נועה .

נועה .

tomshelnoa • 3 בדצמ׳ 2013

נועה
מאת: תום
--------------------------------------------------------------------------------

וואו כמה שהיא היתה יפה. מדהימה ממש. אלוהית. קצת מלאה ורחבה, קצת גבוהה מהממוצע וכל כך אישה.
היתה בה מן אצילות של בת מלוכה. מעולם לא הרימה את קולה ותמיד נהגה כל כך בנימוס כלפי כולם.
"מה שאפשר להשיג בשביב של חיוך מלכותי מבויש אחד לא ניתן להשיג באלף צעקות ופקודות" - כך תמיד נהגה לומר.
כל דבר שעשיתי עבורה היה בא לה כל כך בטבעיות. כאילו שאין דבר יותר מובן מאליו מאשר שהכל תמיד מסודר ונקי ומצוחצח מסביבה ואין דבר יותר טבעי מאשר שכל מי שנמצא מסביבה פשוט ירצה למסור את נפשו רק כדי לעשותה טיפה יותר מאושרת. דומה שלעיתים היא אפילו לא חשה בזה כלל. דברים פשוט קרו מסביבה בטבעיות והסתדרו מסביבה באופן שהכי תאם את רצונותיה.
איך אני קשור לכל הסיפור הזה?
אז ככה. אני פגשתי אותה יום אחד במקרה בצ'אט. נדמה לי בחדר 20 פלוס או משהו כזה. מלכתחילה היה לה שם כזה שמשך את תשומת הלב שלי - נועה . עם רווח בין הנועה והנקודה.
ניסיתי להתחיל בשיחה אבל היא פשוט התעלמה ממני, מה שכמובן גרם לי רק לרצות יותר ויותר להצליח ולמשוך את תשומת הלב שלה. אחרי כמה נסיונות היא כתבה לי שהיא מאוד מתנצלת אבל היא נמצאת כרגע בשיחה והיא מבקשת שלא אפריע לה. את המשפט היא סיימה בתודה וסליחה.
למחרת שוב ראיתי אותה שם. שוב פניתי אליה וביקשתי רשות לשוחח איתה. היא נאותה לדבר איתי אבל הקפידה מאוד שלא למסור שום פרט על עצמה. רק חקרה אותי עוד ועוד על מקום מגורי, מקום עבודתי, גילי, שמי וכו'.
לאחר שיחה קצרה התברר לי שנועה היא לא אחרת מאשר מלכת האלים בכבודה ובעצמה. לא פחות ולא יותר. כל כך מלכותית עד שבא לך לכרע ברך לפניה גם בלי לדעת מי היא בת כמה היא ואיך היא נראית.
אזרתי אומץ ואמרתי לה את זה. והיא אמרה לי פשוט - תודה.
לקח לי כמה ימים של שיחות כאלה כדי להבין - נפלתי ברשת חוטי הזהב שלה.
נועה מסתובבת ברשת ומחפשת עבד.

אני מודה. כמו כל אחד היו לי מידי פעם כל מיני פנטזיות בנושא. אבל לא משהו מגובש ובטח שלא חיפשתי לממש אותן בפועל. בחיים לא חשבתי שבסופו של יום אני אמצא את עצמי במצב שבו נמצאתי.
התחלנו קצת לדבר על הנושא. בהתחלה בתור חצי בדיחה. אח"כ היא הפכה קצת יותר קשוחה אך עדיין מאוד מנומסת ואצילית. קצת יותר תובענית.
מצאתי את עצמי כל כך מגורה מעצם המחשבה על האפשרות שיש מישהי בעולם שבאמת מחפשת לעצמה עבד שפתאום כל כך רציתי להיות האחד הזה שבו היא תבחר. והרי יש כל כך הרבה גברים שמתחננים למצוא מישהי שתסכים להתעלל בהם קצת אבל נועה לא חיפשה להתעלל דווקא - היא חיפשה מישהו שיעבוד אותה, ישרת אותה מבוקר ועד לילה ושליבו ונשמתו יהיו מסורים לה בהכנעה מוחלטת. היא חיפשה מישהו אינטיליגנט "שגם אפשר לדבר איתו וגם אפשר להיות בטוחים שהוא יבין ויעשה בדיוק מה שאני רוצה" - כך היא אמרה.
זה היה נשמע בהתחלה כמו איזו פנטזיה בלתי מציאותית אבל לאט לאט התברר לי שאני הולך ונמשך יותר ויותר לתוך הפנטזיה הזו שלה. וככל שהתקדמנו בשיחה וככל שהרגשתי את עצמי יותר ויותר כרוך אחרי קסמיה כך היא הפכה יותר ויותר נוקשה.
ואז זה קרה. פתאום היא אמרה לי: "אני הרי יודעת שאתה מת להיות העבד שלי - נכון?". מה יכולתי להגיד? חוץ מאשר "נכון"? אז אמרתי "נכון". "אז מעכשיו תסיים כל משפט שלך במילה – "גבירתי".
האםזה ברור?" "כן זה ברור גבירתי".
בהמשך היא שאלה אותי מה אני מחפש בדיוק ומה אני מוכן ולא מוכן לעשות בעבורה. ניסיתי בהתחלה למרוח כל מיני תשובות של מישהו שבאמת אין לו ממש מושג מה בדיוק הוא מחפש ומה הוא באמת מוכן ולא מוכן לעשות - אבל היא לא קנתה את זה. היא ישר הבינה שהיא תוכל לגרום לי לעשות בשבילה כל דבר שבעולם.
והיא הסבירה לי מה בדיוק היא מחפשת. עיקר הדברים היה שהיא רוצה מישהו שינקה, יכבס, יגהץ, יבשל, יעשה לה מסג'ים, ישטוף את הבית וכל שאר מטלות הבית היאות למשרת. היה עוד דבר שאותו היא אמרה לי שאם אני רוצה להיות העבד שלה אהיה חייב לעשות כל ערב בשעה קבועה. בהתחלה ניסיתי להתמרד קצת ואמרתי לה שאת זה אני לא מוכן לעשות אבל באמת שלא היה לי שום סיכוי מול מלכת האלים.
אחרי הפעם הראשונה שאמרתי שאני לא מוכן לזה היא הודיעה לי שאם כך היא מאוד תתעצב אבל היא לא תוכל להשתמש בי. ופתאום אני כל כך רציתי שהיא תשתמש בי... אבל עמדתי בסרובי.
זה לקח לי בדיוק שלושה ימים של התהפכות במיטה בלילות כדי להיכנע לדרישתה ואחרי אותם שלושה ימים כשפגשתי בה שוב בצ'אט היא אמרה לי "אני לא מבינה למה אתה כל כך מתמרד. אתה הרי כל כך רוצה להיות העבד שלי אז תיכנע לי כבר. אני הרי לא אסתפק בפחות מאשר הכנעה מוחלטת - זה ברור לך לא?".
למחרת כבר לא יכולתי לשלוט בזה עוד אמרתי לה - "נועה גבירתי, אני רוצה להיות העבד שלך ואני מוכן לעשות כל דבר בעולם שרק תרצי ממני" - נכנעתי לה באופן מוחלט ומסרתי לה את עצמי.
כשאני חושב על זה היום, אני מבין שדיברנו יום יום כמעט שבועיים ולמעשה לא ידעתי עליה כלום עד לאותו רגע שבו נכנעתי לה. רק לאחר הצהרת הכניעה הזו שלי היא שאלה אותי אם יש דברים אודותיה שאני רוצה לדעת. אני שאלתי בת כמה היא ואיפה היא גרה (את תשובותיה כמובן שלא אפרט כאן אבל אוכל רק לומר שהיא הייתה מבוגרת ממני בשנה אחת).
קבענו להיפגש בפינת שני רחובות בעיר כלשהי. למען האמת "קבענו" זה קצת יומרני. היא אמרה לי איפה ומתי להיות. מה עלי ללבוש (לא משהו מיוחד - ג'ינס וחולצת טי בצבע כתום). "תעמוד ליד התמרור ותחכה לי. חסר לך שתאחר וחסר לך שתעז להסתכל עלי כשאגיע. אתה תסתכל רק לרצפה, רק על כפות הרגליים שלי ותלך מאחורי במרחק שני צעדים כשמבטך רק על כפות הרגליים שלי. תביא איתך תיק קטן ובו דברים בסיסיים לכמה ימים".
וכך, למחרת, מצאתי את עצמי עומד שם, בקרן הרחובות וממתין למלכתי האלוהית ואפילו לא היה לי מושג למי עלי לחכות. היא הרי יכולה להיות כל אחת. קור כלבים וגשם זלעפות. אני כולי נוטף מים ורועד מקור בחולצת הטי הקצרה שלי ובידי תיק חום קטן של האגודה למען החייל. האם היא בכלל תגיע? אולי נפלתי בפח? אישה עבה וקצרת קומה חלפה לידי ומטריה בידה. היא התמהמה לידי מספר שניות, הציצה בשעונה ואז הסתכלה בפני לרגע ורצה לתפוס את האוטובוס שעצר בתחנה שליד. התנשמתי בהתרגשות נוראה. מזל שזו לא הייתה היא כי הרי אני הסתכלתי על אותה אישה ונועה הרי אמרה לי בפירוש שלא אעז להסתכל עליה.
אחרי בערך חצי שעה של עמידה מקפיאה בגשם השוטף כבר רציתי ללכת משם. הייתי ספוג מים בכל גופי והרגשתי מושפל ומרומה. ואז היא נעמדה מאחורי.
אין לי מושג איך ידעתי בכלל שהיא נמצאת שם אבל הרגשתי את נוכחותה. השפלתי את מבטי לרצפה, הסתובבתי אליה, נפלתי על ברכי לפניה ונשקתי לנעליה. כל מה שראיתי היה רק את זוג נעליה על המדרכה, ראשי הסתחרר מרוב התרגשות ולרגע לא האמנתי שכל הסיטואציה הזאת בכלל מציאותית. לא ראיתי כלום חוץ מנעליה על המדרכה. לא ראיתי את האנשים העומדים באמצע היום בתחנת האוטובוס – שהסתכלו במחזה המוזר והעירו את מה שהעירו, לא את האנשים שרצו לידינו ברחוב, בורחים מאימת הגשם השוטף ובכל זאת מתמהמהים לרגע כדי להסתכל בי ובגברתי. הרגשתי רק את ליבי הדופק בעוצמה של תוף ענק, את הולם הדם ברקותי ואת מגע נעליה על שפתי. "בוא אחרי" היא אמרה. והלכתי אחריה.
הגענו לביתה. בית קטן וישן מוקף גינה. דלת עץ עם מנעול פשוט. היא פתחה את הדלת ונכנסה הביתה. לא ידעתי מה עלי לעשות. האם מותר לי להיכנס אחריה? הרי לא קיבלתי רשות לכך. מה בדיוק אמור לקרות עכשיו? באינטרנט דיברנו בחופשיות ואפילו בחברות ובהומור אבל כאן לא היה לי מושג איך להתנהג. הרגשתי משותק בכל חלקי גופי גם מהכפור אבל בעיקר מן ההתרגשות. מלכת האלים כמובן הבחינה בזאת מייד.
היא אחזה בידי ומשכה אותי לתוך דירתה. נתנה לי מגבת, אמרה לי להסיר את בגדי בחדר האמבטיה ולהתעטף בחלוק נקי אשר הכינה לי מראש. נכנסתי לחדר האמבטיה שהיה קטן יחסית הסרתי את בגדי הספוגים מים ולא ידעתי איפה לשים אותם. הנחתי אותם על הרצפה, התנגבתי לבשתי את החלוק עצמתי את עיני ואמרתי לעצמי "זהו, עכשיו זה קורה, קבענו להתחיל בשבוע של נסיון, תיכנע לאישה המדהימה הזו ואולי תזכה להיות העבד שלה - במציאות". רציתי לצאת ואז שמתי לב שליד האמבטיה עמד מעין ספסל מרופד מאונך לקיר. אורכו היה כמטר ועשרים ובסמוך לקיר היה בו מעין שקע מרופד ומעובה בכרית. מעל לספסל, על הקיר היו קבועות שתי טבעות ברזל. ניסיתי לחשוב איך בדיוק משתמשים בספסל הזה אבל ברור היה לי שאני לא יכול להתעכב בחדר האמבטיה ואני חייב לצאת.
יצאתי.
מבטי על הרצפה. נעמדתי בפתח הדלת ואז שמעתי את קולה קורא לי מאחד החדרים. הלכתי אחר הקול והגעתי לסלון. "שב" היא אמרה לי "שב כאן על הספה".
"אני מת מפחד גבירתי" אמרתי פתאום.
"אני יודעת" אמרה מלכת האלים הקוראת את נשמתי. "תירגע ותסתכל עלי".
הרמתי את מבטי לאט וביראת קודש. באותו הרגע ידעתי, שאפילו אם היא תהיה עשירית יפה ממה שהיא חכמה ומצחיקה ושנונה ואצילית כמו שהיא היתה בצאט - לא אוכל לעמוד בזה. הבטתי בה ויופיה הלם בי בעצמה. הרגשתי כאילו פניה של אלוהים נגלו אלי ואני פשוט פרצתי בבכי שקט. "תירגע עבד תירגע" אמרה לי ברוך ובחמימות. "אתה צריך עוד ללמוד הרבה על מקומך ועל תפקידיך כאן. אולי כדאי שפשוט תתחיל במטלות שמחכות לך, תיכנס קצת לעבודה ותוריד קצת את המתח שצבור בך".
"כן גבירתי". אמרתי.
היא יצאה מהבית ואני התחלתי בעבודות ניקיון. ניקיתי וקרצפתי את ביתה הקטן במשך משהו כמו 12 שעות רצופות ללא הפסקה. שטפתי את הרצפה וניקיתי את המטבח. שטפתי כלים שעמדו בכיור וניגבתי אבק מעל המדפים. ניקיתי את חדר הרחצה ואת הכיור ושוב נתקלתי באותו ספסל מוזר שעמד מאונך לקיר. חלונות ותריסים ובגדים מלוכלכים למכונת הכביסה ובגדים רטובים מן המכונה למייבש ומצעים שצריך להחליף וחולצות שצריך לגהץ ו... הייתי מותש וידעתי שכך זה יהיה במשך כל השבוע הקרוב (לפחות) ושאני הולך לעבוד כאן בפרך. באופן מוזר ולמרות שלמעשה כמעט ולא הכרתי את גברתי באופן אישי, שמחתי לעבוד בעבורה בפרך אבל רק המחשבה על אותו דבר שאותו היא דרשה ממני בשיחותינו בצא'ט שיתק אותי מפחד.
העדפתי להמשיך ולעבוד בשקט ובחריצות ורק שגבירתי האלוהית תהיה מרוצה. קיוויתי שאולי היא תשכח מכל העניין ההוא ושאולי זה לא נאמר מתוך כוונה אמיתית לממש את זה אלא רק כדי להפחיד ולהרתיע אותי.
אבל בתוך תוכי ידעתי שהיא לא תשכח. למן התחלה היא אמרה לי שלפחות בימים הראשונים ובתקופה הראשונה זה משהו שיקרה כל ערב ושאם אני לא מעוניין אז אין שום אפשרות שהיא תסכים לקבל אותי. הייתי עייף וצמא ורגלי כאבו מן העמידה הממושכת וכבר הייתה השעה 21:00 בערב. וידעתי שזה מתקרב ואין דרך למנוע את זה.
היא נכנסה הביתה עם שקית נייר גדולה מאיזו חנות בגדים. נגבה את נעליה בשטיח הבית וביקשה ממני כוס קפה. כמעט ונפלתי עד הרצפה כשפנתה אלי. במשך כלאותן שעות בהן עבדתי, כמעט והדחקתי את העובדה שהיא באמת קיימת במציאות.
בינתיים, עד שהכנתי לה את הקפה היא ניגשה לארון והוציאה חולצת טי מגוהצת (אחת מאלה שהנחתי שם בערך שעה אחת קודם לכן). הכל היה כל כך טבעי לה, הבית נקי ומסודר והבגדים נקיים ומגוהצים ומקופלים בארון והקפה מוגש לה לשולחן וכאילו שכך זה ברור ונכון וטבעי.
היא לגמה מן הקפה ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואיפה לשים את עצמי. החלטתי פשוט להמתין לידה על הברכיים. ירדתי על ברכי לידה והיא בחיוך מלכותי ליטפה את ראשי ולאחר מכן הניחה עלי את רגליה וביקשה ממני לחלוץ את נעליה ולעסות קצת את כפות רגליה העייפות.
"אתה יודע מה הולך לקרות עכשיו נכון?" שאלה אותי. "כן גבירתי" עניתי לה.
והיא שה ושאלה אותי: "אני רוצה לוודא איתך בפעם האחרונה - אתה בטוח באלף אחוזים שאתה מוכן ללכת עם זה איתי עד הסוף? אני שואלת אותך עכשיו כי אחר כך כבר לא תוכל להתחרט".
בקול רועד מהתרגשות וגם מפחד עניתי לה את נאום ההכנעה שלי כלפיה "כן נועה גבירתי- אני רוצה לעשות את זה איתך. ואני יודע שאחרי שנעשה את זה לא יהיה עוד שום ספק מה מקומי כאן ומה מעמדך לידי ואני יודע שאין מזה דרך חזרה ושלנצח יהיה בתוכי חלק מן העניין הזה. אני יודע ומודע לכל ההשלכות שיש לזה ואני רוצה לעשות את זה איתך כדי להיות לך לעבד הכי כנוע שרק יכול אדם להיות כלפי אדם אחר. אני רוצה נועה ומתחנן לפנייך שתסכימי להשתמש בי בתור העבד שלך".
"קום וחכה לי בחדר האמבטיה" היא אמרה. נכנסתי לחדר האמבטיה והיא נכנסה לחדר השינה שלה כדי להחליף בגדים. לאחר כמה דקות היא נכנסה לחדר האמבטיה כשהיא עוטה שמלה לבנה שהגיעה לה עד הברכיים. "שכב במקום שלך" פקדה עלי . פתאום ידעתי בדיוק מהו המקום שלי ונשכבתי על הגב על הספסל המאונך לקיר. ראשי היה מונח בסמוך לקיר באותו שקע מרופד בכרית עבה וגופי שכוב על הספסל המרופד שהגיע עד ברכי.
כופפתי את רגלי והנחתי אותן על הרצפה בהמשך לספסל. נועה קשרה את קרסולי לרגלי הספסל כך שרגלי לא יכלו לזוז ובקשה ממני למתוח את ידי כלפי מעלה. היא קשרה כל אחת מידי לאחת מטבעות הברזל שבקיר, קשרה סרט רחב על מצחי אשר הצמיד אותי לספסל בלי יכולת לנוע ואמרה לי "תעשה בדיוק מה שאני אומרת לך כי אחרת אתה יכול להיחנק - מה שבטוח זה שאני הולכת מאוד להנות ממך". הלב שלי דפק כמו תותח וידעתי מה עומד לקרות לי.
נועה נעמדה מעלי כשגבה אל הקיר. מתחת לשמלתה יכולתי לראות את התחת האלוהי שלה והיא התחילה לכרוע מעלי בתנועה איטית. לאט לאט היא התקרבה אל פני ואמרה לי "תריח אותי עבד". אני שאפתי את הריח שלה וראיתי את החור של התחת שלה מתקרב אלי יותר ויותר.
היא התקרבה לאט לאט ואמרה לי "תלקק ותנקה לי את החור של התחת עבד – היה לי יום ארוך וקשה ואני מצפה שהלשון שלך תנקה ותרגיע אותי" . ואני, הוצאתי את לשוני וליקקתי וליקקתי וליקקתי. ליקקתי את החור עצמו ואת כל מה שמסביבו וטעם חזק של זיעה מעורבת במרירות מלאה את פי ואת אפי. למרות הרתיעה הראשונית מהטעם ומהריח, התאמצתי לעשות את זה הכי טוב שאני רק יכול – כדי שמלכתי האלוהית תהיה מרוצה ונינוחה ולמעשה הרגשתי על גופי את המשמעות האמיתית והמלאה של המונח "ללקק למישהו את התחת".
נועה התיישבה על פניי במלוא משקלה והחלה לנוע ולעסות את ישבנה על פני. כל פתחי האויר שלי נאטמו לחלוטין ואני הרגשתי שאני עומד להחנק. "אל תפסיק ללקק עבד" אמרה לי גברתי ואני צייתי בהכנעה. לאחר כחצי דקה היא התרוממה טיפה כדי לאפשר לי לנשום ושוב התיישבה עלי, חוסמת את פי ואת אפי לאוויר.
היא זזה באיטיות על פני ואני שמעתי את קולה הולך ומתגבר לאט לאט בגניחות של הנאה. "תכניס את הלשון שלך עמוק לתוך החור של התחת שלי, עבד" היא אמרה, ואני ניסיתי בכל כוחי לעשות את שציוותה עלי, מלקק ומלקק ומנסה לדחוק את לשוני הכי עמוק שרק ניתן לתוך תוכו של החור שלה, שאט אט הלך ונרפה, למגע לשוני. באותם רגעים, היו לי שתי תפילות בלב. הראשונה כי גברתי האלוהית תהנה ממני ותרגיש נינוחה ורגועה בזכות הליקוק הכנוע שלי – והשניה היתה שמלכתי האלוהית לא תשכח לתת לי מידי פעם טיפת אויר.
היא התרוממה מעט נתנה לי אויר ואמרה: "תיקח אויר עבד ותצמיד את השפתיים שלך חזק מסביב לחור של התחת שלי, עבד".
נשמתי חזק מלוא ראותי ובדיוק אז חדר לתוכי ומילא את כולי ענן סמיך של גז שיצא מאחוריה. כמעט ונחנקתי שכן חמצן כמעט ולא נכנס לראותי והריח החריף מילא אותי. הרגשתי מעט מעורפל אבל כפי שהצטוותי, הצמדתי חזק את שפתי מסביב לחור של התחת שלה והמשכתי ללקק כשכל משקלה מונח על פני.
באותם רגעים, כשכל כולי מסור בהכנעה מוחלטת לרצונותיה ולצרכיה של גברתי האלוהית, ידעתי שאני אהיה העבד של האישה הזו כל חיי. כאן מקומי - מתחתיה.
דמעות הציפו את עיני האטומות והרטיבו את לחיי התחת האלוהי של גברתי.
הרגשתי את חור התחת של גברתי נפתח לי לתוך הפה ואלוהים חירבנה לתוכי.
היא צרחה מרוב הנאה ואני הרגשתי את החרא שלה חודר לי אל הפה, ממלא אותו ונדחק לי לתוך הגרון.
הזמן שלו הורגלתי, להישאר בלי אויר, עבר כבר לפני כמעט חצי דקה ואלוהתי עדיין לא סיימה. היא צרחה וצעקה בהנאה וזה המשיך לצאת ממנה ולחדור אל תוכי עד שהרגשתי שאני עומד להחנק ובהכנעה מוחלטת בלעתי ובלעתי ובלעתי ובלעתי.
הרגשתי את החור נסגר. טיפת מרחב ניתנה לי למשך שתי שניות כדי לנשום ואני סיימתי לבלוע וליקקתי לה את החור של התחת, כיאה לעבד שמשרת את מלכת האלים.
אני לא זוכר כמה זמן זה נמשך, אבל כשסיימתי ללקק את טיפת הלכלוך האחרונה מחור התחת של גברתי, שינתה גבירתי את תנוחת האגן שלה, היא נשענה קדימה והצמידה את שפתיה התחתונות לפי. היא השתינה לתוכי והזרם החמים והמלוח שטף מפי את הטעם המר והחזק שמלא אותו קודם. כשסיימה, נגבה גברתי את שפתיה התחתונות בחולצתי והתרוממה ממני. היא הביטה בי מוטל קשור על הספסל ודמעות ממלאות את עיני.
"מהיום אתה העבד שלי" אמרה נועה מלכת האלים.

"תפרסם את זה בצ'אט ובאתרי הסיפורים - כדי שכולם ידעו שנועה מצאה עבד".

אז הנה הפרסום - אני העבד של נועה.