לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאניה דיפרסיה

בלוסום​(לא בעסק)
לפני 11 שנים • 13 בספט׳ 2013

כמה הבהרות

בלוסום​(לא בעסק) • 13 בספט׳ 2013
אחת: בי פולאר = אישיות דו קטבית = מניה דיפרסיה.
שניה: אם לא מדובר באפיזודה חד פעמית, התרופות לא רק שאינן הורגות אלא מהוות רשת בטחון
למחלה מזויעה שאינה מרפה ולעולם לא מתרפאים ממנה, מה שבטוח (!) שגם אם יש הטבה בתסמינים, זה בטח ובטח שלא יקרה אם מפסיקים תרופות!
מיתוסית​(שולטת)
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013
מיתוסית​(שולטת) • 15 בספט׳ 2013
הפרעה דו קוטבית, ולא הפרעת אישיות דו קוטבית.
וכמו שנאמר היא אותו שם למאניה דיפרסיה.
הפרעה זו היא חלק מקבוצת הפרעות במצב הרוח ולא הפרעות אישיות.

מעבר לכך, מסכימה עם כל מה שפוליאנה כתבה וגם לגבי תרופות טבעיות למיניהן והרציונל לקחת תרופות למרות החשש מסטיגמה כמו שכתבה נורית
T O M​(שולט)
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013
T O M​(שולט) • 15 בספט׳ 2013



אני עושה הפרדה בין 2 דברים:

לקבלת מידע בנושא מאניה דיפרסיה, תוכל לקרוא באינטרנט.
יש אתרי מידע, באנגלית ובעברית אמינים מספיק ומלאים במידע חשוב.
בדיוק כמו הרבה נושאים אחרים שיש עליהם מידע. הקידמה והאינטרנט עוזרים לשתף.

לקבלת אבחון זה כבר איש מקצוע יכול לאבחן.

נוריתE
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013
נוריתE • 15 בספט׳ 2013
כחולית כתב/ה:
הפרעה דו קוטבית, ולא הפרעת אישיות דו קוטבית.
וכמו שנאמר היא אותו שם למאניה דיפרסיה.
הפרעה זו היא חלק מקבוצת הפרעות במצב הרוח ולא הפרעות אישיות.

מעבר לכך, מסכימה עם כל מה שפוליאנה כתבה וגם לגבי תרופות טבעיות למיניהן והרציונל לקחת תרופות למרות החשש מסטיגמה כמו שכתבה נורית



נורית אמרה לא לחשוש מסטיגמה

אבל איתך אי אפשר להתווכח
רפאל
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013

Re: מאניה דיפרסיה

רפאל • 15 בספט׳ 2013
בארי כתב/ה:
מה זה ?


אני חושב שזו לא שאלה טובה, ושלפעמים זה אפילו לא מועיל ולא בריא להתעסק בה. אני גם אסביר למה. בין אם תגלה שפסיכיאטרים קוראים למצב שלך בשם "מאניה דיפרסיה", בשם "דיפריסה" או בשם "מושיקו" - כמעט שאינך למד דבר חדש על מצבך. אתה לומד בעיקר מהו השם שניתן למצב שלך (ובפסיכיאטריה שמות כמעט שלא מספקים אינפורמציה). פשוט מאניה דיפרסיה איננה אלא שם של קבוצה של תסמינים, ואין לה אבחון שהוא לא דרך תסמינים. במילים אחרות, אם תספר לפסיכיאטר שאתה סובל מ- X, Y ן-Z, ולאחר מכן הוא יפסוק שאתה סובל ממאניה דיפרסיה, אינך למד אלא של-X, Y ו-Z פסיכיאטרים קוראים בשם מאניה דיפרסיה. וזה שונה מאוד ממה שרופאים אמיתיים עושים. כי אם אתה בא לרופא ומספר לו שאתה סובל מ-A, B ו-C, והוא מאבחן אצלך סכרת, הוא לא רק נותן שם למצב שלך, אלא גם מספק לך אינפורמציה על המצב הפיזיולוגי שלך. סכרת היא מצב פיזיולוגי שאפשר לאמת אותו באמצעות בדיקות דם ולא רק שם של קבוצת תסמינים.

אולי בעתיד תהיה פריצת ברך בפסיכיאטריה והם יוכלו להיות אינפורמטיביים יותר. כיום חלק ניקר ממה שהם עושים הוא לתייג אנשים, בדומה לאופן שבו כמרים מתייגים חטאים של אנשים. מה שפסיכיאטיר יכול לעשות, ושאדם מן השורה לא יכול לעשות, הוא לספק לך באופן חוקי סמים/תרופות. והוא גם יכול לספר לך על האופן שבו הם פועלים.

בהתחשב באופיה של הפסיכיאטריה אני חושב ששאלה טובה יותר לשאול היום היא אם אתה רוצה לשנות דברים, ואם כן - כיצד אתה עושה זאת. בשביל זה אפשר בהחלט לפנות לפסיכיאטרים. אפשר לפנות לפסיכותרפים שמדברים איתך (ומעולם לא הוכח שהם עוזרים במשהו). אפשר לעשות מדיטציה. ואפשר לדבר עם חברים או אנשים שסובלים מדברים דומים. בניגוד לאחרים, כשמדובר בדיכאון אני לא חושב שעזרה "מקצועית" תמיד עדיפה על עזרה "לא מקצועית".
פסיכו לוג​(שולט)
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013

Re: מאניה דיפרסיה

פסיכו לוג​(שולט) • 15 בספט׳ 2013
רפאל כתב/ה:
בארי כתב/ה:
מה זה ?


אני חושב שזו לא שאלה טובה, ושלפעמים זה אפילו לא מועיל ולא בריא להתעסק בה. אני גם אסביר למה. בין אם תגלה שפסיכיאטרים קוראים למצב שלך בשם "מאניה דיפרסיה", בשם "דיפריסה" או בשם "מושיקו" - כמעט שאינך למד דבר חדש על מצבך. אתה לומד בעיקר מהו השם שניתן למצב שלך (ובפסיכיאטריה שמות כמעט שלא מספקים אינפורמציה). פשוט מאניה דיפרסיה איננה אלא שם של קבוצה של תסמינים, ואין לה אבחון שהוא לא דרך תסמינים. במילים אחרות, אם תספר לפסיכיאטר שאתה סובל מ- X, Y ן-Z, ולאחר מכן הוא יפסוק שאתה סובל ממאניה דיפרסיה, אינך למד אלא של-X, Y ו-Z פסיכיאטרים קוראים בשם מאניה דיפרסיה. וזה שונה מאוד ממה שרופאים אמיתיים עושים. כי אם אתה בא לרופא ומספר לו שאתה סובל מ-A, B ו-C, והוא מאבחן אצלך סכרת, הוא לא רק נותן שם למצב שלך, אלא גם מספק לך אינפורמציה על המצב הפיזיולוגי שלך. סכרת היא מצב פיזיולוגי שאפשר לאמת אותו באמצעות בדיקות דם ולא רק שם של קבוצת תסמינים.

אולי בעתיד תהיה פריצת ברך בפסיכיאטריה והם יוכלו להיות אינפורמטיביים יותר. כיום חלק ניקר ממה שהם עושים הוא לתייג אנשים, בדומה לאופן שבו כמרים מתייגים חטאים של אנשים. מה שפסיכיאטיר יכול לעשות, ושאדם מן השורה לא יכול לעשות, הוא לספק לך באופן חוקי סמים/תרופות. והוא גם יכול לספר לך על האופן שבו הם פועלים.

בהתחשב באופיה של הפסיכיאטריה אני חושב ששאלה טובה יותר לשאול היום היא אם אתה רוצה לשנות דברים, ואם כן - כיצד אתה עושה זאת. בשביל זה אפשר בהחלט לפנות לפסיכיאטרים. אפשר לפנות לפסיכותרפים שמדברים איתך (ומעולם לא הוכח שהם עוזרים במשהו). אפשר לעשות מדיטציה. ואפשר לדבר עם חברים או אנשים שסובלים מדברים דומים. בניגוד לאחרים, כשמדובר בדיכאון אני לא חושב שעזרה "מקצועית" תמיד עדיפה על עזרה "לא מקצועית".


תשובה מצויינת רפאל.
כן. למרות הניק שלי. ולמרות שעבדתי שנתיים במרפאות פסיכיאטריות (אני לא פסיכולוג). אני שותף לראייה הביקורתית וגם למבט הכולל שאתה מציג.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013
מיתוסית​(שולטת) • 15 בספט׳ 2013
נורית- "למרות החשש מסטיגמה" = לא לחשוש מסטיגמה.

פסיכולוג ורפאל- אני דווקא לא מסכימה. אם יש רופא שמאבחן מחלה (ופסיכיאטר הוא רופא) והוא מאבחן לפי סימפטומים (גם רופאת המשפחה שלי מאבחנת שפעת או דלקת גרון לפי סימפטומים גם בלי לקחת משטח או בדיקות אחרות), ונותנים תרופות שבפועל מעלימות או מקלות על סימפטומים, אזי מדובר במחלה לכל דבר!!! דווקא אתה שמדבר על סטיגמה, הוא שבעל סטיגמות בעצמו. אין הבדל בין מחלת נפש למחלה גופנית. וכן, יש הרבה מחקרים שמראים כי פסיכותרפיה ותרופות פסיכיאטריות משפרות את מצבו הנפשי והתיפקודי של האדם.
הפסיכופרמקולוגיה לא נוצרה יש מאין וישנם צילומים, סריקות וניתוחי מוח שמראים בבירור שוני ופתולוגיה בחלק מהמקרים בין אנשים עם מחלות נפשיות לאנשים בריאים (ואפילו הפרעות אישיות כמו אנטי סוציאלית) מה גם שהתרופות מבוססות על מנגנונים נוירולוגים תקולים באשר לייצור או ספיגת נוירוטרנסמיטורים.

שם המחלה לא נותן הרבה אם אין טיפול והסבר בדיוק כמו כל מחלה אחרת. הידיעה שיש לי דלקת גרון בלי ליטול אנטיביוטיקה, גם היא לא תועיל לי.

יש הרבה טיפולים שיכולים לעזור לאנשים. כשמדובר בדיכאון רגיל, חברים, ספורט, אומנות, מדיטציה ואפילו לא לעשות כלום- עוזרים והזמן עושה את שלו. אבל כשמדובר כבר בהפרעה או מחלה, בנוסף לכל הדרכים הללו כדאי מאוד לקבל עזרה מקצועית, שיחתית ותרופתית, כדי שהמחלה לא תפריע מהותית לתיפקודו של האדם, ובמצבים מסויימים אף תגרום לסיכון עצמי או סביבתי.

אני עבדתי שנה בבית חולים פסיכיאטרי ועוד שנה במסגרת לנפגעי נפש, והתרופות עשו פלאים יותר משהזיקו ואף הצילו את חייהם של חלק מהאנשים. גם לי יש ביקורת כלפי הפסיכיאטריה, הפסיכותרפיה ובעיקר נגד משרד הבריאות והפקרת נפגעי הנפש, במיוחד לאור הרפורמה העתידה לבוא, אבל אין לי ספק ביעילות ובצורך של הנ"ל.
אדון חזק ומקועקע​(שולט)
לפני 11 שנים • 15 בספט׳ 2013

הכי חשוב לא ציינתם

הדבר הכי חשוב בארי שכולם שכחו לציין זה שזו אחת משתי מחלות הנפש היחידות הקיימות בעולם ולכן חייב להיות מצב של איבוד בוחן מציאות אחרת זו לא מאניה דיפרסיה!!!
ולכל התוהים והתוהות במיוחד....אני איש מקצוע מתחום הטיפול עם נסיון רב שנים
בהצלחה בארי
מיתוסית​(שולטת)
לפני 11 שנים • 16 בספט׳ 2013

Re: הכי חשוב לא ציינתם

מיתוסית​(שולטת) • 16 בספט׳ 2013
אדון חזק ומקועקע כתב/ה:
הדבר הכי חשוב בארי שכולם שכחו לציין זה שזו אחת משתי מחלות הנפש היחידות הקיימות בעולם ולכן חייב להיות מצב של איבוד בוחן מציאות אחרת זו לא מאניה דיפרסיה!!!
ולכל התוהים והתוהות במיוחד....אני איש מקצוע מתחום הטיפול עם נסיון רב שנים
בהצלחה בארי


אני המומה. על מה אתה מדבר?? אובדן בוחן מציאות הוא סימפטום רק של הפרעות פסיכוטיות מסכיזופרניה ועד אפיזודות חד פעמיות. זה לא קשור בכלל למאניה דיפרסיה, אלא אם כן מדובר בסכיזו-אפקטיב או מאניה דיפרסיה עם גלישות פסיכוטיות.
פור גוד
לפני 11 שנים • 16 בספט׳ 2013
פור גוד • 16 בספט׳ 2013
המונח הקליני "מאניה-דפרסייה" הוא מאד מבלבל. עדיף היה לקרוא לבעייה "דפרסייה-מאנית". כי במציאות האנשים האלו סובלים מתקופות א ר ו כ ו ת של דיכאון, ואז מאפיזודות ק צ ר ו ת של מאניה ( ורק ה"מוכשרים" ביותר מבינהם "מצליחים" להתמיד במצבים המאניים שלהם יותר מכמה שבועות לכל היותר... )