מכתבים מהכלא או: הפרוייקט הקטן שלי

מכתבים מהכלא או: הפרוייקט הקטן שלי

crazy_toast​(שולט){אליס} • 27 ביולי 2004

לאחרונה,
לאחר קריאת הביוגרפיה האנגלית של המרקיז דה סאד ע"פ Neil Schaeffer, שמתי לעצמי למטרה,
לתרגם את מכתביו האחרונים.

המכתבים מתורגמים מאנגלית (לאחר שאלו תורגמו מצרפתית), אני חושב שתירגמתי אותם בצורה טובה, עם זאת המקור רשום בשפה ובניסוח משפטים המתאים למאה ה-18, כמו כן מטובלים במונחים שמות אנשים ושמות מקומות מצרפתית, אז אני מתנצל מראש אם יש איזו שהן טעויות.

לאורך המכתבים שזורים דעותיו של סאד והשקפותיו גם אם זה נעשה לעיתים בין השורות ואל בצורה ברורה.

אני אפרסם מכתב מתורגם כזה כל שבוע.

מוגש כשירות לגולשי הפורום ולתפארת מדינת ישראל.

מקורות מדוייקים יכולים להתקבל אצלי בתיבה הפרטית.

המכתב הראשון...

crazy_toast​(שולט){אליס} • 27 ביולי 2004

מאת המרקיז דה סאד לאמו החורגת אשר ניצחה על לכידתו ומאסרו.


שלהי פברואר 1777...

מכל הדרכים הנקמניות שיכלו להבחר, תודי מאדאם, אכן בחרת במתועבת מכולן.
בואי לפאריס, כדי לאסוף את האחרונות שבאנחות אמי, ללא כל מטרה אחרת מלבד לראותה ולאמצה אל חיקי
פעם אחת נוספת אם עדיין חייתה, או לבכות אם לא הייתה עוד, ברגע הזה ממש בחרת להפוך אותי לקורבן
פעם נוספת! אבוי! שאלתי אותך במכתבי הראשון אם אמצא בך אם שנייה או רודנית, אבל את לא השארת אותי עם חוסר
הודאות לאורך זמן!
האם בשביל זה מחיתי את דמעותייך כאשר איבדת אב שהוקרת? והאם לא מצאת אז את ליבי רגיש לסבלך כמו גם לסבלי?
עדיין, אם הייתי בא לפאריס במטרה להתריס בפנייך או עם תוכניות שהיו מוכרחות לגרום לך לרצות אותי הרחק ממך..!
אבל לאחר תשומת הלב שאמי נזקקה לה, מטרתי השנייה הייתה לשכך ולהרגיע אותך, רק כדי להסתדר איתך,
במטרה לקבל את הסכמתך לכל האפשרויות שהתאימו לך ושהמלצת עליהן.

ללא תלות במכתביי, אמבלט (האפוטרופוס וחברו לאורך הימים של סאד),אם הוא היה כנה, ודאי אמר לך זאת.
אבל החבר הבוגדני התחבר אלייך כדי לשטות בי, במטרה להרוס אותי, ושניכם הצלחתם בצורה מושלמת בכך.

הם אמרו לי, כשהביאוני לכאן, שזה נעשה במטרה ליישב את את ערעורי, ושבגלל מטרה זו, מאסרי היה הכרחי.
אך באמת ובתמים, האם אני יכול להיות מולך שולל ע"י כוונות אלו?
וכאשר השתמשת באותן כוונות (מכתב לעצור את סאד ל5 חודשים החל מ דצמבר 1772 בפורט מיולנס, בסאבוי-חבל ארץ בצרפת)
האם השגת בכך אפילו את הדבר הפעוט ביותר?

האם כל שנה שהפסדתי בחיי השיגה את השיפור הקל ביותר?

אז זה לא כזה ברור שאת חיסולי המוחלט את רוצה ולא את שיקומי?

אני רוצה להאמין, לך שהמכתב המיוחד( לעצור את סאד), הוא הכרחי למנוע הופעה מצערת יותר, אך האם זה חייב להיות כה מטריד,
כה אכזרי?
הוראה להגלות אותי מהממלכה, לא הייתה משיגה את אותה מטרה?
והאם לא הייתי מבצע את זה בדייקנות המחמירה ביותר, מאחר שבאתי מהסכמה מלאה לתת את עצמי בידך בכניעה לכל אשר הזדקקת לו?

כאשר כתבתי לך מבורדו כדי שתשלחי לי קצת כסף במטרה לטייל בספרד וסירבת לתת לי, זאת הייתה עוד הוכחה שלא הסיבה שלא רצית לשלוח אותי הרחק אלא לכלוא אותי הייתה כוונתך, וכל זאת, כשאני נזכר בנסיבות, שנועדו לשכנע אותי שמעולם לא
הייתה לך כוונה אחרת.

אך אני טועה, מאדאם.
אמבלט הודיע לי על כוונה שונה, ואותה אני רוצה להגשים.
הוא אמר לי, מאדאם-ללא ספק בתמיכתך- שאישור תעודת הפטירה הייתה המסמך ההולם וההכרחי ביותר כדי למהר להחיש את סוף העסק
האומלל הזה.
ודאי יש לך אותה, מאדאם, ואני נשבע שתהיה לך אותה לא עוד הרבה זמן.

מאחר שאני לא ארבה במכתבים, גם בגלל הקושי לכתוב אותם כמו גם חוסר האפקטיביות שלהם כלפייך,
זה יכיל את המחשבות הסופיות שלי, תהיי די בטוחה בכך.

מצבי מזעזע. מעולם-ואת יודעת את זה- לא במח ולא בגוף לא הייתי מוכן להשלים עם מאסר צמוד.

אפילו בכלא פחות נוקשה (מיולנס)-ואת יודעת גם את זה- סיכנתי את חיי כדי לברוח.

משולל יכולת כזאת כאן, למרות זאת נותר משאב אחד שדי בטוח שאף אחד לא יוכל להרחיק ממני, ואני אשתמש בו.
ממעמקי הקבר שלה אמי האומללה קוראת לי: אני כמעט יכול לראות אותה פותחת את חיקה אלי פעם אחת נוספת
ורומזת לי לי להכנס לשם שוב כאל המפלט היחיד שנותר לי.

זהו מספק אותי ללכת בעקבותיה כל כך בקרוב, ואני מבקש ממך כטובה אחרונה, מאדאם, להקבר לצידה.

דבר אחד עדיין מעכב אותי.
זוהי חולשה, אני מודה, אך אני חייב להתוודות עליה בפנייך.
הייתי רוצה לראות את ילדיי.
הייתי מסב לעצמי כזה עונג רק בחיבוק שלהם, אחרי שראיתי אותך. המזל הרע שפקד אותי לא מחק את המשאלה הזו
ואני אשא אותה כנראה עד לקבר.
אני מצווה לך אותם, מאדאם.
תאהבי אותם לפחות, אפילו אם שנאת את אביהם. תני להם השכלה שתשמר אותם מחוסר המזל שהביאה אותי למצבי.

אם הם היו מודעים לגורלי העצוב, ליבותיהם, שעוצבו ע"י אמם העדינה, היו משליכים אותם לרגלייך,
וידיהם התמימות היו ללא ספק מושטות אלייך לפייס אותך.
זוהי אהבתי אליהם שנותנת תחיה לתמונה המעודדת הזאת, אך זה לא ישיג כלום, ואני ממהר
למחוק את זה מראשי פן זה יניע אותי לתחושות עדינות בזמנים שבהם אני צריך רק יציבות וחוזק.

שלום, מאדאם.

abcd • 27 ביולי 2004

טוסט, האם אתה טעים כמו שאתה נשמע ?

אתה מעביר בי ויברציות....

BTW יש לי 250 עמודים באנגלית להתכונן למבחן. מה דעתך לתרגם לי אותם ?

crazy_toast​(שולט){אליס} • 27 ביולי 2004

חח אני מתרגם בשעות הפנאי

המלכה לירז​(שולטת){כ} • 27 ביולי 2004

מרתק.
הממ... וסדו-מזוכיסטי משהו, לא?

crazy_toast​(שולט){אליס} • 27 ביולי 2004

כך גם אני חשבתי.
ראיתי חובה, שליחות לעשות את זה, לא יודע למה.

מכתבים נוספים יצורפו לאשכול זה היום או בימים הקרובים.

nadu • 27 ביולי 2004

ואווו.זה מדהים.
תודה.
מחכה ליתר התרגומים

המכתב השני...

crazy_toast​(שולט){אליס} • 27 ביולי 2004

מכתב מאת המרקיז דה סאד לאשתו.

יולי 1777...

אין לי ספק שאימך זוממת לבצע מעשה שפל של בגידה בכך שהיא משתמשת בשופטי השלום לשכנע אותי שהחופש שלי
יכול לבוא רק מהסכמה מלאה למראית עין על החלק שלי בשברי הקפריזות שהינכם מכירים כל כך טוב.
איזה ניצחון זה בשבילה להשיג ע"י איומים וכח(ייפוי כח על נכסיו של סאד) מה שהיה יכול להיות לה
ומה שהייתי מחשיב כחובה לתת לה, אם היה בכוחי, כאות הראשון להכרת תודתי!

אשה זאת, שבעלת כל כך הרבה פיקחות, לא מודעת לעובדה שכל דבר שאדם חותם עליו בכלא לא שווה את הנייר
שהוא רשום עליו, ושהויתור שאחד חופשי לעשות על גבי שחרורו של אחר יסתיים רק ע"י אכזבת אלו שנוטים
לדרוש זאת, וחוסר כבוד כלפי אלו שמחוייבים לקבל זאת.

כמה זה יכל להיות יותר טוב בשבילה לספק ללא תנאים, ובדרך זו לחייב אותי לעשות הכל ללא מעצורים.
אך זה מערב אלגנטיות בחדות ההבחנה דבר שאין מצויידת בו להבינו.
מילים אלו לא מצויות במילון שלה.

יהיה כאשר יהיה, הכבוד שיש לי כלפי האדם שמנהל את המשא ומתן ושאותו ניצלה לרעה(ככל הנראה אמבלט) יגרום לי לעשות
ככל יכולתי; אך מן הסתם כל מה שאני אעשה לא יהיה כל מה שהיא מבקשת. וזה אפשרי שאת תהיה בורה לגמרי
בכל מה שעשיתי בנושא זה.
לבסוף, מאדאם, אני מבקש ממך אחת ולתמיד להשתכנע שאני לא אהיה מולך שולל למניפולציות של האמבציליים
המגוכחים הללו, שקרים , והתרגילים שבהם הם השתמשו נגדי, ואף לא את וקרובייך וגם מבעלי הברית המקסימים שבקרובייך.

כתבתי 2 מכתבים במטרה במטרה לקדם את המחקר המדעי של חוקרים אלו, מקצרים, פרשנים ועורכים של הסגנון שלי( הצנזורים של הכלא).
בדרך זו, הם יוכלו להיות בררנים.

דבר לא יכול להעביר לך את כל מה שסבלתי כדי לראות את התקווה החיובית מתוסכלת שהייתה לי לעזוב כאן בסוף יוני.
לבטח זה היה ממושך מספיק! האל הטוב, מה הולך להיות ממני? בהנהגתם הנוראה,האם הם רוצים לקבור אותי
כאן לכל החיים? בפעם האחרונה, הקשיבו לי, כי אם לא תספקו אותי במקרה זה, אני נשבע לכם שלא תשמעו
מילה ממני שוב וכאשר אעזוב כאן אני אעזוב לנצח.
אז ענו לי בברור: מספר 3 חדש הושם במכתב השלישי בדיו בלתי נראה, מתוארך ל 23 במאי, האם זה מסמל משהו, כן או לא?
(זאת הדגמה מוקדמת ליכולתו של דה סאד להתעמק במכתבים, נוכחיים או בעבר, בניסיון לגלות רמזים או "אותות", כמו שהוא קרא
להם, שהוא האמין שיחשפו את תאריך שיחרורו) אם זה אומר משהו, ספרי לי בסוף מכתבך בדיו בלתי נראה
שאני מאומן בלעקוב אחריו, ואם זה לא אומר כלום תקראי לי משוגע.
לפניכם מונחת דרך נסתרת הולמת בצורה מושלמת את אופייך כדי להאיר לי לגבי מה שאני שואל
אשר בוודאי לא יסכן אתכם בכלל.

היי סמוכה ובטוחה שאם תאמרי לי, אני לא אנשום החוצה מילה אחת על זה ואני אפילו לא אראה מאוכזב
למשל אם תספרי לי משהו.

להתראות, נחמי אותי עם מה שאני מבקש ממך; יש לי צורך רב בכך אחרי כל שסבלתי כאן בימים אלו.
ואל תנסי לומר לי שלא קיבלת את מכתב זה, כי את מקבלת את כולם, וכאשר את אומרת זאת, זה בגלל
שאת לא רוצה להשיב למה שהוא מכיל.
חוץ מזה, אני רושם את זה בצורה כל כך אידיוטית בשחור ולבן שבוודאות תקבלי את זה.

אם תעשי את מה שאניי מבקש, אהובתי היקרה, אהיה אסיר תודה לך.

וואו תודה תודה תודה!!!

שרלילה אמנותית שולטת​(שולטת) • 28 ביולי 2004

מקווה לקרוא עוד בהקדם.

המכתב השלישי...

crazy_toast​(שולט){אליס} • 28 ביולי 2004

מאת המרקיז דה סאד לאשתו.

22 במארס, 1779...

אתמול בלילה כתבתי מכתב ארוך למילי רוסה שתכליתו, אהובתי היקרה, הוא להציע לה את ברכת פרדתי...
מאחר שהיא עוזבת.
זה היה הסוד הקטן שהיא לא רצתה(כמו שטענת) לאפשר לך לראות במכתבה.
אני משאיר לך לשפוט את הטיפשות שבכך, ואני סומך על פיקחותך וכמו כן על ידידותך אלי ואליה,
שתעצרי את התוכנית המגוחכת הזאת.
חוץ מזה, הכל מראה לי בברור כמה מאסרי עשוי להיות ארוך, משום שאם היה עניין של כמה חודשיים,
היא הייתה מכבדת את ההבטחה שהבטיחה לי לחכות לי.
באשר לסימנים, אני מאמין שזה בלתי אפשרי לשלוח אחד ברור יותר מזה, ואני מבטיח לך שאם זאת לא סתם בדיחה,
כפי שאני מעדיף לקוות, ואם היא אכן עוזבת, אני יושלך לתוך ייאוש עמוק, בהיותי גם מלא צער עמוק
על איבודה, ודי בטוח אז שלסבלי אין סוף בכלל.
אני מתחנן בפנייך להבהיר את זה בשבילי, משום שעד אז אני מחזיק על אש קטנה גם את דרך החשיבה
הרגילה שלי וגם את הייסורים.
אני מצפה לכך ממש במכתב הבא שלך, ובינתיים אני הולך לענות על מה שכרגע רשמת לי, שורה אחרי שורה
בהמשך לנוהג הרגיל שלי.

אני באמת שמח שאת מעלה קצת במשקל ושהדיאטות(השמנה) שלי משביעות את רצונך.
היי סמוכה ובטוחה שזה די מיוחד ושאני מצפה להשתמש בהן בעצמי ברגע שאני אצא מכאן.

מר לה נואר, בשום דרך לא הגדיל את הטיולים שלי. זה היה חסר טעם למחוק את השורה "הוא נראה מופתע
שאתה מוגבל בתנועותייך", משום שמר לה נואר יודע על כך כמוני, וגם בגלל שמר מפקד הכלא לא ירתק אותי
על דעת עצמו אם לא היו לו הפקודות לכך; הוא אף פעם לא עושה שום דבר על דעת עצמו.
לפיכך, אם מר לה נואר נראה לך מופתע וכו', זה בגלל רק בגלל שהוא מעמיד פנים שפעל למענך.


האיתותים היחידים שנותנים לי הפוגה הם אלו עם הסימנים הברורים, במידה מסויימת מעיקים וכלליים,
כמו אלו של ההלוח שנה שהיא (גברת רוסה) נתנה לי לכבוד השנה החדשה,
לדוגמה... מתנת שנה חדשה נחמדה(כתוספת). דהיינו, מראה הקטנה, המנופצת לאלפי חתיכות, שללא ספק ובאופן חיובי
אומר שהשנה החדשה לא תהיה שמחה עבורי, אין דבר שהוא יותר חסר מזל כמו מראות שבורות.
לזה אני קורא סימנים מאוד ברורים.
הו! זה סוג שאני מבין.. אבל באשר לאחרים, למען האמת, אפילו לא טרחתי איתם.
אני לא יודע איך לקרוא את זה,את מה שמילי רוסה אומרת לי במכתבה. שאלי אותה למעני מה צריך לעשות
כדי לדעת איך לקרוא את זה. זה הכרחי להפוך את הדף בצורה מנוגדת או מלמעלה למטה?
תני לה לפחות לומר לי כדי שאלמד איך לקרוא את זה!
האם היא רוצה לגרום לי בכך שלא אבין את הסימונים, הנקודות, הפסיקים השורות וכו' אשר בעזרתם, בדומה לך,
היא למדה להצפין את מכתביה?
אם לזה היא מתכוונת, היא צודקת בטענה שאני לא יודע איך לקרוא. ובמקרה זה, היא יכולה להיות בטוחה
שגם אם תכתוב לי מכתבים במשך אלף שנה, אני לא אהיה יותר חכם, בגלל שבתקופה הזאת לא אלך לבית ספר.
היא טועה, היא מוסיפה, לומר לי את האמת פעמיים כשביקשתי את זה פעם אחת..
אז שאלי אותה בשבילי, אני מתחנן בפנייך, באילו משני הביטויים שתיעתקתי אתמול מופקדת האמת המזהירה,
משום שאם אחד הוא לבן והאחר שחור, זה יהיה הכי טוב אם אני אדע מי מהם אומר את האמת, ואני אסתגל
לכך ככה שלא אציק לך יותר בעניין הזה(האמת).

אני באמת מופתע שהיא מעיזה לעמוד על כך שאמרה לי את האמת!
האם היא בכלל יודעת אותה, את אותה אמת, שאני מבקש? זה צריך להיות מתומצת וענייני; זה חסר טעם להטביע את זה
בתוך ים של שטויות! לגבי העולם הבא.
את חייבת לכתוב אליי בשורה אחת בודדת: "אתה תשוחרר ביום ה___ של חודש____ בשנת____ בשעה_____ בבוקר/ערב".
מה שאני מבקש הוא, כמו שאת רואה, הוא מאוד מתומצת; ולא היה צריך לעסוק בשטויות מסביב כדי להגיד לי זאת.
זה לא הצריך 30 ידיים חופשיות, או... וכו'.
זה הצריך רק הודעה קטנה, אשר יכולת לשלוח לי באותה קלות שבה שלחת את ההתנסחויות החופשיות השטניות שלך(בשביל סאד שיחתום
כדי שאשתו תוכל לקבל כסף). אבל את אומרת שאת לא יכולה לעשות זאת? שקר ! שקר שערורייתי...
במקום זה, אמרי שאת לא רוצה לעשות זאת, אך באותו זמן היי בטוחה שאני לא לעולם לא אשכח את הדרך
בה התנהגת אלי.

אז רשמת לגוטהון(המשרתת של סאד בלה קוסט) "לכתוב לי כל חודש". כבוד מענג, אכן כל חודש, כך שיש לי הרבה מהם
(מהחודשים) לבלות פה! "כל חודש"... זה נחמד.
כתבת לה כי אמרתי לך, נפלא! אבל התוצאה תהיה שגוטהון, ברגע שתניח את עיניה על הביטוי "כל חודש",
תגיע למסקנה שיש לי הרבה זמן להיות פה, והיא לא תשאר יותר תחת האשלייה השמחה שבה אמרתי לך שחיוני
שהיא תהיה בה, כך שבעודה מאמינה ומקווה לראות אותנו מגיעים בכל רגע, היא תתחזק את הטירה במצב טוב
ומעל הכל לא תפקיר אותה להתרבות של תולעי משי. שלטי בדברים כך ששתי המטרות יושגו.

עוד "נחמדות": סירבת להחזיר את הגופיות שלי משום "שקיווית" שיהיו לי מספיק מהן לשאר תקופת מאסרי.
כעת אמרתי לך בצורה ברורה ביותר שיש לי מספיק מהם עד 1780.
לפיכך(את מקווה) שעד אותה תקופה כבר לא יהיה לי צורך בהם. עכשיו, זה נחמד. לעומת זאת, בקיץ, אני לא
משתמש בהן. על כן, אני לא צריך את אלו שברשותך עד 21 חודשים מעכשיו. ובזמן זה "את מקווה" שאני לא
אצטרך אותן יותר. תודה רבה, באמת!
כשאגיע לזמן שבו אצטרך להזכר בייסוריי, אני אוכל לומר שאת באמת ובתמים מילאת את חובתך אליי ושקיבלתי
ממך באמת עזרה משמעותית והבנה. אני יודע היטב שאת הולכת להשיב שיש לי הגיון בריא, ושאני
מייאש את עצמי ללא סיבה, ושאני תמיד רואה את הכל באור שלילי. כבר שנתיים, מאדאם, מאז
שרשמת את הביטויים הנחמדים האלו אליי, ועדיין תודי שכאשר אמרת אותם בראשונה, לא ייאשתי את עצמי לשווא
ולא טעיתי לראותם באור שלילי.
ומאז שסבלתי במשך תקופה ארוכה מאז, מי יבטיח לי שזה לא אותו דבר כמו עכשיו?
האם אני במצב יותר טוב עכשיו מאז? אפילו לא במקצת.
וזה באמת דבר יחידי ויוצא דופן שככל הנראה ללא שויון שבסוף שנתיים של ייסורים, אני במצב הזה של
אכזריות מצד המכתבים וגם מצד היחס שאיתו אני מתמודד, לראות את עצמי בצד הנדחה יותר מאשר
בחודשים הראשונים...ואת מאמינה שאני אסלח אלו שהגו את דרך העינויים הזאת בשבילי?

אני אוכל את הלב שלי אם לא אנקום את נקמתי על זה.. אני אוכיח למפלצות הנתעבות, לחיות הגרועות האלו,
שהגיהנום פורץ החוצה כלפי חוסר המזל של אחרים, ושאני לא הצעצוע שלהם, ואם היה לי חוסר המזל להיות
הצעצוע שלהם לזמן מה, באותה מידה הם יוכלו להיות שלי ביום מן הימים, איפה שלא יהיו.

שמרי את בקבוק היין שלך. הייתי מבקש אם הייתי יודע שנשלחו הרבה בקבוקי יין, אך מאחר שאני יודע שיש קצת
אני לא רוצה כלל; ומעל הכל, אל תקני בכלל, כי אני לא שותה כלום מסוחר היינות, זה יהיה מהול בסמים;
אני לא רוצה כלום מזה, אני כבר לא מעלה את זה בדמיוני.. זוהי תופעה איומה כמו גם בלתי שגרתית.
אף על פי כן, חוייתי את התחושה יוצאת הדופן שמעולם לא נתקלתי בה לפני כן.
אני רוצה שפסיכולוג מומחה יסביר לי אותה: 20 פעם ביום, אני מתחנן לכל מיני דברים בצורה אלימה ויוצאת דופן,
אך רגע אח"כ מבלי לקבל אותם, אני חווה תחושת גועל מפחידה מהם.
כל אותם דברים שאני מבקש ממך, זה היה בדיוק אותו דבר איתם, הם הגעילו אותי. הסבירי זאת לי.

נתת לי, אהבתי, בצורה ברורה לדעת (תנאי מאסרו של סאד): "ילדייך נותרו שמחים לראותך בעוד שנתיים".
זה, מילה במילה. אני מסיק שזה אומר שאני לא אראה אותם בשנתיים הבאות. עכשיו השתנית, טוב!
משום שאני יכול להבטיח לך שזה היה מכאיב לי עמוקות לעזוב את הארץ מבלי לראותם.
אני משוגע עליהם. אם רק היית שומעת אותי מדבר אליהם לעצמי... היית חושבת שהראש שלי הסתובב.
לא עבר לילה שלא חלמתי עליהם. אכתוב להם בקרוב.

זה אכן דבר ראוי לציון, הדיוקן הזה, שהקדושה (מילי רוסה) עשתה. היא השלימה אותו בחמש אצבעותיה.
בלה קוסט, היה רק דבר אחד שרציתי שתעשה עם חמש אצבעותיה, אבל את הדבר הזה היא אף פעם לא הייתה עושה...
עכשיו, גבירותיי, מה אתן חושבות על כך?
אתן הולכות לדמיין משהו לא הולם, אך זה הדבר הרגיל בעולם.
הייתי אומר את זה גם לבתולה הקדושה בעצמה, אם הייתה שואלת אותי, כל כך רגיל וטהור.
אם תבקשי ממני להסביר את זה באחד הימים אעשה זאת... בינתיים, אמרי לה שעבודתה הסבה לי עונג יותר
ממה שהיא יכולה לדמיין, ואשמור את דיוקנה כל ימי חיי.
אמרי לה בנוסף שאדם מחוייב לא לעזוב אדם אחר אם הוא מגיע למצב שהוא משעשע את עצמו ע"י ציור דיוקנו( של אותו אדם אהוב).

אמרי לה גם שטוב ככל שזה יהיה, אני נוטה להאמין שהייתי יכול להיות דיוקן טוב יותר אם לא היית עובדת מהציור(שנעשה ע"י ואן לו),
מאחר שאני בטוח שבתוכה יש תמונה קטנה שלי הרבה יותר מרשימה מאשר זו שצייר ואן לו...
(הערת המתרגם: סאד קיבל דיוקן שלו ממילי רוסה שציירה אותו על פי התבוננות בציור שציין ואן לו).
בכל אופן, אם היא תעזו, לעולם לא אראה אותה שוב כל זמן שאני חי. אם לא תעזוב נחיה יחד באושר.

באשר אלייך, תרנגולת שמנה שלי, אני מנשק אותך...וממשיך עוד... וממשיך עוד...

22 במארס, נותרו 11 חודשים לסבול.




(הערת המתרגם: סאד נכלא ל 14 שנים ללא משפט, והיה שרוי בחוסר ידיעה לגבי מתי ישוחרר, במכתביו כפי שרואים כאן
ניסה לגלות תוך רמזים שנשלחו אליו במכתבים, את מועד שחרורו).