עוצמת החיים(שולט)
|
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
נשמע שעברת קשר לא פשוט
החזרת אותי איזה שנתיים אחורה, אני גם התחתנתי עם מישהי פסיכוטית ושתלטנית, למזלי קלטתי את זה דיי מהר ככה שלא נאלצתי לסבול יותר מידי, תוך ארבעה חודשים סגרתי את העסק. אבל אני יכול להבין ממש בקטנה מה עברת.נראה לי גיהנום עלי אדמות.
בקשר לשאלה ששאלת, נראה לי שאין שום קשר בין הזוגיות שהיתה לך לבדס״מ, בדס״מ זה קשר שאמור לעשות טוב לשני הצדדים. וכמובן שצריך להיות תקשורת ופתיחות. אצליך זה נראה שאשתך בכלל לא היתה מודעת לזה, היא פשוט היתה חולת נפש, וראתה רק את עצמה בתוך הקשר. מאחל לך שמעכשיו תצא רק עם נשים שיעריכו אותך ויתייחסו אליך כראוי, תהנה מהחיים כמה שיותר, זה מגיע לך |
|
|
| SubservientJames |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
Re: קראתי מקצת מדבריך וחשבתי על שאלתך והנה מה שנראה לי: פייה כתב/ה: SubservientJames כתב/ה: כמדומה שאולי מצאתי את העידית שבטיפולים הפסיכותרפיים
 למרות שכתבת את זה בצחוק, הייתי נזהרת מזה. אני חושבת שקיבלת כאן תגובות נבונות ואמפתיות, אבל עם זאת - אף אחד כאן לא באמת *מכיר* אותך, ודיון בפורום בכלוב אינו תחליף לטיפול. נשמע שעברת חוויה איומה של שנים ארוכות וקשות של התעללות, ואני מניחה שגם חוויית הגירושין והעזיבה של 4 ילדים היא לא קלה, בלשון המעטה. מבלי להוריד מילימטר מהאשמה של גרושתך המתעללת, גם אני נוטה לחשוב שזה לא מקרי שמישהו עם נטיות מאזוכיסטיות ומשיכה לדומיננטיות ימצא עצמו במערכת יחסים הרסנית ומתעללת. ולכן לעניות דעתי אם כבר אזרת אומץ והצלחת לצאת מזה, ואם כבר אתה בתהליך חקירה ומודעות עצמית, טוב תעשה אם תלך לטיפול אצל איש מקצוע, כדי שחלילה לא תמצא את עצמך במצב דומה בעתיד. אני מסכים עם כל מילה! (ולא שאת צריכה את אישורי חלילה.) ברי לי שלעזרה נפשית של ממש, עליי לפנות לגורמים המקצועיים. כמדומה שפתחתי את הסוגיה הזו כאן משני טעמים עיקריים: א. (במודע או שלא במודע, הללו תמיד מתערבבים לי...) חפצתי לקבל הכשר מבד"ץ בדס"מ, שלא מחשבתי הסוטה גרמה לכל היגון והצער הזה... אף שאין ספק כי עליי ללמוד משגיאות העבר. אינני נקי מעוונות ומטעויות! ב. אני שואף לדעת מבעלות הניסיון ומבעליו: כיצד מחד גיסא, לשמור שהאחר או אני לא נאבד את השפיות, הביטחון, ההסכמה והאהבה; ומאידך גיסא, התמסרות כנה, ללא הפיכתה לחוכא ואיטלולא על ידי ניסיון להחפיץ את מושאה, או להדגיש יתר על המידה את הפן הלבושי, האביזרי או הפטישסטי, וזאת במחיר גירעון בנתינה, בקבלה, בהכלה, בשֵרוּת ובמסירוּת? |
|
|
| SubservientJames |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
Re: נשמע שעברת קשר לא פשוט האביר שלה כתב/ה: החזרת אותי איזה שנתיים אחורה, אני גם התחתנתי עם מישהי פסיכוטית ושתלטנית, למזלי קלטתי את זה דיי מהר ככה שלא נאלצתי לסבול יותר מידי, תוך ארבעה חודשים סגרתי את העסק. אבל אני יכול להבין ממש בקטנה מה עברת.נראה לי גיהנום עלי אדמות.
בקשר לשאלה ששאלת, נראה לי שאין שום קשר בין הזוגיות שהיתה לך לבדס״מ, בדס״מ זה קשר שאמור לעשות טוב לשני הצדדים. וכמובן שצריך להיות תקשורת ופתיחות. אצליך זה נראה שאשתך בכלל לא היתה מודעת לזה, היא פשוט היתה חולת נפש, וראתה רק את עצמה בתוך הקשר. מאחל לך שמעכשיו תצא רק עם נשים שיעריכו אותך ויתייחסו אליך כראוי, תהנה מהחיים כמה שיותר, זה מגיע לך תודה רבה, אביר! צר לי מאוד שסבלת. ארבעה חודשים או חמש עשרה שנה, סבל הוא סבל. אני מוחמא עד בלי די, היות שמכרטיסך עולה כי אתה כאן חמש שנים, וזוהי ההודעה הראשונה שלך בפורום!
|
|
|
| SubservientJames |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
TOBLERON כתב/ה: קראתי את סיפורך ואת התגובות המנומקות המנסות להסביר פסיכולוגית את המנגנון שהפעיל אותך ואותה, ואני שמח שהיו לך הכוחות לצאת מהמקום הרע הזה בו היית, אך עדיין לא מצליח להבין כמה דברים.
לא כותב זאת ממקום שיפוטי, אלא באמת רוצה להבין כיצד אב לילדים לא עושה הכול על מנת שילדיו לא ייחשפו לכזה דפוס התנהגות וכיצד מסכים הוא , למשל, להיות "מגורש" מביתו שלו ועוד ע"י החותנת (?!). ושוב, יכול להיות שפספסתי משהו ויכול להיות שאני חסר הבנה לחלוטין בדינמיקות העלולות להיווצר בחיי נישואין, אבל אף פעם לא הבנתי סיפורים מעין אלו בהם הבעל מוכה ותמיד ראיתי בכך (בניגוד למצב בו האישה מוכה) תוצאה של רצון (אולי תת-מודע) של אותו גבר. אשמח להסבר ומתנצל מראש אם התגובה שלי משתמעת כפוגענית. לטובלרון היקר, תגובתך לא הייתה פוגענית כלל ועיקר, ואינך חסר הבנה! אתה שוקולד מצויין!
ודאי שניסיתי הכל להגן על ילדיי. אך הבה ניטול את הדוגמה שלך עם החותנת (שקרתה רק פעם אחת, ואומנם הייתה לפני כל ילדיי, בעלה וגרושתי): מה היה עליי לעשות? להשיב לה לפני ילדיי? לומר לה בפניהם "הסתלקי את מביתי!" - האם זהו החינוך שאני חפץ להעניק להם? |
|
|
| SubservientJames |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
Re: האם היותי נשלט במחשבה קשורה להיותי בעל מוכה בפועל? Platinum כתב/ה: SubservientJames כתב/ה: או שהחיבור בין כניעותי להלכה לסבלי למעשה מקרי לחלוטין?
האם קשר בין בדס"מ להתעללות נובעת ממקריות? בוודאי עלה נושא זה לדיון פעמים רבות לפניי. אולי האשם תלוי בי? האם שידרתי כניעות ורפיסות שעודדו את ההפרעה של גרושתי להתפתח? האם אישה ונילית, גבולית ונרקסיסטית, השומעת על בדס"מ, צפויה להגיב כפי שהגיבה גרושתי? . בלי לשפוט אף אחד לקלות או לחומרה ומבלי לחפש אשמים, אם אני אוציא אותך מהמשוואה ואשים את עצמי בנעלייך לצורך העניין אני יכול להגיד לך ללא כל צל של ספק ובלי קשר להפרעה כזו או אחרת שהאשה עשויה לסבול ממנה. אין מצב שהייתי הופך לגבר מוכה!!! הייתי גודע כל נסיון להשתמש נגדי בכח ואו באלימות בעודו בחיתוליו. אני ואתה, אנחנו בצדדים השונים של השוט, אני סבור שאף אחד מהגברים הדומיננטיים היה נוהג באופן שונה ממני. אני לא יודע לענות לגבי הנשלטים. בעיני זה פשוט, פשוט! פלטינום היקר, לצערי הרב, לי - לא היה הדברים פשוטים כלל. "היית גודע כל ניסיון". בסדר גמור. אך כיצד? להכות חזרה? עבורי, להכות - ועוד אשה - הוא ב"ייהרג ובל יעבור". (אינני שופט את היותך שולט. בהסכמה זהו דבר אחר לחלוטין. אישית, לא הייתי מסוגל להניח אצבע על אשה, אף בהסכמתה.) לצאת משם? עשיתי זאת בכל פעם כמעט. הטעות הייתה שגם שבתי בכל פעם! אולם לבסוף אזרתי אומץ וכוחות, והלכתי לבלי שוב. |
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
SubservientJames כתב/ה: TOBLERON כתב/ה: קראתי את סיפורך ואת התגובות המנומקות המנסות להסביר פסיכולוגית את המנגנון שהפעיל אותך ואותה, ואני שמח שהיו לך הכוחות לצאת מהמקום הרע הזה בו היית, אך עדיין לא מצליח להבין כמה דברים.
לא כותב זאת ממקום שיפוטי, אלא באמת רוצה להבין כיצד אב לילדים לא עושה הכול על מנת שילדיו לא ייחשפו לכזה דפוס התנהגות וכיצד מסכים הוא , למשל, להיות "מגורש" מביתו שלו ועוד ע"י החותנת (?!). ושוב, יכול להיות שפספסתי משהו ויכול להיות שאני חסר הבנה לחלוטין בדינמיקות העלולות להיווצר בחיי נישואין, אבל אף פעם לא הבנתי סיפורים מעין אלו בהם הבעל מוכה ותמיד ראיתי בכך (בניגוד למצב בו האישה מוכה) תוצאה של רצון (אולי תת-מודע) של אותו גבר. אשמח להסבר ומתנצל מראש אם התגובה שלי משתמעת כפוגענית. לטובלרון היקר, תגובתך לא הייתה פוגענית כלל ועיקר, ואינך חסר הבנה! אתה שוקולד מצויין!
ודאי שניסיתי הכל להגן על ילדיי. אך הבה ניטול את הדוגמה שלך עם החותנת (שקרתה רק פעם אחת, ואומנם הייתה לפני כל ילדיי, בעלה וגרושתי): מה היה עליי לעשות? להשיב לה לפני ילדיי? לומר לה בפניהם "הסתלקי את מביתי!" - האם זהו החינוך שאני חפץ להעניק להם? לגבי הדוגמה- כן. להראות להם שאבא הוא אדם עם כבוד ואי אפשר להתייחס אליו בחוסר כבוד, לא משנה מי. החינוך הכי טוב לילדים זה כיבוד האחר- אדם לזוגתו ואישה לבן זוגה, ילד להורה, לבני משפחה וכן הלאה. אני לא הייתי סובלת יחס כזה כלפיי מאף אדם ולא הייתי רוצה שילדיי ילמדו מזה שכל אחד יכול לסלק אותם או את אבא שלהם מהבית שלהם!!! |
|
|
| TOBLERON |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
SubservientJames כתב/ה: TOBLERON כתב/ה: קראתי את סיפורך ואת התגובות המנומקות המנסות להסביר פסיכולוגית את המנגנון שהפעיל אותך ואותה, ואני שמח שהיו לך הכוחות לצאת מהמקום הרע הזה בו היית, אך עדיין לא מצליח להבין כמה דברים.
לא כותב זאת ממקום שיפוטי, אלא באמת רוצה להבין כיצד אב לילדים לא עושה הכול על מנת שילדיו לא ייחשפו לכזה דפוס התנהגות וכיצד מסכים הוא , למשל, להיות "מגורש" מביתו שלו ועוד ע"י החותנת (?!). ושוב, יכול להיות שפספסתי משהו ויכול להיות שאני חסר הבנה לחלוטין בדינמיקות העלולות להיווצר בחיי נישואין, אבל אף פעם לא הבנתי סיפורים מעין אלו בהם הבעל מוכה ותמיד ראיתי בכך (בניגוד למצב בו האישה מוכה) תוצאה של רצון (אולי תת-מודע) של אותו גבר. אשמח להסבר ומתנצל מראש אם התגובה שלי משתמעת כפוגענית. לטובלרון היקר, תגובתך לא הייתה פוגענית כלל ועיקר, ואינך חסר הבנה! אתה שוקולד מצויין!
ודאי שניסיתי הכל להגן על ילדיי. אך הבה ניטול את הדוגמה שלך עם החותנת (שקרתה רק פעם אחת, ואומנם הייתה לפני כל ילדיי, בעלה וגרושתי): מה היה עליי לעשות? להשיב לה לפני ילדיי? לומר לה בפניהם "הסתלקי את מביתי!" - האם זהו החינוך שאני חפץ להעניק להם? אם הברירה היא הין הסתלקות מהבית לבין לומר לחמות "הסתלקי את מביתי!", אז האפשרות השניה היא, חד וחלק, עדיפה בכל קנה מידה ובכל הנסיבות האפשריות, אבל בינינו האפשרות להתעלם מהמכשפה קורצת גם היא.. אני באמת ובתמים לא מצליח להבין סיטואציה בה בעל הבית מגורש מהבית...סורי, פשוט לא. אתה באמת חושב שאני כותב דברים תלושים מהמציאות? באמת סקרן.[I] |
|
|
| א-דום(שולט) |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
יש לי תשובה לשאלה הזו כחולית כתב/ה: SubservientJames כתב/ה: כחולית כתב/ה: במשפט אחד- אין קשר בין התעללות לבדסמ.
ההבדל העיקרי ביניהם הוא הסכמה, נראה שאצלכם לא הייתה הסכמה מצידך, ולכן זה לא מעיד דבר וחצי דבר על היותך עבד זה או אחר. בדיוק כמו שההבדל בין מין לאונס- זה חוסר הסכמה וזה לא מעיד דבר על הנאנסת (למשל שלא אוהבת סקס). וכמו אונס- יש כאלה שבאים לבדסמ דווקא ממקום של לנסות להתמודד ולפתור את המצבים המתעללים שעברו בסביבה בטוחה יותר. תודה רבה, כחולית. מידיעותייך הרבות ומנסיונך העשיר בתחום, האם את יודעת אם אומנם מצליחות הנאנסות הללו להתמודד ולפתור זאת באמצעות הבדס"מ? ומה שכיחות הצלחה זו? אין לי מושג. שמעתי על מקרים כאלה, אבל לא שוחחתי עם כאלה אישית. על פניו, זה יכול לעזור וזה יכול להיות הרסני. זה כנראה תלוי מי עושה את זה, עם מי, באיזו סיטואציה, האם היא מרגישה בטוחה, האם זה מגיע ממקום של הרס עצמי- גם אם לא מודע או ממקום של ניסיון לחווייה מתקנת... קצת מזכיר לי טיפול בפוביות- שיש את הטיפולים ההדרגתיים משלב 0 לשלב 100 באיטיות ויש כאלה שמאמינים בטיפול בהלם ויש לעמת את האדם עם הפחד הכי גבוה שלו- עם מספר 100 בלי יותר מידי שלבים בדרך. בד"כ טיפול בהלם מסוכן ולא שווה את הסיכון וגם לא תמיד מצליח, כי הוא עשוי לגרום להיפך (חיזוק הפוביה). התשובה היא שבידיאסאם אינו שיטת טיפול. כל מי שיגיד לך אחרת הוא שקרן ושרלטן. מה שכן, נאנסת עשויה מאוד להמשך לבידיאסאם ולמצוא בו נחמה מכיוון שזה מאפשר תחושה של שליטה בסיטואציה שבמקרה הטראומטי הייתה בלתי נשלטת. (מה שפרויד מכנה חזרה כפייתית) אני ממליץ לאנשים שחוו טראומות כגון אונס ועוד לנסות שיטת טיפול שקרויה EMDR |
|
|
Platinum(שולט)
|
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
Re: האם היותי נשלט במחשבה קשורה להיותי בעל מוכה בפועל? SubservientJames כתב/ה: פלטינום היקר, לצערי הרב, לי - לא היה הדברים פשוטים כלל. "היית גודע כל ניסיון". בסדר גמור. אך כיצד? להכות חזרה? עבורי, להכות - ועוד אשה - הוא ב"ייהרג ובל יעבור". (אינני שופט את היותך שולט. בהסכמה זהו דבר אחר לחלוטין. אישית, לא הייתי מסוגל להניח אצבע על אשה, אף בהסכמתה.) לצאת משם? עשיתי זאת בכל פעם כמעט. הטעות הייתה שגם שבתי בכל פעם! אולם לבסוף אזרתי אומץ וכוחות, והלכתי לבלי שוב. להכות חזרה? חס וחלילה. אל תיתן לטייטל "שולט" להטעות אותך. אני לא ברוטאלי, לא סאדיסט ולא ערב רב. ראשית, הייתי גודע פיסית כל נסיון אלים (בלי להכות חלילה, בטח לא את אם ילדי ובטח ובטח שלא בפני הילדים). שנית, בהתאם לתנאים והנסיבות, הייתי מוצא דרך לפתרון. גם אם זו הדרך החוצה מהנישואים והבית. לא לפני שהייתי מברר גם אני שלילדים שלום גם כשאני לא לידם. אני לא שופט או מבקר אותך ידידי. כל אחד פועל בהתאם לאופיו, מזגו והנסיבות. אדרבא, אני מעריך אותך על עמידתך האיתנה בפרץ, זה לא מובן מאליו. רק ניסיתי, בדרכי, לענות על שאלתך. ואני חושב שהצלחתי |
|
|
| SubservientJames |
לפני 10 שנים •
22 בינו׳ 2014
כחולית כתב/ה: SubservientJames כתב/ה: TOBLERON כתב/ה: קראתי את סיפורך ואת התגובות המנומקות המנסות להסביר פסיכולוגית את המנגנון שהפעיל אותך ואותה, ואני שמח שהיו לך הכוחות לצאת מהמקום הרע הזה בו היית, אך עדיין לא מצליח להבין כמה דברים.
לא כותב זאת ממקום שיפוטי, אלא באמת רוצה להבין כיצד אב לילדים לא עושה הכול על מנת שילדיו לא ייחשפו לכזה דפוס התנהגות וכיצד מסכים הוא , למשל, להיות "מגורש" מביתו שלו ועוד ע"י החותנת (?!). ושוב, יכול להיות שפספסתי משהו ויכול להיות שאני חסר הבנה לחלוטין בדינמיקות העלולות להיווצר בחיי נישואין, אבל אף פעם לא הבנתי סיפורים מעין אלו בהם הבעל מוכה ותמיד ראיתי בכך (בניגוד למצב בו האישה מוכה) תוצאה של רצון (אולי תת-מודע) של אותו גבר. אשמח להסבר ומתנצל מראש אם התגובה שלי משתמעת כפוגענית. לטובלרון היקר, תגובתך לא הייתה פוגענית כלל ועיקר, ואינך חסר הבנה! אתה שוקולד מצויין!
ודאי שניסיתי הכל להגן על ילדיי. אך הבה ניטול את הדוגמה שלך עם החותנת (שקרתה רק פעם אחת, ואומנם הייתה לפני כל ילדיי, בעלה וגרושתי): מה היה עליי לעשות? להשיב לה לפני ילדיי? לומר לה בפניהם "הסתלקי את מביתי!" - האם זהו החינוך שאני חפץ להעניק להם? לגבי הדוגמה- כן. להראות להם שאבא הוא אדם עם כבוד ואי אפשר להתייחס אליו בחוסר כבוד, לא משנה מי. החינוך הכי טוב לילדים זה כיבוד האחר- אדם לזוגתו ואישה לבן זוגה, ילד להורה, לבני משפחה וכן הלאה. אני לא הייתי סובלת יחס כזה כלפיי מאף אדם ולא הייתי רוצה שילדיי ילמדו מזה שכל אחד יכול לסלק אותם או את אבא שלהם מהבית שלהם!!! כחולית היקרה, אני מבין לליבך, ושומע את דברייך. באמת ובתמים. נכון גם ששנים, אני מלמד את ילדיי בדיבורים ובמעשים של דוגמה אישית, כי ניתן להתגבר על יצר הכעס והנקמה, ולשלוט על מחשבותינו. אני מטפטף להם חזור וטפטף, כי אין דברי הזולת יכולים לפגוע בנו, אם לא נחליט ונסכים במוחינו כי נפגענו. ועתה במחי-יד, היה עליי ללכת נגד דרכי, אמונותיי ועקרונותיי? רק מפאת שחותנתי איבדה את עשתונותיה? ואת צודקת בהחלט. המסר שכתבת חשוב מאוד. כמדומני שמסר זה - כי אי אפשר להתייחס לאבא בחוסר כבוד - עבר לילדיי כאשר לבסוף עזבתי את הבית. |
|
|