אוקיי. בואו נפתח את זה

Tobias​(אחר) • 25 במאי 2013

מהו גירוי?

אנחנו שחקנים מעולים!!!

נער הייתי • 26 במאי 2013

הייתי מנסה לחשוב מה המניע לאונס..
ההנאה הזו של שליטה בכפיה, ללא שום גבולות שמציבה הפרטנרית גורמת לכל אדם שנהנה מהתחום הזה רצון להגשים אונס טהור.

מה שגורם לאנס לחדול מהמעשה, נחלק לשניים.
א' זה לא מוסרי.
ב' הפחד מהחוק.

על הצד שבגלל העניין המוסרי אנשים לא הולכים לאנוס. הכאב הזה, לקחת חלק ממישהי מונע מאיתם לבצע את זה. אז אותו חלק מוסרי היה מתעורר אצלם כשהיו רואים אדם אונס, המוסר והצדק היו מזעזעים אותם, ולא נותנים להם חלק קטן של הנאה מאותה סיטואציה!!!

אלא שהמרתיע האמתי מלבצע אונס, זה הפחד מהחוק...!!

סביר להניח שרוב רובם של האנשים הם מוסריים, המיעוט של המיעוט אלו אותם אנשים שקמים ועושים מעשה, בדיוק בגלל זה יש כוח להקים 'משטר'. והארץ לא אוכלת יושביה.

אלא מה, יהיו שישבעו בכל היקר להם שעל אף שסיטואציה של אונס גורמת להם דקדוק קל בביצה, עדיין בשם היושר והמוסר הם לא יבצעו את אותם מעשים..

אמנם המחשבות בינם לבין עצמם מרחיקות לכת, אבל המציאות המעשית מוכיחה שהם אנשים נקיי כפיים ואין רבב במעשיהם.

האמת היא..
כלפי חוץ האדם נבחן לפי מעשיו.
כלפי פנים האדם נבחן לפי מחשבותיו..

אנחנו שחקנים מוצלחים, תזכרו בחיוך שהיה מרוח על פנינו כשאדם ביקש עזרה והענקנו לו אפילו שלא חפצנו בזה..

לא הייתי אומר שהעזרה לא עזרה, אבל העזרה שנתתי לא הפכה אותי לאדם טוב, היא רק הוכיחה לעצמי עד כמה שחקן מוצלח אני.



לכל אדם יש תת מודע ומודע.

אם נדמה את זה למחשב אז יש פעולות שהמחשב מקפיץ לנו מודעה שיש בה שני אפשרויות 'אישור' או 'ביטול' ויש לנו זכות בחירה...

אבל ישנן מודעות שהאפשרות היחידה להקליק זה רק 'אישור'.

המודע זה בעצם 'ידיעה' שיש לך כוח לבחור איך להשתמש בה. לעשות אישור או ביטול.

התת-מודע זה 'ידע' זה קופץ לנו בלי אפשרות בחירה לבחור במשהו אחר...

כאשר אדם רואה אונס, הסיטואציה הזו מידית גורמת לו לגירוי בלי אפשרות בחירה לכאורה. מאחר וזה משקף את מה שמדמיין לו בראש שנים רבות בצורה חיה.
אבל אז קופץ לו חלון של המודע אם אפשרות בחירה, לעשות 'ביטול' ולפנות לקוו המוסרי.
או ללחוץ 'אישור' ולהטביע בנפש עוד גושפנקה של רצון לבצע אונס.

לצערנו כיום אנו בוחרים 'אישור' אך בידיעה גמורה..
שאני?? אני בחיים לא יבצע אונס!!

מה שמגלה לנו כמה שחקנים טובים אנחנו.

לא קראתי את התגובות.

'Panda'{Beauty} • 26 במאי 2013

לצפות בסרטון היה הכל חוץ ממגרה.
היה מפחיד,מדהים,מזעזע.דוחה ובעיקר מעורר סלידה וגועל.
כשזה מתוכנן ומתוך רצון כחלק מסשן כגון שלהכאיב ולהשפיל בצורות שונות הם חלק מסשן זה דבר מדליק,אך אני רואה את האקט כאלימות נטו.לא חושבת על זה אפילו בצורה מינית אלא רק אלימה.
פשוט מעורר גועל וסלידה.

Re: אנחנו שחקנים מעולים!!!

'לא קשורה' • 26 במאי 2013

עשית לי סדר, קסם שכמותך.
כן. כמו שלא אבגוד גם אם הצד השני לא ידע על הבגידה, כך גם, מבחינתי, למחשבות יש תוקף. אומנם לאו דווקא בעולם המעש, אבל גם כשהן בגדר דמיון יש להן השפעה.

יותר צדיקה מהאפיפיור? הבחור שאיתו ניהלתי את השיחה (שבהודעה המקורית) קורא לזה מתחסדת.
אולי. מה שחשוב לי זה להרגיש אדם טוב מבפנים. עוד בשלב השליטה על המחשבות שעוברות בראשי.

שיהיה יום מקסים

על פתרונות קסם והחיים בתוך מציאות

בכוח המוח​(שולטת) • 26 במאי 2013

אני חושבת שחסרים כמה חלקים בדיון כאן, שהוא שונה במהותו מהדיון בבלוג שם נשאלה שאלה אחרת (האם זה בסדר לחוש גירוי/לפנטז אם מובטח שהדבר לא יוביל למימושה של הפנטזיה ב"מציאות"), ויש כאן גם כמה אי דיוקים לדעתי:

1. אלימות אינה טאבו. אלימות זו החלטה חברתית חובקת עולם (לכאורה) שחזק לא פוגע בחלש כדי לקבל ממנו, או מהפעולה עצמה, משהו. ההחלטה הזו לא ירדה לעולם בשם טובת האחר, אלא על מנת לשמר את האינטרס של כל יחיד בקבוצה: היחיד הסכים להמיר חלק מהיכולת שלו להתנהג בכוחניות ו/או אלימות בתמורה לבטחון. בין זה ובין טאבו יש שוני מהותי - אין לנו מושג למה משהו הוא טאבו, עד כדי כך שהמחשבה עליו מביכה אותנו. הטאבו נוגע בדר"כ במיניות שלנו: סקס במשפחה, סקס עם חיות, סקס עם בני אותו מין, סקס קבוצתי. אנחנו יכולים לחשוב מהן הסיבות לטאבו, אבל אף אחד לא יודע באמת מהן ובכל זאת מחשבה בנושאים האלה מייצרים בושה ומבוכה. באופן מובהק אני בעד לחשוב על טאבו ולבחון מדוע טאבו מתקיים. לא לחינם העליתי את הטאבו בעניין ההומוסקסואליות. ממש ממש לא מזמן, זה היה טאבו נורא, בעל השלכות מבישות על האדם ומשפחתו. והיום? היום רובנו לא מבינים מה הסיפור, ואנחנו מצמחים אפילו משפחות כאלה, נישואים כאלה, קהילות כאלה. וכן, השמיים לא נפלו.

2. הסרטון שהובא כאן מציג אלימות קשה. אלימות קשה של אדם שיכור שתפישת מעשיו אינה בידיו, וזה נתון שיש להתחשב בו לדעתי. רוב הסיכויים שהוא עצמו יזדעזע כשהוא יראה את הסרטון. אני חושבת שכשרובנו אומר שהוא מתגרה מאונס הוא אומר שהוא מתגרה ממשהו אחר, ולא מהאלימות הזו שלא קשורה לאונס: הוא לא היה צריך לבעוט ולשבור אותה כדי לאנוס אותה, אלא להחזיק בה ולכפות עליה את עצמו. נדמה לי שאנשים שמפנטזים על סקס מפנטזים על תחושת הכפיה הזו, ועל הריגוש שעולה גם בצד השני מהתחושה הזו של הכפיה. למעשה, אם אני צודקת, רובנו דווקא מתגרה מעירור הגירוי המיני בניגוד לרצונה המופגן של הנאנסת, ולכן האמירה שפנטזיות על אונס יכולות להוליך לאונס כזה, היא לא מדוייקת. אני לא אומרת שאין אנשים שמתגרים מאלימות כזו. אני חושבת שהם מעטים מאוד, ובעל מבנה נפשי אנטי חברתי במובנים שונים, אבל בעיקר ביכולת "לחנך" את המבנים המסויימים האלה. פסיכופטים מסויימים הם כאלה, ולמרות שהם לא מצליחים להפנים מבנה מוסרי חברתי, הם מבינים הרבה פעמים איסורים חברתיים (לא חוקי וגורר עונש או סנקציה).

3. אונס הוא מונח מאוד רחב, ומאפשר מנעד רחב של פנטזיות, אבל חשוב להבחין בעוד עניין: מאחר שפנטזיה ממילא אינה מקבילה למעשה עצמו בכך שהשליטה כולה בידיים שלנו, כולל התחושות של הקורבן (תכלס רובנו מבקש שהקורבן יתגרה ממה שעובר עליו בגלל הכפיה שלנו עליו), הרי שפנטזיה ברוב המכריע של המקרים היא הפתרון האופטימלי לגירוי ולא המעשה. אני מתכוונת - לאנוס יכול לצאת משליטה. יכול להיות לא מגרה. יכול להוציא מהקורבן תחושות שמכבות את הגירוי אפילו. המון פעמים פנטזיה ומעשה הם דברים הפוכים, ואני גם חושבת שאנשים מבינים את זה טוב מאוד.

4. פנטזיות שיש בהן פן אלים משחררות מהאדם צורך אלים החוצה, בלי אלימות "אמיתית". הוא מפנטז בעולם היחיד בו הוא כל יכול, ומחזיר לעצמו את השליטה לאחר שהוא ניתב יצרים אלימים (במידה מסויימת זה גם מה שאנחנו עושים בבדס"ם). בעניין הזה עולות כמה שאלות -

א. מה בהתנהלות החברתית שלנו מגדל אנשים מתוסכלים שמצמיחים אלימות בתוכם? יש לי רעיונות רבים, כמו למשל שתחת המוסר והחוק גופים גדולים וחזקים אלימים אלינו מאוד כדי לקבל מאיתנו דברים בכוח, כשאין לנו דרך להתנגד, או למשל החוקים החברתיים מבקשים מאיתנו להתנהג בניגוד לתחושותנו ורצוננו. גם החוקים האלה הם גוף גדול ואלים. הוא יכול אפילו לבקש מאיתנו לא להרגיש את עצמנו ולנתק את עצמנו מתחושותינו הבסיסיות לטובת החברה. אנשים שחיים תחת האלימות הזו חייבים למצוא ונטיל לנתב אלימות שמצטברת בהם. האלימות הזו מצטברת באופן טבעי בבני אנוש וחיות כשהם מותקפים לאורך זמן.

ב. השאלה הבאה שעולה היא - מה קורה כשאנשים לא ינתבו צרכים אלימים באמצעות פנטזיה? זה נכון שפנטזיה היא מחשבה שיש בה מעשה, אבל הוא לכשעצמו מעשה שאין בו אלימות "אמיתית".

ג. ועוד אחת, בעלת פן פילוסופי, אבל בעלת השלכה ממשית - בשם מה מותר לחברה לנתק אנשים מתחושות בסיסיות שלהם? לנדות תחושות, מחשבות, ולגרום לאדם להתבייש בעצמו או בתחושותיו?

ד. השאלה האחרונה שאני אעלה - האמנם אין מחירים "אמיתיים" לפתרון החברתי הזה שמבקש מאיתנו אפילו לא לחשוב על זה. לא להרגיש את זה? וכשאני כותבת "זה" אני מדברת על צרכים שלנו, על חלקים בעצמנו.

כרגיל כלום לא כזה ליניארי ופשוט. אנחנו מערכת כלים שלובים, ותשובות לשאלות האלה לעולם לא תהיינה חד משמעיות. זו גם הסיבה שהפתרון הפשוט של "לא לחשוב על זה", הוא לא בהכרח מיטבי בהשלכה חברתית רוחבית וארוכת טווח. למה המשל דומה? למכונה פועמת וחמה שמצד אחד נכנס לתוכה דלק ומהצד השני מציעים לסתום את האגזוז שבנוי בה באופן טבעי, כי הגזים שנפלטים יכולים להרעיל את האויר. עכשיו בואו נראה איך המכונה תתמודד עם הגזים האלה בתוכה, ואילו סוגי פיצוץ לא יזומים זה יגרור.

רפאל • 27 במאי 2013

ישנו מיתוס שאומר בערך כך: יש לאדם הבוגר דחפים של מין ואלימות, ואין לו עליהם שליטה. בדומה למנוע קיטור הוא חייב לשחרר קיטור מדי פעם. ואם החברה תחנוק את הדחפים שלו - הוא פשוט יתפוצץ. המיתוס הזה זכה לפופולריות רבה באמצעות פרויד, אבל הוא שגוי.

השגיאה היא קודם כל זו: נטיות מיניות ודחפים של אלימות הם לא בדיוק גזרת גורל. בניגוד למה שפרויד חשב, אנחנו ממשיכים להתפתח, ללמוד ולהשתנות גם אחרי שנות הילדות. נטיות מיניות משתנות במרוצת חייו של אדם, וככל הנראה הן גם ניתנות לשינוי באופן יזום. גם דחפים של אלימות - ככל הנראה אפשר לעשות יותר מאשר להחניק אותם, לרסן אותם, לבית אותם או להדחיק אותם. אפשר גם להיפטר מהם, וללמוד שלא להיות אלימים.

כמובן שזו לא סיבה לדחות באופן גורף פתרונות של סובלימציה וביות. יש להם מקום. אבל בהחלט אפשר גם להיפטר מדחפים מסויימים, או לפחות - לא לטפח אותם ולא להענות להם. אני תוהה מדוע הצעות כאלו זוכות לכל כך הרבה אנטגוניזם בכלוב, ומדוע אנשים כאן מסרבים להיפרד מכל מיני דחפים ופנטזיות.

אומרים שקשה מאוד לטפל בפרוורטים, ובעיקר מפני שרק לעיתים רחוקות נדמה להם שהם סובלים מבעיה כלשהי. בדרך כלל הם מרוצים מאוד מעצמם.

the rain song • 27 במאי 2013

אנטגוניזם?
רפאל, אתה יודע שאם כל בני האדם היו מאמינים באלוהים, אמונה אמיתית וטובה, לא בכאילו, לא תירוץ לעשות דברים איומים, באמת אמונה מכל הלב, היו מאמינים בכל חוקי המוסר היהודים, לא במובן הציני שלהם ובפרשנות העקומה שחלק מהאנשים נותנים להם...
אילו כל בני האדם היו טובים, תמימים ויראי שמיים,
אילו כל זה היה קורה לא היו שום בעיות בעולמנו?

אתה יכול להכריח מישהו להאמין? ללכת לטיפול? להיות נורא נורא רוחני ומודע לעצמו?
הפתרונות האלה - "אנשים צריכים....." נהדרים
נראה לי שהם ה-פנטזיה
אין ביניהם לבין המציאות דבר וחצי דבר. תיאוריות בלבד בעיני

אז בסדר, הפנטזיות איומות וכל מי שיש לו פנטזיות חולניות מתבקש ללכת לטפל בזה.
למה? כי אני מוקיעה את זה, כי זה נורא ואיום.
יאללה - כולם ללכת לטיפול ולהיות אנשים תמימים ויראי שמיים.

נראה לך שבן אדם רואה בחורה ברחוב ומפנטז על להעיף לה סטירה ומייד מחפש את הטלפון של הפסיכולוג הקרוב למקום מגוריו?

איך אפשר לכתוב ולהגיד שוב ושוב "אדם צריך...."?
מי שלא מוצא חן בעיניו משהו בעצמו ורוצה ללכת לטפל בזה - יבורך (ובהצלחה כמובן)
מי שלא מוצא חן בעיניו משהו אצל אחרים - שיתרחק מהאנשים האלה. (או שיגיד להם - "אתם צריכים...." - בטוח תהיה לו השפעה רבה מאוד עליהם)

בבקשה, ספר לי איך אפשר להעלים בהצלחה דחפים כאלה ואחרים. מה הפתרונות המציאותיים?

Brave Dwarf • 27 במאי 2013

ברור שניתן לא להיענות להם. אני חושב שכל אלה שדיברו על פנטזיית אונס למשל, אינם נענים לה, כי לו נענו, היו נעולים מאחורי סורג ובריח. וברור שניתן גם להיגמל מהם. זאת עבודה קשה שלעיתים מצריכה בדיקות פיזיולוגיות, ולפעמים דורשת ליווי של בעל מקצוע. אבל לרוב הגמילה אפשרית. ומי יקבע מאילו נטיות או פנטזיות אנחנו אמורים להיגמל ומאילו לא? אילו תענוגות גוף ונפש מפונטזים ולא מפונטזים שלא מזיקים לאף אחד יהיו בגדר של מותר ואילו בגדר של מחלה אותה צריך לרפא וממנה צריך להיגמל? פירסינג באוזן מותר? ובחור של הפיפי? ועשרות ווים בגב? ומה עם ספאנקים? חמישה ספאנקים במהלך קיום יחסי מין זה בריא, אבל עשרה זאת כבר אלימות אותה אסור לטפח?

אנשים מסרבים להיפטר מדחפים שמענגים אותם ושלא מזיקים לסביבה כי אין שום סיבה לעשות את זה. כי התענוגות מהסוג הזה, שלא יוצאים לאוויר עולם או יוצאים בגרסתם המבויתת, אינם עניינו של אף אחד ולאף אחד בעולם הזה אין זכות להחליט עבורם מה מביניהם בריא ומה חולה, עם מה מותר לחיות וממה צריך להיגמל.

'לא קשורה' • 27 במאי 2013

לשנן.
שטיפות מח עוזרות. האמיני לי.

עולם הפרסום מבוסס כולו על זה. ספינים תקשורתיים עובדים על זה. חינוך מושתת על זה.
שטיפות מח לעצמנו.

ומישהו שיזכיר לנו מידי פעם שזה אפשרי. כמו רפאל. לא מתוך תוכחה והתנשאות, רק כי זה באמת אפשרי ואנחנו שוכחים.

'לא קשורה' • 27 במאי 2013

לדעתי? לדעתי האישית בלבד, פנטזיות שפוגעות באחר- אין להן מקום. גם לא במחשבה. כי אם יש סיכוי, קלוש ככל האפשר, מיני מיני של סיכוי שטריגר כלשהו יגרום למישהו לממש פנטזיה כזו, אזי היא עלולה לפגוע באחר ואין לה זכות קיום.

אני מזכירה לך שהעלתי לפה סרטון של אונס. אמיתי. עם אלימות קשה מאוד. לא בדיחה ולא חצי צחוק. שום דבר שקשור למישהו שממלא צורך של מישהו אחר. נטו אכזריות לשמה.

ואם כל העולם כולו יצטרך לוותר על פנטזיית אונס בשביל שמישהי אחת בלבד לא תאנס- אז לו יהי.