שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סאדו מאזו- הפרעה נפשית?

MasterKey​(שולט)
לפני 11 שנים • 12 בספט׳ 2013

סליחות, סליחות, סליחות

MasterKey​(שולט) • 12 בספט׳ 2013
יום כיפור כתב/ה:
רפאל כתב/ה:
שאלת המשמעות ושאלת הלגיטימיות של מושגים כגון "הפרעה נפשית" ו"מחלת נפש" היא פתח לדיון שעומד בזכות עצמו. מבלי להיכנס לדיון כזה חשוב רק להבאיר משהו לטובת הדיון הזה. כמעט אף אחד לא משתמש במושגים האלו כדי לציין גינוי שרירותי, או חוסר נורמטיביות שרירותי. כלומר, כאשר מישהי טוענת שסאדו-מאזוכיזים היא הפרעה נפשית, היא לא רק טוענת את המובן מאליו, והוא שבחברה כלשהי סאדו-זאזוכיזם אינו נורמטיבי ונתפס באופן שלילי. אלא שהיא טוענת שיש רציונל מאחורי היחס השלילי שסאדו-מאזוכיזם זוכה לו, ושבגלל הרציונל הזה הדבר גם נעשה לא נורמטיבי.

עכשיו, סאדו-מאזוכיזם זה הרבה מאוד דברים, שחלקם תמימים מאוד. אבל חלקם רחוקים מלהיות תמימים. סאדו-מזוכיזם אינו העדפה של תנוחה במיטה. הוא גם לא העדפה של בלונדיניות על פני שחורות שער, או העדפה של גברים על פני נשים (כפי שקורה אצל הומוסקסואלים). בסאדו-מאזוכיזים יש הרבה יותר מזה, לפחות אצל לא מעט אנשים. יש שם תשוקה לכאיב, לפגוע, לרסן, להגביל, לסרס ולהחפיץ אנשים. זה בא בכל מיני מינונים ובכל מיני וריאציות, אבל בגרעין יש כמעט תמיד משהו הרסני ולא סוציאלי. הרבה פעמים היצרים הללו גם מופיעים בצורה אינטנסיבית ואפילו אובססיבית, והם נוטים להשתלט על החיים (כפי שלורי ציינה) ולפגוע באפשרות לקיים חיים מאושרים. גם כאשר שמים על היצרים הללו רסן ומושכות, וגם כאשר מקיימים אותם במסגרת של "הסכמה", וגם כשמביאים בחשבון את כל היוצאים מן הכלל, עדיין מדובר במשהו פרובלמטי בהגדרה.



לא צריך להגזים, רפאל. הרי ידוע ( מתוך קריאת הבלוגים בכלוב ) ששליטה גברית היא בסכ"ה אהבה, הערצה והתמסרות "אינסופית" של נשלטת לאדון שלה, שזקוק לכל זה מכיון שתחושת הגבריות שלו פגומה ומעורערת מן היסוד, וכדי לחזק אותה מעט הוא מוכן ומזומן לגלות סבלנות רבה ולהנחות ולהדריך את הנשלטת המריירת שלו בין סבך לבטיה הנפשיים, וגם לזיין אותה בכוח אחרי העבודה ( "תמצצי לי כלבה " ) וגם להשפיל אותה קצת ( אבל רק כי הוא יודע שהיא נהנית מזה). ההאפי אנד של שליטה גברית הוא כמעט ללא יוצא מן הכלל פרידה קורעת לב והתפכחות מרה, או שקוראי הבלוג נאלצים לחילופין להמשיך לשמוע כמה האדון נפלא וכמה הוא יחיד ומיוחד במינו המון המון זמן, לפעמים שנים רבות ( או במקרים מאד יוצאי דופן, עד סוף החיים ממש ). ואילו שליטה נשית זה מלכות בתשלום, או קשרים בעיתיים שממילא לא הולכים לשום מקום, או על פי רוב, פנטזיות בלתי ניתנות למימוש שמשאירות את הנשלט כל חייו עם חצי תאוותו בידו המאוננת.
זה לא כזה פרובלמטי, בטח לא מסוכן לאיש, שכיח לאללה בקרב המין האנושי האומלל, ואין לחברה מה לחשוש מזה (-:

כפרה עלייך יום כיפור!!!
בימים נוראים אילו אני בדיוק באמירת סליחות בלתי פוסקת לכל הנשלטות, שהשפלתי, קרעתי להן את הלב (ואת הצורה), זיינתי אותן בכוח, הצלפתי בהן, סטרתי להן, קשרתי אותן ומצמצתי אותן.
הפילוסופיה המתומצתת שלך למעלה סידרה לי את החיים!!!
אני כבר לא כזה פרובלמטי - חזרתי לחיק המין האנושי האומלל!
יש!!!
מאלף סוררות​(שולט)
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

Re: יש לי הרבה מה להגיד על זה, תתכוננו.

מאלף סוררות​(שולט) • 13 בספט׳ 2013
מה שאת צריכה זו תזכורת מן העבר... זה בדר״כ ירגיע אותך (אם אני זוכר נכון).



ליתיום כתב/ה:
אם נסתכל על זה מבחוץ, עזוב עכשיו שאני ואתה אוהבים את זה, זה כן נראה חריג. זה נראה כמו פריק-שואו של בגדי עור שחורים, שוטים, מצבטים ומסיכות אב"ך (הרי זו האסוציאציה הראשונית שעולה לאנשים בראש כשהם שומעים על סאדו-מאזו משום שזה מה שהם יכלו להיחשף אליו. אף-אחד מהם לא באמת נכנס לחדר המיטות של אנשים שאוהבים לשחק ביניהם בלי כל התפאורה הזו).

אני תמיד אומרת שאי אפשר באמת להגדיר סטייה, כי הגדרה של סטייה נוצרת עפ"י קבוצת ההתייחסות שלה. ל"עולם האמיתי" בדס"מ נראה כסטייה, אבל כשאני רואה זוג שעושה את הסקס הכי פשוט והכי משעמם, אני חושבת שזו סטייה הרבה יותר גדולה.

אבל בינינו, אף אחד לא באמת משאיר את הסקס שלו "נורמטיבי". אז אולי אין קשירה לאיזה צלב והכאה בקיין, אבל בטח יש פליק פה-פליק שם וקצת אזיקי פרווה. זה כבר הפך להיות הכי ונילי שיש. מה שאני מנסה לומר, זה שהגבולות בין "נורמטיבי" ל"סוטה" די מטושטשים כי אנשים מוסיפים אלמנטים לחיי המין שלהם מכל מיני "סטיות" אחרות כביכול.

אפשר גם להבין את הצד שלה, כמי שמייצגת קבוצה שלמה של אנשים שחושבים ככה. כשאני שומעת על איזו סטייה "חריגה", אני לא נשארת לגמרי אדישה. אני מרימה גבה, אבל אני לא שופטת. זה היתרון בלהגיע ממקום כזה שבו מסתכלים עליך כעל "סוטה" - אתה מפתח חוש רגיש ומבין עם המון חמלה והתחשבות לסטיות של אחרים, ואתה אפילו מוצא את זה די מעניין. ואיך אפשר באמת להסביר לאנשים מה זה בדס"מ כשהם חושבים שצ'אפחה עסיסית על התחת בזמן סקס זה "שוביניסטי" או "אני אישה מוכה עכשיו, בעלי מרביץ לי" או "היא מנסה להתנקם בי על זה שאתמול לא שטפתי כלים". מי שירצה, יפתח לזה מעצמו ויגלה לבד. מי שרוצה להישאר בדעה שלו, זה גם בסדר. אי אפשר לשפוט אנשים כי הם לא מוכנים לקבל את זה עדיין.

לגבי הומוסקסואליות - פעם זה נחשב למחלת נפש של ממש, והיום אתה יכול לראות פאקינג מצעדי גאווה בירושלים (!). ואני מניחה שאנשים שמים לב לאיזו מגמת שינוי בשנים האחרונות כלפי בדס"מ, זה הרבה יותר מקובל מפעם. מכאן אפשר להסיק שעוד כמה שנים, תוכתר סטייה "חריגה ביותר" אחרת שתתפוס את המקום במרחב הציבורי, ובדס"מ ייחשב לסקס ונילי. icon_smile.gif ככה זה, הכתרה ונפילה של סטיות.

אני רוצה בעיקר להתייחס, ובזה אסיים, לפגיעה הרחבה של בדס"מ בחייו של האדם. דווקא עם המשפט הזה אני כן נוטה להסכים, ולא משום שמדובר כביכול ב"מחלה" או "הפרעה" או משהו פסיכולוגי/נפשי כזה, מאחר שכמו שנאמר, כבר פורסמו מחקרים שמעידים על אנשים שאוהבים בדס"מ כעל בריאים יותר מבחינה נפשית. הפגיעה היא למעשה בצמצום טווח האפשרויות ובהגבלה ממשית של הסיכוי למצוא פרטנר שתוכל לקיים איתו יחסים תקינים (קרי: זוגיות) ויחסים מיניים מסונכרנים. אני חושבת שמרבית האנשים שבאמת אוהבים בדס"מ, והם לא סתם קינקיים שיכולים לחזור לוניל בכל עת, הם אנשים מסכנים ומתוסכלים, ואני ביניהם. יש משהו בקול הזה, בתוך הראש, שכל הזמן אומר לך לחפש מישהו שהוא גם כזה, כדי שהקשר יצליח. הסיכוי לפגוש מישהו שגם אוהב בדס"מ וגם יש כימיה ברמה האישיותית זה קשה עד בלתי אפשרי, מה שמשאיר המון אנשים כאלה לבד. והבדידות מביאה בעיקר לתסכול ולמחשבות של "למה אני כזה? ואולי הכל בראש שלי ואני כן יכול לחזור לוניל? איך אני אקיים מערכת יחסים? איך אני אתחתן? האם אני אשאר לבד כל החיים?" וכו'. מי שלא באמת יכול להתפשר על עניין הבדס"מ, מוקף באופן מתמיד בשאלות שטומנות בחובן הרבה פחד כלפי העתיד, כי ברור שמשהו לא כשורה אם דפוס המשיכה שלי הוא רק ל-X או Y ואין לי יכולת להתחבר ל- A או B. יש פה מעין התמכרות לכל דבר. וכשאני פוגשת בחור חמוד בפאב, אני ישר חושבת "טוב, 90% שהוא לא בקטע בכלל, ואם הוא יהיה, אז הוא כנראה יעשה את זה בשבילי והוא לא יתחבר לזה ואז אין טעם." במחשבה הזו, אני למעשה פוסלת את יתר התכונות הטובות שלו (מצחיק, נאה, אינטליגנטי וכו') כי ברגע שהסקס לא יעבוד כמו שצריך, מערכת היחסים הזו תתפורר לאיטה ותיחרב. ולא משנה כמה אני אוהבת סקס באופן אישי, אלא כי מערכת יחסים בלי בסיס מיני טוב לא מחזיקה מעמד לאורך זמן. סקס זה דבק חזק ביותר שמחבר בין בני-זוג. ואני סיימתי קשר מהמם בגלל העניין הזה.

עד כאן הייתה ההתייחסות לפגיעה ברמה האישית-זוגית-מינית. אותה בחורה שהזכרת אמרה שיש פגיעה בכל תחומי החיים. עכשיו, אפשר להבין את זה כי יש השלכה של המצב הרגשי על עבודה/לימודים/משפחה/חברים וכו'. ברגע שיש צורך רגשי מאוד אלמנטרי שלא מסופק, יש פגיעה שמשליכה גם על הריכוז בלימודים (ואני מדברת מניסיון), על התפקוד בעבודה, על היחסים עם המשפחה/החברים, כי נוצר איזשהו קיבעון על תחושת החסך. ולא מזמן סיפר לי בחור אחד שסטודנטים שנמצאים במערכות יחסים יציבות וטובות מצליחים יותר בלימודים. וזה הגיוני לגמרי כי יש תחושה של ביטחון, של שקט, של אנרגיה שמופנית למקום הנכון. ואנשים שלא חווים את "מערכת היחסים השלמה" כמו שצריך, מפנים תשומת לב דווקא לחסך שנגזל מהם.

לכן, אם אני צריכה לסכם, בדס"מ לאנשים שלא מצאו את "הנישה" שלהם, את הפרטנר שיעשה להם טוב ושימלא להם צורך חסר, הם אנשים שכן נפגעים מזה, כי אין להם אופציה אחרת, הם תלויים לחלוטין בבדס"מ, בנטייה המינית הזו שמשנה להם את כל כללי המשחק בדייטינג. וכן, הייתי משלמת כל מחיר שבעולם בשביל לחזור להיות מה שהייתי לפני, כשאהבתי וניל, לבבות, פרחים ופרפרים, לפני שנהייתי צינית בטירוף ובמיוחד כלפי העולם הזה ודרך ההתנהלות שלו (שגם פיתחו לי הרבה בעיות בגישה), ואם הייתי כמו שהייתי בעבר, היום יכולתי להיות בזוגיות מהממת, להיות הרבה יותר לבבית מצינית, להפסיק לחשוב על סקס כל-כך הרבה ולהתעסק בו בצורה אובססיבית וגם לתפקד טוב יותר בעבודה/בלימודים (בתקופת התיכון הייתי חושבת על סקס ובדס"מ באמצע מבחנים, ובתקופת הצבא הייתי פשוט שוקעת במחשבות האלה כמעט כל היום כשכבר מהבוקר אני מתחילה להסתמס עם שולטים כדי להצליח "להחליק" את היום הזה איכשהו).


ואחרי כל זה, אם יש מישהו שמרגיש כמוני (אני מקווה, כי אני יוצאת פה באמת משוגעת icon_smile.gif), אפשר להקים קבוצת תמיכה של נפגעי בדס"מ. icon_smile.gif

(ברצינות, נו! אל תצחקו)
Mary Jane
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

Re: יש לי הרבה מה להגיד על זה, תתכוננו.

Mary Jane • 13 בספט׳ 2013
[quote="ליתיום"]..........

הפגיעה היא למעשה בצמצום טווח האפשרויות ובהגבלה ממשית של הסיכוי למצוא פרטנר שתוכל לקיים איתו יחסים תקינים (קרי: זוגיות) ויחסים מיניים מסונכרנים. אני חושבת שמרבית האנשים שבאמת אוהבים בדס"מ, והם לא סתם קינקיים שיכולים לחזור לוניל בכל עת, הם אנשים מסכנים ומתוסכלים, ואני ביניהם. יש משהו בקול הזה, בתוך הראש, שכל הזמן אומר לך לחפש מישהו שהוא גם כזה, כדי שהקשר יצליח. הסיכוי לפגוש מישהו שגם אוהב בדס"מ וגם יש כימיה ברמה האישיותית זה קשה עד בלתי אפשרי, מה שמשאיר המון אנשים כאלה לבד. והבדידות מביאה בעיקר לתסכול ולמחשבות של "למה אני כזה? ואולי הכל בראש שלי ואני כן יכול לחזור לוניל? איך אני אקיים מערכת יחסים? איך אני אתחתן? האם אני אשאר לבד כל החיים?" וכו'. מי שלא באמת יכול להתפשר על עניין הבדס"מ, מוקף באופן מתמיד בשאלות שטומנות בחובן הרבה פחד כלפי העתיד,

............כי ברגע שהסקס לא יעבוד כמו שצריך, מערכת היחסים הזו תתפורר לאיטה ותיחרב...................
[quote="ליתיום"].





אני אקדים ואומר שמאוד נהניתי לקרוא אותך, את כותבת מהלב ובמקביל מפגינה חכמה והבנה עמוקה ואני מאחלת לך כמובן, שתמצאי אהבה וזוגיות שמתאימות בדיוק למידותייך ולחלומות והתשוקות שלך ובמהירה אמן (:

יש הרבה אמת במה שכתבת. אנשים רבים שהם עמוק ב"קטע", מוצאים את עצמם חיים בחוסר סיפוק מיני ורגשי ממושך, שמלווה את חייהם כדרך קבע. ולא מעט מהם חווים בדידות, בעקבות אי מציאת פרטנר שמתאים בדיוק לתשוקות הספציפיות שלהם ובנוסף עונה על קריטריונים אחרים שאנשים מחפשים בחבר לחיים. הבעיה היא אפילו מורכבת יותר מבחינת התאמה מינית, כי גם אם אתה נשלט/שולט, זה לא מספיק למצוא מישהו שאוהב להיות בצד השני. עליו גם להתאים לסטיות *הממוקדות* שלך, אשר עבורך הן פעמים רבות הכרחיות להנאה מינית/נפשית (מהטלת מרות בצורה מסוימת ובשום פנים לא בצורה אחרת ועד דחף לעשיית מעשים בפומבי, שימוש בסטרפ-און, לבוש מיוחד וכו').

עד כאן בדסמ, שהוא, במובנים רבים, מתקיים הרבה בפנטזיה ובעולם הפנימי לפני שהוא מתגשם ומתממש במציאות, אם בכלל. ובינתיים, בחיים האמיתיים, השנים חולפות. הזמן אינו קופא על שמריו, ואנשים - לא רק אנשים שאוהבים בדסמ - לומדים שעליהם לעשות פשרות. לבחור באופציה הלא מושלמת. וכך, הפרטנר שלהם לחיים, כמו גם העבודה שלהם, האיזור בו הם גרים וכו' - לא מושלם, ולא בדיוק מה שכיכב בחלומותיהם. זו גם אחת הסיבות לכך, שניתן למצוא כאן המון אנשים שהקשרים הבדסמים המהממים שלהם, מעוררי הקנאה לכאורה, הם בעצם קשרים מחוץ למסגרת הנישואים (התופעה גדלה ככל שהגיל עולה) - גם הם לא חיים בעולם מושלם ...וגם הם התפשרו באמצע הדרך.

ככל שהאדם מתבגר, הוא מבין עד כמה אי השלמות טבוע בעולם. והוא לומד (או נכפה) לחיות איתו. למשל, עם העובדה שיחסי המין עם בן/ת הזוג הם לא הדבר הכי מסעיר ומרטיט עלי אדמות, מה שקורה אצל הרבה יותר אנשים ממה שנדמה, אנשים "רגילים". את חשיבות הסקס וההנאה המינית מחליפים דברים אחרים, כמו אהבה עמוקה, חברות, חיים משותפים, שלוות נפש, ילדים...

בקיצור, אפשר להתעודד. בחיים, באופן כללי, ולא רק בבדסמ, לא תמיד מקבלים את מה שרוצים.וגם כשקיבלת ואתה חושב שהנה מצאת, אתה יכול לאבד את זה בקלות, אתה מגלה שהקסם דועך, שהוא חמקמק, שהולכת שולל והוא לא היה אמיתי, שעליך להשקיע כוחות נפש עצומים כדי לשמר אותו וכו'. ולמרות שלחובבי בדסמ התווסף קושי, הפשרות בחיים והויתורים לא תקפים רק עבורם, אלא נכונים עבור כמעט כולם. אם לא עכשיו, אז בהמשך החיים (;
נוריתE
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013
נוריתE • 13 בספט׳ 2013
למה כזה מתרגשים בכל פעם שסתם מישהו אומר סתם משהו? icon_rolleyes.gif
Mary Jane
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

Re: סאדו מאזו- הפרעה נפשית?

Mary Jane • 13 בספט׳ 2013
foot-massage כתב/ה:
.................
.......

אני סובל מהפרעה נפשית?


נראה לי שמה שחשוב, עיקרי ומרכזי הוא לא אם אתה סובל מהפרעה נפשית, אלא אם אתה סובל.
אם אתה סובל, תטפל בעצמך. אם לא, תמשיך במה שאתה עושה (:

(צמד המילים "הפרעה נפשית" הוא סתם עניין של מגדירי הגדרות. ומי הם שיקבעו, ומה הם בכלל יודעים עליך).
Under The Skin
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

Re: יש לי הרבה מה להגיד על זה, תתכוננו.

Under The Skin • 13 בספט׳ 2013
[quote="Mary Jane"][quote="ליתיום"]..........

הפגיעה היא למעשה בצמצום טווח האפשרויות ובהגבלה ממשית של הסיכוי למצוא פרטנר שתוכל לקיים איתו יחסים תקינים (קרי: זוגיות) ויחסים מיניים מסונכרנים. אני חושבת שמרבית האנשים שבאמת אוהבים בדס"מ, והם לא סתם קינקיים שיכולים לחזור לוניל בכל עת, הם אנשים מסכנים ומתוסכלים, ואני ביניהם. יש משהו בקול הזה, בתוך הראש, שכל הזמן אומר לך לחפש מישהו שהוא גם כזה, כדי שהקשר יצליח. הסיכוי לפגוש מישהו שגם אוהב בדס"מ וגם יש כימיה ברמה האישיותית זה קשה עד בלתי אפשרי, מה שמשאיר המון אנשים כאלה לבד. והבדידות מביאה בעיקר לתסכול ולמחשבות של "למה אני כזה? ואולי הכל בראש שלי ואני כן יכול לחזור לוניל? איך אני אקיים מערכת יחסים? איך אני אתחתן? האם אני אשאר לבד כל החיים?" וכו'. מי שלא באמת יכול להתפשר על עניין הבדס"מ, מוקף באופן מתמיד בשאלות שטומנות בחובן הרבה פחד כלפי העתיד,

............כי ברגע שהסקס לא יעבוד כמו שצריך, מערכת היחסים הזו תתפורר לאיטה ותיחרב...................
ליתיום כתב/ה:
.





אני אקדים ואומר שמאוד נהניתי לקרוא אותך, את כותבת מהלב ובמקביל מפגינה חכמה והבנה עמוקה ואני מאחלת לך כמובן, שתמצאי אהבה וזוגיות שמתאימות בדיוק למידותייך ולחלומות והתשוקות שלך ובמהירה אמן (:

יש הרבה אמת במה שכתבת. אנשים רבים שהם עמוק ב"קטע", מוצאים את עצמם חיים בחוסר סיפוק מיני ורגשי ממושך, שמלווה את חייהם כדרך קבע. ולא מעט מהם חווים בדידות, בעקבות אי מציאת פרטנר שמתאים בדיוק לתשוקות הספציפיות שלהם ובנוסף עונה על קריטריונים אחרים שאנשים מחפשים בחבר לחיים. הבעיה היא אפילו מורכבת יותר מבחינת התאמה מינית, כי גם אם אתה נשלט/שולט, זה לא מספיק למצוא מישהו שאוהב להיות בצד השני. עליו גם להתאים לסטיות *הממוקדות* שלך, אשר עבורך הן פעמים רבות הכרחיות להנאה מינית/נפשית (מהטלת מרות בצורה מסוימת ובשום פנים לא בצורה אחרת ועד דחף לעשיית מעשים בפומבי, שימוש בסטרפ-און, לבוש מיוחד וכו').

עד כאן בדסמ, שהוא, במובנים רבים, מתקיים הרבה בפנטזיה ובעולם הפנימי לפני שהוא מתגשם ומתממש במציאות, אם בכלל. ובינתיים, בחיים האמיתיים, השנים חולפות. הזמן אינו קופא על שמריו, ואנשים - לא רק אנשים שאוהבים בדסמ - לומדים שעליהם לעשות פשרות. לבחור באופציה הלא מושלמת. וכך, הפרטנר שלהם לחיים, כמו גם העבודה שלהם, האיזור בו הם גרים וכו' - לא מושלם, ולא בדיוק מה שכיכב בחלומותיהם. זו גם אחת הסיבות לכך, שניתן למצוא כאן המון אנשים שהקשרים הבדסמים המהממים שלהם, מעוררי הקנאה לכאורה, הם בעצם קשרים מחוץ למסגרת הנישואים (התופעה גדלה ככל שהגיל עולה) - גם הם לא חיים בעולם מושלם ...וגם הם התפשרו באמצע הדרך.

ככל שהאדם מתבגר, הוא מבין עד כמה אי השלמות טבוע בעולם. והוא לומד (או נכפה) לחיות איתו. למשל, עם העובדה שיחסי המין עם בן/ת הזוג הם לא הדבר הכי מסעיר ומרטיט עלי אדמות, מה שקורה אצל הרבה יותר אנשים ממה שנדמה, אנשים "רגילים". את חשיבות הסקס וההנאה המינית מחליפים דברים אחרים, כמו אהבה עמוקה, חברות, חיים משותפים, שלוות נפש, ילדים...

בקיצור, אפשר להתעודד. בחיים, באופן כללי, ולא רק בבדסמ, לא תמיד מקבלים את מה שרוצים.וגם כשקיבלת ואתה חושב שהנה מצאת, אתה יכול לאבד את זה בקלות, אתה מגלה שהקסם דועך, שהוא חמקמק, שהולכת שולל והוא לא היה אמיתי, שעליך להשקיע כוחות נפש עצומים כדי לשמר אותו וכו'. ולמרות שלחובבי בדסמ התווסף קושי, הפשרות בחיים והויתורים לא תקפים רק עבורם, אלא נכונים עבור כמעט כולם. אם לא עכשיו, אז בהמשך החיים (;


מרי ג'יין, קודם כל תודה על המילים החמות ועל ההתייחסות. (:

שנית, את אפילו מחזקת את מה שאני טוענת לגבי "סטיות ממוקדות". אני יכולה להגיד לך ש"הסטייה" שלי (אחת מיני כמה, כמובן icon_smile.gif), אבל זו העיקרית, היא דווקא משהו שהוא לא סוטה בכלל אבל כמעט אינו בר-השגה.

לגבי פשרות - פשרות הן משהו שאני עושה מגיל מאוד צעיר בגלל המודעות שלי לתנאי מציאות מגבילים. כשאני רוצה גבר שהוא כזה וכזה וכזה וכזה (מה שנקרא "רשימת מכולת") אני מבינה שאני לכל הפחות חיה באגדה בדס"מית (נגיד סינדרלה). אז אני עושה כ"כ הרבה פשרות שזה אפילו נראה מוזר מבחוץ.

אני חושבת שהפשרה הכי גדולה והכי מודעת שלי הייתה כשנכנסתי לקשר ונילי לפני כשנה מכל הסיבות הנכונות, למעט חוסר התאמה מינית. חשבתי לעצמי שעוד כמה שנים אני כבר לא אהיה כזו אטרקטיבית ואולי כדאי לשים דגש על דברים אחרים במערכת יחסים. וניסיתי בכל כוחי להיות שם, כשהסביבה שמקיפה אותי היא זוגות נשואים, אהבה פורחת, ילדים והרבה שפיות באופן כללי. ובשלב מסויים הקשר עלה על שרטון כי לא היה לי את ה"דבק" הזה, הסקס. ועד היום אני מתחבטת ביני לבין עצמי, מה שמביא עם ההתחבטויות גם זעם עצמי, "אולי אני אשים בצד את הכוס שלי לרגע ואני אתרכז בדברים החשובים, כמו זה שהוא נאמן, אינטליגנטי, מצחיק ובחור טוב באופן כללי?"

וגם פשרות יותר קטנות עשיתי, כמו לצאת עם שולטים אמנם, אבל כאלה שאין לנו כימיה מהממת (למרות שהבסיס די טוב).

בסופו של דבר, גם עם נשואים עשיתי פשרות. מ"לא" מוחלט העדפתי לומר "לא" חלקי בהתאם לעקרונות שנראו לי חשובים.

אז הנקודה שלי היא שאני כן יודעת לעשות פשרות ומבינה את החשיבות שלהן, ואני אפילו בעד. כי אני חושבת שרשימות מכולת ואידיאלים לא מציאותיים לא יביאו אותנו לשום מקום. ועדיין, אני חושבת שיש קו מסויים שממנו כבר קשה לרדת כי זה לוותר על האישיות שלך. ואני לא יודעת למה, אבל יש לי הרגשה שזה יקרה לי. (:

שורה תחתונה, יקירתי, באסה להיות בבדס"מ. icon_smile.gif

אבל אפשר לייבא שולטים מפטלייף, כמו בקבוקי יין או משהו. תשמעי, תוצרת חו"ל היא מאמא מיה. icon_smile.gif
Mary Jane
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013
Mary Jane • 13 בספט׳ 2013
האמת שיש לי הרגשה שיקרו לך מלא דברים טובים...

עכשיו, אני אגיד משהו ואת תסלחי לי מיד כי יום כיפור בפתח ואת צדיקה גדולה: את רק בת 19. ונורא דואגת ומוטרדת יחסית לגילך.
סבלנות, דברים יקרו. גם, ובמיוחד, במקרה שלך (:
Under The Skin
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013
Under The Skin • 13 בספט׳ 2013
Mary Jane כתב/ה:
האמת שיש לי הרגשה שיקרו לך מלא דברים טובים...

עכשיו, אני אגיד משהו ואת תסלחי לי מיד כי יום כיפור בפתח ואת צדיקה גדולה: את רק בת 19. ונורא דואגת ומוטרדת יחסית לגילך.
סבלנות, דברים יקרו. גם, ובמיוחד, במקרה שלך (:


20, מרי ג'יין, בבקשה תני לי כבר להחליף קידומת. icon_smile.gif

אבל אני סולחת לך רק כי זו את. (:

אה, אני לא ממהרת.

אז-מה-אם-אני-אישה-ויש-לי-שעון-ביולוגי-מתקתק-ועוד-בחברה-הישראלית-שבה-הוא-נחשב-לפצצת זמן-וכבר-עכשיו-בבית-שואלים-אותי-מתי-אמצא-מישהו-אתחתן-ואז-אעזוב-את-הבית. icon_smile.gif
זאת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

Re: סאדו מאזו- הפרעה נפשית?

זאת​(שולטת) • 13 בספט׳ 2013
[quote="foot-massage"אני סובל מהפרעה נפשית?[/quote]
וואלה, לא קראתי את השרשור, כי מעניין לי את הרקטום. יחד עם זאת לשאלתך...
הפרעה נפשית היא מצב שקשה (אם לא בלתי אפשרי) להפוך, ללא טיפול של שנים על גבי שנים, בכוחות נפש עצומים.
אז איך יסבירו כל הפסיכולוגים שב"אמת" ולכל האלו ש"ש.ק.ר" או "בגרוש" את המקרה הפרטי (ולא רק שלי) שבו אנשים או נשים התעוררו יום אחד עם ההבנה שאפשר לוותר על ההפרעה הזאת ועדיין להרגיש שלם?
ואם להמשיך ולהקשות, איך בדיוק אותם אנשים, יגדירו את כל אותם חסרי אינטליגנציה רגשית שמצאו לעצמם צידוק מאחרי ההגדרה הבדס"מית (ויש פה הרבה יותר מדי כאלו)
בקיצור, אם יש לך התלבטות אני מכירה רק גורם אחד שיכול לנסות ולקבוע את טיבה, פסיכיאטר מחוזי. וזאת לא ירידה ו'או הלצה, לאחד שכזה יש מבחנים וקריטריונים לרדת לסוף דעתך.