אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאלת מליון הדולר.

נשלט וג'נטלמן​(אחר)
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

my 2 cents fir the million

נשלט וג'נטלמן​(אחר) • 19 בנוב׳ 2013
יש מצוקה ומהמצוקה אי אפשר לברוח או להיות בורה אליה. היא שם.
אז הברירה שאת מציבה אינה בחירה בין בורות למודעות
אלא בין מודעות חלקית סובלת או מודעות שלמה שחיה בשלום עם עצמה.
אם זיהית את המצוקה, הלך עלייך. אין חזרה לבורות מאושרת.
מכאן זה רק שאלה של טיימינג וכמה סבל תעברי בדרך
המוזה
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

הפניה לטיפול אינה בהכרח ממצוקה. אלא מרצון להיטיב.

המוזה • 19 בנוב׳ 2013
השאלה עלתה בראשי עקב הצפה של רגשות שהיו חבויים בי טרם תחילת תהליך השיקוף.
אני מאמינה שטיפול מאפשר התרה של דרמות עתיקות שהובילו בהכרח להדחקות של רגש. חלק מהעניין הוא הבחירה בין השלמה וקבלת הכשלים הנובעים מהדחקה, כך בעצם הבחירה ברע המוכר ובין האופציה לסגל כלים חדשים למזוודה אשר נערמה עד לאותו הרגע.
יש כמובן להיפטר מכמה אייטמים שלא הוכיחו את עצמם ובכך לפנות מקום להתנסויות חדשות.
כך או אחרת יש מחיר לשלם.
אם בפרידה מההגנות שהיו חיוניות לנו ואם בפרידה מאנשים אותם חשבנו כקרובים.
לטעמי מדובר במבנה נפשי המותאם או לא מותאם לשינויים כה דרסטיים.
מטבעי אני אייזן בטון ועדיין, חווה טלטלה בעקבות השיקוף.
לכן עלתה השאלה, האם כדאי או לא כדאי לצאת לכזה מסע. לאו דווקא עבורי, לי הוא חיוני ממש.
תודה על ההתייחסויות.
אשמח לשמוע את דעתכם.
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

ראשית, אדם חזק מספיק להתמודד עם לא מעט, תני קרדיט..

שנית וכפי שטענה כאן כחולית לפני, יש טכניקות שונות, זו הדינאמית היא רק אחת מהן- לא כל בניה דורשת פירוק מלא- ולא כל טיפול מתחיל או מסתיים בהצפה ושיקוף. יש מגוון דרכים הנפתחות ברמה האישית וללא סכמה או תאורייה אחת המתאימה לכולן- אני בעד ניסוי, תהייה וטעייה- לבד או בידיים אמונות.

שלישית, אפילו להנחת היסוד המשתמעת מדברייך- שיש "הדחקה" של "דרמות עתיקות" יש פרשנויות לא מעטות וגישות טיפוליות שונות- חלקן מהותן בנבירה וחלקן האחר יוצא מנקודת מוצא שונה בתכלית, כזו שלאו דווקא מכירה בקיומן של דרמות למשל- לפיכך אמונתך שיש "מחיר לשלם" גם היא לא מדוייקת.

אני אישית מאד בעד מסעות והתבוננויות- בעיקר כאלו המעוררים מתרדמות דוגמטיות ומסקרנים את יצר ההרפתקאה- כל אחד על פי יכולתו כל אחת לפי צרכייה..

אם זו חוויה כואבת מדי ייתכן שהטיפול לא רגיש מספיק לצרכים הייחודיים שלך, מאידך ייתכן שזה דווקא בדיוק מה שאת צריכה- זו שאלה שרק את מסוגלת לענות עליה- בהצלחה icon_lol.gif
המוזה
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

תודה להתייחסותך ייעוץ בדסמי.

המוזה • 19 בנוב׳ 2013
אני לא מתייחסתלהשפעות הטיפול עלי. לי הוא עושה טוב ומאתגר אותי עם רגשות חבויים שהודחקו אצלי.
העלתי שאלה רחבה יותר.
כמובן שיש שיטות טיפול שונות וכולן טובות ונכונות בהתאם לצרכי המטופל.

תהייתי היא בעניין הבורות הבלתי מודעת והמודעות המאתגרת.
שוב באופן כללי ולא ביחס אלי.
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

תשובתי היתה אישית וציבורית גם יחד, שהרי הכל על הסקאלה,

על הרצף- בורות "לא מודעת" [שוב- לא כל גישה טיפולית מכירה בעצם המינוח הזה] אינה מוחלטת ושאיפה למודעות מכילה צד אוטופי שסביר שרוב האנושות לא תממש- לכן הכל אי שם על הרצף בין הכלום להכל ומה שקובע בשורה התחתונה היא האפקטיביות של מנגנוני ההתמודדות עם החיים עצמם. לפיכך כתבתי קודם שאני בעד ניסוי, תהייה וטעייה. בנסיוני לא ראיתי הרבה אנשים שסבלו או נכנסו לדיכאון מטיפול נפשי- הפוך למעשה. בדר"כ עם המודעות מגיעה תחושת הקלה, מילוי מצברים, קתרזיס- ובהחלט אקח זאת צעד קדימה ואומר שגם תוצאות ממשיות וטובות בעולם האמיתי- וכוחם של אלו יש בהם כדי להתגבר על פחדים או חרדות ולפיכך בחוויה שלי יש התעוררות מבורכת שאינה כרוכה דווקא במכאוביי עבר או סבל. כמובן שעל הסקאלה- אפשרי גם ליצור "מקל-גזר"- להלן מודעות מקלה וכאשר עולה יכולת ההכלה ויש תוצאות אפשרי להתמודד עם יותר ויותר מאותן "דרמות עתיקות" וגו..
המוזה
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

תשובותיך מגיעות ממקום של הכרות מעמיקה.

המוזה • 19 בנוב׳ 2013
אני תהיתי לגבי תחושות אדם הנחשף לראשונה לתחום הטיפול הנפשי על שלל רבדיו.
יש אלמנט של קתרזיס בודאי אך במקביל גם תחושה של אובדן הקרקע המוכרת וצלילה אל הלא נודע.
טוב או רע לא נכנסים למשוואה הזו. רק תחושות של עונג, קושי או הכלה וכדומה.
גם בעייני מגע כזה או אחר בצפונות הנפש שקול לתרופה הכרחית לצמיחה וחיים עשירים יותר
עדיין יש אנשים שבוחרים במודע או שלא במודע להמנע ממסע זה.
מהם השיקולים המביאים אדם לבחור בבורות? פחד מהתכנים שיעלו? תחושה של חוסר עניין?
והאם ביודעו כי יש נדבכים באישיותו אשר בהכרח ניזוקו מטראומות עבר ועדיין הוא בוחר להתעלם, מה ההשפעה היומיומית?
מיתוסית​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013
מיתוסית​(שולטת) • 19 בנוב׳ 2013
יש כמה סיבות להימנעות מטיפול-
חוסר רצון להתעמת עם הפחדים שלך, חוסר רצון לגלות את האמת והפחד ממה שתגלה על עצמך ועל החיים שלך, רצון לדבוק במוכר ובידוע- גם אם רע מאוד, ולא לעבור שינויים מטלטלים ולא ידועים...
יש גם אנשים שלא מאמינים ביכולת של טיפול לגרום לשינוי או שהם לא מבינים למה לשלם למישהו שיקשיב להם או שהם חושבים שכל הפסיכולוגים/מטפלים הם X,Y, Z....
גם לא כל אדם מתאים לטיפול, לא כל אדם מספיק ורבלי או מספיק בעל רצון למודעות עצמית ול"חפירות", יש אנשים שפשוט רוצים לחיות... יש אנשים שרק אם המצב קטסטרופלי הם ילכו לטיפול.... יש אנשים שלא יכולים או רוצים לשאת בעלויות הכספיות, יש אנשים שמתקשים להיפתח בפני זרים....

יש אנשים שחוו טראומות בעבר והם למדו לחיות בצל הטראומה, היא תקועה באיזה מרתף והם לא נוגעים בה, והיא לא נוגעת בהם. לפעמים עד רמה של הדחקה עמוקה. לפעמים הם חיים מצוין, עד שהיא מתפרצת החוצה ומשפיעה במלוא העוצמה.. יש אנשים שלמדו לחיות עם הטראומה וההשפעות שלה, במיוחד אם היא מגיל צעיר ועברו הרבה שנים והיא כבר חלק מהם...
פור גוד
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013
פור גוד • 19 בנוב׳ 2013
פרח ממי, תגידי לי משהו. ואיפה לדעתך - על הסקאלה שבין תשוקה-לידע ותשוקה-לבורות, או אם תרצי, על הסקאלה שבין תקווה ליאוש - תמקמי מישהו, שהיה עסוק תמיד ( אולי באמת בשל אותן שאריות מ"הדרמות העתיקות" ) ואף יהיה עסוק תמיד, בכל טיפול, בלי יוצא מן הכלל, מכל סוג שהוא ( דינאמי או אחר ), אך-ורק בפיתויה של המטפלת/המייעצת/ הפסיכולוגית שלו, ובקיום יחסי-מין איתה, ומוטב גם מן הסוג הסוטה ? הא ? (:
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013

פורגוד יקירי,

ברוח דבריי הקודמים, אין בורות מוחלטת כפי שאין מודעות מוחלטת-יש לנו כבני אדם קצת מפה וקצת משם תלוי באיזה נושא, תחום, מצוקה, תלוי באיזו אמונה עסקינן..
אסימונים נופלים בה במידה שפחדים מתעוררים במציאות שלנו בכל יום בהיותנו יצורים דינאמיים ובאופן טבעי מתבוננים ומנתחים מצבים בתוכנו פנימה ובסביבתנו החוצה ללא הרף בחיפושינו הבלתי נדלה אחר משמעות..

במקרה שלך, נו טוב, לא סיכמנו כבר שעם או בלי דרמות- היא היא המשמעות?? פטיש כיבוש הפסיכולוגיות שלך והוצאתן [לחלופין הכנסתן] לתרבות סוטה הוא היעד שאחרת היית הולך לפסיכולוג מן הסתם..

[חוככת את ידי זו בזו במבט מרושע ומזמינה את חברי, הפסיכואנליטיקאי האפריקאי רחב המיימדים לבצע בך אנליזה פולשנית]
פור גוד
לפני 11 שנים • 19 בנוב׳ 2013
פור גוד • 19 בנוב׳ 2013
ניחשתי, פרח, שבגלל "פטיש כיבוש הפסיכולוגיות שלי", בלשונך, את תגידי שהפרוגנוזה שלי גרועה מאד, ושמצבי הקליני הינו חסר תקווה. מה גם שגישתי הכללית לכל העניין היא "נו, אז מה ? "... ולכן אין לצפות לשינוי בגורמים הנפשיים הקובעים את מצבי.
אישיות פסיכופתית, בלי ספק.
מכל מקום, ולענייננו, מובן שעם פסיכולוגיות מסויימות צריך להתנהג בנועם-הליכות, ולהסתפק בשלבים הראשונים של הטיפול רק ברמזים מיניים עמומים, כדי שלא יעוף להן הפיוז, והן יזרקו אותך מהקליניקה. אחרות אוהבות את זה ישיר ופשוט...
מרבית המטופלים חסרים למרבה הצער את הריכוז-האנרגטי, שיכול היה לאפשר להם להתמקד במשימה הטיפולית החשובה היחידה, שהיא - פיתויה של הפסיכולוגית. ולכן הם מולכים שולל על-ידי הנדר המטופש 'לא לשכב עם מטופלים', שנראה כי כל הפסיכולוגיות האופנתיות בת"א נדרו בימינו. הנדר הזה הוא אשלייה (: