על הרצון

על הרצון

Bagel • 6 בדצמ׳ 2013

הוא רוצה ממנה הרבה דברים. בעיקר הוא רוצה שתבין שאין באמת גבר שמסכים לאבד את אחיזתו במושכות, וגם אם קיים אז זה לא הוא. הוא רוצה לביים איתה סצינה מתוך סרט שכותרתו מרמזת על עבדים ומלכות, נסיכות וכלבים, אבל חשוב לו שלא תשכח שהוא הבמאי והמפיק, היא מוזמנת לשחק בתפקיד הראשי אבל בכפוף לתסריט.
היא רוצה ממנו אהבה, היא מחבבת אותו ויודעת שיש לו צד רגיש ולא אכפת לה קצת להיסחף איתו לתוך כמה משחקי תפקידים משעשעים, פעם אפילו נהנתה לסטור לו ולצפות בו מתקפל כמו שקית ניילון שהדליקו לידה מצית.

הוא חולם על אהבה אבל במסגרת התסריט היא צריכה לשנוא אותו ממש, לשנוא אותו וללכת עם גברים אחרים. מנסיונו כשקורה דבר כזה, מחוץ לסט כמובן, זה מעלה את מפלס הרגשות על הסט ומעניק נופך דרמטי ואותנטי. הוא גומר חזק כשהיא לא רוצה אותו ושהוא יודע שיש לה מישהו אחר.

היא תוהה עד לאן ימשיך המשחק הזה, למה זה חייב להיות כל כך לא שפוי? פתאום קצת נמאס לה להיות בובה על חוט, שחקנית שמקבלת הוראות בלתי כתובות מבימאי מתוסכל וילדותי. הוא רוצה שתלך עם מישהו אחר רק בשביל יותר אמינות תיאטרלית, זה פסיכי לגמרי. הוא מתחיל קצת להיות נודניק.

היא יוצאת עם מישהו אחר. סוף סוף הוא מרוצה, הוא משיג את שלו. העולם אף פעם לא היה מקום קל אבל כשהוא מאמץ את כל השרירים הוא מצליח להרים בדרך כלל איזו סופת טורנדו קטנה, יש לו כוחות. הנה עכשיו היא הוכיחה שהיא לא ממש אוהבת אותו, לא שמה עליו, אפילו שהוא הוביל לזה הוא מצליח לקושש קצת רגשות של מבוכה. אותם רגשות שיתחברו להשפלה הפיזית הכל כך ברוכה אבל המעט ריקנית. עכשיו השילוב מושלם, הוא מתכונן לסצינה מופלאה במיוחד, מושלמת.

למה היא לא עונה לטלפון? הוא זועם. הוא כועס, מרגיש מרומה. שוב פעם יאונן בחשיכה, שוב פעם הוא לבד. כבר היו לו מחשבות על חתונה אבל היא נכשלה, היא לא הבינה אותו, היא לא באמת נכנסה לתפקיד, היא סתם אחת.

בטי בום​(שולטת) • 6 בדצמ׳ 2013

עצוב

בלוסום​(לא בעסק) • 6 בדצמ׳ 2013

ומעולה...

4X4​(אחר) • 6 בדצמ׳ 2013

זה תאור מדוייק ואמיתי של התמונה.
ממש ונוס בפרווה

בכוח המוח​(שולטת) • 6 בדצמ׳ 2013

מקסים, הדרך בה תיארת את הלופ כפי שהוא קורה בדר״כ.
מתחת יש רובד שמשלים את זה ועושה שכל.
הוא גם זה שיכול לנתץ את הלופ.

פור גוד • 6 בדצמ׳ 2013

נו בכוח, אל תהיי כזאת מסתורית. תהיי נחמדה ותגלי לנו מיד, ובלי הקדמות מיותרות, מה ה"הרובד- שיש-מתחת-ללופ-ויכול- לנתץ- את-הלופ-שמשלים-את-זה-ועושה-שכל". כי צריך הרבה מזל בחיים. אבל גם קצת "שכל".. (:

בכוח המוח​(שולטת) • 6 בדצמ׳ 2013

ממש לא התכוונתי להיות מסתורית. (:
זה הולך ככה -
נשלט קוקהולד חי בו זמנית בתוך דיסוננס או תפישות מקבילות שחיות יחד:

מצד אחד הוא רוצה לחוות את הכאב הנפשי הזה במרחב בטוח כי הוא למד להתמיר את הכאב (והפחד) הכי גדול שלו לעונג מטורף, עד שהוא מתבוסס בתוך העונג הזה כמו מכור להרואין שמנסה לשחזר את המנה הראשונה. במאמר מוסגר יצויין שלא בכדי מדובר בפחד מאוד גדול שיושב על התפישה העצמית של הנשלט, מסיבות שונות. (אם כי ישנם קווים ברורים וקבועים בדר"כ, והם נוגעים לתפישת הגבריות וליכולת להיות נחשק ואהוב עקב כך).

מצד שני הוא לא רוצה ולא יכול לספוג את זה מחוץ לאותו מרחב בטוח. (ר"ל - במציאות). מחוץ למרחב הזה, או אם תרצה - מחוץ להצגה, הוא משתוקק להאמין שבת הזוג שלו באמת באמת משתוקקת אליו ורוצה אותו, שהוא גבר ראוי ונחשק בעיניה, ומשום כך היא איתו. שהוא לא נופל מאף בול או גבר אחר בעל תכונות שגורמות לו לקנא, כי המהות שלו, היא היא שחשובה לה.

הבעיה מתחילה כשבני הזוג לא יודעים לייצר אבחנה בין שני המרחבים, ובת הזוג טועה בהבנת התהליך, וגרוע מזה: נאנסת לרצות אותו. הרבה פעמים היא לא מאמינה שגבר שאוהב מישהי ירצה שהיא תהיה עם גבר אחר, והיא גוזרת מזה מסקנה שהיא לא חשובה לו מספיק והיא כלי לריגוש המיני שלו שנובע ממקור אחר שקשור אליה בקשר עקיף בלבד. זה הזמן שהיא מסדרת לה את תפישת המציאות שלה לגבי עצמה, ומייצרת מגננות שהמון פעמים חוסמות אותה מלראות את הצורך שלו. גם הצורך האובססיבי שלו לשלוט בסיטואציות האלה מלמטה, יכול להיות מאוד מבלבל, בעיקר לנשים שאינן יודעות לאהוב מבלי לנטרל את הצורך שלהן לרצות.

הבעיה ממשיכה כשנפרצים גבולות מבלי לבחון היטב מהם העוגנים ואת מה אסור לפרוץ (רמז - אסור לפרוץ שום גבול שיפצע או יסדוק את האמון שבניהם, זה יפרק את הקשר וישאיר לבבות מדממים.) כך למשל קורה שמאחר שכבר "מותר" לה להיות עם אחרים בנוכחותו, היא טועה לחשוב שזה גם בסדר אם יהיה לה סקס פה ושם גם מבלי שהוא ידע, כי מה זה משנה. בסקס כזה היא גם מצליחה למצוא הנאה, כי הוא אינו שולט בכל התהליך, והיא לא מריונטה על חוט. אבל מסתבר שזה משנה ואפילו מאוד, כי נשלט קוקהולד מפנטז על בגידה אבל בדר"כ לא מסוגל לספוג אותה. זה הפחד הגדול שלו: בגידה ונטישה.

אני חושבת שהפתרון נעוץ בהובלה אמיתית של השולטת. של האפשרות לגעת בתכנים האלה, אבל תוך כדי הבנת התהליך שהוא עובר, הנזקקויות שלו, ותחושת הערך העצמי שלו שנבחנת בתוך המרחב הבטוח ומחוצה לו. הפתרון טמון בכנות ובעיקר בכך שהיא לא "תגרר" למקומות שאין לה בהם צורך, רק כי זה מרגש ומגרה אותו באופן זמני. הפתרון טמון בכך שהיא מספקת לו אישורים כנים ואמיתיים לגבי מי ומה שהוא, והמקום שלו אצלה בלב.

באופן כללי אני מוצאת כאן המון חוסר הבנה אצל שולטות ושולטים באבחנה בין הבועה (המרחב הבטוח לחוות בו), ובין המרחב המציאותי. (שניהם מציאותיים מבחינת התחושות כמובן, אבל בבועה אנחנו מעוניינים לחוות תחושות באופן נקודתי, עם אדם ספציפי, ובבטחון מלא שמה שיצא שם יתקבל באהבה.)

הנקודה הזו כל כך חשובה בעיני, כי מי שלא מבין את האמביוולנטיות או הדרכים המקבילות בהן חווה הנשלט את תפישת העצמי שלו, יכול לנזק במקום להעצים, וכל נזק כזה יעצים את הלופ ואת הצורך, כי זה יחזק את מקור הפחד יצר את תפישת העצמי.

פור גוד • 7 בדצמ׳ 2013

יפה, בכוח.
ואני גאה להעניק לך בזאת תעודה רשמית של "מדריכת קוקהולד מוסמכת" . התעודה הוענקה לך מטעם "המכון-הסאדומאזוכיסטי-הגבוה-לבריאות-הנפש " בראשות פורגוד.
אני חושב שמה שאת קוראת לו "אי היכולת להבחין בין שני המרחבים" נוגע בבעיית-היסוד שיש לסאדו-מאזוכיסטיים, ושעולה וצפה על פני השטח בכל פעם מחדש ובאלף ואחת צורות.
אני עוד זוכר היטב איך כשהתחלתי לחקור את המיניות שלי, אי-אז בתחילת שנות העשרים של חיי, הנוסחא הראשונה שעלתה על דעתי כדי לנסח לעצמי את הבעיה שאיתה אני מתמודד, היתה :
" אתה משתוקק לדברים שאינך אוהב " .
כלומר שמתקיימת בנשמה שלנו התנגשות אימננטית בין שני הזרמים הנפשיים - של התשוקה ושל האהבה. ואת הבעייה הזאת צריך דבר ראשון לקבל, וללמוד לחיות איתה בשלום. אני בכלל לא בטוח שיש לה "פתרון" כלשהו. היא מה שהיא.
הבלבול הראשוני בעיני הוא לא בין המימד של ה"בועה", או של "המרחב הבטוח" כפי שאת קוראת לו, לבין המציאות. אלא בין המישורים של התשוקה ושל האהבה.
אני גם מסכים איתך שחווית הקוקהולד עצמה אכן קשורה בניסיון למצוא "פתרון נפשי" ( באמצעות שחזור מבויים של החוויה, ובאמצעות ארוטיזציה שלה ) לחרדות נטישה מאד עמוקות.

בכוח המוח​(שולטת) • 7 בדצמ׳ 2013

יש בעניין דיון מעניין אצלי בבלוג, תציץ גם שם.
אני חושבת שאנחנו משתוקקים לחוות את הפחדים שלנו כי התמכרנו להתמרה. אולי פשוט אוננו כדי להתמודד איתם וגילינו שפחד וכאב מותמרים לעונג כשהריגוש המיני מקהה שם חלק מהתחושות.
אני לא חושבת שיש פתרון במובן שאפשר לתקן את זה, אבל ישנה דרך לחיות עם זה, לחיות את זה, ועדיין לקבל את הצרכים הונילים ה״פשוטים״, שביד אחת אנחנו קצת מזלזלים בהם וביד השניה זקוקים להם מאוד.