צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גופי לא שלי יותר

en1
en1
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
en1 • 28 ביולי 2004
נגעת באחד הפחדים הכי גדולים שלי.

בשבילי, הנושא בסיפור הזה זה לא האדון ולא הסשן ולא את כשפחה.
אלא את כאישה שאיבדה ילד והמשקע שנשאר.
אני מקווה שהיה מישהו שייתן לך אפטר קייר אחרי ההפלה. נראה לי הרבה יותר חשוב.

אי אפשר לטעות ולא לראות עד כמה את אישה חזקה.
וההתמודדות דרך כתיבה היא מעוררת הערכה.
וכמובן, הכתיבה המדהימה.

שיהיה רק טוב.
חתול בשק
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
חתול בשק • 28 ביולי 2004
מדהים.
שני הסיפורים, הקישור בניהם.
אני חושבת שלא נשמתי במהלך הקריאה...
מקווה שיצאת חזקה מכל זה,
ושאותו מאסטר היה מבין ותומך.
תודה ששיתפת אותנו...
esty
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
esty • 28 ביולי 2004
התגובות שפה
גורמות לי
להביא תגובה שכתבתי לך
במקום אחר
(התגובות הנוגעות כמובן)
והנה זה....

סיפרת לי אז...
קיללת אותי לא מעט אז...
אמרת לי עכשיו
שזה קשה לקריאה
שלא אבכה לך....
נכנסתי לקרוא
וחיוך על השפתיים
חשבתי לי
ואני עוד אכתוב שלי היה חלקיק בכל זה...
החיוך נמחק לי עם הפלאש הראשון
גם את הסיפור הזה היכרתי...
מה שלא הבנתי אז
ועכשיו אני מבינה
זה את ההקשר הכל כך כואב שהיה שם
אז........
לא, אני לא מצטערת, כי איפשהו אני מאמינה, שהתנקיית ממשהו כואב ששהה אצלך בפנים אז
ועכשיו אני משוכנעת........
לגמרי ולחלוטין
שעוד משו שרבץ בך
יצא
ניקית עוד פיסה ממך
השארת מקום לאור
ודברים מופלאים להיכנס שם
ואני....
לי נשאר רק לחבק אותך כל כך חזק...
לאהוב אותך מכל הלב
ולקוות
שקשיי חיים, כאבי חיים
לא יהיו יותר מנת חלקך....
תודה על השיתוף הזה
תודה על שאת כל כך את
אוהבתותך
והרבה....
(ולא, אני לא מצטערת שהבאתי את המכשיר הקר הזה)

אוהבתותך וזהו
תתמודדי
}{
בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

זר לא יבין זאת.

בהט​(נשלטת) • 28 ביולי 2004
נריסה,
(שניה, שלא אשכח, כתיבה נהדרת, נוגעת, קולחת, מרתקת)
יושבת כאן נדהמת מול המילים והתחושות שתוארו, אין משהו חזק יותר, כואב יותר, נשי יותר מהסיפור הזה.
כאן כאן ההבדל הגדול בין המינים, אצלנו אותו איבר קשור גם לכאב הגדול מכולם(לידה, לא תמיד של עובר חי או שלם), לשמחה הגדולה מכולן(פלא, גם לידה, של ילד חי ושלם),לנשיות המתחדשת כל פעם מחדש(מחזור), למבוכה הגדולה הזו... ואילו אצלם(לא אצל כולם) האיבר הזה נועד לעינוג מיני ותו לא.
את כל כך אשה, נריסה, כל כך אמיצה, כל כך נגעת בי (ולצערי, כל כך מבינה ומזדהה עם מה שכתבת).
הכי פשטני שאפשר, אבל כל לידה , כל מאורע גניקולוגי כזה או אחר אפשר לקחת למקום של עוד נוצה על כובע האינדיאני, עוד הצלחה, עוד כיבוש- לי זה עוזר לקבל עצמי על שלל הדפקטים.

מילה אחת אני צריכה להגיד על הסיפור הזה: תודה.

בהט.
nerissa​(אחרת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
nerissa​(אחרת) • 28 ביולי 2004
אסתי.. תרופה שלי - תודה.

בהט.. נו. כתבתי לך בפרטי icon_smile.gif
ואני פשוט מתה על החתימה שלך. זהו לך.
בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

נריסתי,

בהט​(נשלטת) • 28 ביולי 2004
זה לקוח מכאן (כמה לא מקצועי מצידי לצטט משהו מבלי לתת קרדיט, כבר משנה)

כשתבוא לשכב איתי כמו אלוהים/יונה וולך

כשתבוא לשכב איתי
תלבש גלימה של שופט
אני אהיה הנידון הקטן
אתה הרי כל כך אוהב להתחפש
לכל הזדמנות יש לך תחפושת אחרת
אל תתפשט, עטוף אותי בגלימה השחורה
ומתחתיה היה ערום
הכנס אותי
אני אהיה הנידון הקטן
העברין האכזיסטנציאלי הנפשי
זה הדן עצמו
למיתה נפשית אלף ביום
אני לא אחיה חיי נצח
אני אמות ברגע הבא
חסר זהות כנוד מצחין
היה חזק
חבוש פאה נוכרית על ראשך הענק
זיין אותי בעמידה
הכנס לי שלא אדע איפה אני
את המשחקים האלה
שרק אתה יודע לעשות
שחק, אחרת לא אדע מי אתה
עשה שאדע.

מתוך אור הפרא, אחד ממחרוזת שירי "כשתבוא לשכב איתי..."
[/b]
בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

צ"ל, כשתבוא לשכב איתי כמו שופט

בהט​(נשלטת) • 28 ביולי 2004
כמה שאני מבולבלת היום, את רואה איזו השפעה יש לסיפור שלך על מוחי הדל? icon_smile.gif
ראשתן​(אחר)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

תיקון

ראשתן​(אחר) • 28 ביולי 2004
מישהי שאני מאוד אוהב היתה קוראת לזה :

" תיקון של חווית הלידה "
מישלי
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

כבכל פעם .........

מישלי • 28 ביולי 2004
אין לי מילים.........

רק רגש.........

הצלחת להכנס לי שוב לבטן !!!