מיהו "עבד אמיתי"?

יש התקדמות

כפוף • 13 בינו׳ 2014

אני שמח לגלות שהמחוך כבר לא מציק לך. בעניין הנעליים, עד שלא נפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד אני מציע שתתני לו לנעול אותן, שיסבול הוא. זה בסדר, זה מופיע ברשימה הזו שאת מציצה בה.
ועכשיו אשאל אותך מה אכפת לך להצליף קמת בשוט ולצוות עליו ללקק לך את הנעליים בתמורה לדילדו שנעצת בישבנו? צריך שניים לטנגו, אל תהיי כזו קמצנית, זרקי איזו עצם לכלב שלא יאלץ לחטט באשפה כדי להשביע את רעבונו.

Re: ראשית, אני שמחה

Bagel • 13 בינו׳ 2014

לא רוב העבדים הם בדיוק מה שתיארתי, כל העבדים. ולמען האמת, כל מוסד העבדות הוא כזה מעצם קיומו. קיומו ב "כאילו", כי העבד הוא לא יותר מאשר הצגה, מוצלחת פחות או מוצלחת יותר, וסופה של כל הצגה להגמר. כמו שאמר וודי אלן, אם את מחפשת גבר רומנטי, מצחיק, שנון, יפה, חתיך, רגיש, קשוב ומקסים - לכי לקולנוע.

יצא לי לפגוש כמה גברים מאותה סיירת מטכ"ל, הם כולם "נשרפו" בלהבה ואיבדו עניין, הפכו לאחרון השין-גימלים בהינף שניה. הרי בשביל "עבד" צריך "מלכה" ומספיקה שניה אחת שבה המלכה הזכירה להם את הדודה שלהם בכדי שהכל ייגמר. או שהמלכה התעלמה מהם והם בדרך כלל אוהבים שמתעלמים מהם אבל רק לפי התנאים שלהם ועכשיו הכל נהרס וארמונות נוצצים הפכו בשניה לחורבות.

התאוריה שלי היא לא ממש תאוריה אלא הגיון ממוצע. שולטת לא צריכה להיות כלום, לא זונה ובטח שלא שונאת גברים. יש לכל אדם זכות קיום טוטאלית איפה שהוא רוצה להתקיים ואיך שהוא רוצה. אני ליברלי מאוד. אדם שאוהב בני אדם אחרים ואוהב את עצמו ורוצה לחיות חיים שפויים ולפתח יחסים אינטימיים בריאים עם אנשים אחרים לא ישחה בביצת הבדס"מ. יש הבדל בין לשחק משחקים עם בן זוג לבין מערכת יחסים בדס"מית כמו זו המתוארת בבלוג שלך (עבד ימי ראשון שמעסה את רגלייך בפארק), יש הבדל בין זוגיות מרגשת לבין רדיפה בלתי מפסקת אחרי ריגושים. יש הבדל בין להריח בושם לבין לשתות אותו.

Re: ראשית, אני שמחה

הדורבנים​(נשלט) • 13 בינו׳ 2014

ולא רק כל העבדים. גם כל היהודים הם כאלה.

Re: ראשית, אני שמחה

כפוף • 13 בינו׳ 2014

באמת?
ולמה בעצם אתה משתכשך בביצה הזו? מנסה להציל אותנו מעצמנו?
רק אותנו אתה רוצה לגמול מפורנו או שאת כל העולם ?

פור גוד • 13 בינו׳ 2014

בייגל, קבל ברוח טובה את מה שאני אכתוב לך עכשיו.
הבחילה שיש לך מעצמך, ואפילו השנאה-העצמית שלך ( אפשר לומר ), המדיפה למרחוק כמעט מכל שורה שאתה כותב, היא באמת משהו מיוחד.
ואומר לך משהו ברצינות, משהו שכבר רציתי לומר לך בזמנו, כשכתבת על חנוך לוין.
אם אתה מתאר לעצמך בדמיונך הקודח שיחסי-שליטה נראים במציאות כמו שהם נראים נניח ב"איש עומד ליד אישה יושבת" של לוין ( שהוא בפשטות טקסט שכולו פנטזיות-אוננות, פשוטו כמשמעו, אבל שכתובות בוירטואוזיות לשונית יוצאת דופן ) בוודאי שתחטוף ת'פראנויה - מעצמך ומכל העניין.
מי בכלל רוצה לחיות ככה ? ומי בכלל יכול לחיות ככה ? ( מעבר לחמש דקות של סצנת האוננות )
אבל פנטזיות-אוננות הן לא מציאות.
מה הן כן ? הן יכולות להטעין את המיניות ביותר עניין, יותר חשמל, יותר רגש. יש להן תפקיד חשוב. ואוי לו למי שאינו מפנטז. לדעתי. ואם - כמו שכתבה יפה אניגמטית - הפנטזיות של שני אנשים משיקות, אפשר בהחלט לחיות אותן כמיטב היכולת. ובצורה מדליקה ביותר.
אבל זה הכול. החיים הם לא סרט פורנו. וגם לא סצנה של חנוך לוין.
ובמציאות ישנה קשת שלמה של אפשרויות של איך לערות את המיניות הסאדו-מאזוכיסטית - וכיצד וכמה- אל תוך החיים ולתוך זוגיות. וזה לחלוטין לא נראה כמו מה שאתה מדמיין לעצמך.
וזה עדיין יכול להיות מאד-מאד מהנה. ושפוי. ובריא.
אפילו מאד בריא.

מכיוון שככל הנראה לא נתת אף פעם לפנטזיות שלך לבוא במגע אמתי עם המציאות, מכיוון
שככל הנראה מעולם לא ניסית באמת לחיות איתן, כל הנאומים חוצבי-הלהבות שלך ( והנוגעים ללב ) בגנות המיניות הזאת - ואפילו כאשר אתה אומר דברים של טעם ( ואתה אומר ) - לעולם לא יחרגו מאיזה ביטוי של הלך-רוח קצת היסטרי, לא הכי עמוק ( כן בייגל. לא הכי עמוק, בניגוד למה שאתה חושב, ורק מפני שחסר לך נסיון טוב, זה הכל ), די ילדותי, ומאוד מאוד מפוחד.

Bagel • 13 בינו׳ 2014

אם היית יודע עד כמה אתה טועה אולי היית קצת פחות פזיז לנתח את אישיותי כך, ואולי זה לא היה משנה לך, אני לא יודע. נתתי וגם נתתי לפנטזיות המיניות לבוא במגע אמיתי עם המציאות וחייתי אותן וחקרתי אותן מכל צד שניתן לחקירה. אתה יכול לטעון שהנסיון הפרטי שלי הוא ספציפי לי ולא משליך על הכלל אבל אתה לא יכול לטעון שאין לי נסיון משום שזו תהיה שטות גמורה. מיניות סאדו-מאזוכיסטית לא יכולה להיות שפויה ובריאה. נקודה. אתה יכול לחשוב שהיא מהנה שפויה ובריאה או להאמין שהיא תהיה אבל היא לעולם לא תהיה. אין פתרון אמיתי לתשוקות מזוכיסטיות או סדיסטיות והן כמעט תמיד תהיינה בלתי שפויות.

יצא לי לחיות בכמה וכמה סצינות של בדס"מ ובמקומות שבהם הבדס"מ הוא כמעט נורמטיבי לחלוטין מבחינה חברתית (אין מוטיב בושה), יצא לי לחיות בזוגיות בדסמ"ית ויצא לי להיות בקשר עם הרבה אנשים שחיים ופועלים בתוך הסצינה הזאת, האמנתי שקבלה היא התרופה הכי טובה והתלהבתי מכל אותם אנשים איכותיים שפגשתי בפרוזדורים האפלים ושחלקו את הנטיות שלי. הגשמתי הרבה פנטזיות והרגשתי סיפוק גדול מכך שאני אמיץ ולא מפחד והולך עם זה עד הסוף, סיפרתי לאחים שלי ולחברים שלי, לא התביישתי והייתי אקטיבי מאוד והרגשתי שאני חלק ממשהו גדול וחשוב.

אבל דווקא הנסיון הפרטי הגדול שלי הוא שהוביל אותי למסקנה שמדובר בבולשיט אחד גדול, וזה לא קל להודות בזה, אולי אפילו יותר קשה מלקבל את עצמך. הרי הקבלה העצמית היא עסק די קל ופשוט (אלא אם כן אתה חי בסביבה חברתית מסורתית) אבל לקבל את העובדה שיש בך דפקט זה הרבה יותר קשה. שלא לדבר על הנסיון לתקן את הדפקט. הדפקט הוא לא המיניות, הוא נפשי-רגשי, המיניות היא רק סממן.

אני לא מנסה למנוע מאנשים להפסיק לאונן או לפנטז, מבחינתי תאונן עד שייפול לך העור מהזין. אני גם לא מנסה לטעון שהמיניות הזאת היא טעות או לא נכונה. אני בסך הכל מביא את הזווית שלי, המאוד לא פופולארית, מתוך הנחה שמקום שמתיימר להיות פתוח לשונות יקבל גם את השונות שלי. כמובן שאני טועה ובגדול, אנשים עם סטיות הם לא בהכרח פתוחים לרעיונות אחרים, במיוחד לא רעיונות שמאתגרים אותם או גורמים להם לפקפוק.

לאחרונה מישהי שיצאתי איתה (פגשתי אותה בג'יי-דייט) אמרה לי שיש לה קטע עם בחורות ושהיא אוהבת לשלוט עליהן ושאלה אותי אם אהיה מוכן לצרף עוד אישה אלינו למיטה כשיפחה שלה. לפני ארבע שנים הייתי קופץ עד לגג מרוב התלהבות אבל היום אני קצת אחר (רק קצת, לוקח זמן להשתנות) ואמרתי לה שאני לא מוכן. היום אנחנו כבר לא בקשר.

אני כאן בשביל לנסות ולעזור למי שמוצא את עצמו בקרקעית ולא מבסוט מהאובססיה המינית שלו. מי שכן מבסוט שיהיה לו לבריאות, אין לי שום בעיה עם אף בן אדם אבל אני מרגיש שיש גם מצוקה גדולה אצל הרבה אנשים ותסכול אדיר. זה די מדכא להיות מזוכיסט, נכון האורגזמות חזקות אבל מה לגבי השאר?
כמעט כל מי שכתב ספרות על מזוכיזם (לווין, מאזוך, שולץ) התייחס לתסכול ולדיכאון הקשורים אליו, כל מי שכותב על מזוכיזם מהצד האקדמי (מחקרים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים) מתאר תמונה מאוד קשה שנושקת לעיתים קרובות לדיכאון, התנהגות אובססיבית כפייתית ולעיתים רחוקות אפילו לצדדים פליליים.

יש צד בעייתי לכל הסיפור הזה, זה לא אומר כלום על האנשים שנמצאים פה ושמחפשים אהבה וריגושים. אני פשוט בוחר להתייחס לצד הזה ולייצג אותו. אולי אני טועה לחלוטין, אולי אני לא צריך לכתוב פה.

פור גוד • 13 בינו׳ 2014

אני דווקא נהנה לקרוא אותך, בייגל. ומבחינתי אתה כותב במקום הנכון. ולדעתי הזווית שלך רלוונטית, גם אם אני לא רואה את הדברים כמוך.

בניגוד אליך אני מכיר גם מחקרים אקדמיים אחרים, המצייירים תמונה מאד שונה מזו שלך, אני מכיר טקסטים עיוניים עמוקים ומשכנעים שאינם מטיפים להכחשה והדחקה, או למאבקים פנימיים שנועדו לנסות לברוא את עצמנו מחדש, ואני מכיר גם תאורי-מקרים ועדויות-אישיות של אנשים רבים שחיים את הלייף-סטייל הזה ( כל אחד במידה ובצורה שעובדת בשבילו ) ושמחים בו.
גם מים יכולים להיות רעל, אם תשתה מהם יותר מדי.

שוב אני מגיעה אליכם

אניגמטית​(שולטת) • 13 בינו׳ 2014

עייפה מדי. אז בתקציר.

פוג התנהג הכי יפה ודווקא ממנו התעלמתי - פוגי, אני מבינה אותך לגמרי ומדוע קשה לך להתייחס לכך כמשחק. בתכל'ס אתה תקוותי שעוד לא אבדה תקוותנו שזה אפשרי. עבד ואמיתי. וכן. יהודים ובלה בלה. נכון. ענית יפה. הייתי נותנת לך סוכריה, אבל אתה עלול לא להבין את הרמז

כפוף, הצחקת אותי קשות. אני מגיעה לכאלה חיוכים רק אחרי בקרדי בריזר שלם פלוס עיסוי כפות רגליים מאסיבי. קבל ח"ח ואת הסוכריה של פוג (אבל לא עקבי סטילטו ובגדי עור).

פור גוד. אני מתרשמת. אולי פעם אם מרי ואני נהדק קשרים ונשווה גדלים של סטראפונים, אולי לא אספר לך מה הפסדת

ובייגל, אתה דורש רצינות וכובד ראש, אז אשתדל לחרוג ממנהגי ולספק את צרכיך. ראשית, ההוא מהפארק זאת פנטזיה ולא מערכת יחסים בדס"מית ואכן היו לי כאלה. ולעניין. שליטה בעיניי היא שיחזור במטרה לעשות תיקון. תדמיין ספירלה. בכל פעם שמתבצע תיקון יש עליה בספירלה ובכל פעם שמשהו משתבש, יש נפילה עד לתחתית ורצון לעלות בחזרה. בתכל'ס, כל מטפל ובכלל, בר דעת, מבין שכל עוד אתה תקוע בשחזור, אתה לא באמת יכול לעשות תיקון, אז אני מבינה את הרציונל בדבריך ומכבדת אותו, למרות היותו שונה מדעתי. אתה אומר שכל עוד משחזרים, לנצח נהיה תקועים בספירלה הזאת ונחווה נפילות, גם שולטים וגם נשלטים. ויודע משהו? אני מסכימה. אני שותפה לתהליכי השיחזור-תיקון של נשלטיי ועוברת כאלה בעצמי והנפילה תמיד מגיעה והיא קשה וכואבת והלו-אני לא אוהבת שכואב לי. ובכל זאת אני חוזרת לספירלה. גם כי זו התמכרות, אבל מעבר לכך, בגלל ששום דבר אחר לא מרגיש כל כך להיות בחיים, לאהוב, לסעור, להתפקע מסיפוק נפשי-פיזי-רגשי-רוחני כמו זה. ויש מחיר והוא כבד ואני מוכנה להמשיך לשלם אותו, כל עוד הרווח הוא כזה. שמרלין מונרו תסתפק בטיפת שאנל חמש. אני הולכת לישון עם עשר טיפות. אחת על כל אצבע ברגל.

נמחק-כפול

אניגמטית​(שולטת) • 13 בינו׳ 2014

עייפה-אמרתי?

המלט • 13 בינו׳ 2014

איזה טקסטים עיוניים עמוקים ומשכנעים אתה מכיר? אשמח להכיר גם.