Dom_Quixote
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
משקפיים
לכל אחד מאיתנו, גם בעלי ראיית הינשוף, משקפיים משלו.
הכרתי פעם בחורה שאם היתה רוצה, היתה לוקחת בהליכה תחרות מיס עולם. פצצה אמיתית, מהסוג שמסובב ראשים ברחוב. יום אחד אושפזה אחרי שלא אכלה שלושה ימים. הסבירה לי שאינה מסוגלת לשאת את כיעור הדמות הניבטת אליה מן המראה. ידידה אחרת לא העזה מעולם לתת את קולה בשיר. יום אחד הכריחו אותה בשיעור פיתוח קול במגמת תיאטרון, והסוף היה שקיבלה את הסולו היחיד בהצגה. הסבירה אח"כ, שבגיל 9 אמה אמרה לה שיש לה קול צרוד, ומאז לא העזה להוציא מגרונה ולו תו. אמא של אדם הקרוב אלי מאוד, אמרה לו שלא ינסה להצחיק, שהוא מתיש כשהוא מנסה להיות שנון. מאז ומתמיד האמירה הזו רדפה אותו. הקהל שמחא לו כפיים בהיסטריה בתוכנית האירוח המרכזית של ערוץ 2 דווקא חשב אחרת. מכיר בחור אחד שתופס מעצמו אדם יוצא דופן באצילותו. מתגאה בכך שמעולם לא עשה רע למאן דהוא בכוונה, שרק טוב הוא חורש כלפי האנושות בכלל, והאנשים הקרובים לו בפרט. מתהדר בקבלות נתינת חינם באינספור הזדמנויות. בממוצע אחת לשבוע הוא מצליח לגרום לחברה שלו לא לדבר איתו יותר לעולם. מכיר בחורה שלא יכולה לסבול חוסר טאקט. לא מסוגלת לסבול התנהגות שאינה הולמת, ומענישה בחומרה על אחת כזו. בכל שיחה שלא היתה שומעת בה בדיוק את שרצתה לשמוע באותו רגע, היתה טורקת לבן-שיחה את הטלפון בפרצוף, בלי לחשוב פעמיים בכלל. לפעמים מספר פעמים בשיחה אחת, אחרי שהפראייר התקשר שוב. אהבתי פעם מישהי מאוד מיוחדת, בחורה חכמה ומוכשרת שלא מוצאים כל יום, אפילו לא אביר שווה, שרירי וגבוה במיוחד כמוני. הייתי נותן לה את העולם לו ביקשה זאת, ועד שתבקש ניסיתי לתת לה את כל אשר היה ביכולתי. היא היתה פוגעת בי די הרבה בהתנהגותה כלפיי, אבל ידעתי שהיא אוהבת אותי ושאיכפת לה ממני, וסברתי שזה הדבר החשוב במערכת יחסים. היא סברה שכל זה טוב ויפה, אבל איכפתיות ערטילאית מתגמדת לנוכח העובדה שמדי פעם הייתי מפשל, ובלי כל כוונה רעה או אחרת מצדי – אני מבטיח לכם – היא היתה מוצאת עצמה נפגעת. אני העדפתי לראות את אהבתה אלי על פני התנהגותה בשטח. היא העדיפה לראות את תוצאות מעשיי ולא את הכוונה והאהבה שהיתה מאחוריהם. לכל אחד מאיתנו משקפיים סובייקטיביים לו. משקפיים שעדשותיהם כווננו ע"י משקעי עבר, וטראומות ינקות, ותסביכי ילדות, ודעות קדומות, ופידבק של אנשים – נכונים ולא נכונים, וסובייקטיביות סלקטיבית, וקנאה, ורצונות, ואכזבות ואיזון כימי במוח ואישיות בכלל. הרבה פעמים אנחנו חוטאים בדיוק בדבר אותו אנו מוקיעים יותר מכל, ולא רואים זאת. הרבה פעמים אנו מתקשים לראות את מה שכל העולם רואה מצויין. אנו חושבים שאנו מכוערים כשכולם מתפעלים מיופיינו, ומנגד אנו נדהמים כשמטיחים בנו ביקורת על עניין מסויים, שלנו נראית משוללת כל יסוד – הרי דווקא בעניין הזה אנו יותר טובים מכולם. אדם חכם, או לפחות אחד השואף לחוכמה, מתפקידו לנסות ולהוריד את המשקפיים. אותו מקרה של ידידתי היפה שהרעיבה את עצמה שתואר פה בפסקה הראשונה, גרם לי להבין שגם אני לא מכוער כמו שאני חושב את עצמי, ואפילו לי יש תקווה בעולם הזה. אני יודע שלאלה מכן שנוהגות להתחכך בי בבלום (אין תלונות, חברות, המשיכו בעבודתכן המצויינת) זה נראה מגוחך, אבל עד לפני זמן לא רב בכלל, פשוט לא האמנתי שבנות מסוגלות להימשך אלי. היום שבו הבנתי שזה לא המצב, היה אבן הפינה לחיי הבוגרים. היום אני מתמודד עם משקפיים אחרים. זה קשה מנשוא להתכחש לכל מה שהאמנתי בו עד היום, אבל המציאות דורשת זאת. אין טעם לתפוס את עצמך בצורה שונה משהמציאות האובייקטיבית תופסת אותך – זה מתכון בטוח לצרות ולאי הבנות. אם כ"כ הרבה דברים קורים בניגוד לתפיסתי את עצמי, כנראה שתפיסתי את עצמי לא נכונה. כמו שאמר ארתור קונן דויל ע"י יציר כפיו שרלוק הולמס – הכי מפתה זה להתאים את העובדות לתיאוריה, אבל הדרך להגיע לפתרון היא להתאים את התיאוריה לעובדות. קשה ומייסר ככל שיהא. אני קורא לכל מי שנמצא במסע מתמשך לשיפור עצמי, לבחון במה אתם שופטים את עצמכם, לחיוב ולשלילה, שלא בצדק. אולי אתם לא כ"כ מכוערים \ שמנים \ גרומים \ אנוכיים \ חסרי תקנה ותקווה כפי שאתם מייסרים את עצמכם. מנגד, אולי אתם לא כ"כ נדיבים \ חכמים \ תומכים \ הגונים ומושלמים כפי שחשבתם. ולסיכום המאמר המלומד, פואמה קלה, הקרויה בפי "שיר לשלום": אהבתי פעם נערה במשקפיים, שראתה אותי קצת מטושטש. ילדה כה חכמה, אבל עדיין, היא לא ראתה אותי ממש. מעבר למתרס הזה הפרובלמטי כל הזמן יצא לנו להתכתש. ואני, עם משקפיי, רק שבתי ופגעתי, דרך מלך לא הצלחתי לגשש. עם המשקפיים, מה שלא עשינו, צמודים בעליות בירידות. אבל כמה שקרובים היינו, תמיד היו בינינו זכוכיות. בגלל הזכוכיות שלה האלה, לא הצליחה לראות את האמת. על כל טעות שפטה אותי לכלא, וכל הטוב היה אצלה בשטח מת. ואני עם משקפיי, מה שלא עשיתי, תמיד הכל הוביל להתנצלות. לעולם בלי כוונה, אך כל הזמן טעיתי, מרוב רצון תמיד עשיתי איזו שטות. אהבתי פעם נערה במשקפיים, עד שקמה והלכה. את כל הרע הגדילה שבעתיים, את כל הטוב היא שכחה. אהבתי פעם נערה במשקפיים, היא לא היתה ממש ברכה. ידעה להיפגע, ועוד יותר ידעה לפגוע, אך לדידי, היתה היא נסיכה. עם המשקפיים, מה שלא עשינו, צמודים בעליות בירידות. אבל כמה שקרובים היינו, תמיד היו בינינו זכוכיות. כבוד, קיחוטה. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
קיחוטה חמוד ,
זו טחנת הרוח הכי גדולה שתוכל להילחם בה -אמיתות מוטעות שלנו לגבי עצמינו . אחד הדברים הכי קשים שאנחנו עושים במעבר ל "עולם המבוגרים" זה לדעת שגם בהורים שלנו ראו אותנו דרך משקפיים . ולגבי הבחורה , אתה יכול להיות הכי ניפלא נהדר ומעניק אבל עדיין היא תראה אותך דרך המשקפיים שלה . ובעייני טריקת טלפון בפנים ,היא שליטה של חלשים ,-אני עכשיו אכאיב לך כי אני מרגישה חלשה מולך . מקווה שאביר חטוב ושנון כמוך ימצא בטחנה הבאה הרבה יותר מרוח 
|
|
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
פרגית שכמותך
תודה בטי, על הכל.
רק אבהיר שהמקרים המתוארים, למעט העובדה שאני מכיר את כולם, אינם קשורים ישירות אלי או אל סיפור הבחורה האישי אותו הזכרתי. ומלבד זאת, אני שמח לראות שהכרוז להתפתחות אישיותית שלי פחות פופולרי אפילו מהדיון הנוכחי ב-D.J הכלוב. להבא אדע ללוות את דבריי בנצנצים ותמונות מזוייפות של יעל בר זוהר, למען יואיל מאן דהוא להיכנס לפוסטי. חוסר כבוד משווע, קיחוט |
|
|
shiri(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
תודה קיחוטה.
|
|
|
מישלי
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
תגובה.........
זה שאנשים לא מגיבים ......... זה לא בהכרח כי לא קראו.......
אולי קראו ונגע יותר מידי........ אולי קראו ונשארו חסרי מילים...... כמוני........ אין לי מה לומר...... אמרת הכל ! תודה |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
נודניק פולני שכמותך
תן זמן לקרוא אותך כמה פעמים. להבין. להפנים. להנהן במקומות הנכונים. לעצום עיניים באנחה במקומות אחרים.. לא נותנים להינות בבית הזה. אה. כן. תודה 
|
|
|
| esty |
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
וואו
פשוט תודה קיחוטה אני אוהבתותך את החשיבה שלך ואת הראש שלך פשוט בזמן במקום וכל כך נכון }{ |
|
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
/ME מסמיק
לא פקפקתי בכם לרגע, סתם נעלבתי שיש 39 כניסות, מהן כ- 32 שלי לבדוק למה אין עוד כניסות.
אסתי, נריסה, מישלי, שירי, התודה היא לכן. אני רק כתבתי. אתן אלה שלקחתן אותי ללבכן. אני מסיר את קסדתי בפניכן. כבוד כפול ומכופל, קיחוט |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
פסיכולוג ידוע בשם רוג'רס טען כי לכל אדם יש שלושה סוגי "עצמי" - המציאות, העצמי הנתפש והעצמי האידאלי. לשיטתו, מטרת טיפול פסיכולוגי היא להקטין ככל הניתן את הפערים בין המציאות לעצמי הנתפש ובין העצמי הנתפש לעצמי האידאלי. אדם מאושר ובריא בנפשו הוא זה אשר רואה עצמו כמי שהיה רוצה להיות, ואופן ראייתו את עצמו אינו מנותק מהמציאות.
התיאוריה שלו חופפת את שלך בנקודות רבות ואין ספק שהוא הושפע ממך, הנבל, וגנב בנבזות את רעיונותיך בנוגע לפערים שבין המציאות לבין העצמי הנתפש. אבל בכל זאת מן הראוי לתת לו קצת קרדיט על עניין העצמי האידאלי, וכאן אפשר להוסיף נקודה נוספת למאמרך הנאה להפליא: מוטב לאדם לא רק לראות את עצמו כפי שהוא באמת, אלא לפעול כמיטב יכולתו כדי לצמצם פערים בין מי שהוא באמת לבין מי שהוא רוצה להיות. |
|
|
| ורה |
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2004
אוי
מעצבן שכמותך, נהדר שכמותך, עכשו אני חייבת להגיב.
"הפוסל במומו פוסל" - אתה בטח מכיר. גם חז"ל הושפעו ממך. 
מה זה "המציאות האובייקטיבית" שאליה אנחנו אמורים להתאים את דימוינו העצמי? אין ממש דבר כזה, בעיני, בטח שלא בדוגמה הזאת של "מה חושבים עלינו". כל אחד חושב מה שחושב לגבי מידת יופיינו, נדיבותנו, כשרוננו וכו', בהתאם למפות המנטליות הבלתי-אובייקטיביות שלו עצמו. המשימה שלנו: ליצור הלימה גדולה ככל האפשר בין איך שאחרים מביטים עלינו לבין איך שאנחנו מביטים על עצמנו. שום מציאות ושום אובייקטיביות. עניין של איזונים בין בני אדם. אתה צודק כמובן. זה גם כתוב יפה. אז באמת חשבת שבחורות לא מסוגלות להמשך אליך. מעניין. מוכר. אתה אומר שזה יעבור?.... תראה, יש גם שאלה עד כמה ההכרה ביכולות וביתרונות היא עמוקה ואמיתית, או שזה רק מס שפתיים, על פני השטח, ועמוק בפנים עדיין יש את החור השחור המבעבע (או האילם!) של ביטול עצמי ושנאה עצמית. אני מאמינה שבמקרה שלך - אם כדבריך זו היתה תחנת הכניסה לחייך הבוגרים [בוגר = מודע ושלם עם עצמו, במילון אבן-ורה], הקבלה העצמית היתה אמיתית. אבל קח בחשבון שזה לא תמיד כך, גם אם ההצגה מאד משכנעת..... מי, מי מתחככת בך??! רק תגיד. |
|
|