מתות להרשות לעצמן להרגיש ולחוות את המקומות שאת עברת ועוברת.
שלא תגמר לכם לעולם האהבה, העניין והלמידה על עצמכם ואחד על השני. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 11 שנים •
11 באפר׳ 2013
מאוד אוהבת לשמוע על הקשר שלכם
|
|
|
מישלי
|
לפני 11 שנים •
11 באפר׳ 2013
Re: תהליכים חזרזירה כתב/ה: אני קוראת את עצמי אחורה לפעמים, במיילים ששלחתי לו מתחילת הקשר.
שמה לב לשינוי תהומי שעברתי. בעיקר בגישה. אני מזהה את ההתגרות שלי בו במיילים אז, את הניסיונות להשאר זקופה ולהוכיח ש"לא ניתן לכופף אותי". כמעט כל אדם ניתן לכופף, זו לא הנקודה. היום.. אני מאוד רוצה להגיש את עצמי לו על מגש של כסף. "נעשה ונשמע". מריונטה. הוא לא ישתעמם מזה, אני יודעת שהוא יהיה מאוד גאה בי. האגו לא תמיד מאפשר לי. אני מניחה שזה בסדר שיש לפעמים את האגו הזה, שמתעורר ומזכיר מאיפה באתי. אבל הרבה פעמים הוא מיותר. אני רואה את זה ושמה לב לזה בעצמי לא פעם. לפעמים אני שומעת על הקול שלו את העייפות ממאבק שאני יוצרת. הוא לא מאפשר לי ללכת לשם ואני נאלצת לקחת צעד אחורה מהקו הזה שמצייר את הגבול, עד לאן מותר לי "לבחון" אותו. לא מזמן, באיזשהו ריב ממש קטנטן, מתחתי את הגבול יותר מדי והרמתי את הקול שזה דבר שלא יעשה בקשר שלנו. פשוט לא יעשה. שם נגמרת הסבלנות שלו. לא הייתי צריכה לשמוע יותר מ"לורי תשתקי!" בשביל לדעת שחציתי את הגבול. באותו רגע, דמעות שטפו את עיניי ונצמדתי לרגליו, מנסה לפייס אותו. אני צופה עכשיו בסדרה "משחקי הכס". למען האמת זה התחיל כצפיה מאונס ולא צפיה מרצון. אני לא מתחברת לסדרות וסרטי פנטזיה. אדוני כן. ולכן כשהודיע לי שהוא ממתין עם העונה השלישית עד שאצפה בשתי העונות הראשונות במלואן, היה לי ברור שאין טעם לנסות לשכנע אותו אחרת. אז אני בעיצומו של המרתון כרגע, אדוני צופה יחד איתי. מקסימום שני פרקים בערב, יותר מזה המוח שלי מסרב לקלוט מה הולך שם. בפרק החמישי, כששני האחים "כלב הציד" ו"ההר" נלחמו זה בזה (וסלחו לי שאני לא כותבת שמות מלאים, אני עוד לא בקיאה בחומר כפי שאדוני היה רוצה), קם המלך רוברט בראתיאון והורה להם להפסיק. כשהמצלמה חוזרת לצלם את שני האחים ניתן לראות איך במכה אחת מפסיק הקרב. זה היה קטע מקסים בעיניי. איך התנועה שלהם מפסיקה ברגע שקיבלו הוראה. בסיום הסצינה שאלתי את אדוני אם כך היה רוצה אותי. מפילה הכל מהידיים ברגע שאני שומעת את קולו. תשובתו היתה שכן. אני רוצה להיות מסוגלת לזה. אני בדרך לשם. כמו שאדוני צפה, לאט לאט אני מצליחה להתחבר לסגנון שלו, לדברים שהוא אוהב. אז עדיין, משחקי הכס ושר הטבעות לא יהיו הבחירות הראשונות שלי, אבל כשאני צופה בהם איתו, אני מוצאת שאני נהנית מזה. וזה מזכיר לי, לפני כחצי שנה, בתקופה של לחץ בעבודה, שעות סיום העבודה שלי לא היו קבועות. לפעמים יום העבודה היה קצר, דהיינו השעות הרגילות. ולעיתים קרובות נאלצתי להשאר הרבה מעבר לשעות הרגילות. כשצפיתי בסצינה שתיארתי למעלה נזכרתי ביום אחד שהורה לי לצאת בשעה מסויימת מהעבודה. לא להשאר מעבר. לא יכולתי. לא היה קורה שום דבר אם הייתי יוצאת מוקדם כפי שרצה, אבל הרגשתי מחוייבת למקום העבודה. אחר כך, כששאל אותי למה לא יצאתי בשעה שאמר עניתי את האמת, שלא רציתי להתחיל לתרץ לבוס שלי. אדוני הסביר לי אז שהוא מצפה ממני לציות עיוור בנושאים האלה. את נושא התירוצים הוא פתר מיד. "את פשוט אומרת שאת צריכה לצאת. את לא מספקת תירוצים והסברים ולא נותנת פתח למשא ומתן. את אומרת: "אין לי אפשרות להשאר מעבר" ופה זה נגמר." בפעם השניה שביקש ממני לצאת בשעה מסויימת באותו שבוע, זה היה בדיוק כפי שאמר. וגם בכל הפעמים שלאחר מכן. שמתי לב שכשמישהי אחרת מבקשת לצאת, היא נאלצת לספק שוב ושוב תירוצים. אני זוקפת את ההבדל הזה לזכותו של אדוני. אפילו שאולי זה לא. בשבילי זה כן. אתמול, בעקבות שיחה עם חברה, תהיתי אם הדרך הזו הופכת אותי להיות "חסרת עמוד שדרה". לא. הצרכים שלי משתנים. צורך בלחוות "שליטה" וכאב והשפלה הופך לצורך לספק אותו, לעשות לו טוב. הדרך לשם מספקת אותי. כל מילה !! ממש ! וכן, כמו בכל מערכת יחסים ופי כמה בכזו שיש בה היררכיה מוגדרת מבחירה, צריך להתפתח, ללמוד, להשתנות. הבחירה לבטוח מתקיימת שוב ושוב ובכל רגע, וכששני הצדדים בוטחים אחד בשניה (ולהיפך) ובמקומם בקשר, זה מדהים. * סליחה שהכנסתי ציטוט מלא... לא יכולתי שלא ( : |
|
|
the_drow(שולט)
|
לפני 11 שנים •
11 באפר׳ 2013
הלוואי עלי. נשמע מדהים.
|
|
|
נולי
|
לפני 11 שנים •
11 באפר׳ 2013
אולי את מרגישה חסרת חוט שידרה מול אדונך אבל מול הבוס שלך יש לך עמוד שידרה איתן. לא?
ככה צריך. שהאהבה תמשיך לפרוח בינכם }{ N |
|
|
lirlir(נשלטת)
|
לפני 11 שנים •
13 באפר׳ 2013
לורי את מהממת!!
פשוט כיף לי לקרוא אותך! והתהליך שאת מספרת עליו מדהים לא פחות יש משהו מאוד יפה בידיעה שאת "מוותרת" על משהו לטובת מישהו, אבל לא פחות בשביל עצמך מקסים
|
|
|
אזור השפלה
|
לפני 11 שנים •
19 באפר׳ 2013
בהחלט נחמד לראות שלפעמים יש גם קשרי שליטה שמצליחים
|
|
|
Brida(נשלטת){DDDOM}
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
...
תמיד מרתק לקרוא אותך.
|
|
|