על אבדן הקו המפריד בין מציאות ודמיון

אותי השירשור הזה מטריד

up u rs​(אחרת) • 20 ביולי 2013

מאוד מטריד.
אתן יודעות שמותר לכן להגיד "לא" להכל בכל מצב, גם אם הגבר שמולכן נמצא כרגע במסכת ה"אדון", כן?
ברור לכן שה"עונש" הוא משחק ואתן לא חייבות להסכים לכל "ענישה" גם אם ה"אדון" מעיל את מניפולצית ה"אתלא נשלטת אמיתית" או מאיים בנטישה?
ולשאלתך- איבוד הקו בין דימיון למציאות מסוכן מאוד ולעיתים-לא מאפשר לחצות אותו חזרה ומשליך על עוד תחומים בחיים.
יש דברים שעדיף להשאיר בפנטזיה. גם הרבה פחות כואב שם.
ואיימי- ריגוש ואדרנלין יש גם בספורט אתגרי. בתור מי שמכירה מקרוב גם בדסמ וגם ספורט אקסטרים- אני יכולה להגיד לך שבספורט אקסטרים הריגוש הרבה הרבה יותר גבוה. (בגלל שגם הסכנה היא אמיתית ולא משחק תפקידים מטופש בחדר השינה. כשתהי תלויה בגובה 20 מטר, וחושבת על איזו אבן בדיוק להניח את הרגל ואילו מהן נראית בסיכון התפוררות הכי נמוך- תביני)

Re: אותי השירשור הזה מטריד

בלוסום​(לא בעסק) • 21 ביולי 2013

יש אנשים שלא משחקים בזה ובטח ובטח שלא רק בחדר המטות.
אני *באמת* כנועה ופסיבית ברוב אופיי, אני לא משחקת שום משחק.
אם את עושה זאת יופי לך אבל אל תכלילי ובטח שאל תשפטי ותעליבי.

Re: אותי השירשור הזה מטריד

walking dead • 21 ביולי 2013

אותי מטריד יותר שיש אנשים שמתייחסים לנטייה מינית של אחרים כאל "משחק מטופש". ולהשוות בין בדס"מ לספורט אקסטרים רק מראה עד כמה את בורה בנושא.

לכל אילו שהתגובה הקודמת שלי דרכה על יבלת

up u rs​(אחרת) • 21 ביולי 2013

תזהרו מאוד מאובדן הקו בין דימיון ומציאות.
זה בדיוק הקו בין משחק מטופש (כן ספיריט נשמה...אני לא חושבת שאת יודעת מה אני יודעת או לא , אבל "אדוני -גבירתי" זה בעיקר משחק מטופש.אין שום בעיה לשחק אותו כל עוד מודעים אליו ולא מאמינים בו ב100%) לאברבנל.
בעיקר מי שמראש "כנועה באופיה"- מה שעלול לחשוף אותה לניצול ואובדן העצמי.

מוזר

קתרין​(נשלטת) • 21 ביולי 2013

מוזר בעיניי להשוות ספורט אתגרי או אקסטרימי ל"משחקי שליטה" בחדר המיטות.
שניהם מתייחסים לאזורים שונים של הנפש
ואינם מפעילים את אותו הריגוש.
ההשוואה היחידה הרלוונטית ביניהם היא בעניין נטילת הסיכון והריגוש הממכר שיש בכך.
גם כאן וגם כאן ישנה נטילת סיכון מסוימת שעשויה (או עלולה ?) להתעצם בנסיבות כאלה ואחרות.
האם ניתן לומר בודאות שבחירת מדרך רגל חלקלק בזמן טיפוס על הרים יהיה מסוכן יותר
מאשר "הליכה לאיבוד" בתוך משחק שליטה?
פה הסכנה היא אולי גופנית ופה היא נפשית
אבל ההשפעה על היומיום יכולה להיות עצומה בשני המקרים.

ועוד בעניין השימוש במילה "משחק":
אני חושבת שהחיים עצמם הם משחק אחד גדול
וכל מי שלא חושב ככה
עלול להסתכן בלקחת את עצמו יותר מדי ברצינות

מבחינת המוח

up u rs​(אחרת) • 21 ביולי 2013

הריגוש הוא זהה ואף גורם להפרשה של אותם הורמונים (אנדורפין ואנדרנלין. בניגוד לסקס "רגיל" שמשחרר רק אנדרופין )
אבל בהחלט מסכימה איתך שאחת הבעיות החמורות של אנשים כאן זה שלוקחים את משחק התפקידים הזה יותר מידי ברצינות.

דו שיח בלתי אפשרי..

ראש השבט​(שולט) • 21 ביולי 2013

שימו לב לכך שכל אחת מכן רואה תמונה שונה עם קריאת אותה השאלה

לדעתי,כל אחד ואחת כאן, ובכלל בענייני רגש והתנהלות מינית,מרגיש וחווה מעט אחרת.
לכן,להשוות, להגדיר, להכניס את הכל לתשובה אחת קצרה כאן?
אין נכון ולא נכון. טוב או לא טוב. צודק או טועה..

כל אחד כפי שמרגיש לו נכון. כל מה שעושה טוב.. בלי תוויות ובלי הגדרות..

בטח שיש נכון או לא נכון

up u rs​(אחרת) • 21 ביולי 2013

"לא נכון" זה מה שגורם לך להזיק לעצמך או לעשות דברים שלא נכונים או מועילים לך כדי לרצות את ה"אדון" .
הרבה יותר מידי נשלטים/ות שפגשתי עברו את הקו הזה יותר מפעם אחת.
ובתור בעל ניסיון גדול משלי- אני בטוחה שגם לך יצא לאסוף רסיסי אדם מהריצפה.
לא תמיד הרסיסים האילו ניתנים לאיחוי.
לעיתים הקרע שיצרים מאסטרים חסרי אחריות לנפש של הנשלט (ולעיתים , לנפש של עצמם, אבל את זה הם יגלו שנים אחר כך) - הוא בלתי הפיך.
בממלכת הדימיון =הכל אפשרי. המציאות טיפה יותר מוגבלת.
אסור לשכוח את זה.

בכוח המוח​(שולטת) • 21 ביולי 2013

זה שטויות לך, סיגורני. וזה ״משחק״ לך. לאחרים זה זה יכול להיות מבעי אהבה עמוקים מאוד.
אני יכולה להבין למה את חושבת שספורט אתגרי מרגש יותר, אבל לא ראוי להגיד את זה בפורום של הספורט האתגרי ולא כאן?
אני באמת חושבת שאת לא מבינה שמדובר בצרכים אמיתיים, שבאים לידי ביטוי באופן בועתי. להסביר את זה כצורך באדרנלין יהיה פשטני וחוטא למורכבות הצרכים של רבים כאן.

בכוח המוח​(שולטת) • 21 ביולי 2013

ולעניין עצמו כמו שאני מבינה אותו:

אנחנו בעלי צרכים מסויימים שמקבלים ביטוי במבנה מסויים של חוזה במערכת יחסים. בדר״כ לאור הצורך שלנו לחוות תחושות קיצון, אנחנו תוחמים זמני בועה, מייעדים ומייחדים מקום וזמן לכך. במקומות האלה אנחנו חופשיים לחוות *באמת* תחושות מסויימות, כאלה שמחייבות מציאות אלטרנטיבית לזמן מה. מאחר שאלה אינם הצרכים היחידים שלנו, אנחנו חוזרים גם למציאות הרגילה, שם אנחנו מספקים צרכים אחרים, אפילו הפוכים.
כך, אדם יכול להיות בעל צורך מזוכיסטי, ובבועות מהסוג האמור יחווה כל מיני סוגים של כאב: גופניים ונפשיים/ רגשיים, אבל מחוץ לבועה יהיה לו צורך (מובן מאליו) להיות אהוב, עטוף ושולט בחייו. הצרכים ההופכיים האלה, המנוגדים, הם אלה שלמענם מקיימים את הבועה. את המציאות האלטרנטיבית, וככל שהצורך עמוק יותר, המחוייבות לעולם האלטרנטיבי הזה תגדל.
בסופו של דבר, זו מציאות, כי חווים אותה.