אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקומו של הכאב הפיזי ביחסים אדון שפחה

softness​(נשלטת)
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013

מקומו של הכאב הפיזי ביחסים אדון שפחה

softness​(נשלטת) • 29 באפר׳ 2013
אני מוצאת את עצמי לא ממש ניהנת מכאב פיזי. הצפייה להצלפות או למעשים שמביאים לי לכאב פיזי קיימת אבל הכאב עצמו די בלתי נסבל עבורי.
רציתי להעלות את השאלה האם יחסים של אדון ושפחה חייבים לכלול בהכרח הענקת כאב פיזי מצד האדון לשפחתו ? האם השפחה צריכה תמיד לקבל בהכנעה את הכאב? אני לא מדברת כמובן על גרימת כאב מוגזם ובלתי מרוסן.
אני נהנת מדברים אחרים הנובעים מקשר כזה ומסוגלת אפילו לדברים די קיצוניים אבל יש לי בעיה לסבול את הכאב הפיזי. אף פעם לא נהנתי מכאב פיזי.
אז זה פשוט עניין של הרגל ואימון או שאפשר גם לממש את יחסי האדון שפחה גם בלי כאב פיזי או עם כאב פיזי קטן יחסית? ובמילים אחרות עד כמה הכאב הפיזי מהווה מרכיב משמעותי חיוני וחשוב ביחסים מהסוג הזה?
רפאל
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
רפאל • 29 באפר׳ 2013
אני כמעט משוכנע שלא חייבים להכאיב, ושהסדר הקוסמי לא יתערער אם לא יכאיבו לשפחה אחת. icon_smile.gif

אבל ציינת כי הצפייה להצלפות אמנם קיימת אצלך, ולכן יש לי כמה מילים להוסיף כחומר למחשבה: זה מאוד נדיר למצוא, אפילו בקרב מזוכיסטים כבדים, אנשים שמתמוגגים מכאב באותו אופן שאנשים מתמוגגים משוקולד או מליטופים. הסיפוק הכרוך בהצלפות ובכאב הוא הרבה פעמים רגשי, וכמעט אף פעם איננו נקודתי. כלומר, אני חושב שהרבה פעמים הרווח שהצלפות וכאב מביאים עצמם ניתן למפרע, לפני ואחרי האקט עצמו. לפעמים גם ימים, שבועות וחודשים אחרי האקט.

כשם שיש גבול למשך הזמן שבו אפשר לתחזק רומנטיקה זוגית ללא מגע מיני, אני חושב שיש גבול למשך הזמן שבו אפשר לתחזק שליטה "מנטלית" ללא שליטה פיסית. מנסיוני האישי סדרה של הצלפות, או סטירה, יכולים לייצר את מה שכל המלל שבעולם לא יוכל לייצר. הידיעה (הבלתי ספקולטיבית) שאני באמת ובתמים יכול לקחת את בת הזוג ולהצליף בה, למרות שהיא מפחדת מזה ולמרות שהיא לא רוצה בכך, עושה סדר ברגשות ובמחשבות. היא מאפסת, היא מייצרת צפייה ודריכות, וגם ריגוש בבטן. בקיצור, למרות שלא "נהנים" מהכאב, לפעמים הוא כרוך ברווח רב לשני בני הזוג.

ועדיין, לא חייבים כאב, ולמעשה לא חייבים גם בדס"מ. icon_smile.gif
    התגובה האהובה בשרשור
the rain song
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
the rain song • 29 באפר׳ 2013
כשהתחלתי את דרכי ב"עסק" אחת השאלות הראשונות שנשאלתי היא האם אני נהנית מכאב.
התשובה היתה מיידית וברורה עבורי - כן.
העניין היה איזה סוג של כאב, איך הוא נגרם, באיזה נסיבות ולא פחות חשוב - מי הגורם לכאב.
אני למשל, מכורה לכאב של שרירים תפוסים. כשדיברו כאן באחד השרשורים על הסימנים, רבות דיברו על העונג בעקצוץ של המקום הפגוע שמלווה אותן כמה ימים אחרי. ככה אני מרגישה כשאני מצליחה לגרום לשרירים שלי להתפס. זה כאב שאני אוהבת. את הכאב עצמו. לא רק את מה שנלווה אליו.
אבל הכאב שנגרם לי מהצלפות לעומת זאת היה נורא. גם אם הוא לא היה נורא חזק, עצם הרעיון שמישהו מכה אותי, מאוד לא מצא חן בעיני בלשון המעטה.
אז יש בי מזוכיזם מסויים אבל הוא לא בדסמי. - יש דבר כזה?
אני מאוד מבינה אנשים שלא אוהבים כאב. הבעיה היא אם בן הזוג הוא אחד שאוהב להכאיב.
לא כולם כאלה.
שמעתי על אנשים שמספרים שהם מתרגלים לכאב ומצליחים גם להעלות את סף הכאב שלהם.
לי זה מעולם לא קרה. אפילו להיפך.

מה שבטוח שלא חייבים.
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus}
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
לא כל השפחות הן גם מזוכיסטיות.
נוצרה כאן התניה שעושה עוול לכל מי שאינה נהנית מכאב - אם את לא אוהבת כאב אז את לא מספיק שפחה.
בשנים הראשונות שלי כאן הייתי מזוכיסטית לייט, אבל 100 אחוז שפחה. עם הזמן הכאב הפך להיות משהו שאני צריכה ומבקשת.
זה לא בהכרח משהו שקורה אצל כל אחת. אין הכרח בכאב או בהכאבה, את צריכה למצוא את האדון שמתאים לך מהבחינה הזאת.
Gentlewhip​(שולט)
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
Gentlewhip​(שולט) • 29 באפר׳ 2013
לא סתם אישה כתב/ה:
לא כל השפחות הן גם מזוכיסטיות.
נוצרה כאן התניה שעושה עוול לכל מי שאינה נהנית מכאב - אם את לא אוהבת כאב אז את לא מספיק שפחה.
בשנים הראשונות שלי כאן הייתי מזוכיסטית לייט, אבל 100 אחוז שפחה. עם הזמן הכאב הפך להיות משהו שאני צריכה ומבקשת.
זה לא בהכרח משהו שקורה אצל כל אחת. אין הכרח בכאב או בהכאבה, את צריכה למצוא את האדון שמתאים לך מהבחינה הזאת.


לפעמים עצות שניתנות בחוסר תשומת לב הן עצות גרועות כמו זו של סתם אישה .בשונה משאר הכותבים והכותבות פה שכתבו על נסיונם האישי .ממליצה סתם אישה לshuger למצוא אדון חדש !!
אולי היה כדאי קודם לייעץ לshuger לדבר עם האדון ?לדון איתו לספר לו לנסות לצמצם את ההכאבה למינימום?
לכן כשאתם או אתן נותנים עצות אנא בתשומת לב.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
תרגע. אף אחד לא אמר לה להעיף את האדון ולמצוא חדש, וגם אם כן, תן לה קרדיט שלא לא מצייתת לכל עצה בפורום. אם לדעתך מוטב היה לתת עצה אחרת, למה שלא תעוץ בעצמך?
A v​(שולט)
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
A v​(שולט) • 29 באפר׳ 2013
אני מצטרף לחלק מין הדברים של רפאל,ולחלוטין ל לס"א

יש מין הנחה כזו שיחסי שליטה אוטומטית מביאים איתם כאב..לטעמי זה לא נכון

בדיוק כמו שמזוכיסטית לא בהכרח נשלטת,ונשלטת לא בהכרח מזוכיסטית.

כן אפשר "ללמד" את סף הכאב לגדול..ומצד שני הוא גם יכול להיעלם.

יצא לי להיות עם נשים שסף הכאב שלהן באמת היה נמוך וגדל בהדרגה תוך התחשבות..

אבל כל זה לא באמת חייב לכלול אותך,יכול להיות שאת ספציפית נהנית מהמחשבה על כאב או

מציפייה לכאב שיבוא. אך בפועל הכאב לא עושה לך טוב.וכן קיימים לא מעט כאלה.

יש מצב שאם תבנו "סרגל כאב" ועלייה איטית ומבוקרת בדרגות יביא אותך לשם,ואולי לא.

אבל לא יהיה תחליף מלשבת איתו להסביר לדבר על הנושא לטחון אותו עד עפר דק

או עד לרגע שתמצאו פתרון הולם.
A v​(שולט)
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
A v​(שולט) • 29 באפר׳ 2013
Gentlewhip כתב/ה:
לא סתם אישה כתב/ה:
לא כל השפחות הן גם מזוכיסטיות.
נוצרה כאן התניה שעושה עוול לכל מי שאינה נהנית מכאב - אם את לא אוהבת כאב אז את לא מספיק שפחה.
בשנים הראשונות שלי כאן הייתי מזוכיסטית לייט, אבל 100 אחוז שפחה. עם הזמן הכאב הפך להיות משהו שאני צריכה ומבקשת.
זה לא בהכרח משהו שקורה אצל כל אחת. אין הכרח בכאב או בהכאבה, את צריכה למצוא את האדון שמתאים לך מהבחינה הזאת.


לפעמים עצות שניתנות בחוסר תשומת לב הן עצות גרועות כמו זו של סתם אישה .בשונה משאר הכותבים והכותבות פה שכתבו על נסיונם האישי .ממליצה סתם אישה לshuger למצוא אדון חדש !!
אולי היה כדאי קודם לייעץ לshuger לדבר עם האדון ?לדון איתו לספר לו לנסות לצמצם את ההכאבה למינימום?
לכן כשאתם או אתן נותנים עצות אנא בתשומת לב.


אתה לוקח את זה רחוק מידי,היא לא המליצה לה להחליף אותך...

היא ענתה מנקודת מבט שלה.

ואם אתה כבר פה אז שאלה קטנה לי.

אתה חושב שצריכה להיות "התאמה" במה שאנחנו אוהבים בבדסם שלנו בין שני בני זוג?

כמו אצל ונילים הם רושמים "תחביים" טבע חיות קניות..ומחפשים התאמה.
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus}
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
Gentlewhip כתב/ה:
לא סתם אישה כתב/ה:
לא כל השפחות הן גם מזוכיסטיות.
נוצרה כאן התניה שעושה עוול לכל מי שאינה נהנית מכאב - אם את לא אוהבת כאב אז את לא מספיק שפחה.
בשנים הראשונות שלי כאן הייתי מזוכיסטית לייט, אבל 100 אחוז שפחה. עם הזמן הכאב הפך להיות משהו שאני צריכה ומבקשת.
זה לא בהכרח משהו שקורה אצל כל אחת. אין הכרח בכאב או בהכאבה, את צריכה למצוא את האדון שמתאים לך מהבחינה הזאת.


לפעמים עצות שניתנות בחוסר תשומת לב הן עצות גרועות כמו זו של סתם אישה .בשונה משאר הכותבים והכותבות פה שכתבו על נסיונם האישי .ממליצה סתם אישה לshuger למצוא אדון חדש !!
אולי היה כדאי קודם לייעץ לshuger לדבר עם האדון ?לדון איתו לספר לו לנסות לצמצם את ההכאבה למינימום?
לכן כשאתם או אתן נותנים עצות אנא בתשומת לב.


באמת לא שמתי לב שהיא משוייכת, ולא הצעתי שתחליף אדון. אין צורך להתנפל.
התגובה שלי הייתה כללית ועקרונית, והיא מדברת על הצורך למצוא התאמה בעניין הכאב (כמו בכל תחום אחר) לא יותר מזה.
Brave Dwarf
לפני 11 שנים • 29 באפר׳ 2013
Brave Dwarf • 29 באפר׳ 2013
the rain song כתב/ה:
[...]שמעתי על אנשים שמספרים שהם מתרגלים לכאב ומצליחים גם להעלות את סף הכאב שלהם. לי זה מעולם לא קרה. אפילו להיפך. מה שבטוח שלא חייבים.

אני חושב שאלה שמעלים את סף הכאב שלהם, מלכתחילה מפיקים מכאב עונג ואז עם העלאת הסף, מתעצם העונג. מי שמראש לא נהנה מכאב ולא נמשך אליו, לא פיזית ולא נפשית, יכול להעצים רק את הסבל.
וכן, לגמרי בטוח שלא חייבים. לא כל כנוע הוא מזוכיסט ולא כל מזוכיסט הוא כנוע. למרות שאני מאוד רחוק מלהיות כנוע, אני תמיד בוחר לחיות על הקצה שמסב לי את כל קשת המכאובים האפשריים. ונהנה. וזה יכול להיות גם להפך.