מיהו "עבד אמיתי"?

פור גוד • 15 בינו׳ 2014

אתה טועה , בייגל, ואתה קורא אותי לא נכון. תנסה לקרוא שוב את מה שכתבתי.
אני מאוד מעריך את פרויד, למדתי ממנו המון, ואני מעריך את כל מי שלימד אותי משהו על העניינים הללו.
אני גם מכיר את הספרות הפסיכואנאליטית לא פחות טוב ממך ( אבל היא מאד מגוונת, יש בה זרמים שונים, ואני מעריך כנראה אנאליטקאים אחרים ממך ).
הטענות הענייניות שלי היו, למשל, שרוב-רובם המכריע של הפרוורטים המיניים לא באים לבקש עזרה טיפולית בעטיה של הפרברסייה שלהם, וזו עובדה חשובה שלא עולה בקנה אחד עם תזת-הבלהות שלך.
הם חיים עם זה בסדר גמור, מי יותר טוב ומי פחות טוב. ומכאן שהמחקר שלך רלוונטי בעיקר עבור המזוכיסטים הנפשיים/מוסריים ועבור אלו שמפתחים הפרעות אישיות קשות. ושלעניין הפרברסיות, בטח-ובטח אם נקודת הייחוס שלך היא בעיקר הספרות הפסיכואנאליטית, הרי שכל בני האדם הם כאלו, והדחקה ( וגם דיכוי ) של התשוקה הפרברטית צריכה על כן להיות בעיניך פתרון נפשי מאוד מאוד מפוקפק ( אלא אם כן אתה רוצה שהיא תתגלגל בנוירוזות )
אני חושב ש"לחיות בשלום עם עצמנו " זו לא סיסמה ניו-אייג'ית . כפי שכבר כתבתי לך, זה בערך הדבר הכי חשוב בעיני וגם הכי קשה בחיים האלו.

המלט • 15 בינו׳ 2014

עקרונית אני שותף לדעתך שהפרקטיקה של הנשלט כרוכה בסיכון שיש נזק בצידו. ברור שאם אתה אומר לאנשים שהמיניות שלהם מסוכנת ומזיקה אתה יוצר אצלם אנטגוניזם חריף. לאנשים קשה לאמץ קו מחשבה שמתנגש עם פעולותיהם ובחירותיהם.
אולי לא הדגשנו מספיק למה היא מזיקה ומסוכנת. ובכן, אצל הגבר, מתפתחת תלות התמכרותית באקטים מחוללי-ריגוש; ההתמכרות היא אמיתית וקשה – כמו במקרה של הבחור הרוסי, ותוצאותיה הרסניות ומביכות. באמת לא מדברים על זה מספיק בכלוב, כי יש מעט מאד גברים שמוכנים לדבר על כך בפומבי. אבל מי שצריך לדעת יודע שאחרי כמה פעמים בהם התחברו גוף ונפש וכל נקבוביות העור למבנה מופלא של עונג פיזי ורוחני, שום זיון מיסיונרי לא ייראה מפתה כל כך, והנפש, שעל פי דרכה נוהה אחר המעשים, כבר אינה משוטטת בחפשה אחר בת-זוג. עבור האשה השולטת, גם היא מפתחת תלות התמכרותית באקטים מחוללי-ריגוש, והתוצאות אולי לא הרסניות ומביכות כמו אצל הגבר, אבל בכל אופן מסבות לה נזק מסויים, וחוסר שקט תמידי שאינו מאפשר לה למצוא שלווה ראויה במחיצת בן-זוגה הוותיק, שהתרגל לשגיונותיה, היה שם לצידה, והעמיד לה צאצאים וקורת גג לראשה. גם היא, כמו הנשלט שלנו מהפיסקה הקודמת, חיה מריגוש אחד למשנהו, בין תענוגות, וכל השאר הופך להיות רגיל בעיניה, רגיל מדי, עד כדי מיאוס.
השאלה האם המיניות הזו נרכשת או מולדת נשאלה בהקשר לסוגי מיניות אחרים, ובמיוחד הומוסקסואליים, והתשובות חלוקות. מחקר שנערך בפינלנד הציג שאלון בפני זוגות אחים תאומים וזוגות אחים שאינם תאומים בו הם נשאלו על מידת נכונותם לקיים יחסי מין עם בני מינם. התוצאות הראו שיש התאמה גבוהה מאד בין התשובות של התאומים, והתאמה לא כל כך גבוהה בין התשובות של הלא-תאומים. מכאן הסיקו שאם ניקח 100 הומואים שיש להם אח תאום, הסיכוי שהאח השני גם הומו הרבה יותר גבוה מאשר אילו לא היו תאומים, ולכן גנטיקה משפיעה על נטיה הומוסקסואלית.
האמנם? סטטיסטיקה הינה מדע מוזר. כללי ההיסק בה אינם מוגדרים היטב, ובמקרים רבים מדי – גם אם איש לא מוכן להודות בכך – התשובה ה"רצויה" ידועה מראש ופירוש התוצאות מתבצע תחת מיסוך כבד של הטיה אישית. אם נטיה מסוימת היא מולדת, אז חייבת להיות איזושהי הצפנה גנטית, איזו שרשרת דנ"א ספציפית שיודעת לייצר את הנטיה הזו, או לכל הפחות להגביר את הסיכויים להתפתחותה באופן ניכר, ואז לא משנה באיזו סביבה חברתית יצמח בעל הדנ"א הזה, קיים סיכוי סביר שיפתח את הנטיה הזו. מצד שני, אם נטיה מסויימת היא נרכשת אך לא קשורה לאיזשהו צופן-נטייתי בדנ"א, אז איך היא נרכשת? האם יש הצפנה חברתית, תנאים מסויימים, סביבה מסויימת, תבניות התנהגותיות מסויימות – המגבירות את הסיכוי להתפתחות הנטיה? ואם יש כאלה תנאים, איך אפשר לאפיין אותם? ואולי יש קצת מזה וקצת מזה והם משתפים פעולה? זאת אומרת, קיים מבנה גנטי שמגביר את הסיכויים, אבל רק בתנאי שמתקיימים תנאים חברתיים מסויימים המסייעים לפיתוח הנטיה?
גם אני – כמוך – עוד לא נתקלתי בזוגיות בדסמית שעובדת, ואני מסכים אתך שהסיבה לכך היא שהריגושים המזוכיסטיים ה"אמיתיים" כרוכים בכאב, השפלה, ניכור והתעלמות. בין המוטיבים העוצמתיים ביותר ביחסי שולטת-נשלט קל למנות את אלה המשתלטים על גבריותו, בין אם על ידי קשירת מבושיו ועל ידי כך ביטולם, ובין אם על ידי פנטזיית ה cuckold הנפוצה כל כך, או בעיטות בביצים שגם הן נפוצות מאד. שאר המוטיבים חגים במעגלים משניים סביב קודש הקודשים – גבריותו של הגבר הנשלט, המופקעת ממנו. סמלי הגבריות הינם פחות או יותר אוניברסליים: שליטה פיזית הנובעת מיתרון של כוח פיזי, ובעילה מלמעלה או מאחור. מרכז העצבים של ריגושי הנשלט חגים סביב שני אלה: השליטה הפיזית מופקעת ממנו על ידי הגבלתו וכבילתו; היתרון הפיזי נעלם ושליטת האשה מודגשת על ידי שימוש באקטים שגורם ההשפלה שבהם גלוי וידוע. (דריכה על הגוף, על הראש, רמיסת הפנים ברגליים, בנעליים, התייחסות כאל חיה, וכו). ולבסוף, עניין הבעילה. לא עוד פאלוס רוטט וזקוף בין רגלי הגבר המבקש למצוא את גאולתו בתוך גוף האישה, אלא תחליף-פאלוס בין רגלי האישה, חפץ זר החודר אל גופו תוך גרימת כאב והשפלה. העונג יבוא רק אחר כך; והוא יבוא לא משום שיש באקט הזה איזשהו עונג הטבוע בו מימי בראשית, אלא משום שאי אפשר רק לסבול כל הזמן.

פור גוד • 15 בינו׳ 2014

אניגמטית אלופת הסטראפ-און, אבקש את התייחסותך המלומדה לפסקה קורעת הלב ( וגם קורעת הקרביים והאנוס ) הזו של המלט. הכצעקתה ? כי היה לי הרושם - אבל אולי זיכרוני מטעני - שהחבר הקודם שלך דווקא נהנה עד-מאוד עם "תחליף הפאלוס " האלסטי שלך - ושהוא נהנה תוך כדי האקט, ולא רק אחריו. ולא רק " כי אי אפשר לסבול כל הזמן."
בכל מקרה, אם האקט "הבעילה" היה באמת מהנה את אותם אלו הנדלקים ממנו רק אחרי , כיצד אם-כן זכה האקט הזה בפופלריות שלו ? והרי הוא המצאה גברית, אחרי ככלות הכול, אני די בטוח בזה.
וכמו שסיפרה פה פעם מישהי על איך נשלטים היו מתקשרים אליה מהאוטו : “המלכה אני ליד הבית שלך, יש לי סטראפ און באוטו, אני יכול לעלות אלייך ? “ (:

ואני דווקא כן מכיר כמה דוגמאות של זוגיות בדסמית שעובדת ( כולל לפחות שני זוגות מהאתר הזה ), אבל חיי היומיום שלהם בוודאי – כפי שכבר כתבתי – לא נראים כמו סרט פורנו, או כמו פנטזיית-אוננות נמשכת, או כמו סצנה מתוך "איש יושב ליד אישה עומדת" של חנוך לוין.
הם מערים את המיניות הסאדו-מאזוכיסטית לתוך הקשר בכל מיני דרכים ומינונים, וקיימים בינהם בזוגיות גם רגעים רבים של שוויוניות ושל סימטרייה. ככה זה בחיים. הם זוכרים שיש לנו כבני אדם עוד צרכים רבים אחרים מלבד התשוקה המינית. ויש בינהם חברות ואהבה, לפני הכול אחרי הכול ומעל הכול.
אבל אני מודה שזה מאוד קשה למצוא ולקיים את זה.
בכלל, זוגיות היא קטע בעייתי מאד מאד, גם בקרב כלל הזוגות "הוניליים". למעשה, הכרתי בימי חיי מעט מאוד זוגות שראייתי אצלם משהו שקינאתי בו באמת.

כפוף • 15 בינו׳ 2014

2 זוגות ?
זה יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל אלא להפך.
המספר כל כך קטן שאפילו אם יש עוד כמה שאינך מכיר המסקנה היא שזה מודל כושל עד בלתי אפשרי והאזכור שלהם רק גורם לכמה אומללים לחיות באשליה שזה אפשרי. רק אם ישקיעו יגיעו.
ובאשר לדיון המלומד והארכני שלעיל, לצטט את פרויד, לאקאן ושאר המאוננים זה בהחלט מתאים למי שמסתבך עם העניין הזה של המזוכיזם הרי הם לא הבינו בזה יותר מדי. (משום כל מי שאינו מזוכיסט לא יצליח לרדת לשורש העניין). אבל בחיאת חבר'ה תעזבו את חנוך לוין. הוא היה אמן אמתי, לא שייך לאתר הזה, לא ניסה להסביר, רק כתב כפי שאמן אמור לכתוב.
איפה הוא ואיפה אנחנו.

פור גוד • 15 בינו׳ 2014

כפוף, אני לא מכיר אישית כל כך הרבה אנשים, בטח-ובטח לא את כול חברי האתר. יש לי בסך הכל כמה חברי אמת. ותחום מכריי אינו מהווה מדגם מייצג של שום דבר. אם להשתמש במינוח של אניגמטית, הם יותר כמו "סיירת מטכ"ל " של צורות קיום רדיקליות, חוסר-תפקוד מהמם ביופיו, חיפוש תמידי אחר האושר הנכסף, ורובם נאבקים בשלל התמכרויות מענגות ביותר ובעייתיות עד מאוד. אבל הם אנושיים ונפלאים, אחד אחת. והם בוערים מבפנים בשלהבת לבנה (:
כך שאין לי עניין להשלות אף אחד.
אבל אני מסכים איתך בעניין אחד. חנוך לוין הוא אמן אמיתי. נעזוב אותו, שינוח על משכבו בשלום. יהי זכרו ברוך.

ובכן...

אניגמטית​(שולטת) • 15 בינו׳ 2014

הרשו לי להצטרף לטחינת המוח המאסיבית שיצרנו כאן, כי כנראה אף אחד מאיתנו לא עוסק בפעילות אקטיבית יותר כרגע (אני אטחן גם בלי שתרשו, אבל כזאת שאחראית לפארסה הזאת, אהיה מנומסת לסרוגין).

ראשית - התמכרות: גברים, נשים וההבדלים ביניהם - אין. מה שנאמר לגבי ההתמכרות הנשית מדוייק, הייתי מעדיפה שינוסח בצורה מכבדת יותר, אבל באופן כללי, מסכימה עם העובדות. ההתמכרות הזאת מזיקה בדיוק כמו לגברים מהסיבה הפשוטה שהכל באמת נראה חיוור לעומתה. כאמור, ברחתי על נפשי מהעולם הזה כמה פעמים. אני חוזרת.

שנית - הבעילה, אני והאקס שלי. טוב, כאן פור גוד צריך לשבת חזק, כי אני הולכת לזעזע אותך (כפוף, אתה תרד ישר לשש, חבל לבזבז זמן): לא התבצעה בעילה ולא היה שימוש כלשהו בסטראפון המרשים והסגול שלי. בחרתי לוותר על זה כי ידעתי שהוא יתמסר, אך זה יגרום לו לשנוא את עצמו ביום שאחרי ו..
(בייגל, עכשיו אתה תשב חזק או סתם תתכונן להתקפה) אהבתי אותו מכדי לגרום לו משהו שיגרום לו לשנאה עצמית.

לסיום, אני מאד קרובה לעולם הפסיכולוגיה ומחפשת תמיד תשובות שם, הרבה לפני הסברים פיזיולוגיים.
אבל לא הייתי סומכת על פרויד בנושא. הוא היה שונא נשים ומבוהל מהמיניות שלנו והחוקר משפיע על המחקר. לא אתפלא אם היה נשלט בעצמו או לפחות בפוטנציה וסבל במקביל משנאה עצמית.
חנוך לוין הגאון, היה לדעתי בדיוק באותה סירה.

ועכשיו, נחזור רגע לשאלה המקורית: מהו עבד אמיתי?
לטעמי, אין כזה דבר. יש רק אשליה של כזה והגדרה אישית לכל עבד ולכל שולטת.
גמרתי. הייתם לא רעים, אך טעוני שיפור.
בקרוב אצלכם

פור גוד • 15 בינו׳ 2014

אניגמטית, את ממשיכה לצחקק אותי. אכן טחינת-מוח מאסיבית. אבל כמו שאומרים בימינו : "ברייני איז דה ניו סקסי"
וזעזעת אותי, זעזעת אותי כל כך, שאני מזוזעזע עד עמקי נפשי. כל מה שחשבתי שאני יודע קרס כמגדל קלפים. משכת את האדמה מתחת לרגליי. כיבית בן רגע את המגדלור היחיד שדלק בלילות החשוכים של נשמתי.
וכמו שכתב חנוך לוין ( סליחה שאני שוב מושך אותו לדיון, כפוף) בסוף אחת הפסקאות הנפלאות שלו : "חשבת שלא, דע לך שכן."
וזועזתי כל כך גם מפני שאני זוכר לפחות פוסט "בעילה" אחד או שנייים ( שלך או שלו ). .אכן, כה ספוגיים ודיפוזיים הם הגבולות בין חיי החלום וההזיה לבין המציאות.
וכפוף, האם אתה כבר על שש, מחכה באנוס רוטט מרוב התרגשות לסטראפ-און "הסגול והמרשים" ? או שחטפת ת'פחד ? (-:

רפאל • 15 בינו׳ 2014

אני חושב שהטענה של בייגל היא טרוויאלית. עניין בסאדו-מאזוכיזם עומד בניגוד לרגשות של אהבה, חיבה, דאגה וכבוד. וזה לא משהו שחוקרים ומחקרים מנסים להוכיח, אלא שזו בדרך כלל נקודת המוצא של חוקרים ומחקרים. רק במקום שבו עוסקים בצידוק עצמי ערפל מסתיר את המובן מאליו.

אז נכון שמערכת יחסים שבין שני אנשים אינה מופת לעקביות של צרכים ורצונות, והרבה פעמים אהבה גדולה יכולה להכיל מידה כלשהי של יצרים סאדו-מאזוכיסטיים. אבל ככל שהיצרים הללו מתגברים, כך האהבה והזוגיות נעשים מאתגרים יותר ואף בלתי-אפשריים.


פור גוד,

פסיכואנליזה היא פסדו-מדע, והיא בעיקר אוסף של שטויות אטרקטיביות. כמעט כל הטענות החשובות של פרויד הופרכו. אבל בכל הקשור לעובדה ש"פרוורטים המיניים לא באים לבקש עזרה טיפולית" אפילו פרויד לא ראה בכך סימן לזה שהכל "סבבה" אצלם, אלא סימן להכחשה.

בקשר לכל הצרפתים שהזכרת. רובם רואים במלחמה (היגל) ותאווה לכוח (ניטשה) את מה שמניע את העולם ומסביר את העולם. לפיכך הם גם אימצו הפורנוגרפיה של דה-סאד, שראה בכל רגש חיובי של אהבה ודאגה עניין של צביעות, ועשו ממנה קלאסיקה פילוסופית. בעיני זו פילוסופיה שגויה מן היסוד. כי יש בעולם אהבה, יש אחווה ויש שיתוף פעולה אותנטי בין בני-אדם. זה נכון שהרעיונות הללו אופנתיים מאוד בחלק של האקדמיה, אבל מחוצה לה הם בדרך כלל נתפסים (ולדעתי בצדק) כהזויים ואינפנטיליים.

באשר ללאקאן ולקראולי... אתה בטוח שאתה רוצה להכניס אותם אל תוך בית המדרש שלך?

אה זה כי

אניגמטית​(שולטת) • 15 בינו׳ 2014

א. החלקים המיניים האמיתיים בבלוג שלי מופיעים תחת הכותרת "סשן" וכשזה לא אמיתי זאת פנטזיה או סיפור ודברים שעשיתי/פינטזתי עליהם או מפנטזת, אבל לא בוצעו עליו (כתבתי גם על האסיר ואני מניחה שהבנת שלא מדובר בתאור מקרה ולא, הייתי יושבת במקום פחות מואר ועם כתום שהוא השחור החדש).

ב. בהחלט היו תוכניות בנדון, עד שהבנתי מה זה יעשה לו... ויש לי יכולת כלשהי להסיק מסקנות ולשנות תוכניות בהתאם. קוראים לזה "גמישות". אגב, תכונה מומלצת לחלק מהכותבים המכובדים בשרשור הזה.


ג. לזעזע ולשעשע, לסרוגין, הוא אחד השילובים המענגים בעיניי ואם לא נצחק מכל זה קצת וגם מעצמנו, אז כולנו מזוכיסטים. מדי.

ואם כבר,

אניגמטית​(שולטת) • 15 בינו׳ 2014

כן, אני מאמינה לגמרי שיכולה להיות זוגיות בדס"מית מוצלחת. אבל הסיכוי שזה יקרה זהה לכך שתזכה בנישואים באמת מאושרים וכמה זה קורה?

וגמרתי-טייק 2.