nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
ג'וקים
כמה חיכתה ליום הזה. יום חופש שלם רק איתו. רק איתו..
מאז נפגשו לאחרונה, עד כמה שהיה קשה, עמוק, טוטאלי המפגש ההוא.. כך התגעגעה יותר. ערגה לו בכל שנייה של היום. כל התפקוד שלה היה קליפתי. הכל בפנים כמה אליו. חשב עליו. נזכר בו. יום חופש שלם רק איתו. אמר שיפגשו בדירה בתל אביב. דירה ריקה שעמדה להשכרה. בפגישה הקודמת נתן לה צרור מפתחות, "הוראות יגיעו במייל".. וחיכתה כל כך.. ערב לפני, התחיל הכל להתערבל. "לא הספקתי להכין מה שתכננתי.." ידעה שאסור לה אפילו לשאול מה תכנן. "רק תגיעי. איך שאת." צייר לה חיוך בסוף ובוקר של יום חופש שלם בחברתו הגיע. חצי לילה לא ישנה מהציפייה. יצאה מוקדם. עדכנה אותו באס אם אס "אני בדרך..". הגיעה לתל אביב. והערבול ממשיך.. חיכתה. חיכתה. יותר משעה חיכתה "יש לי קצת בלגן בעבודה. חכי לי" אמר לה והיא חיכתה. בחום המתיש. מנסה להסתתר מהשמש בצל עצים.. והחום כבד. ישבה קפואה על קצה הספסל.. מחכה.. עברה יותר משעה כשראתה אותו מתקרב. סוף סוף.. עוד מעט.. רק עוד קצת כל כך עצרה עצמה מליפול על כתפיו. עצרה עצמה מלנשק. לחבק עם כל הגעגועים האלה שהיו לה אליו. הגיעו לרכב. נסעו אל הדירה. חשבה שהוא צוחק.. כשאמר לה במהלך הנסיעה את התוכניות. חשבה שהוא צוחק.. הגיעו לדירה. דחף לידה שטר של מאה שקל. כיוון אל הסופר-מרקט הקרוב. "לכי לקנות חומרי ניקוי, מטאטא, מגב.. ולכי לנקות את הדירה." בשקט. המומה.. עקבה אחריו אל הדירה. הג'וקים שכבו על גבם בכל פינה. עשרות ג'וקים. בקושי אפשר היה ללכת על המרבד המת הזה. "אני נוסע הביתה לעבוד. אחזור מאוחר יותר.." והיא נשארה מאחור. בוהה בעשרות הג'וקים סביבה ובשטר של מאה שקל ביד. לבד. לא יכולה היתה להיות יותר זונה.. יותר בזויה.. יותר מנוצלת מאשר ברגעים אלה. הרגישה את הכל מתאבן לה בפנים. קנתה את הכל. עלה יותר ממאה שקלים. קנתה לעצמה שתייה, לו בירה, להם כמה כעכים לאחר כך. השתייה נכנסה למקפיא. היא והמטאטא עומדים באמצע הדירה. היא, המטאטא והג'וקים הלועגים לה ממקום מיתתם. לרגע רצתה לזרוק את המטאטא על החברים המתים שלו וללכת הביתה. ללכת הביתה.. לא רצתה להיות שם. לא רצתה להיות איתו. רצתה רק להקיא וללכת משם. רצתה כל כך להיות מסוגלת לשנוא אותו.. כמה לבד הייתה. "למה אתה לא איתי????" צעקה בדומיה אל חלל הדירה נשארה ערמה עשרות או מאות ג'וקים, דוחקת אותם לתוך שקית. הם היו בכל פינה. על הרצפה. בארונות.. לא עברו דקות רבות בטרם הרגישה כמו אחת מהם. סתם ג'וק זומבי. רק חי קצת בשבילו.. הזיעה נגרה ממנה למרות המזגן שעבד. קרצפה את הרצפה משאריות רגליים וגושים חומים מתים. כל כך רע הרגישה. איפה כאן ההדדיות המובטחת? איפה האהבה? שום דבר לא היה שם. רק בזיון ועליבות וכעס ושנאה עצמית. והמשיכה לקרצף. כי היא שפחתו. כשנגמר הכל ישבה. מעשנת. בקבוק בריזר כמעט קפוא ביד. הדמעות זולגות באותה איטיות של המים הקפואים על הבקבוק. אה. כן. הוא אוהב אותה. כל הזמן הדגיש זאת. לא היסס מלהגיד ולהראות את רגשותיו כלפיה. אבל גם ה..דקלום הזה לא הועיל. לא "ניקה" את תחושת הקבס בגרון. הרגישה מנוצלת כל כך לבד כל כך שלחה אס אם אס אליו שם רחוק ממנה: "סיימתי. מיציתי לחלוטין את 'יום החופש והכיף' הזה. הולכת הביתה." ענה לה שלא תזוז. שהוא כבר יוצא. כבר יוצא.. כבר יוצא.. חיכתה עוד 45 דקות באותו מקום. מרוקנת את בקבוק הבריזר השני. רק רוצה למות כבר. העיקר לא להיות יותר. הוא נכנס. פתאום מאסה בו כל כך. לא שנאה אותו למרות שאמר כך. זו היתה עייפות רגשית. הייתה יותר מידי עלובה להרגיש רגשות חזקים כאלה אליו. רק בחילה היתה בה. כלפיי עצמה. סמרטוט. אמר שיביא אותה פעם לשם.. לא רצתה להיות איתו. לא רצתה להיות שם. לא רצתה. אבל היא שם כדי לרצות אותו. לא את עצמה. היא רק השפחה שלו. אה. כן. והוא אוהב אותה כל הזמן.. לשנן.. לשנן.. החיבוק שלו דחה אותה לא רצתה שיגע בה כי הגעילה את עצמה. הרגישה מיוזעת. דביקה. מסריחה. מלאה שאריות של ג'וקים מתים. הרגישה הכי לא נשית שאפשר. הכי לא סקסית. הכי א-מינית שאפשר. והוא לא עזב. מחץ אותה אליו. רעד גופו חדר אליה מבעד לקיפאון. לא הפסיק לנשק. ללטף. לנסות להפשיר אותה.. לחש מילות אהבה וגאווה באוזניה. מילות הערכה.. "מה עכשיו?" חשבה לעצמה.. "הוא יזיין אותי כאן על הרצפה? אולי הוא יהיה נחמד וישים את הכרית המטונפת, מצע הג'וקים ההוא מתחת לברכיי.." רק המחשבה על קירבה אינטימית כלשהי העלתה שוב את גל הבחילה.. החיבוק שלו העיק. גם הנשיקה. "אל תברחי לי.." לחש באוזנה הכריחה עצמה לתפקד כרגיל. נישקה חזרה. אפילו מצאה חיבוק וליטוף קל. גרדה חיוך מהעיסה שם בפנים. יצאו משם. ניסה להחזיר אותה מהתהום. אמר לה שהכל היה מכוון. שזה הכי נמוך שתגיע. והיא הרי יודעת שעוד ייקח אותה נמוך מזה. הלאה מזה. כבר לא היה אכפת לה. כבר לא אכפת לה. כבר לא אכפת לה כלום. רצה סמרטוט ". אל תשכח שסמרטוט לא יכול לאהוב חזרה. שסמרטוט לא מתענג. שסמרטוט הוא לא כלום." לחשה בלי קול. רק במבט. כל כך הרבה חמלה ענה לה המבט שלו. כשהגיעה הביתה הרגישה חלולה כל כך.. יום שלם בלי עונג. בלי התאווה שכל כך רצתה לפרוץ.. הרגישה כל כך עייפה. רק רצתה להתכרבל עכשיו לרגליו. רק רצתה להרגיש את היד מלטפת את הראש הסמרטוטי שלה. רק שלא יפסיק לשלוח לה יד לנשמה בכל פעם מחדש.. לגרד את שרידי השפיות ואת כל האהבה הזו שיש לה אליו. היא הולכת לבכות לעצמה עכשיו. שם בצד. לבד. היא והחיבוק הפאנטומי שלו ששלח כל הזמן באס אם אס אליה "כל כך אוהב.. כל כך גאה בך.." הוא והאהבה הבלתי-תאמן שלו אליה.. ***** לפני שצללה אל תוך שינה שחורה ומנקה לחשה בלבה "כל כך מתיש לאהוב אותך, מאסטר שלי" |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
הרקע של הג'וקים בהמוניהם הצליח לעורר בי גועל שהשתלב באכזבה מהדום שבסיפור בצורה ממש משכנעת (הצטמררתי לי על הכסא לאורך מרבית הסיפור)
ציטוט: לא רצתה להיות איתו. לא רצתה להיות שם. לא רצתה.
אבל היא שם כדי לרצות אותו. לא את עצמה. היא רק השפחה שלו. אלו נקודות שנורא קשה לי להבין, הרי שני הצדדים אמורים להנות מבדס"מ ואם היא הלכה הביתה בהרגשה כל כך חלולה, אני תוהה האם יש ערך לציות ללא עוררין בידיעה שהוא מאמלל את הנשלטת. האם מבחינת הדום, הסיפוק שלו מהעבודה שנעשתה כראוי לא נפגם בשל תחושת הגועל שלה. את הקטעים הלא סקסיים האלו שבהם הוא בכל זאת מחבק אותך אני מכירה, ובד"כ הוא יכול לשנות את ההרגשה שלי לגבי הסיטואציה או לגבי (וברגע שהוא מרפה מהחיבוק אני רצה להתקלח כדי שהחיבוק הבא יהיה על נקי  )
וזה צרם לי שהיא לא הצליחה להרגיש ככה. נריסה, הכתיבה שלך מדהימה. תודה. 
|
|
|
מישלי
|
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
שוב........
פעם נוספת, וזו כבר לא הפתעה....... סיפור שנוגע עמוק בפנים.......
הג'וקים קצת הזכירו לי את מה שהלך בדירה שלי לפני הריסוס (איכס) ובמשך כל מהלך הקריאה, קיוויתי שכשהיא תסיים לנקות, הוא יבוא ויאמר לה: "טוב שניקית כמו שצריך, כי הדירה הזו עכשיו- שלך !!! " אבל הוא לא אמר את זה..... והיא ואני נשארנו עם חור בבטן ומועקה בגרון... |
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
ואני אומרת..
יש גבולות שלא צריך לחצות. מה זה נתן לה ? רק רע.
ממש עשה לי עצוב. נו, מתי ספר ?! |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
נורא ואיום.
כתיבה מצויינת, אבל התוכן.... כמה התקוממות זה עורר בי, כמה הרגשת זילות, השפלה(לא בונה), ניצול, זו המילה, זה היה ניצול לשמו, לא יכולתי שלא לרחם על הגיבורה, ורחמים, גבירותי ורבותי זה רגש נחות (שלא כמו החמלה הנשגבת).
תודה על עזרתך הברוכה בלהשיל את ה 4 קילו העודפים שעלי, אין סיכוי שאוכל משהו ביממה הקרובה. אוהבת אותך, בהט. |
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
26 ביולי 2004
הסיפור נפלא נריסה.
אני מנסה למצוא נקודת זכות בכל זה וקשה לי.... אולי בגלל שזו אפיזודה אחת ממערכת יחסים. אולי הוא ישתמש בנקודה הנמוכה הזו כנקודת משען כדי להזיז את העולם... לא יודע, לא יכול להאמין שמישהו יכול להתנהג ככה סתם. בלי סיבה. DOM Perignon. |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
11 בנוב׳ 2004
אני הייתי אוספת את כל החללים שעל הרצפה לתוך דלי גדול ותולה אותו מעל הדלת, יושבת עם הבריזר והסיגריה עד שהוא היה בא, ורואה אותו חוטף מקלחת של ג'וקים.
אחרי שהייתי רואה את הפנים שלו ההמומות הייתי אומרת לו "קח מאה שקל, לך תקנה שמפו, מרכך וסבון- ותתקלח". והולכת. הם הבריזר והסיגריה כמובן אחרי שהייתי מאפרת עליו קצת. 
אבל נו.. אני סוויטצ'ית... 
|
|
|
קינג-קונג(שולט)
|
לפני 20 שנים •
11 בנוב׳ 2004
ממש כאבתי !
לדעתי הסיפור גובל בהתעללות נפשית, מה ישיג השולט אם ישבור את זוגתו ? , הרי רק גלים של טינה ושנאה שבסופו של דבר ישאירו אתו לבד , עם המקל הסמרטוט וחומרי - הניקיון.
|
|
|
שליט האופל(שולט)
|
לפני 20 שנים •
11 בנוב׳ 2004
אני רק מקווה...
שזה לא סיפור אמיתי.
|
|
|