ואם היה אומר לך

ואם היה אומר לך

lori{ע_מ} • 10 באוק׳ 2013

שאת נדרשת לחזור בתשובה
או להפסיק לאכול בשר ולהיות צמחונית
או ללמוד תואר שלא בהכרח היית בוחרת בעצמך
או משהו אחר שנוגד את אמונך
או גם אם לא נוגד, פשוט לא תואם את האמונה שלך עד הסוף

הייתן?

Alice' • 10 באוק׳ 2013

כן הייתי .
הייתי חוזרת בתשובה ושומרת מצוות .
הייתי הופכת להיות צמחונית .
הייתי עושה עוד הרבה דברים .

הגבול שלי ( אם מוצאים את כל העניין של פלילי וכו') הוא הילדים .
בכל הקשור לילדיי אני לביאה , שולטת .
אם יהיה לי ספק קטן שמעשים שלי יכולים לפגוע בהם -אני לא שם .

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 10 באוק׳ 2013

כן לכל הדברים שהם חיצוניים (מה לאכול, שמירת מצוות למראית עין), לא לדברים שמשפיעים על הנשמה (אמונה והשקפת עולם, בחירת מקצוע).

לא הייתי עושה משהו שנוגד את מערך האמונות שלי. וגם אם הייתי עושה, הייתי כועסת על כך שביקש ממני. וגם, נורא קשה לי לדמיין מצבים כאלה. אני לא חושבת שהייתי מוצאת את עצמי במערכת יחסים ארוכה ויציבה עם בן אדם שסדר העדיפויות שלו כל כך שונה משלי.

לא

broken doll v​(נשלטת){blacksoul} • 10 באוק׳ 2013

ממש לא.

lori{ע_מ} • 10 באוק׳ 2013

יולי,
נניח שלא משהו שנוגד את מערך האמונות שלך. נגיד שזה משהו שאת יכולה להבין או להתחבר אליו קצת אבל הביצוע מאוד קשה ואת לא בטוחה שאת רוצה את "הביצוע" באופן מלא, אלא באופן חלקי בדרך שאת מוצאת לנכון, מה אז?


אליס,
אני לא מכניסה לשאלה הזו שולט שמנסה לפגוע בסאבית שלו.
תודה על התשובה.
אם היו לך ילדים משותפים עם השולט שלך, האם היה לו משקל גדול יותר בהחלטות לגביהם?
אמירה חזקה יותר לגבי דרך החינוך (בין אם השקפת עולמכם בחינוך דומה ובין אם לא)? (ניסוח קצת תעקום, אבל אני בטוחה שהבנת).

Re: ואם היה אומר לך

פור גוד • 10 באוק׳ 2013

תשובה יותר רצינית: אני סבור שציפיות טוטאליות וסימביוטיות מקשר זוגי, ואפילו איזה סוג של אובססיביות, מהווים את אחת הסיבות המרכזיות למשיכה שיש לרבים מאיתנו ליחסי שליטה. והדילמה המוקצנת שהצגת, לורי, מתעוררת אצלנו אפילו בקשרים וניליים יותר : איך לא לאבד את עצמנו בתוך קשר. כמה רחוק אנו מוכנים ללכת עם הנטייה הסימביוטית והטוטאלית הזאת, מבלי לבגוד בעצמנו, מבלי להתחיל להרגיש אחר כך אי נחת, או טינה כלפי בן הזוג, שכביכול "דרש" מאיתנו לוותר על עצמנו למענו, או מבלי למצוא את עצמנו אחר כך במקום שרע לנו. במילים אחרות, איך להישאר נאמנים לעצמנו בתוך קשר, כאשר הנטייה הטבעית שלנו היא גם לרצות ללכת לאיבוד בתוכו, לשכוח את עצמנו.
תשובה פחות רצינית: אל תוותרי על האותנטיות שלך בשם החרמנות. האותנטיות שלך חשובה יותר (:

Ashbury • 10 באוק׳ 2013

אני אגיד משהו קיטשי ומטופש:
גם אם הייתי מוכנה לעשות את זה למענו,
אני יודעת שהוא לעולם לא היה מבקש את זה ממני בפועל.

אותו כנ״ל לגבי דברים שלכאורה הייתי מוכנה לעשות גם אם הם פוגעים בי, כי זה בשבילו -
הוא לא היה נותן לי להגיע למקום הזה.
למה? כי ככה.

ולדעתי ככה זה צריך להיות.

הכול טמון בהנחייה נכונה

Foxy LAB​(נשלטת){Alatar } • 10 באוק׳ 2013

נניח והכרת מישהו, בתור נשלטת והוא יודע שהנך כזאת, הכול מתחיל ונגמר ברצון שלו. זה אמור להיות גם הרצון של הבחורה.
אני חושבת שברוב המקרים , בחורות נשלטות עושות דברים לאו דווקא כי הן רוצות . העשייה נוצרת מתוך הכרח . כך בקלות את יכולה למצוא את עצמך לבדך בשעות קטנות-גדולות חושבת ארוכות, מנתחת ומדמיינת את ההשלכות האפשריות למעשים שאת עושה או לא.
חלק משליטה, זה גם הנחייה. לנשלט יש צורך , והוא רואה בשולט את המקום להשיג את הצורך הזה. כך , גם אם ייאמר לו לעשות דבר מה לא שגרתי שאינו רגיל אליו- הוא יעשה.
כמובן שאף שולט לא ישלח לך הוראות ״ כבדות״ בהודעות הראשונות, ואולי אף לא בפגישה הראשונה. אבל בניסיון לבסס את השליטה, לראות עד כמה אפשר למתוח את הגבולות ( שאם לא מדברים עליהם , רק השמיים ומילת הבטחון הופכים להיות השם הנרדף להם) אפשר לבחון את מידת הציות וכו׳.

כשהיד המכוונת מייצרת עבורך סיטואציה שהתוצאה המנובאת שלה תגרום לה עונג- ולא משנה מאיזה סוג, אבל זה שרצוי לה, היא תגרום לה לחשוב שאת נהנית מהריצוי שלה, וזו המהות העיקרית. ובמצב כזה, כול הדברים שצוינו פה לעיל, זה לא האישיו. זו התוצאה.

ועכשיו נשאלת השאלה; אבל מה, אין לי טיפת כבוד עצמי או רצון משלי? באתי לחוות דבר מסוים , ופתאום אני נאלצת לעשות משהו אחר שיכול להועיל לי ולא באמת חשבתי עליו, אבל במחשבה שנייה אני לא רוצה אותו באמת? כאן מתנהל קרב איתנים בין הצורך לרצון, שבין 12 ומושבעיו נמנים תכונות האופי והאישיות.

מי יכריע? תלוי במבצע ובידו הקלה על הכפתור בעידודה של היד המכוונת.
בהצלחה .

מאד רוצה להאמין שלא

בשקט​(נשלטת) • 10 באוק׳ 2013

שלא אבחר מישהו שמסוגל לרצות אותי כל כך שונה ממי שאני - ושמירת מצוות זה לא חיצוני, זה לגמרי, מהותי, למי שלא מאמין בקיומו של אל.
כמו גם בחירת קריירה, לימודים, הגשמת העצמי בדרך שמנוגדת לליבה שלי כאדם.
ורוצה להאמין שלא הייתי מאפשרת לאחר - כל אדם אחר - לכפות עלי שינוי מהותי שכזה.
רוצה להאמין - לא בטוח שאכן לא הייתי מאפשרת.
לפעמים קשה לראות את הגבול בין מי ומה שאני רוצה, שואפת אל, אוהבת, בוחרת לעשות, לבין הבחירה שלי בדברים מתוך ציות עיוור או הבנה שציות יוביל אותי למקום טוב, למרות האינסטינקט הבסיסי שלי לבחור כיוון שונה, מזה שהוא בוחר עבורי.
וכשקשה להבדיל, גם קשה לדעת אם הייתי מקבלת את זה בהכנעה (בבאהבה) או בועטת ונלחמת על זכותי לבחור את הבחירות האלו לעצמי, גם בתוך קשר של שליטה.

השאלה שלך לורי

Madame T​(שולטת) • 10 באוק׳ 2013

מזכירה לי את הקטע הבא:
מתוך הספר - הנסיך הקטן - מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי


'לו ציוויתי על אחד מאלופי לדאות כפרפר מפרח לפרח, לחבר מחזה תוגה, או להפוך לעוף ים, ואילו נמנע אותו אלוף, מלמלא אחר פקודתי -

במי משנינו יהיה האשם, - שאל המלך - באלוף או בי ?

בך ! - השיב הנסיך הקטן בתוקף.

נכון ! - קרא המלך - יש לדרוש מכל אדם, רק מה שידו מגעת לעשות. רק על יסודות התבונה, יכון השילטון.

אם תצווה על בני עמך, להטיל עצמם הימה - יקומו ויתמרדו. רשאי אנוכי לדרוש משמעת, משום שפקודותי מתקבלות על הדעת.'

בהמשך לקטע לעיל וכפי שאני רואה את הדברים - בכל קשר, וגם או במיוחד בקשר של שליטה, רצוי וצריך להיות קשוב לצד שכנגד - מה סביר לדרוש ממנו ומה לא, ולא להביא אותו למצב שהדרישה ממנו תהיה כזו שיקשה עליו מאד למלא אותה...