שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בואו נדבר קצת על אמהות

שחארזאד
לפני 10 שנים • 22 בפבר׳ 2014
שחארזאד • 22 בפבר׳ 2014
הורות,ככללה
לא מתאימה לכל אחת/ת
(ובכוונה אני אכניס פה גם את הגברים)
לאורך כל הנושא
אני רואה פה התנגדויות דווקא מצד נשים, להצהרה המאוד מיוחדת הזאת ולכל הטיעונים של "בעד" מצד נשים פה
אני לא עשיתי חיתוך גילאים למתנגדות אני גם לא מכירה אותן ולא יודעת למה
הן מתנגדות ולא אכנס פה לרחם של אף אחת מהן או לחייהן לגופן

ואבקש,מאוד
שבניגוד לשירשורים בנושאים אחרים
הן-אתן לא תכנסנה ל"גופי" אם תרגישו מאויימות או נעלבות מהתגובה שלי פה.שאל תואמת לשלכן
(אבל זה בטוח יקרה גם ככה גם אם לא אציין ניק זאת או אחרת)

אחזור
הורות באמת לא מתאימה לכל אחת
ואנחנו לא חיים בחברה לוחצת לפרו ורבו,לא,אני בכל אופן
ואגיד פה שמי שלא רוצה לא צריך ועדיף אולי ככה(גברים ונשים)

אבל מה שאני לא ראיתי פה בשירשור ותקנו אותי אם כן, היא תגובה בנוסח
"גם אבהות היא דבר ניפלא"
אני רואה רק התנגדויות ולרוב מצד אילו שאין להן ילדים.

הורות ואימהות הן לא דבר מובן מאילו להרבה זוגות שעושים מאמצים בטיפולי פוריות ,הפריות מציאת אמהות סרוגייטיות ואימוץ שכרוכים כולם ב המון כסף שלא לדבר עם אמוציות נפשיות קשות מאוד
ומצד שני לצערי ישנן נשים שאולי היה רצוי שלא תלדנה.או לפחות שהיו מוכנות לתת את הילדים שלהן לאימוץ לטובתם הם/ן ואני בהחלט מסכימה עם ההצהרה שאולי צריך במיקרים מסויימים רשיון להורות. אבל מיקרים כאלו הם לא תמיד באשמת הנשים רק.ממש שלא.

אני גם לא ראיתי פה טיעונים לצד זוגות חד מיניים בייחוד גברים גם אצל זוגות כאלו שהרבה פעמים אצל גברים ישנו אימוץ מסרוגייט ואצל נשים שאחת מהן רק יולדת שגם אצלם בוודאי יש את הרגשות האילו ו"אימהות" זה לא עיניין של מיגדר גם אצל זוגות כאלו תמיד יהיה את הצד הבהעדר מילה אחרת ,"יותר אימהי"
להרגיש אמא זה לא תמיד עיניין של מיגדר
זה יכול היה להיות דיון מעניין לצד דיון על המאמצים שנשים בייחוד עושות בכדי להיות אמהות.

ועדיין לא ראיתי פה הצהרת נגד בנוסח "גם להיות אבא,זה מדהים לא פחות"
וזה מובן , נשים הן מקננות ,הרגשות והגישה בחברה ,עד היום ,הם שונים.

אנחנו הנשים שכן רוצות מוכנות ומסוגלות להיות אמא,משקיעות הרבה יותר מאשר הגברים בזוגיות ההורית
רובינו מחזיקות משק ביית ומטפלות בילדים,שזה לא דבר קל בימיינו בייחוד ולא היה קל אף פעם וגם,יוצאות לעבוד בחוצ כדי להביא עוד משכורת
ולכן אנחנו שעושות ועשינו את זה
יודעות להעריך את העיניין,הרבה יותר טוב ולעומק מאשר כאלו שמעדיפות את החופש ממה שהן רואות בו נטל, מכל מיני סיבות אישות או כלכליות אפילו


אני גידלתי ילדה לבד מגיל 24 בערך אחרי שהחלום שלי על משפחה וזוגיות התנפץ לרסיסים שמצאתי עצמי עגונה למעשה בלי הגבר שחשבתי שאחיה ואזדקן איתו
אני, כמעט איבדתי את הילדה הזאת לנהג פיראי צעיר,כשהיתה בת 18 ולראות את אהבת חייך שוכבת על הכביש ולחשוב ולו רק לחלקיק שניה,שאיבדת אותה לנצח,זאת טראומה לכל החיים, אבל כשהיא היתעוררה מהתרדמת כמעט אחרי חודש וידעה שאני אמא שלה גם בלי לזהות אותי , רק מי שמחזיקות בדעתי,מסוגלות להבין את זה.
אני,חייתי כל השנים לבד מבחירה,כי לא רציתי להכניס גבר לחיים של ולביית שלי כי תמיד
הבת שלי היתה אצלי במקום הראשון ולא חסרים סיפורים על "חברים" שעוללו דברים נוראיים לילדים של בנות זוגם
ואני כיום לקראת גיל 50 לא מרגישה חסך או אובדן כל שהוא או ש היקרבתי משהו ממני ומהחיים שלי למענה או שאני צריכה איזשהו פרס מיוחד בגלל זה
אני גם היום,לא ממש ישנה בלילות שהיא יוצאת לבלות עם החבר או עם החברות
ובחו''ל אני תמיד ניסחבת איתה למועדונים לוודא שהיא תחזור בשלום למלון אבל אני לא ניצמדת
יש לנו תמיד שתיים או שלוש נקודות מפגש
אולי אני שומרת עליה יותר כי כמעט איבדתי אותה, אבל יש לה חיים מלאים משלה שלא תלויים בי ואני יודעת שהיא ההצלחה שלי בחיים ולא ,לא חיתי אף פעם דרכה "ביי פרוקסי"
אבל עד סוף ימי אני ארגיש גאה כי היא הדבר הכי טוב שאירע לי איי פעם והיא ההצלחה הגדולה שלי ,ה פרס של חיי
ועד היום אני מציצה לפעמים לחדר שלה בלילה ומכסה אותה בשקט עם נשיקה על המצח
כי אם היא היתה נהרגת בתאונה ,אני לא הייתי נישארת לבד אחריה

להיות אמא לראות אותם גדלים ויוצאים לחיים משלהם ,זאת אחת הזכויות הכי גדולות שיש
ומי שלא הבינה את זה עד עכשיו לא תדע את זה אף פעם
עד שהיא תוותר על ה"עקרונות" שלה ותלמד את זה מגוף ראשון.
Brave Dwarf
לפני 10 שנים • 23 בפבר׳ 2014
Brave Dwarf • 23 בפבר׳ 2014
free spirit כתב/ה:

אמהות היא הקרבה ועוד איך.

את מקריבה את האוטונומיה שלך, את החירות שלך, את הפרטיות שלך ואת הזמן החופשי שלך. החיים משתנים לגמרי - וגם את. וחשוב מאוד שכל מי שרוצה להיות אמא תדע את זה. כמובן שיש גם פרסים בצד הדרך כי כשהם מתחילים לחייך, לתקשר ולהראות לכולנו כמה הם גאונים וחכמים אנחנו מרגישים כאילו זכינו בפרס אבל זה לא אומר שהקשיים מסתיימים ושהכל נהיה קל יותר כי גם כשאנחנו כבר ישנים לילות שלמים, הצאצא נגמל מחיתולים והבית לא נראה כמו ג'ימבורי יותר יש קשיים אחרים. אז אכן, מגיע השלב שבו אנו נהנים מהתוצאות אבל זו עבודה קשה ומייגעת ללא הפסקה שדורשת המון, המון השקעה והקרבה אישית.

אני לעולם לא אנסה לשכנע מישהו להיות הורה אם מראש אמר לי שאינו חפץ בכך. וגם לא אשלח אותו לאמץ כי הקושי הוא לא בהריון ואפילו לא בלידה אלא בכל מה שקורה לאחר מכן. צריך לרצות להיות הורה. לרצות ממש, רצון וצורך שמגיעים מהקרביים באופן בלתי רציונלי כמו שהיטיבה כל כך לתאר פייה. אם אין את הרצון הזה מלכתחילה - אני ממש לא חושבת שהוא יגיע עם התינוק.


אני חושב שלהגיד ש"אמהות היא ועוד איך הקרבה" שווה ערך לטענה שלאכול מאכל אהוב זה ועוד איך הקרבה כי צריך או לבשל אותו או לשלם עליו; או לטענה שלעסוק בתחביב אהוב זה ועוד איך הקרבה כי הוא גוזל זמן; או לטענה שמערכת יחסים היא הקרבה. לדעתי מדובר לא בהקרבה ולא בעונג, אלא בצורך. אני רוצה להשקיע במקצוע שלי כי דרכו אני מממש את עצמי, אני רוצה להשקיע במערכת יחסים שלי, ואני כמובן רוצה להשקיע בילדיי. התשלום שאני משלם על מילוי צרכיי אינו הקרבה. ואם הקרבה, הרי שזאת הקרבה שאנחנו מקריבים לא עבור הילדים, אלא עבורנו.

באותה נשימה אגבה את מה שטענת לגבי אנשים שלא מעוניינים בילדים: אני מכבד את האנשים שמחליטים שלא להביא ילדים לעולם ובז לאלה שעושים זאת מכוח האינרציה, או כי השעון מתקתק, או כי אשתם רוצה, או מכל סיבה אחרת שאינה צורך להיות הורה. דהיינו: לאלה שמקריבים עבור מישהו/משהו שהוא לא הם.
כלבלב נסתר​(נשלט)
לפני 10 שנים • 23 בפבר׳ 2014

הכול נכון! !! ומה עם האבות???

כלבלב נסתר​(נשלט) • 23 בפבר׳ 2014
אני מזדהה עם כל מילה! !! אבל הייתי נשנה את הנוסח מאימהות ל-הורים....
טוב, חוץ מהקטע של ההריון הלידה וההנקה..... נכון שזה הרבה. אבל ההורות לאמסתיימת בגיל שנתיים....
sheket
לפני 10 שנים • 23 בפבר׳ 2014
sheket • 23 בפבר׳ 2014
קופצת ראש לתוך השרשור הזה, למרות הרבה התלבטות.

מעניין אותי לדעת מתי התחילה תחושת האמהות שלך? בהריון? בלידה? אחריה?
בערך בחודש השלישי להריון, כשכבר נוצרה בי הידיעה המושלמת שהיא נשארת והיא שלי (והיא כבר נראתה כיותר מבוטן קטן בUS.)

האם אהבת אותם מהרגע שהחזקת אותם? או שזה הגיע אחרי תחושת האחריות?
אהבתי אותה מהרגע שידעתי שהיא קיימת. הייתי מדברת אליה כשהייתי לבד, שרה לה שירים, מלטפת את הבטן כל הזמן ומדמיינת שהיא מרגישה את זה.
בסוף ההריון הייתי טופחת לה על הישבן (שתמיד היתה מבליטה החוצה מהבטן) ומהרגע שנולדה מכורה לטפיחות על הישבן.

ממתי רצית להיות אמא?
מגיל מאוד מבוגר. אחרי שהתחתנתי זה בטוח.

אם יש לך בת,האם הרגשת כלפיה בשלב מסוים קנאה?
אף פעם. רק הערצה ואהבה.

האם יש פעמים שבגלל שאת כועסת או עייפה את מרגישה שאת אוהבת אותם פחות באותו רגע?
לא אוהבת פחות, אבל שאני זקוקה לחופש ממנה מדי פעם. שאני רוצה להיות קצת רק אני ובן הזוג, לחזור קצת לרווקות.

התחושה שיש משהו שגדל אצלך בבטן,איך זה להסתובב עם זה?(אני מתארת לעצמי שזה בטח מרגיז שכל הזמן נגעו לך בבטן)
לא הרגיז אותי בכלל דווקא, זה היה נחמד. התחושה שמשהו גדל לי בבטן היתה... מהממת. גם כמכניסה להלם וגם כמופלאה ומוזרה וכיפית.
---------------------------------------------------------------------

אני חושבת שאמהות היא בחירה מתמדת. לבחור כל יום מחדש לתת את המקסימום והכי טוב שאני יכולה, זה הרבה.
לבחור לראות את ההצלחות ולא לשקוע ברגשות אשמה (שלפחות אצלי תמיד נמצאים מעבר לסיבוב), לבחור לסמוך על האינטסינקטים שלך למרות מה שהסביבה מקשקשת כל הזמן...
וכן זאת הקרבה, אין ספק. אבל היא לא הקרבה במובן האלטרואיסטי של הדברים, זה לא למען מישהו אחר. זאת הקרבה עבורי, בשבילי.
כי היצור הקטן והמתוק הזה שנותנת לי נשיקות כל היום ומחבקת וצועקת ומצחקקת- היא הדבר הכי טוב שעשיתי למעני עד היום. היא אור בשמיים מאוד חשוכים לפעמים, ופיה מנצנצת בימי שמש מוזהבים icon_smile.gif

ולגבי אבהות- אני רואה את זה רק מהצד, זה נראה בדיוק אותו דבר כמו אמהות מינוס הציצים.