מקופלת(נשלטת){Blue eyed } |
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
יותר כואב! יותר מרגש! יותר מטורף!!
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
מקופלת(נשלטת){Blue eyed } • 27 ביולי 2004
כשאני חווה חוויה מרגשת במיוחד חדשה, אחרת, הרפתקנית, מתמסרת. פורצת עוד גבול עוד חוויה עוד למידה. ככל שהדברים הולכים ונעשים יותר חזקים יותר כואבים יותר מרגשים יותר מטורפים אני מרגישה שבשביל להתרגש שוב אהיה חייבת משהו גדול יותר! כואב יותר! פומבי יותר! נכון שאין סשנים זהים או בכלל סיטואציות זהות וכל רגע שונה מקודמו. אבל יש בי רעב מטורף להמשיך ולהמשיך ולהמשיך.. יש שלב שבו פוגשים את סוף האפשרויות? שלא מתרגשים יותר? מקופלת, ממשיכה לחיייייך :-) |
|
Tamashi Nawa(שולט) |
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
עוד
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
Tamashi Nawa(שולט) • 27 ביולי 2004
המשיכי לחייך, לחוות ולהנות
ובגדול |
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed } |
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
מקופלת(נשלטת){Blue eyed } • 27 ביולי 2004
משתדלת :-)
אבל מה התשובה לשאלה? |
|
TV_Eye(שולט) |
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
TV_Eye(שולט) • 27 ביולי 2004
כן זה פשוט רמת הנדרנלין
זה כמו שהיינו קטנים והיינו עולים על הרכבת שדים בלונה-פארק והיא היתה מפחידה אותנו ואחרי זה קצת פחות ואז זה סתם נהיה דבלי כי הריגוש שהיינו מקבלים בקלות עכשייו היינוצריכים בשבילו לעלות את רמת ההפחד ואז רמתת האנדרנלין שלנו עלתה ואז עברנו לרכבת הרים אבל גם היא אחריכמה זמן זה התחילה להיות טיפשית ואז בנו את האנקונדה בקיצור תמיד נרצה עוד תמיד נלך קצת יותר ועוד קצת ועוד קצת ואז ניסתכל אחורה ולא נבין בכלל איך הגענו לכאן |
|
עקשנית(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
לפני 20 שנים •
27 ביולי 2004
עקשנית(נשלטת) • 27 ביולי 2004
מקומפי, אני אומנם לא בדיוק בדיוק כמוך
אבל לאחר האירועים האחרונים, לדעתי כבר ניצלת כאלה כמויות של אדרנלין שאני ממש מחכה לראות מה מתעלה על זה בהצלחה מותק ממתינה פה בסבלנות ומסכימה עם TV. |
|
beltman(שולט) |
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
מעניין
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
beltman(שולט) • 1 באוג׳ 2004
|
|
crazy_toast(שולט){אליס} |
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
Re: יותר כואב! יותר מרגש! יותר מטורף!!
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
crazy_toast(שולט){אליס} • 1 באוג׳ 2004
מקופלת כתב/ה: יש שלב שבו פוגשים את סוף האפשרויות? שלא מתרגשים יותר? כן. זה נקרא הרגל. ואולי צרתם הגדולה של בני האדם היא שלכל דבר מתרגלים. אפילו שכל סשן שונה מהשני. בגדול הכל אותו דבר. זה כמו ללכת ללונה פארק ולעלות כל פעם על מתקן אחר. המתקנים שונים אבל הלונה פארק הוא אותו לונה פארק (ואם זה הלונה פארק של ת"א אז זה בכלל מעפן- גו דיסנילנד!) |
|
הוא(שולט) |
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
מאמין שאצל כל אחד
לפני 20 שנים •
1 באוג׳ 2004
הוא(שולט) • 1 באוג׳ 2004
נקודת הסוף שונה אם בכלל קימת
אצל אחד זה אחרי סשן ראשון אצל שני זה תקופתי אצל שלישי אין רגע דל |
|