בואו נדבר קצת על אמהות

up u rs​(אחרת) • 18 בפבר׳ 2014

ככ ככ נכון!!!
בתור בת 40 וקצת- אני מוצאת את עצמי מקבלת תגובות של מינימום רוצחת רבין, ארלוזרוב ולותר קינג ביחד כששומעים שאין לי ילדים, לא בוער לי להביא ילדים, ומצידי- לאמץ ילד נכה כשאהיה בת 65 עם הרבה סבלנות וזמן פנוי. הרעיון שלא ממש מטריד אותי אם הגנים שלי ישכפלו או לא מעמיד אותי, מבחינת ישראלים רבים בשורה אחת עם ערפת. אשכרה בגידה בעם היהודי. סוג של מוטציה אנושית שבטח סובלת מהפרעת אישיות קשה. (אין לי אגנדה נגד ילדים, אם אתקל בגבר הנכון ולא נזדקק לטיפולים, שנגד זה בהחלט יש לי אגנדה- אולי אביא...)
כשחייתי בארהב וטיילתי באירופה- הרעיון שאולי אני לא אלד התקבל בהבנה על סף האדישות.
ככה שבהחלט מדובר בתפיסה ישראלית עפיה הורות (ובעיקר אימהות) היא מהות החיים והתרומה הגדולה ביותר לאנושות.

Re: הורות

up u rs​(אחרת) • 18 בפבר׳ 2014

[quote="רקדנית אקזוטית"]אין ספק שג'ין צודקת שהרוב הם עדר .אבל קומפרימסטיות זו תכונה שהשתמרה בהסטוריה כי היא חשובה כי כוח הקבוצה עולה על היחיד,זה גרם לנו לשרוד יותר טוב כמין אנושי. כמו-כן, יש דבר כזה שנקרא אינסטינקט אמהי.אצלי בלי שום הליכה אחרי הזרם וכו'.. ראיתי נשים עם ילדים וקנאתי מגיל מאוד צעיר.גם תמיד אמרו לי שיש לי גוף של אשה, גם בגיל 20 .. כנראה הייתי מוכנה אז, לא צריך להסביר את זה יותר מדי זה פשוט אינסטינקט שקיים בהרבה נשים, הכי טבעי שיש זה לא אומר שזה לא מפחיד, זה לא סותר... אני מאוד פחדתי לחזור על טעויות של ההורים שלי וכו'... אבל הרצון גבר על הפחד [/quote



אינסטינקט ההתרבות האבולוציוני קיים אצל בני אדם. לאו דווקא נשים. אני מכירה גם לא מעט גברים שלהוטים להפוך להורים וגברים שרוב עולם הרגשי מוקדש לצאציהם.

מנסה גם לענות לך :

אושה{אוש} • 18 בפבר׳ 2014

תחושת האמהות (רצון עז לתינוק) הגיעה יומיים אחרי שנודע לי שאני בהריון (לאחר נסיונות במשך שנתיים כולל טיפולים). בדיוק יומיים אחרי התגלה בבדיקת הדם שלי CMV.
חצי הריון הסתובבתי עם הידיעה שיש אפשרות גדולה שאאלץ לוותר עליו, מה שרק הגביר אצלי את הרצון לתינוק.

כשנולד הבכור לאחר לידה ארוכה ובעייתית לקחו לי אותו. הייתי כולי שקועה בעצמי, בחוויה האדירה שחוויתי. לא הרגשתי חיבור ואפילו ננזפתי ע"י האחות בתינוקיה. אני חושבת שרק כשבועיים אחרי הלידה, אחרי שהכריחו אותי לעבור לאמא שלי (ומנעו דכאון אחרי לידה) התחברתי יותר ויותר וכשנאלצתי אחרי חודש וחצי לחדול מההנקה בכיתי נורא בגלל אותו חיבור.
עם הקטן זה היה אחרת לגמרי. בשניה שהוא יצא ממני התאהבתי. השאירו אותו עלי הרבה זמן מה שבהחלט תרם לכך.

תמיד רציתי להיות אמא כי צריך להיות אמא.
כי ככה כולם ואני תמיד רציתי להיות כמו כולם.
זו לא היתה פסגת שאיפותיי. למרות הטיפולים מי שהכי רצה זה בעלי.
אחרי שהגדול נולד אז הרצון לתינוק נוסף הציף אותי. ממש הרגשתי שזה בדיוק מה שאני רוצה.

יש לי שני בנים ואני עדין מקנאה כי הצומי מתחלק. אין מה לעשות.
אם תהיה לי בת, והיא תהיה יפה ומוכשרת ממני אני בטוחה שאקנא.
מסכנות הכלות לעתיד שלי...

אני תמיד אוהבת אותם מאד מאד
יש פשוט רגעים שאני לא סובלת אותם

מאד אהבתי להיות בהריון.
לא נגעו לי בבטן כי לא ידעו שאני בהריון (אני בהריונות מרזה)
ומי שידע ונתן לי צומי אז מצוין.



אני לגמרי יכולה להסביר לך את הצורך הזה כי הוא פשוט : הצורך להתאהב.
תינוק חדש זה אהבה חדשה.
אהבה כימית - כל הכימיקלים הללו שמשתחררים אחרי הלידה זה הסוטול הכי מדהים שיש
אהבה משפחתית וחברתית - הסביבה מחבקת אותך, עשית משהו בסדר
אהבה רומנטית - אני בכוונה משתמשת במושג הזה כדי להסביר לך :
את מכירה את זה שאת מתאהבת בגבר חדש? הפרפרים בבטן? העיניים הדומעות?
הטמטום הזה והעוורון שכל מה שקשור בו מושלם?
הרצון העז הזה לגעת בו? לנשק אותו לראות אותו לגונן עליו להעריץ אותו להשוויץ בו?
אז זה זה.

אין תחושה שמשתווה להחזקת פעוט קטן בידיים ולדעת שהוא שלך.
זה אגו טריפ מדהים
ממש לא אלטרואיסטי. אמהות הן לא קדושות. הן מביאות לעולם ילדים בשביל למלא את הצורך של עצמן.
ואז מבלות את שאר חייהן כדי למלא את הצרכים של הילדים.
הטבע הוא חכם.

פייה{O} • 18 בפבר׳ 2014

בקשר לתיאורים כאן של קושי בהתחברות מיידית לתינוק -
אני מכירה לא מעט אימהות (ואבות כמובן) שחשו כך.
יש בזה משהו מאוד הגיוני - זה אדם לא מוכר שנכנס לחיינו ותובע מיד את כל המשאבים שלנו...

עם זאת, כנראה אחד הגורמים המשמעותיים לבעיית ההקשרות הינו הקושי ללדת באופן טבעי בעולם המערבי.
כאשר מאפשרים ללידה להתרחש בעצמה משתחררים המון הורמונים, ביניהם אוקסיטוצין (שמשתחרר גם באורגזמה) שגורם להתאהבות בתינוק.
למרבה הצער כיום לא קל (ולא זול) ללדת כך בבי״ח, והתוצאה היא מפל של התערבויות שהרבה מהן היו נמנעות במערכת יותר מתאימה, מכילה וסבלנית...

Karma Police​(אחרת) • 18 בפבר׳ 2014

יש לי שאלה ללא רוצות ילדים למינהן- אתן עדין מרגישות ששופטים אתכן? אני חושבת שבשנים האחרונות פגשתי יותר נשים שלא רוצות ילדים מכאלו שרוצות ובאופן כללי יש לי הרגשה שהבחירה באל-הורות (ככה קוראים לזה היום, לא? ) הפכה ללגיטימית בהרבה מהאופן שבו אתן מציגות את זה. סביבי בכל אופן זו בחירה נפוצה במיוחד.
ולך סושי תודה, אכן הקרבה ענקית. מטורפת. בלתי נתפסת. נאלצתי לעשות כ״כ הרבה ויתורים, לאבד המון, לישון מעט, החיים שלי התבלגנו לגמרי. קטסטרופה. ומצד שני, הבאתי עוד אחת
יש לי שתי בנות, בת שנתיים ובת 4 חודשים... שתיהן מהממות ומדהימות ונפלאות ומקסימות ואני מאוהבת בהן נואשות וחייבת לעצור את עצמי בכוח מלחפור על כמה שהן כאלה (מפסיקים ע כ ש י ו), אבל זה באמת עלה ביוקר. בסוף התחושה היא שזה שווה את זה, שהתאבדתי על משהו מהמם לחלוטין. שהכל כאן ברדק אבל לפחות יש אותן, אז איזה מזל. מי מבין אותי? (בטח רק אני )

'Bambi'​(אחרת) • 18 בפבר׳ 2014

ככ ככ נכון!!!
בתור בת 40 וקצת- אני מוצאת את עצמי מקבלת תגובות של מינימום רוצחת רבין, ארלוזרוב ולותר קינג ביחד כששומעים שאין לי ילדים, לא בוער לי להביא ילדים, ומצידי- לאמץ ילד נכה כשאהיה בת 65 עם הרבה סבלנות וזמן פנוי. הרעיון שלא ממש מטריד אותי אם הגנים שלי ישכפלו או לא מעמיד אותי, מבחינת ישראלים רבים בשורה אחת עם ערפת. אשכרה בגידה בעם היהודי. סוג של מוטציה אנושית שבטח סובלת מהפרעת אישיות קשה. (אין לי אגנדה נגד ילדים, אם אתקל בגבר הנכון ולא נזדקק לטיפולים, שנגד זה בהחלט יש לי אגנדה- אולי אביא...)
כשחייתי בארהב וטיילתי באירופה- הרעיון שאולי אני לא אלד התקבל בהבנה על סף האדישות.
ככה שבהחלט מדובר בתפיסה ישראלית עפיה הורות (ובעיקר אימהות) היא מהות החיים והתרומה הגדולה ביותר לאנושות.[/quote]



בת 40 ללא ילדים?! מתי תספיקי להעמיד חיילים למדינת ישראל?!!?!?!?



רחם לאומי בתחת שלי

לידה טבעית

רקדנית אקזוטית​(נשלטת){AlphaDog} • 19 בפבר׳ 2014

את ממש צודקת... אני ילדתי את הגדולה שלי בלידה טבעית של שעתיים וחצי והתאהבתי בה ממבט ראשון,לא רציתי להחזיר אותה לתינוקיה . רציתי שהיא כל הזמן תהיה איתי.
ואגב, אני ממש לא מקנאה בה, להיפך אני רוצה שהיא תהיה יותר יפה ממני, יותר חכמה ממני ויותר מצליחה ממני והכי חשוב מאושרת ובריאה . אני גם כל הזמן אומרת לה כמה שהיא מדהימה, יפה ,חכמה וכו'... כדי שתגדל עם המון ביטחון עצמי. מאוד חשוב בעיני.

גם את הקטן שלי ילדתי בלידה טבעית אבל עם אפידורל(שיש לציין שנתנו לי רק בפתיחה 7 ככה שהרגשתי את רוב הצירים) ,לידה של שעתיים וגם התאהבתי ממבט ראשון אבל הפעם כבר רציתי שיילך לתינוקיה רציתי לישון אבל גם רציתי להיות איתו רוב הזמן אני חולה עליו הוא מדהים
וזה לגמרי לגמרי התאהבות ילדים זה לא קל אבל אילו רגעי האושר הכי יפים של החיים
לפניהם חשתי ריקנות בחיים, מה המטרה של כל זה ולאן זה הולך... היום אני לא מרגישה ככה בכלל...אני מרגישה שמלאתי את הייעוד שלי וזה הייעוד של חיי. כמובן שיש לי קריירה וכו'... אבל זה הייעוד.
וכל אדם הוא אחרת ולאחד זה מתאים ואחד זה לא. וזה גם נכון שאינסניקט ההתרבות קיים גם בגברים אבל בכל זאת חיבור בין אם לתינוק שנולד (לא כשהם יותר גדולים ) רק כשנולד אם הוא קיים הוא הוא יותר חזק מאשר אצל גברים. בגיל מאוחר יותר, כן ייתכן אפילו שהגבר יבלה יותר זמן עם הצאצאים אבל new born זה אמא

איזה כיף!

שוסי • 19 בפבר׳ 2014

אני ממש מודה לכן ושמחה שהשרשור תפח,אני מרותקת ממנו ומכן.
לאלו מכן שאמרו שהן הביאו ילדים מתוך צורך,ולא מתוך "כי צריך" או "כי ככה כולן עושות".אני מנסה נואשות להבין את הצורך הזה.מה מכיל הצורך להיות אמא? אני מנסה להבין אם גם לי יש אותו ואני פשוט מפרשת אותו אחרת.
אני נורא אוהבת ילדים,באמת-באמת.במובן הכי פשוט.הם מקסימים אותי וחיוך של ילד יכול להפוך יום זוועתי ליום נהדר.לפעמים חיוך זה ילד זה הדבר היחיד שיכול לשפר לי את המצב רוח(טוב,גם שופינג).אני אוהבת את העבודה שלי איתם,ובכלל ,כל אינטראקציה איתם מענגת אותי.כשאני בחופשה,אני אשכרה מתגעגעת למפגש שלי איתם,וחברים שלי יכולים להעיד כמה שאני נהפכת ל"טיפולית" מעצבנת כשאני לא מקבלת את מנת הילדים שלי.
אבל אין לי,ולא היה לי בשום שלב צורך להוציא אחד מהגוף שלי,אין לי צורך שיקראו לי "|אמא",אני לא רוצה להיות אחראית עליהם 100 אחוז מהזמן,לא רוצה שאחד מהם יגביל את חופש הבחירה שלי,לא רוצה להתמודד איתם כל הזמן ולא רוצה שלא אוכל לקחת "יום חופש" מהם,בשום שלב בחיים שלי.
איך הגעתן להכרה שכל מה שתיארתי כרגע,פחות מלחיץ אתכן מהצורך להביא אותם?

בתור אב חד הורי.

A v​(שולט) • 19 בפבר׳ 2014

שהאמא ממש לא קיימת משום בחינה פרט לסמס ביום הולדת.

אני יכול לומר שברגע שהבנתי שאני הולך להיות אבא.

חיי השתנו,אפילו צורת הנהיגה.

אין דבר יותר מדהים מזה לראות אותו מתפתח גודל לומד יוצר לעצמו אישיות

אחד הדברים הגדולים בחיים.

Re: איזה כיף!

פייה{O} • 19 בפבר׳ 2014

קשה להסביר. אצלי לא היה בזה שום דבר רציונלי.
לא היה אכפת לי במה זה כרוך, רק רציתי להחזיק תינוק שיהיה שלי.
כל הפחדים שיש לך מוצדקים ונכונים, והחיים עם ילדים באמת קשים וכובלים.
אבל עבורי לראות את התינוק הקטנטן שלי לומד לזחול ושועט אלי צוחק, או לנהל שיחה עם אחד הגדולים על החלזונות שהוא ראה בגן או לעשות סיבוב בלילה ולראות את כולם ישנים כמו מלאכים (שזה תכלס הכי כיף), שווה לי הכל.

אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחד כמו שלא מתאים לכל אחד להיות מורה או אחות או להתעסק בבדסמ.
אגב אני, בניגוד אליך, למרות שתמיד רציתי ילדים משלי אף פעם לא התלהבתי יותר מידי מילדים של אחרים והם בעיקר נראו לי משאבות אנרגיה נודניקיות ודביקות....
למזלי הילדים שלי דווקא יצאו חמודים