אוקיי. בואו נפתח את זה

האדם החושב

'לא קשורה' • 24 במאי 2013

ואין הבדל בין האדם החושב?
בחור כלשהו אתמול הגיב על ההודעה המקורית פה בשיחה בצ'ט. הוא קרא לזה "שריפה". אמר שזה משהו שפשוט נדלק באדם. לא בשליטתו. ברגע. פתאום הוא מגורה.

אוקיי. נניח שזה נכון.
אין הבדל בין אדם שהתאווה הזו נדלקת בו ואז הוא קולט את הסיטואציה על כל רבדיה ובכל זאת לא מתנצל על הגירוי שלו. מרגיש איתו בנח. לבין אדם שהתאווה נדלקת בו, ואז הוא קולט את הסטואציה על כל רבדיה ובז לגירוי?

הרי הדבר הזה שנדלק, הוא רגעי. יצרי. מיד אחריו מגיעה המחשבה. ומי שלא בוש בעצמו על שהוא מרגיש בנח עם הגירוי שלו גם אחרי שהתודעה נכנסה, בעצם מאפשר למחשבה הזו קיום. ובעיניי, מחשבה היא גם יוצרת מציאות. זה לא אומר שהוא יאנוס מחר, זה כן אומר שבדמיון הוא יאנוס 200 פעם, וזה מקהה רגש. עוד דוגמא שנתן לי הבחור זה סרטים. זוכר את הסרט האלים הראשון שראית בחייך? מלא דם ואיברים קטועים וכו'? בהתחלה זה מכווץ את הבטן, אפילו מחריד. אח"כ מתרגלים.
הזכרת את הנאציזם. שם, הסתובבו אנשים יום וליל ליד מוות. מישהו שרוצצו את מוחו בקת, מישהי שבעטו בה למוות, שורה של גופות ירויות נושרות על הרצפה. מתישהו מתרגלים לזה. המוות פחות מזעזע. גם הדרך אליו.
מי שבז לגירוי, הודף את המחשבה ממנו. מתייחס אליה כאל טאבו, בינו ובין עצמו, וכך "מאמן" את האוטומט שלו לקצר את המרחב בין המודע לתת מודע. "זמן התגובה שלו" בין הטיזר לבין האינסטינקט יתקצר.

כך, כשנתקלים בסיטואציה בה הגירוי הוא עצום, הדרך של מי שאפשר לעצמו להרגיש בנח עם המחשבה הזו שוב ושוב- קצרה למימוש ביחס לזה שהזכיר לעצמו שוב ושוב שזה רע.
שלא נדבר על ההשפעה של זה על הכלל.

זו ההפרדה שאני עושה.
נראה לי שאדם מוסרי הוא מי שההבדל בין רע לטוב ברור לו.

'לא קשורה' • 24 במאי 2013

זה החלק הבעייתי לי. איך את לא רואה קשר בין מה שמה שמגרה אותך בסרטים לבין המציאות? את חושבת שאת לא מושפעת?
זה לא עניין של ביצה ותרנגולת. זה לא משנה שהיצר קיים לפני הסרט והסרט הוא רק טיזר.
כשהטיזר מופיע מולך שוב ושוב ושוב אתה הופך קהה. הריגוש מתקהה, סף הגירוי עולה.
ההפרדה בין מחשבה למציאות, בין דמיון לרצון יוצרת לגיטימיות.
ולגיטימיות היא סכנה. כי היא מטשטשת את הגבולות. מבלבלת. פושה וגורמת לנו להאמין שמה שמהנה הוא טוב.

Brave Dwarf • 24 במאי 2013

אני לא מבין בפני מי הוא אמור להתנצל. בפני עצמו? לפתוח את החלון ולצעוק "סליחה" לכל העולם ואשתו? זה שלו, פרטי שלו. זה מה שמגרה אותו מינית. אם הוא מרגיש צורך לממש את הפנטזיה שייגש לטיפול, אבל אם היא נשארת בגדר פנטזיה ומענגת אותו, אז למה להתנצל? ומה תגידי אם אומר לך שדווקא האנשים שמתמודדים יומיום עם פנטזיות אפלות, מפתחים מנגנוני הגנה עבור הסביבה מפני עצמם והופכים לאמא תרזה? ודווקא כאלה שאין להם כביכול פנטזיות אפלות ושמעולם לא עמדו במבחן, נכשלים עם כוס אלכוהול הראשונה (בדומה לאנס שהוצג בסרטון). קיימות אינספור ווריאציות וכמובן ניתן לארגן גם אינספור ספקולציות, אבל בשביל מה?

ולא מתרגלים למוות. היום נוכחתי בלוויה בהרצליה ואחד הנואמים היה יוצא אושוויץ שסיפר על כיצד בסיום המלחמה המנוח בהיותו בן 15 החדיר את ידו לתוך ידו באחד מרחובות קובנה ושאל אותו איך קוראים לו ועל כיצד התפלא על כי לשניהם קוראים לייב. הוא בכה ולי לפחות הוא לא נראה כאדם שחושיו קהו. אולי את מתכוונת להגיד שאנשים שנפגשים עם מוות לעתים קרובות מאלפים את עצמם לא להרגיש ברגע הנתון כי זה עלול לעלות להם בחיים. אני מבטיח לך שגם הם מרגישים את כל מה שלא הרגישו בשעת אמת, אחר-כך.

אדם מוסרי מייצג הרבה מאוד דברים ובין היתר הוא גם יודע להפריד בין טוב לרע, זה נכון. אבל מוסריות לא מקהה עם השנים, נהפוך-הוא, היא מתחדדת עם הניסיון, עם הידע, עם המבחנים שהחיים מעמידים מולנו ועם הבגרות. להחיל משטרת מחשבות על אדם, בין אם הוא עושה את זה לעצמו, בין אם הסביבה תולה לה דרגות, זה רע. ולרוב דווקא ההתעללות בחופש המחשבה היא זו הסוללת את הדרך אל מעשי נבלה. אבל בשו-שו.

'לא קשורה' • 24 במאי 2013

התעללות בחופש המחשבה..
זו התעללות? שאדם יאמן את עצמו לא לשים את ההנאה שלו על ראש התורן?

שיתנצל בפני עצמו האדם. היחסים שלנו עם עצמנו משקפים את היחס שלנו לחברה. שלא יסלח לעצמו שנח לו עם רוע. שיגנה את זה מפני עצמו.

תקרא את "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. זה גילה לי כמה דברים מזעזעים על קהות חושים.
אנשים לא רק רצחו בשרות האס אס. מתישהו גם מי שהתחלחל מזה בהתחלה, מצא עצמו אפילו נהנה מזה.

ולדעתי, חשוב יותר משיהיו פה עונשים הולמים, חשוב שאדם ידע לשים לעצמו גבולות. גם ברמת המחשבות. אחרי הכל, סוף מעשה במחשבה תחילה. ההפרדה בין הדמיון למציאות היא פיקטיבית.

Brave Dwarf • 24 במאי 2013

אצלך.
אבל לא אצל כולם.

'לא קשורה' • 24 במאי 2013

פעם שאלתי את המורה שלי לתרבות המערב, איך זה שהיהודים לא ברחו מגרמניה.
יותר מ6 שנים לפני עליית הנאציזם, כבר עמדו כרוזים בכיכר והכריזו בקולי קולות שצריך להרוג את כל היהודים, שהם נושאים מחלות וכו' וכו'.
שנים לפני שעלה הנאציזם. וזה לא הסתכם בכרוזים שצועקים בכיכר בתכיפות הולכת וגוברת, אלא הלך והחמיר. זה ומעשים נוספים. מחרידים.
אז איך? זה לא שהם לא ראו, זה לא שהם לא הרגישו שזה מתדרדר לרמות מפחידות.

"מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בעולם?", הכי שאלה אותי. "הכי גרוע שאת מסוגלת להעלות בדעתך".
פצצה גרעינים? שואה? מטאור שמפוצץ את הכוכב?
"את שמה לב שכל מה שאת מסוגלת לדמיין זה משהו שאת מכירה? בין אם לקוח מההסטוריה, מאיום עתידי או מסרטים או קונספירציה כזו או אחרת?
שואה לא הייתה קיימת מעולם לפני כן. לא רצח עם בצורה המונית ושיטתית כזו. הרוב לא היו מסוגלים להעלות את זה בדעתם. לדמיין את זה."

הדורבנים​(נשלט) • 24 במאי 2013

אני יכול להבין לגמרי את מי שמתחרמן מחוסר אונים אמיתי ומאונס. אני בהחלט כזה. (כשזה נעשה הפוך, כלומר על ידי אישה על גבר). למרות שזה לא מחרמן אותי עד הסוף, בעיקר בגלל סעיף 1 (ראו למטה). זה קצת מחרמן.

אני בדיעה שצריך להפריד במקרים אלו בין המשיכה המינית לבין הלגיטימיות שאתה נותן למעשה. בעצם יש פה קשר הפוך. קצת *בגלל* שהמעשה נתפש במוחי כלא לגיטימי, אני מתחרמן ממנו, זה גם מה שהמישהו הזה אמר בדיאלוג בתחילת השרשור.
בכל מקרה, זאת המשיכה מינית שאנחנו לא שולטים בה. לעומתה, במעשים שלנו בעקבות המעשה אנחנו כן שולטים. אם אראה אונס כזה ברחוב, או בסמטה, ברור שאעצור אותו.

שני דברים בכל זאת מטרידים אותי בשרשור:

1) מדוע מתייחס ה"מישהו" בדיאלוג לאונס כאל משהו חדשני, מרטיט, שובר מוסכמות חברתיות? בעיניי אונס ברוטלי זה הדבר הכי בנאלי שיש. יש פה מישהי חלשה, שמותקפת פיזית על ידי מישהו חזק ממנה. כל איש מערות עם פיגור שכלי עשה את זה מליוני פעמים. בחברה שלנו זה קיים לצערי, וקורה המון, וצריך להלחם בזה, אבל אין בזה תחכום או משהו מעניין. זה הכי לא שובר מוסכמות חברתיות שיש.

2) מדוע אלו שמתנגדים לאונס, בשרשור, מרגישים צורך להתנצל? "תסלחו לי אם אני נשמעת מצטדקת" או משהו כזה? האם אתם לא מרגישים נבוכים להגיד דבר כזה, "אוי תסלחו לי אני הולך להשתמש במוסר שלי" לפני שאתם אומרים דבר כלכך ברור וחשוב כמו "אני מזדעזע מאונס"? זה מאוד הפריע לי.

the rain song • 24 במאי 2013

אני לא בטוחה שאני מבינה - את מתפלאת שיש רוע בעולם?

LoLLi​(שולטת){Mighty Max} • 24 במאי 2013

אני למשל הרגשתי צורך להוסיף ש"לא יפת נפש" בגלל שלהפתעתי (!)
נאמר פה שהרב יסכימו (ואף נלוו לכך מס' תגובות המחזקות זאת) כי יש גירוי אמיתי מלצפות במקרה שכזה. חשבתי אולי אני המוזרה פה.

בהחלט חייבת להיות הפרדה וכל עוד שני הצדדים מסכימים ונהנים להשתעשע ב"פנטזיית אונס" אז ודאי שהכל תקין.

פייה{O} • 24 במאי 2013

זה נכון אולי לגבי סכיזופרנים.
עבור שאר האוכלוסיה אמורה להיות הפרדה מאוד ברורה בין דמיון ופנטזיה לבין מציאות.

זה נכון שעצם קיומה של פנטזיה מסויימת יכולה להיות מאוד מטרידה ולהצביע על משהו פתולוגי בנפשו של אדם וטוב יעשה אותו אדם אם ילך לטיפול, אבל לא מחשש שיוציא לפועל את הפנטזיה האפלה שלו - לדעתי רובנו המכריע בעלי שליטה עצמית ומצפון מספקים - אלא כדי להיות יותר שלם ומודע לעצמו.