מחויותי אצל היועצת.

גיל 10 • 8 באפר׳ 2014

היום היינו שוב אצל המטפלת, אמרתי לה שאינני מעוניין להמשיך, לא אמרתי את הסיבה בגלל היחס שלה לבדסמ, אלא סיבה אחרת שגם היא אמיתית.

אבל אשתי החליטה שהיא ממשיכה ללכת אליה לבד לייעוץ, אם אני רוצה אני גם יבוא, אם לא אז לא.

אותה מטפלת טוענת, שיש כאלו דברים שהבעל הולך לייעוץ לאחד, והאשה לאחרת, לי זה לא כל כך נראה.

אני חושב, שאני צריך קודם לעשות בירורים על מטפלת מתאימה, או על מטפל מתאים, ואז אולי אציע לה מישהו אחר, אולי אם אגיע עם שם מסויים אחר, היא תסכים.

James Bondage​(מתחלף) • 8 באפר׳ 2014

גיל10, בהצלחה לך בהמשך הדרך. אני מסכים עם בייגל שמטפל טוב צריך להיות שיפוטי בצורה כזאת או אחרת, ולא סתם לתת אישור להכל (כי, מה לעשות, לפעמים יש לנו בעיה להכיר בזה שאנחנו דפוקים בשכל). אבל אני מברך על כך ששילחת לדרכה מטפלת שאמרה לך "לא לדבר על זה אף פעם עם אשתך". הדחקה זה לא פתרון ולא טיפול. ולמרות האמור לעיל, יתכן מאוד שאין סיבה להיות שיפוטי כלפיך דווקא בנושא הזה (ואולי בכל הנושאים, ואולי באף נושא - אין לי כמובן דרך לדעת). ביתר פירוט, נטייה לבדסם שאינה אובססיבית אינה, לדעתי, סיבה להיות שיפוטי.

רק אוסיף דבר אחד: מתצפיותי על העולם, הדבר הכי הרסני הוא לשנוא את עצמך, ויש אנשים שמבזבזים ככה את כל החיים. אם יש משהו שאתה לא אוהב בעצמך - שווה לנסות לתקן. או לקבל (בתנאי שזה לא פוגע באחרים ובך). אבל לא לתקן ולא לקבל, זה רעיון רע מאוד. אל תתן לאשתך, לחברה שאתה חי בה, או למטפל/ת לגרום לך לשנוא את עצמך.

בייגל מספר לנו כאן שהוא מתקן את עצמו בדרכו שלו, ואני מאחל לו הצלחה בהמשך הדרך. הרבה אנשים, ואני בכללם, תיקנו ומתקנים את עצמם. אבל אל תצא מנקודת הנחה שאתה צריך לתקן את הנטיות שלך, אפילו אם גם המטפל הבא שתמצאו יחשוב ככה.

פור גוד • 8 באפר׳ 2014

[quote="Bagel"]


בייגל, בדרך כלל אנשים דיכאוניים לא באים לי טוב. אבל אתה, אני מוכרח להגיד לך - הדיכאון שלך מצחיק אותי.
ברצינות - הכתיבה המרירה, הנזעמת, הרצינית-להחריד והדיכאונית שלך ממש גורמת לי לצחקק בקול ( אבל תזכור, אני לגמרי בעד שתמשיך לכתוב פה )

בכל מקרה, אם "איזו מרי ג'יין" בלשונך, היה לה באמת קצת SSRI בפיפי הייתי מנסה לשכנע אותך לא סתם להרשות לה להשתין עלייך אלא אפילו לבלוע את השתן הזהבהב שלה. (תרופות SSRI מעכבות את ה-RE-UPTAKE של הנוירוטרנסמיטור סרוטונין, ועוזרות לבנאדם להתמודד עם הדיכאונות שלו. וחברות התרופות מרוויחות כיום הון עתק על מכירתן לציבור ההולך-וגדל של כל הדיכאוניים "הבריאים בנפשם" כמוך, שמנסים בכל-כוחם להשתלב בחברה המושחתת והרקובה סביבם ( ושלערכים המעוותים שלה הם קוראים"שפויים” ), ומנסים לשחק אותה נורמליים לגמרי, אבל לא בהצלחה מרובה... ).

אני כשלעצמי הייתי מעדיף שיהיה לה בפיפי – אם אתה באמת מתעקש שהיא תשתין עלי או שאשתה אותו - קצת MDMA או קטמין, אם אפשר, או הרבה יותר טוב - DMT ( ( די.אמ.טי הוא החומר הפעיל שיש בתרכובת-הצמחים השאמאנית המופלאה אייוואסקה, הקרויה בעגה האינדיאנית גם 'יאהי', שניתן למצוא ביערות-הגשם של האמזונס, ובצורתו המסונטזת הוא החומר הפסיכדלי החזק ביותר שיש. פסיכדלי פירושו מילולית -'מרחיב תודעה', ולך באופן אישי לא תזיק איזו הרחבה מיידית ביותר של התודעה. מניסיוני האישי אתה תוכל לפגוש במהלך טריפ של די.אמ.טי צדדדים רבים בעצמך שאינך בא איתם במגע כרגע, ותוכל להתחיל להשכין שלום בנפשך המסוכסכת. מאד מומלץ !
אני לא יכול לתאר לך במילים מה אתה הולך לחוות להרגיש ולראות במהלך טריפ כזה, אפילו אם הייתי מאד רוצה, כי כל המילים משקרות פה.
אבל טריפ של די-אמ.טי נמשך כחמש עשרה דקות בלבד ( וכל אחד יכול להרשות לעצמו לבזבז חמש עשרה דקות מהחיים! ), והוא ישכנע אותך בצ'יק ( זאת הבטחה, בייגל, אני מבטיח לך את זה ), שכול מה שאתה חושב כרגע ( על עצמך, על המיניות, על החיים, על אהבה ) עשוי להיות לחלוטין לא נכון.
אז למה לי להתאמץ לשכנע אותך בעצמי ?

נ.ב - האמת היא, אבל אל תנסה את זה בבית, שגם אם השתן שלה היה רווי באופיאטים דה-לוקסוס או בקוקאין סטייט-אוף-דה-ארט, אני הייתי שוקל את זה ( והכי טוב אם בפיפי שלה היה גם-וגם, כלומר מה שקוראים בלעז "ספיד-בול”, שעליו כבר נאמר שאם אלוהים המציא סוטול יותר טוב מזה... הוא בטח שמר אותו לעצמו ). על אלכוהול או גראס לא בא לי כרגע...
כמו כן, הערה בטיחותית : מכיוון שהמטפורה המובילה פה היא של 'שתיית השתן' של "איזו מרי ג'יין”, מן הראוי להזהיר מראש כי שימוש ממושך ואינטנסיבי בקטמין ( הידוע גם בכינויו 'ספיישל קיי' ) גורם להרס הספוגיות בשלפחוית השתן, מצב רפואי מחריד ביותר שגורם לבנאדם להרגיש שהוא או היא "משתינים מסמרים", מה שמחייב אותם כמובן לעבור ניתוח נוראי שבו משתילים להם... טוב לא חשוב, לא ניכנס לזה. פשוט מזעזע ! (:

רפאל • 9 באפר׳ 2014

כמה הערות על דברים שנאמרו בדיון:

בייגל,

אני חושב שאתה טועה טעות מרה כשאתה מציג את העיסוק בבדס"מ כמדרון חלקלק (Slippery Slope). כלומר, טענתך שתשוקה תמימה לנעלי עקב, סופה בהכרח להוביל למערכות יחסים הרסניות עם סוליות הנעל של מלכות מרירות שאי-אפשר לאהוב, היא פשוט לא נכונה. או אם לדייק, בשבילי ובשביל מרבית האנשים שאני מכיר זה פשוט לא נכון. יתכן שג'יימס צודק באומרו שמקורה של הטעות הזו היא בהשלכה.

התפיסה של בדס"מ כמדרון חלקלק גם מובילה אותך לסרטט דיכוטומיה שגויה. דיכוטומיה שמצדה האחד כניעה ליצר הרסני, ומצדה האחר כיבוש של היצר. זו טעות, כי מרבית האנשים שעוסקים בבדס"מ חיים בשלום יחסי בין שני המצבים הללו, ועבור רובם "בריאות" וחדוות חיים מתקיימות אך ורק בין שני המצבים הללו. אתה שוכח כי עבור רבים הבעיתיות בבדס"מ אינה עריצות אכזרית והרסנית של היצר, אלא היפוכו של דבר: עריצות הרסנית של הסופר-אגו (אם להשאיל לרגע מונח פסיכואנליטי צולע). כלומר, רבים סובלים בגלל שהם מתקשים לשחרר את הרסן ולהנות מן הדברים שהם משתוקקים להם. מתינות אינה תכונה שזרה לכל בני האדם.



ג'יימס,

בעניין אחד עקרוני אני מסכים לגמרי עם בייגל, ואני חושב שאתה מקל בו ראש. והוא שבבדס"מ ישנה בעייתיות עקרונית שאינה קיימת בהומוסקסואליות (ומכאן שהגזרה השווה שאתה מנסה לגזור מהומוסקסואליות לבדס"מ היא שגויה). הבעיתיות היא שבבדס"מ אנחנו אומרים "כן" ליצר שלנו להחפצה, השפלה, ניצול, אכזריות וכו'. כלומר, למה עומד בסתירה לכבוד, אהבה, אחווה וחברות. אני מאמין שהפתרון האופטימלי לבעיה הזו הוא הרבה פעמים מימוש של היצרים הבעיתיים בדרך בדס"מית. אבל זה לא מעלים את הבעיתיות ואת הפוטנציאל ההרסני שיש בדס"מ. זה לא קיים באהבת גברים. ובייגל צודק באומרו שאנשים לא אוהבים לדבר על זה כאן, ומעדיפים לצייר תמונה מתיפייפת של בדס"מ.

ואחרון חביב: אני כבר ממעט לקרוא או לכתוב בכלוב. אבל אני בהחלט מוצא את הפוסטים של בייגל מעניינים (בלי קשר לשאלה אם הוא טועה בחלק מדבריו). אותי הם מפרים, וגם אם לא היו מפרים - הם רלוונטים למקום. אני לא חושב שהפורומים קיימים רק בשביל שאנשים יכולו לפרגן זה לזה. אם אדם חושב שבמקום מסויים נעשים טעויות ועוולות, ואם אכפת לו ואיננו ציניקן, ראוי שהוא ישמיע את קולו. אם אדם חושב שצריך להגיע מבול שישטוף את הארץ מכל הרשעים, ראוי שהוא יקרא לכולם לחזור בתשובה. אם אדם רואה התעללות בילדים, ראוי שהוא לא ישתוק. ואם אדם מאמין בזכות של חיות לחיים ולכבוד, ראוי שהוא לא יכבד את "זכותם" של אנשים לשחוט ולאכול תרנגולות. כמובן שאפשר לקרוא לאנשים, שאינם שותקים ואינם עושים לנו חיים קלים, בשם טרחנים. אבל זה לא ממש הוגן. כי אנחנו נותנים להם את השם הזה רק בגלל שלא נוח לנו לשמוע את דבריהם. ובמילים אחרות: אי-אפשר לדרוש מכולם להיות רלטביסטים מבחינה מוסרית. וביתר שאת, אי-אפשר לדרוש זאת מאנשים רק כשנוח לנו.

James Bondage​(מתחלף) • 9 באפר׳ 2014

הכל תלוי ברקע שממנו אתה מגיע כמובן. יש מי שיגיד (והרבה אמרו, ומעט עדיין אומרים!) שהבעייתיות בהומוסקסואליות היא שאומרים "כן" ליצר שמונע מאיתנו לנהל זוגיות בין גבר ואשה כמו שצריך -- והטענה ש"זה מנוגד לטבע" היא הרבה יותר אובייקטיבית מאשר "זה עומד בסתירה לכבוד, אהבה, אחווה וחברות" שהם עקרונות חדשים יחסית ואפילו לא מוגדרים היטב. (למען הסר ספק: טענות לגבי "טבעיות" הן ככלל חסרות בסיס. אני מוכן לקבל טענה של מישהו שצריך להפסיק לעשות משהו "לא טבעי" ביום שהוא יטען אותה ממערה, ערום או לכל היותר לבוש בעורות של חיה שהרג במו ידיו עם אבנים -- כי זה מה שטבעי). יש הרבה אנשים שחושבים שלהומוסקסואליות יש פוטנציאל הרסני; רובם מאמינים בדת ואל כזה או אחר -- אבל למיטב הבנתי, ההסבר שיש להם ל"פוטנציאל ההרסני של הומוסקסואליות" לא נופל באובייקטיביות ובקוהרנטיות שלו מההסבר שלך לפוטנציאל שאין בהומוסקסואליות, אבל יש לבדסם.

אני לא טוען כמובן שהומוסקסואליות ובדסמ הם שקולים לחלוטין - הבאתי את ההשוואה בהקשר לההתייחסות הממסדית אליהם לפני 50 שנה -- מיניות פתולוגית, בעקבות הטענה (השקרית, אגב) של בייגל ש"כל פסיכולוג שמבין משהו יודע שזו פתולוגיה". התייחסות שחלקה השתנתה בצורה דרסטית, למרות שעדיין יש מי שחושב שהומוסקסואליות היא מחלה שצריך לרפא (אנקדוטה: יש מהלך כרגע של ביטול מימון ממשלתי באנגליה של "תרפיה לריפוי מהומוסקסואליות". כרגע, הממשלה מחויבת לממן את זה, מכיוון שזו עדיין מוגדרת מחלה: http://www.theguardian.com/society/2014/apr/06/gay-conversion-therapy-nhs-health-minister - זה מלפני 3 ימים, לא מלפני 50 שנה. רק לפני שנתיים ממשלת בריטניה התנצלה רשמית על הרדיפה והסירוס הכימי של אלאן טיורינג, שהוא אחד מגיבורי בריטניה במלחמת העולם השנייה, ואבי מדעי המחשב - מגדולי המאה ה-20 שהתאבד בגלל אותה רדיפה בגיל צעיר יחסית).

ואני לא טוען, כפי שאני חוזר ומזכיר, שהכל טוב, נקי, מגיע ממקום בריא, וכו'. מה שאני כן טוען, הוא שהפוטנציאל הזה לא שונה משמעותית מהרבה סוגים אחרים של יחסים. אני אחזור לדוגמא של אמנויות לחימה. יש כמובן הבדל תהומי, שהוא האלמנט האירוטי / מיני. אבל תאמין לי אם אין לך ניסיון אישי - בתוך הזירה, למשך כמה דקות, אלמנטי שליטה ואכזריות מופיעים בצורה חזקה ויצרית לא פחות (ואולי יותר) מאשר בהקשרי BDSM ומין; מי יותר חזק - יצר מיני, או תגובת FoF? לי אין תשובה, ואני לא מכיר מחקר בנושא, אבל אם אני צריך לנחש, אני מנחש ש- FoF בסיסי יותר. מה שבטוח, יש הרבה פחות זמן או יכולת לעבד, להסביר, לנתח או לחוש אמפטיה בין מכה אחת לשנייה. וראה זה פלא: בתום הקרב, מתחבקים, לוחצים ידיים - וכשמדובר בחובבים ולא אלופי עולם, בדרך כלל הולכים לחגוג ביחד.

נכון, יש גם אנשים שמגיעים לשם מסיבות פתולוגיות - וחלקם (ע"ע מייק טייסון, לפי סיפורים ששמעתי) אפילו היו אלופי עולם - אבל זה מיעוט זניח. אני מכיר אישית כמה אלופים אזוריים שהם האנשים הכי בלתי פתולוגיים והכי ידידותיים שאפשר לחשוב עליהם. (שלא תבינו לא נכון - התפלגות "חרא של בן אדם" אצל האנשים האלה דומה לכל תחום ספורטיבי אחר. הדבר היחיד שאני טוען הוא שככלל, אין פה אובססיה או פתולוגיה אלא רק נורמה).

פוטנציאל הנזק של עיסוק בבדסם דומה ל: (רשימה אסוטציאטיבית חלקית): פערי ניסיון גדולים בזוגיות (בני/בנות 18 ומטה עם בני/בנות 30 ומעלה, לדוגמא), חזרה בתשובה, חזרה בשאלה, הולדת וגידול ילדים, עיסוק באמנויות לחימה, לימודים אקדמיים, השקעה בבורסה, נישואים, שירות בצה"ל.

אני יודע, זה נשמע מצחיק - אבל אני מכיר אנשים שנדפקו להם החיים (בצורה בת השוואה לסיפורי הזוועה לנזקים מבדסם) בהרבה מאלה. ומה שמשותף למקרים העצובים הוא אובססיה או פתולוגיה שנמצאת בבסיס, ולא הנושא עצמו, כפי שמוכיחה הסטטיסטיקה.

ואם לתלדר, מה שאני אומר הוא, שנפש בריאה בנפש בריאה, ואובססיה או פתולוגיה אפשר לפתח בהרבה תחומים והרוב לא מפתחים. הבדסם לא יוצא דופן.



אני אגיד משהו לא פופולרי פה, ואתם מוזמנים לשפוך עלי קיטונות של רותחין (פור גוד, בחייאת, תאסוף את החומרים הפסיכואקטיביים מהגשם) - אבל, למה?

כן, אני חושב שזה חסר טעם לעמוד בפתח מסעדת בשרים ולצעוק "רוצחים" על הסועדים. הם יודעים מאיפה הגיע האוכל שלהם, והם מדחיקים את זה. אתה לא הולך לשנות שום דבר בזה שתצעק עליהם, חוץ מאשר -- אולי -- לעבות את עור הפיל שלהם עוד קצת. הדבר היחיד שהצעקה הזאת מרוויחה היא קתרזיס שלך עצמך. סוציומטי משהו, ואת זה אני, כאמור, אומר בתור צמחוני אידאולוגי שאין לו נעלי עור ואפילו כפפות האגרוף שלו הרבה זמן היו מפלסטיק, שהיה שמח שכל המשחטות ומסעדות הבשר יפשטו רגל.

אין לי שום דבר נגד תהליך מזכך שכזה - להיפך, אני בעד - אבל כיוון שזה כל מה שהוא, צריך להתייחס אליו כמו כל דבר אגואיסטי אחר שרק אתה נהנה ממנו -- וכך אני מתייחס אליו. שוב, זכותך המלאה, אבל אל תבוא בטענות למבטי הבוז שלי. זכותו של נוח לקרוא לכולם לחזור בתשובה, וזכותי לבוז לו על כך.

יותר מזה, אם אתה רואה התעללות בילדים, וצועק על המתעלל, ובזה סיימת - אני לא רק אבוז לך, אלא אוסיף אותך אקטיבית לרשימת האנשים שאני לא רוצה דבר איתם בעולם. אני יודע שלא זאת כוונתך - אתה מתכוון שבמקרה כזה צריך לערב גורם שמסוגל לשנות משהו -- וזו בדיוק הנקודה שלי. להביע את דעתך בצעקות - הטעם היחיד לכך הוא קתרזיס שלך אישית; או שתעשה משהו שיש לו סיכוי לשנות משהו (נגיד, תפנה לרשויות המוסמכות), או שתעשה זאת בנימוס סביר ולא בהתלהמות.

להמשיך עד אבסורדום: דמיין מטיף שמגיע למועדון אגרוף שפתוח לכולם אך כמובן ללא הזמנה מיוחדת, משתתף בשיחה (שאינה פרטית) בין המתאמנים על זה שאשתו של אחד מהם לא מסכימה לעזור לו להתאמן בבית, ושהמטפלת הזוגית שלהם מצדדת בה, ומתחיל לצעוק על המתאמנים שהם פושעים, חסרי עמוד שדרה, חסרי אופי, חסרי מוסר, רקובים אישית ומוסרית, מייפי מציאות, וכו' וכו'. יש לו גם סיבה טובה: כשהוא התאגרף לפני 5 שנים, נשבר לו האף בקרב והוא מאמין שזה בגלל שהיריב שלו היה סאדיסט אובססיבי ולא ספורטאי - למעשה, הוא מאמין כעת שכל המתאמנים הם כאלה, ורצוי שיצילו את עצמם ויפסיקו להעמיד פנים. האם אתה תומך בזכותו לעשות זאת בתוך מועדון האגרוף? אם כן, ואם לא - הגדר, הסבר, פרט, נמק.

אני, במקרה כזה, הייתי מתחיל בלנסות להתייחס לדבריו - לדוגמא, ע"י התייחסות לעובדה שמתאגרפים סטטיסטית בריאים יותר מהאוכלוסיה, או שלפני 50 שנה אמרו את זה גם על עוסקים בסייף. אבל אחרי שהוא היה מראה חוסר עניין בולט בדיון אמיתי (הוא אומר שהנתונים שלי לא רלוונטיים, אבל לא טורח להסביר למה - ולא טורח להביא שום דבר אובייקטיבי בעצמו), הייתי עובר לאווירת גיחוך, ובאיזשהו שלב גם שואל אותו, בחיוך ורחמים - ולא מתוך זה שהוא גורם לי להרגיש לא נוח כמו שנדמה לו - "למה באת? מה אתה מחפש פה?" - וכל זמן שאני בסביבה, לציין את חוסר העיקביות, את ההתעלמות מפרטים, והצגה של דעות כעובדות -- והייתי עושה זאת תוך כדי שאני מגחיך אותו עד כמה שאפשר. זכותו להגיד מה שהוא רוצה, וגם לי הזכות הזאת עומדת.

מצא את ההבדלים.

אני לא מצפה שכולם יסכימו איתי - להיפך, אם זה היה המצב, אני אדע שלעולם אין תקנה. אבל אני מצפה לתרבות דיון סבירה, שבה ממביעים דעה, או שמגבים טענות שאינן דעה, או שאומרים "אין לי תימוכין אבל" - ומנסה לשמור עליה באמצעים שעומדים לרשותי. ולשאלה הלגטימית "למה"? התשובה היא שחיי השתפרו ללא היכר כשהתחלתי לבקש תימוכין, וגיליתי להפתעתי שרוב האנשים מדברים שטויות רוב הזמן - ובכלל זה רופאים, פוליטיקאים, עורכי דין, אנשי צבא, מנהלים, מוכרים בחנות, וחובבי בדסם. אני חוטא באותו חטא של לחשוב שדרכי לנהל דיון היא הנכונה - אבל אני חושב שיש הבדל בין "ניהול דיון" לבין "מיניות ובדסם" - אחד ברמת ה- meta, והשני ברמת הבסיס. מי שלא מסכים איתי ברמת ה-meta, מוזמן לדו-קרב מילולי - או קרב איגרוף, לבחירתכם

James Bondage​(מתחלף) • 9 באפר׳ 2014

(סליחה טעות, נשלח פעמיים ולא מצליח למחוק)

רפאל • 9 באפר׳ 2014

אני לא מסכים עם זה. לדעתי יש הבדל בין הומוסקסואליות לבין בדס"מ, וניסיתי להציג אותו בתגובה הקודמת. אני אנסה לחדד את דברי. ההתנגדות להומוסקסואליות מגיעה ממקום שונה לחלוטין מאשר המקום שממנו מגיעה ההתנגדות לבדס"מ. למי יש בעיה עם הומוסקסואלים? בעיקר לאנשים דתיים. וזאת מפני שהומוסקסואליות מתנגשת עם דוגמות דתיות. מלבדם אפשר למצוא אנשים שמרניים, שאינם דתיים באופן מוצהר, אבל השקפת עולמם התעצבה בעולם שהושפע מדוגמות דתיות. לאנשים כאלו אין טיעונים של ממש כנגד הומוסקסואליות, אלא בעיקר יחס רגשי שלילי שהם מנסים להלביש בטיעונים מפוקפקים (כמו הטיעון בדבר "טבע האדם"). מה שיש לפסיכולוגים להשמיע כנגד הומוסקסואליות הוא כמעט תמיד תאוריות הד-הוק, שנתפרו כדי להציגה באופן מגונה. לאדם חילוני, שמקבל את ערכי היסוד של חברות דמוקרטיות וליברליות, אין שום קושי עם הומוסקסואליות. היא לא מאתגרת אף אחד מערכי היסוד שלו.

המצב שונה כשמדובר בבדס"מ. נתחיל מזה שמעולם לא באמת רדפו ודיכאו בדס"מים. למעשה, במשך מאות אם לא אלפי שנים, מיילדום היה הנורמה (ולא סתם מיילדום, אלא מיילדום 24/7). כשאנשים הגיעו לספה של הפסיכיאטר, זה בדרך כלל לא כי היו להם נטיות סאדומזוכיסטיות ממוצעות, אלא כי הנטיות הללו היו פתולוגיות. זאת אומרת, הן היו קשורות בהתעסקות אינטנסיבית במין ובחוסר יכולת לאהוב, לעבוד ולחיות חיים מאוזנים ומספקים. מה שהרבה פעמים נחשב היום לבדס"מ לא היה מסווג לפני כ-100 שנים כחריגה, אלא כנורמה. צריך להודות על האמת, שהדגשה שאנשים בדס"מיים נותנים למין בחייהם גורמת להם שלא להתקבל בברכה בחוגים דתיים ומסורתיים, אבל גם חייבים לציין שזה רחוק מאוד מן הגינוי המוחלט והחריף שזוכים לו הומוסקסואלים.

את האתגר האמיתי לבדס"מ מציבה לא המסורת, אלא דווקא המודרניות. בדס"מ הופך לבעייתי ומאתגר (ואני מדגיש: אני לא אומר פסול, אלא בעייתי ומאתגר) בתוך חברה מודרנית, חילונית, דמוקרטית וליברלית, שמרוממת כבוד, חירות, שוויון, סבלנות ואחווה למדרגה של ערכי יסוד. אולי המושגים הללו אינם מוגדרים היטב כמו פונקציה רציפה ומתח חשמלי, אבל הם גם לא מעורפלים. מי שיודע לזהות את ההבדל שבין דמוקרטיה ליברלית לבין שלטון טוטליטרי או מונרכיה אבסולוטית, בדרך כלל יודע מהי המשמעות של המושגים הללו. ובדס"מ יוצר קונפליקט איתם.

אם פלוני אלמוני חפץ לצאת לסיבוב ברחוב, כשהוא מוליך את אשתו ברצועה, הוא לעולם לא יגיד את הדברים הבאים: "רבותי, לכם יש את הדרך שלכם לחיות חיים של חירות שוויון וכבוד, ולנו יש את הדרך שלנו. וכמו שאנחנו מכבדים אתכם תכבדו אותנו". אם הוא היה חושב את הדברים הללו כפשוטם הוא כבר לא היה בדס"מי. הרי כל הקטע הוא שבסיטואציה מעין זו יש מרכיב של שיעבוד, היררכיה והשפלה. זה הקושי שיש לאנשים מסויימים עם בדס"מ, ובלבבותינו כולנו מודעים לו היטב. זו רק אחת הסיבות לכך שאנחנו רואים היום יותר ויותר ילדים שגדלים בתוך תאים משפחתיים הומוסקסואלים. אבל אנחנו כמעט שלא רואים ילדים שגדלים בתוך תאים משפחתיים בדס"מיים. אנחנו יודעים שבדס"מ זה לא רק "אהבה אחרת" באותו מובן שהומוסקסואליות היא "אהבה אחרת". אנחנו לא ממהרים לחשוף ילדים לבדס"מ באותו אופן שאנחנו לא ממהרים לחשוף אותם לסרטים אלימים או לקרבות אגרוף. (כן, אני חושב שכספורט אגרוף מעלה בעיות וקשיים ששח-מט לא מעלה).


זה לא הציווי העליון שלי, אבל אני מסכים שמוטב שלא להתלהם. אני לא חושב שבייגל התלהם, ולכן לא ברור לי לאן הטיעון שלך התגלגל (אתה טוען שהוא התלהם?). נראה לי דבר טבעי ביותר לבטא את דעותיך, בפרט כשיש אנשים שמוצאים בהם עניין ומנהלים איתך דיון.

James Bondage​(מתחלף) • 9 באפר׳ 2014

אני מסכים לחלוטין. אבל שים לב שאתה משכנע את המשוכנעים. למי שיש בעיה עם הומוסקסואלים (ואני מכיר גם חילונים נאורים שבאופן בלתי מוסבר, יש להם בעיה עם זה), קל גם להשתכנע מאותם טיעוני אד-הוק. קוראים לזה confirmation bias, אין לי מושג אם יש לזה שם בעברית. ועכשיו בוא ונסתכל רגע על עצמנו

עצור רגע -- זה נכון רק למיילדום, ולמיילדום מאוד ספציפי. בפעם האחרונה שהסתכלתי, היו עוד כמה דברים בבדסם. אני חושב שאם מזוכיזם או סאדיזם היו מקובלים, אז דה-סאד וסאכר-מאזוך לא היו מקבלים את המקום שלהם בהיסטוריה.

למעט מיילדום שכולל אולי מעט מכות חינוכיות, כל סוגי הבדסם היו מוקצים, כל סוגי האהבה הלא מיינסטרימיים היו מוקצים החל מאז שמונוגמיות נהייתה נפוצה. כל אלה נרדפו ע"י ממסדים. לא שזה משנה באמת להווה.


א. כן, הם כן מעורפלים - בארה"ב, עדיין דברים כמו שירותי בריאות כזכות יסוד הם מוקצים ונחשבים פאראזיטיים, בעוד באירופה אין מי שמעיז להעלות על שפתיו את הרעיון שזו לא זכות יסודית. יש הבדלי ענק בין הגדרות "שיוויון וחירות" במקומות שונים. כמו שהזכרתי, בבוסטון אתה לא יכול להרשות לאף אחד להרביץ לך, ויש אנשים שטוענים שנלקחת מהם חירות בסיסית. בעולם המערבי, נטלה ממך החירות למכור את עצמך לעבדות, ובערב הסעודית לא. ענייני הבדסם נמצאים בתוך או ליד אזורי חוסר ההסכמה האלה.

ב. בוא נראה אם אתה יודע לזהות את ההבדל בין דמוקרטיה ליברלית לשלטון טוטאליטרי:
מי מבין המדינות ארה"ב ומזרח גרמניה בצעה האזנות סתר והקלטות של אחוז גדול יותר מהאזרחים שלה? (רמז: ארה"ב, בערך 100%, מזרח גרמניה, בערך 30%)

באיזה מהמדינות הבאות החליט הנשיא לצאת למלחמה מבלי לקיים הצבעה של בית הנבחרים, ואיזה כן: ארה"ב, ורוסיה: (רמז: בוש יצא לעיראק בלי הצבעה. פוטין טרח לקיים הצבעה לפני אוקראינה)

בחבל קרים שבאוקראינה מתקיים משאל עם לגבי התנתקות מאוקראינה והצטרפות לרוסיה. מי תומך (רמז, רוסיה) ומי טוען שמשאל עם הוא לא לגטימי? (רמז, כל המערב הדמוקרטי הנאור)

באיזו מדינה ליברלית ונאורה מותר להורה לקרוא לילדיו בכל שום שיחפוץ? א. ערב הסעודית, ב. דנמרק ג. נורווגיה. ד. איסלנד (רמז: היום בא, ב, ג, אבל לפני עשרים שנה רק א - באחרות היה צריך אישור מיוחד מהמדינה לשים שלא ברשימה הרשמית. באיסלנד, עדיין צריך)

למרות האמור לעיל - ארה"ב ומערב אירופה הן יותר דמוקרטיות מאשר רוסיה. אבל הדברים לא שחורים ולבנים כמו שנדמה לך. בארה"ב השוחד חוקי. זה דמוקרטי ?



אבל פלוני אלמוני כן עושה בדיוק את זה - אם זה ברצועה הוירטואלית (של חיג'אב או כיסוי ראש דתי אחר), ואם זה ברצועה המילולית - יש כתבות על זה פעם בכמה חודשים בעיתון, ואם ממש מעניין אותך ואתה לא תמצא לבד, אני יכול למצוא בשבילך. ושום דבר לא עושה את זה פחות בדסמי. בשביל חלק מהאנשים, זה בדסמי רק אם זה שובר מוסכמות - אבל בשביל אחרים, זה האקט עצמו בלי קשר למה החברה מסביב חושבת. אני בלבבי לא מודע לבעייתיות אינהרנטית של אותו רכיב - רק להתנגשות שלו עם מוסכמות חברתיות.

הסיבה שאנחנו לא רואים יותר ויותר ילדים שגדלים בתאים משפחתיים בדסמים, היא מוסכמות חברתיות בעיקר. אחד מהחברים באתר איבד, כזכורני, זמנית משמורת על הבן שלו בגלל הבלוג שלו בכלוב. קח את עצמך 50 שנה אחורה, ואותם דברים קרו גם במשפחות חד מיניות.

ואני לא יודע מי אלו ה"אנחנו" שאתה מדבר עליהם. זה רחוק מלהיות אמת אוניברסלית: בארה"ב, סרט שאפשר לראות בו פטמה (אפילו אם זה רק דרך פטמה רטובה), צריך להיות בן 17 כדי לראות - אבל את המנסרים מטקסס, מספיק 13; זאת ועוד, על חברת הכבלים חובה לחסום את ערוצי הפורנו לגיל 18 ומעלה, אבל ערוצים עם דם אין שום דרישה לחסום. אתה אולי לא מראה לילדים שלך אלימות, אבל האמריקאים כן. יותר מזה, ברוב ארה"ב, שתיית אלכוהול לפני גיל 21 יכולה להביא אותך לכלא, ושוטרים פושטים לעיתים קרובות על מסיבות של תיכוניסטים ותלמידי קולג' במטרה למצוא את הפושעים. אתה מבין, קיימת קבוצה של כמעט 300,000,000 איש, נאורה דמוקרטית וליברלית, שמקפידה לא לחשוף את הילדים שלה לאלכוהול עד 4 שנים אחרי שהיא מרשה להם (ומעודדת אותם!) להצטרף לצבא וללכת לההירג על קדושת אותה דמוקרטיה.

באנגליה, בעמ' 3 של הסאן הייתה כל יום תמונה של בחורה חשופת שדיים. זה מקביל לידיעות אחרונות בארץ, וכל ילד בן שש יכול לקנות אותו במכולת. חנויות מין מראות את כל מרכולתן בחלון בלונדון, כולל ציוד בדסמי, ברחוב שיש בו סניף מקדונלדס שהרבה ילדים אוכלים בו. לבריטים אין שום בעיה עם זה. פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה.


[/quote]

כן, מבחינתי השוואה לאונס היא התלהמות, כמו גם קביעות אבסולוטיות חסרות בסיס על אינפנטיליות או שכל בעל מקצוע שמוכן לקבל בדסם הוא אוטומטית בלתי מקצועי בעליל, או שמי שלא מרגיש לא בסדר עם עצמו הוא בהכרח מדחיק את הבעיות שלו, או האשמות חוזרות באובססיביות. אולי תיאור אחר היה מתאים יותר מהתלהמות, אבל אף מילה אחרת מוצלחת יותר לא עולה לי בראש. בכל מקרה, תרבות דיון הייתה חסרה לי מאוד בדבריו.

אני מאוד מעריך את הפוסט שלך. יש בינינו חוסר הסכמה, אנחנו מלבנים את הנקודות עם דוגמאות וכו'. אנחנו יכולים לסיים את הדיון (וסביר שנסיים אותו, באופן מפורש או לא) בהסכמה לא להסכים. חוץ מאשר כשיש אמת מוחלטת, אין דרך אחרת לדיון.

Re: מחויותי אצל היועצת.

Winner​(מתחלפת) • 9 באפר׳ 2014

חבל על הכסף אם יש לך ולאישתך עוד את זיק האהבה תצליחו לפטור את הבעייה ואם האהבה מתה שום יועץ לא יוכל להצילה.
קצת ריפרפתי (דיסלקצייה) וראיתי שנכנסים פה לפילוסןפיות עמוקות זה מעניין אבל לדעתי אפשר לפשט ביחוד כדי לעזור. אני מדברת רק מניסיוני ומימה שאני רואה ושומעת בסביבתי.. כמעט כל הנשים והגברים שאני מכירה היו רוצים להתאהב חזק ככ עד כדי כך שיתנו לבן הזוג שיעשה בהם כרצונו (להשלט) בכך אני סותרת את הגישה הקלאסית שיש שולטים שולטות עבדים וכו.
אם אתה ואישתך עוד אוהבים תן לה את החוויה של השליטה עליה תאחוז בה יותר חזק אולי קצת תחנוק בעדינות אולי אנאלי כיד הדימיון הטובה עליך ככה היא תוכל ללמוד ולהנות משליטה ואז אולי להתחלף. אי אפשר להנחית עליה בואי תשלטי עלי זה יוצר דחייה מהנושא בכלל.

גיל 10 • 9 באפר׳ 2014

צודקת, שהכל תלוי אם זיק האהבה קיימת.

רק שתפקידו של היועץ ללבות את אותו זיק של אהבה ולהפכו לאש של אהבה, וזה באמת אתגר ותפקיד לא פשוט.