יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
מורפוזה, מאיפה את יודעת מה המניעים שלו?
החולשה שלי הייתה שאני מאוהבת וקשה לי לחתוך. אולי החולשה שלו היא שהוא מפחד להישאר לבד או ללא אישור מתמיד לכך שהוא שווה משהו. כל אחד והחולשות שלו. מצד אחד זה לא יפה לשחק ברגשות של אנשים. מצד שני, זה לא יפה לקלל אנשים על זה ששיתפו פעולה עם ההרס העצמי שלנו. למה חייבים לחלק לקבוצות? למה זה חייב להיות תוקפן/קורבן, אשם/זכאי, זדון/תום לב? כל אחד והחולשות שלו. כל אחד והטעויות המרות שלו. אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם. אחד את השני שמים על הפצעים הקיומיים שלהם, על העין, על הערוה, על הפה ועל היד הפתוחה. תופשים זה את זה ולא רוצים להניח. (עמיחי) |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
יולי -
דיברתי על המקרה שלי
|
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
אבל גם אם אלה המניעים שלו,
האם זה מצדיק התנהגות כזו?
בעיני לא. |
|
|
| newoldone |
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
יולי Yuli כתב/ה: מורפוזה, מאיפה את יודעת מה המניעים שלו?
החולשה שלי הייתה שאני מאוהבת וקשה לי לחתוך. אולי החולשה שלו היא שהוא מפחד להישאר לבד או ללא אישור מתמיד לכך שהוא שווה משהו. כל אחד והחולשות שלו. מצד אחד זה לא יפה לשחק ברגשות של אנשים. מצד שני, זה לא יפה לקלל אנשים על זה ששיתפו פעולה עם ההרס העצמי שלנו. למה חייבים לחלק לקבוצות? למה זה חייב להיות תוקפן/קורבן, אשם/זכאי, זדון/תום לב? כל אחד והחולשות שלו. כל אחד והטעויות המרות שלו. אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם. אחד את השני שמים על הפצעים הקיומיים שלהם, על העין, על הערוה, על הפה ועל היד הפתוחה. תופשים זה את זה ולא רוצים להניח. (עמיחי) אני מאד מסכימה, ובכל זאת יש הבדל בעיני בין ויתור לעצמך וכניעה לחולשה באופן שפוגע בך עצמך, לבין ויתור לעצמך וכניעה לחולשה שפוגעת באחר. זה לא לגמרי סימטרי. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
נכון.
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
אני פשוט חושבת שלקרוא למישהו שהתמנייק מניאק, זה משחרר. באמת, באמת משחרר. בעיקר אם במהלך הקשר היית מאוד עסוקה בלהסביר לעצמך את המניעים שלו בכל מיני: "הוא לא בשל למחויבות כי אמא שלו זרקה אותו על הראש", "הוא לא רואה אותי באמת כי הוא מפחד מנשים חזקות" או משהו אחר.
אני גם לא חושבת שזה נורא להגיד על התנהגות מסוימת שהיא מניאקית ואין לי בעיה להעיד על עצמי שוואלה, גם אני התמנייקתי איזו פעם או פעמיים ועל אחת מהפעמים האלה אני מצרה מאוד. אני פשוט לא רואה שום קשר בין זה לבין לקחת אחריות על החיים שלי. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
פרלין כתב/ה: נו, יופי להן. הן יכולות ללכת עם סיכת "שוות את פוטנציאל החברות של הגמד" למסיבות ולעשות חיים. בכל מקרה, אתה מכניס גורם שלישי למשוואה, מה חבר אמור לעשות? לא הכנסתי צד שלישי. אמרתי שבעיניי אדם המנהל מערכת יחסים אינטימית עם אישה מתוך ידיעה שהקשר פוגע בה, משול לאדם המגרד את הפצע של חברו, פעולה המעניקה הקלה לטווח קצר, אך גורמת להחמרה ולדלקת בטווח ארוך, ושמעשה מעין זה אינו עולה בקנה אחד עם המושג חברות כפי שאני מבין אותו. אבל אני מבדיל בין חמלה ואמפתיה לבין נטילת אחריות. בזמן שאני מצפה מכל אחד לחוש ולהביע אמפתיה כלפי הסובבים, אני מאמין שהאחריות להחלטות ולמעשים מוטלת אך ורק על האדם עצמו. הוא הוכיח שאינו חבר שלי כאשר עזר לי לחפור לעצמי בור, אבל אני אחראי על החלטה לחפור אותו ולא הוא ואני הוא זה שהזמין אותו לגרד את פצעיי ואני הוא זה שפותח לו את הדלת ונכנס אתו למיטה בזמן שאני יודע שמערכת היחסים הזאת הורסת אותי. בנוסף, אני חושב שאנשים שאינם מטילים את האחריות על אחרים ואינם חולקים את האחריות עם אחרים יהיו זהירים יותר בבחירותיהם ובהחלטותיהם כי הם מודעים לכך שהאשמה מוטלת על כתפיהם בלבד ולא תמצאנה בסביבה כתפיים נוספות לחלוק אתם את המעמסה. ולכן אמרתי שאנשים כמו פרי וכמו ריין, למרות שאינן מטילות עלי את האחריות, לא תבחרנה בי להיות להן חבר במקרה ויסתבר שאני נוהג לגרד את הפצעים של חבריי (או לנהל מערכות יחסים אינטימיות עם נשים מתוך ידיעה שבכך אני פוגע בהן). the rain song כתב/ה: פרלין, את דואגת לי לסיכה כזאת?
 
|
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
האמת שאני לא מצליחה להבין אותך, גמד. כאילו לא בקטע של "לא מבינה אותך, איך אתה יכול לחשוב ככה?" אלא "לא מבינה אותך כי קשה לי להתרכז כרגע."
אני מקווה שמחר אני אצליח להבין. הסיכה משגעת, בכל מקרה ואני שמחה שלקחת בקלות ובכיף את הסרקזם המעט מרושע (כי גם אני מניאקית לפעמים, אין מה לומר) שלי.
|
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
the rain song כתב/ה: תקראו לו מניאק, בן זונה, חרא של בן אדם ובעל אגו טריפ מטורף.
בשורה תחתונה מי שנפגע הוא הצד שאוהב. לקלל אותו לא ממש עוזר להסתלק דווקא כן. בהמשך לדברים האלו: לפעמים אנחנו אוהבים באופן "מעט אובססיבי", אבל אהבה שלנו לא זוכה למענה. בנסיבות כאלו, שבהן הערוץ הרומנטי חסום, הרבה אנשים בוחרים להטות את האובססיה שלהם לערוץ של כעס וטינה. בשביל לקיים את האובססיה בהעדר רומנטיקה הם מוכנים להתפשר על אמוציות שלא צריך עבורן הדדיות. ומכאן הנטיה לקרוא לאדם שרק אתמול חלמנו "להתחתן" איתו מניאק ומנוול. אז זה נכון שלפעמים אנשים יוצאים מניאקים. אבל כמו שיולי אמרה זה בדרך כלל קורה כי הם סובלים מחולשות משלהם, ולא כי יש להם כוונת זדון מרושעות. ורק לעיתים רחוקות הם אמנם מניאקים באותה מידה שבה בעל ה"אובססיה" טוען שהם מניאקים. אולי הדרך הטובה ביותר לבדוק אם איננו מפריזים במידה שאנחנו עושים ממישהו מניאק, היא לשאול את עצמנו מה היה קורה אם ליבו של אותו מניאק היה מתהפך, ופתאום הוא היה אוהב אותנו. האם גם אז הוא היה מוסיף להיות מניאק, או שהוא היה זוכה לחנינה.
|
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
מישהו, או מישהי, איבדתי את השם מבין כל התגובות, כבר כתבו את זה במילים אחרות ובכל זאת, בכמה מילים משלי:
יש תקופות בחיים שאנשים צריכים את זה ולפעמים יש אנשים שצריכים את זה כל הזמן. לא סתם כל עיתוני נשים ומדורי יחסים למיניהם מפרסמים מפעם לפעם כתבות בנוסח "למה נשים אוהבות מניאקים/ למה אני מתאהבת בגברים שרעים אליי". כמו במאזוכיזם פיזי, גם כאן זה הרבה פעמים מזין צורך נפשי לסבל/ השפלה/ name it. גם לי היו תקופות כאלה וגם היום אני לא שוללת שזה יכול לקרות לי. ולפעמים זה מזין צורך אחר, צורך בהתאהבות. יש אנשים שחייבים להרגיש מאוהבים ולא משנה מה, ומכיוון שקל להם לפתח את הרגש, אז הרבה פעמים זה יהיה חד- צדדי. בכל מקרה, כמו שאני רואה את זה, נדירים המקרים בהם קשר כזה ימשיך מבלי שהוא ממלא צורך כלשהו גם ל"קורבן" כביכול. גם אם הצורך הזה קבור כל כך עמוק או מוכחש, עד שכולם, כולל את הצד הנזקק, רואים בצד המספק את הצורך הזה "מניאק". נ.ב. כתבתי על אישה כמתקרבנת וגבר כמקרבן רק מפי הנוחות והכרות עמוקה. 
|
|
|