amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 10 שנים •
20 בדצמ׳ 2013
התמסרות, מוכנות, הכלה
מחשבות על כתיבתו של טוסבר:
כל מאסטר יכול לבוא ולומר לשפחה שלו- תעמדי מול הקיר/ תעמדי על ארבע, ולהתחיל לכפכף אותה. כל שפחה יכולה לנדב את ישבנה להצלפות המאסטר. עצם הפעולה לא קשה. אבל... מה לגבי הכוונה? לגבי תפילה למשל, אומרים שחשוב להתפלל בכוונה גדולה. להיות לגמרי בתוך התפילה. גם בדס"מ הוא סוג של תפילה- תפילת הענקה של המאסטר, תפילת התמסרות של השפחה. טוסבר דיבר על "מילת ביטחון הפוכה". למה הכוונה? למשל, בסיפור המאסטר נוהג להפשיט את השפחה, כך שתהיה חשופה לפניו, לקשור אותה, כך שתהיה חסרת אונים בפניו, ואז הוא מחכה. שתקבל את מצבה, שתרצה את מצבה, שתשקע לתוך ההתמסרות. שתבקש ממנו לקחת אותה לשם. המילה יכולה להיות: "בבקשה", או "עוד", או אפילו "אני מוכנה". דבר נוסף שהוא עשוי לעשות, זה להביט בה מלא אהבה ולהכיל אותה כשהיא בפאניקה מהרעיון של נתינת ההתמסרות הזאת, כי בואו נודה בזה- התמסרות יכולה להיות מאוד מפחידה. התמסרות הנפש. יש מקום בו קל לנו יותר להעמיד פנים שהדברים שהמאסטר מעביר אותנו פשוט "קורים" לנו, לא מרצוננו או לא מהסכמתנו המודעת. ונכון שהמאסטר עשוי לעשות דברים שלא יהיו לנו כיפיים באותו רגע, או שיהיו לנו קשים, אבל ההתמסרות צריכה להיות מודעת. מי זוכר את סיפורה של O? זוכרים את הקטע בו אחרי ש-O חוזרת מרואסי וכאשר היא נמסרת לראשונה לסר סטיבן, דורשים ממנה סר סטיבן ומאהבה רנה להצהיר שהיא מסכימה מראש לכל מה שיעשו לה? והיא אומרת להם משהו כמו: "מה זה משנה, אני שלכם ממילא..." והם אומרים לה שלמרות זאת, הם רוצים שתבטא הסכמתה בצורה ברורה ומודעת. והיא חושבת- איך, איך לעזאזל אפשר להסכים בצורה מודעת לדברים האלו? כי זה נורא נורא קשה. בוודאי יש חלק בתוכנו שמתנגד לכל אורך הדרך. קול קטן באחורי מוחנו שזועק אלינו שמה שאנחנו עושים לא באמת שפוי. אבל אנחנו עושים את זה, לא? אז אם אנחנו עושים את זה, בואו נעשה את זה בצורה מודעת. ובחזרה למאסטר, המביט בשפחתו מלא אהבה וביטחון, ומכיל את הפאניקה שלה. הוא מחכה שהיא תגיע בדיוק למקום הזה. המקום בו היא בוטחת בו לגמרי, ומשחררת שליטה, בצורה מודעת. את יכולה להיות אפילו קשורה, אבל לא לשחרר שליטה. לשחרר שליטה זה אחד הדברים הכי קשים בעולם. אבל זה המקום האמיתי. המקום המשחרר, כי בדס"מ עושים בהתמסרות, או שלא עושים בכלל... |
|
|
שחארזאד
|
לפני 10 שנים •
20 בדצמ׳ 2013
הלוואי על כולן
כזה מאסטר,יקירה אבל לרוב ,כזה אחד, הוא כמו חד קרן ... קיים רק באגדות |
|
|
naorzur
|
לפני 10 שנים •
20 בדצמ׳ 2013
ולכן עושים את זה
עם מישהו שסומכים עליו ויודעים בדיוק מה הוא רוצה ולמה מכוון.
אין כאן אלמנט של זמן כי לא תמיד אפשר לכמת את זה או לתחום כדי להגיע לאותה נקודה. בסופו של דבר כשיש התאמה מצליחים להגיע למקום בו אפשר לשחרר. זאת התקווה של כולנו. |
|
|
| סירופ(נשלטת) |
לפני 10 שנים •
21 בדצמ׳ 2013
כמעט משאלה
תיאור נכון אמי יקרה,וכבר היתי במקום שחשבתי שזה לא יכול לקרות, וכבר האשמתי את המציאות שהיא נוקשה כרצפה קרה לעומת החלום המערסל. ואז זה קרה לי בחיים, פתאום.
וכבר היתי שחוקה מעצמי ומהציניות שבי ומהקול הביקורתי המתמיד וכמו נס קטן, כמו טלפון מאראלה, מצאתי את עצמי, שלמה ושליווה, מאושרת ונינוחה למרגלותיו, נחלה. ואז הכל היה נכון, כל תנועה ומגע, ריח וטעם, הכל הסתדר כמו פאזל שלא אבד בו אף חלק. לפעמים חלומות מתגשמים |
|
|
Dan87(שולט)
|
לפני 10 שנים •
8 בינו׳ 2014
חיבור ונתינה.
בעולמינו היום,
כמעט בכל תחום מחפשים את הכל באינסטנט. להגיע לרמה כמו שתיארת, לא מדובר רק במאסטר עילוי. מדובר גם בשפחה שהיא עילוי. שימי לב שברוב הסיפורים, שלב ההיכרות מושמט. כדי להגיע לרמת הכלה ועומק כזה צריך בסיס יוצא דופן. וזה לא בא באינסטנט. זה יגיע עם המון סבלנות וללא רדיפה אחרי השעון. זה יבוא אך ורק בראש נקי ללא דעות קדומות. אה כן, ועוד משהו חשוב ובנאלי, צריך שניים לטנגו. |
|
|
llulu(נשלטת)
|
לפני 10 שנים •
1 בפבר׳ 2014
איימי
אחד הטקסטים היפים שקראתי על היותינו נשלטות
ובלי קיטורים כמו אצלי |
|
|