האם אני רשאי לשאול כמה שולטות כאן תשקולנה גבר דתי?

[quote="


טוב, אני מסכים עם מרבית הדברים שכתבת. וככל הנראה מערכת יחסים מעין זו אינה קלה. ובוודאי שאינני חפץ להקשות על חייה של אשה. ואם אעשה כן, איזה מין "נשלט" אנוכי (=אגואיסטי) אנוכי (=אני)?

אולם מה אעשה ונישואיי במשך 15 שנה לאשה דתיה ו-ונילית עלו על שרטון? היא אומנם התעללה בי קשות, והיכתה אותי לרוב, אך תמיד בזעם רב, ולעולם לא בהקשר מיני או מגרה?

כן, אני מודע לכך שהרגע חשפתי את עצמי לפני כולן וכולם, ואולי אאבד בכך סיכוי כלשהו למצוא כאן שולטת. ברם, אינני מן המתחבאים, והעובדה הנ"ל, אם ארצה בכך ואם לאו, היא חלק מן ההיסטוריה והביוגרפיה שלי.


אני כמובן לא דן אותך, חס וחלילה. ואם הפולגמיות/פוליאנדריות/פוליאמוריות נעשית ביושר ובהסכמה, מי אני שאשפוט?

ועובדת היותך צעירה היא כמובן איננה בעיה כלל ועיקר, ואף לוּ הייתה, זו בעיה זמנית בלבד, שנפתרת לה לבדה עם הזמן... היה יותר מנומס ומדויק מצדי לומר כי אני כה זקן!

ובדבר הטלביזיה בשבת, אולי אפשר לחשוב על פתרון יצירתי שהאשה צופה, בעוד אני עסוק כל-כולי בעינוג פלג גופה התחתון...?

SubservientJames היקר,
לו הגעת לתחום או לשאול את השאלה שלך, לא מזמן, לפני שנתיים ויותר, היית זוכה ליחס אחר, לתשובות אחרות, לחשיפה שונה, לאמת אחרת.
בהתחשב בעובדה שרוב ה"מלכות" היום הן מלכות שנולדו אתמול בבוקר, עם 20 שנות ותק במקצוע (והמבין יבין או שלא) לא נותר לי אלא להצטער על העובדה ששאלה שנשאלת בתמימות זוכה לחשיפה אצל אלהא ואלו וגם ההם שעומדים ליד או בערך לתחום.
אז בתור אקס בדס"מית, ששייכת לגוזלים של הדינוזאורים הרשה לי להגיב ממקום קצת שונה.
לאמונתך אין דבר וקשר לעולם הבדס"מ. יש לו קשר ישיר ליחסים שבין היא להוא או הוא להיא או היא להיא או הוא להוא כולל טרנסג'דרים ושאר חתכי אוכלוסיה. במילים פשוטות, למצוא מכסה לסיר זה לא שיק או שוק, זאת סוגיה לא פשוטה, ולרוב מאוד קשה במבחן המציאות. הרתיעה שיש לנו כבני אנוש מכל אוכלוסיה שאיננו חלק ממנה (ולצורך העניין זה יכול להיות גם מנקי רחובות ולא רק רקע דתי) מעמידה אותנו בפני מראה שלרובנו לא פשוטה, לא קלה ולרוב אנו נוטים פשוט "לעבור לצד השני של המדרכה / הרחוב". צר לי שזאת ההתנהגות האנושית הבסיסית של המאה ה-21 אבל צריך להיות בת יענה כדי לא להבחין בכך.
נוסף על כך, רוב האוכלוסייה שמגיעה לבדס"מ מגיעה מתוך ניסיון לעונת על אחד משני הצרכים: מיניות או חסכים חברתיים כאלו ואחרים. מישהו שמגיע מהמגזר הדתי נתפס כמי שלא יכול לענות על אף אחד מהשניים האלו.
אחזור לנקודת ההתחלה, ברשותך, בעולם הקודם, לאמונתך אין שום קשר. לרצונך, לעומת זאת יש השפעה מכרעת. אני משוכנעת שאם קצת "מחקר" תגלה מי פתוחה באופן רגשי (מנטלי) לצרכים הייחודיים שלך כאדם (לא כאדם מאמין). זה עלול לקחת זמן, ולכן לא נותר לי אלא לאחל לך אורך רוח וסבלנות, כי יגיע היום שהמכסה שלך, תגיע. בהצלחה, אגב

אני מסכימה עם טיולים.
אני יצאתי עם מתחלף, לפני כמה שנים שהוא דתי והיה לי קשה מאוד בגלל הקטע של השבת (הכשרות הייתה פחות קריטית לי כי אני צמחונית) והכשרות כי הוא למשל לא יכל לאכול אצלי בבית שום דבר ממה שהכנתי, וכשהוא ישן אצלי שישי שבת וכיבדתי אותו אז גם אני שמרתי שבת והיה לי קשה מאוד והוא באותה תקופה גר עם ההורים אז כמובן שהם לא יכלו לדעת עליי כלום ואני לא יכולתי לבקר אותו שם כי אני חילונית... בנוסף על כל האמור לעיל- כשחושבים קדימה על זוגיות רצינית שאולי גם תוביל לנישואים וילדים, זה מאוד בעייתי כשיש פערים כאלה גדולים בהשקפות העולם ובהתנהלות היומיומית.

ראשית, בהצלחה לך.
אני רואה שאתה חדש כאן,
אז, לאט לאט.
זה אף פעם לא מזיק .

שנית, יש לך אפשרות לצטט
את מי שהגיב לך...
ואז להגיב ישירות אליו ה.
השתמש באפשרות הזו,
היא מאוד מקלה על כל הצדדים.

ולשאלתך.
אתה מציין שאתה אדם פתוח, זורם
ואפילו נחדר בשבתות וחגים.
נהדר.
אתה צריך להבין, שלאנשים חילוניים
אין קשר כל כך קרוב לאנשים דתיים...
ולכן, לפעמים, יש רתיעה מראש
בלי באמת להכיר את הניואנסים הקטנים
שכן מאפשרים לך להיות נשלט שאפשר להשתמש בו,
או להיות בזוגיות איתו.
זה עיניין של פתיחות ורצון, באמת להכיר ולהתנסות.
שוב, לשני הצדדים.

אתה מתנסח נהדר ובנעימות,
וזה פלוס גדול לטובתך.
ימים יגידו, מה יהיה.
ושוב, בהצלחה לך

תלחץ על הכפתור של הצט ותראה אם נפתח לך חלון חדש של צט
הכפתור נמצא מתחת לרשימת אנשים שמחוברים
ואם אני לא טועה אתה כבר בצט (:

טוב. תודה רבה. אני רואה חלון. אך אינני יודע כיצד לכתוב בו.

בראש ובראשונה, אינני יודע לגבי נשלטים אחרים, אך הכינוי "חמוד" מפי אִשה, ועוד שולטת, העבירה בה צמרמורת בכל הגוף, וחיוך רחב ביותר נמרח על פניי. תודה רבה לך מקרב לב!

בפיקחותך כי רבה צדקת, כי המתח הזה שהעלית קיים בהחלט. הנושא ארוך וסבוך, אך אשתדל לקצרו, כי אני נוטה לפרקים להאריך בדברים עד לעייפה.

אעיר תחילה, כי עצם הכריעה בפני האשה איננה בעיה כלל ועיקר לעניות דעתי. עתה לציווי שקראנו זה עתה בפרשת השבוע בשבת זו , ב"עשרת הדברים" (או "הדיברות"): "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי".

ברור ומובן, שהאל רוצה בלעדיות באלוהיותו. זאת ועוד, האל עצמו אומר (מיד בפסוק הבא) כי הסיבה לכך היא שהוא "אל קנא" (והכוונה לקנאה ממש, לא לקנאות. כלומר, הוא jealous, לא zealous).


האם התמונה שציירת ברוב חן מעוררת גירוי עז? בוודאי ובוודאי. וכפי שהעיד שיקי, גם אצל לא-דתיים. ובפרט, שיש גם חילונים המאמינים באל. ואף האתיאסטים אינם על פי רוב עובדי אלילים או אלילוֹת... אולם, אני תוהה מעט האם צו/פקודה/דרישה מעין זו נופלת בטווח של "בטוח, שפוי ובהסכמה"? לעניות דעתי, היה זה הוגן מצד האשה, לאפשר לי שלא להתכחש לאלוהיי. ואני מצדי אסכים לספוג מכות ועונשים "על קידוש השם"...

ואגב אורחא, ללא ספק כמעט, אם האשה הייתה אומרת לי: My pussy is your only MISTRESS, היה זה מקל מעט על המבוכה.


ובעניין קרוב לזה, רצוני להעיר כי הזדמן לי לפני שנים ספורות להרצות מספר פעמים בנושאים הללו, ולהלן אנסה לתמצת על קצה המזלג את רעיונותיי:
(הערה: סוגיית דתות פוליתיאיסטיות קדמוניות, שבמרכזן אלה נשית, עדיין נתונה בויכוח במחקר, ולכן לא אתייחס אליה כעת.)
אין לי כמעט ספק כי המונותיאזם, ככל הנראה במודע ואולי שלא במודע, דחק את רגלי הנשים והנשיות מן הדת. כלומר התפקיד שהיה לנשים ולנשיות בדתות הפאגאניות, עובדות האלילים, נדחקה ונעלמה במעבר מפוליתיאזם למונותיאזם.
נשים כיצד? בעולם הארצי, כוהנות ומשרתות בקודש נזרקו החוצה. נשיות כיצד? בעולם השמיימי, אלות (ומלאכיות) נעלמו.
תופעה זו התרחשה כאשר היהדות נוצרה על הרקע הבבלי(=מסופוטמי)-כנעני (ומעט גם המצרי). וחזרה וצפה בנצרות על רקע העולם ה(יווני-)רומי. ושוב באיסלאם על רקע עובדי-אלילים ערבים ואחרים.
האם הניתוח הצליח? תודה לאל (או לאלה) - לא ולא. על פי רוב, הזרמים בדתות השונות החזירו לכל הפחות את מקצת התפקיד של הנשים או הנשיות למרכז הבמה.
דוגמות אחדות: בנצרות הקתולית - חזרה הנשיות האלוהית של מרים (במקור, הדמויות בשילוש הקודש - כולל רוח הקודש - הן ישויות זכריות.) ובפרוטסטנית - כמרות ואף בישופות.
ביהדות הלא-אורתודוקסית - רבות ופוסקות-הלכה. ובאורתודוקסית - בקבלה יש נשיות אלוהית כמו השכינה, בת קול ודומיהן.

ועתה לעניין שלשמו התכנסנו: האם הערתך כי "ממש הייתי רוצה לחזות בכך" היא הזמנה לכתוב אלייך בפרטי? או שאני נחפז יתר על המידה, וקורא הרבה יותר מדי בין השורות של ההערה? ואם אומנם כן, אני מתנצל על תעוזתי.

אני שוב סמוק ומוחמא. תודה רבה!

האם מותר לשאול האם את סבורה כמו סירנה בכל הודעתה? או בלשון אחרת, האם אני רשאי להתעניין האם אף את בזוגיות מאושרת כרגע?
אני מקווה שאינני חוטא פה בבוטות יתרה. אם אני אמור לשאול שאלות כאלה רק בפרטי, אנא העמידיני במקומי.