צריך יעוץ

Re: אני לא אוהב אותה

פייה{O} • 15 באפר׳ 2014

קודם כל, אתה לא *צריך* שום דבר.
כדאי לך, לדעתי, לחשוב עם עצמך איך תרצה לראות את חייך עוד כמה שנים, ומה הדרך לשם.
לוותר על מערכת יחסים רצינית עם פוטנציאל למשפחה (בהנחה שאתה רוצה משפחה. זה לא חובה וממש לא דחוף),
בשביל לספק תשוקה שאתה עצמך מעיד שמגיעה ממקום לא בריא -
לא נראה כמו דרך מוצלחת במיוחד לאושר.

אם אתה חושב שזוגתך טובה לך ואוהבת אותך, לא הייתי מוותרת על זה בקלות ולו מכיוון שהבעיות בקשר סביר שיתקיימו גם בקשר הבא ובקשר הבא אחריו כל עוד לא תפתור את מה שאתה צריך לפתור עם עצמך.
מצד שני, לא הוגן לא בשבילך ולא בשבילה להיות במערכת יחסים נטולת תשוקה ואהבה.
לו הייתי אתה הייתי הולכת מוקדם ככל האפשר לטיפול זוגי (וגם אישי).

ובעיקר הייתי נזהרת מאוד לנסות לפתור בעיות כבדות משקל דרך עיצות של זרים בפורום באתר בדסמי...

ללללא​(לא בעסק) • 15 באפר׳ 2014

אני חייבת לשתף אותך מהחיים שלי כי מאד הזדהיתי עם מה שכתבת,
כשהייתי ילדה היו לי בעיות רציניות עם אבא שלי,
הייתה גם קצת אלימות, יותר פיזית, לא משהו רציני.. אבל כל החיים שלי חוויתי השפלה מהסביבה ובעיקר מהמשפחה.
עברתי תקיפה מינית גם בתור ילדה וגם כשגדלתי, כשהייתי ילדה זה הגיע מהאחים הגדולים של חברות שלי(וזה מוזר לי שאני מספרת את זה פה, כי בחיים לא היה לי אומץ לספר את זה לאף אחד) וכשגדלתי זה הגיע מדמויות סמכותיות שהייתי תלויה בהן.
כשגדלתי התאהבתי במדריך שלי בתנועת נוער, הוא ניצל אותי ופגע בי. זה גרם לי להתאהב בו יותר. מאז תמיד נמשכתי לדמויות סמכותיות, מורים בבית ספר\מנהלים בעבודה וכו'.. ותמיד בסוף ננטשתי ונפגעתי.
בגיל 20 התחלתי לעבוד בבית קפה, נדלקתי על המנהל. הוא אהב אותי אבל היה כועס עלי ויורד עלי הרבה כי הייתי חסרת ניסיון ועובדת דיי גרועה. התחלתי איתו, זה הוביל לסקס. הוא התאהב בי והתחיל להתייחס אלי בכבוד, באותו רגע כבר לא רציתי אותו. אבל הוא רצה שנגור ביחד וחיים נורמלים, כל כך אהבתי את הרעיון הזה של להיות בקשר שפוי שהסכמתי. עברנו לגור ביחד, כעבור שנתיים נכנסתי להיריון והתחתנו. אף פעם לא הייתי מסופקת. תמיד כשהיינו שוכבים הייתי מפנטזת על דברים אחרים, הייתי מנסה להיזכר בבוס המניאק שהוא היה כשהכרתי אותו.
בשלב מסוים העדפתי לעשות ביד ולחיות בפנטזיות שלי מאשר לשכב איתו. הוא היה מתוסכל מזה. איך הוצאתי ממנו בכח את הצדדים הרעים שלו. היינו מתוסכלים שנינו וזה הרס לנו את הקשר.
יש לי אובססיה ללהרגיש קורבן, במיוחד כשאני נמצאת עם גבר.
כשנפרדתי ממנו, הבנתי שאני לא יכולה להיות בקשר רגיל. התחלתי לבנות לעצמי את החיים, התחלתי לעבוד בצורה יציבה, ללמוד. ביום יום אני חזקה, כבר יש לי תפקיד חשוב בעבודה ואני משחקת את המשחק הזה. הבנתי שבשביל לחיות חיים נורמלים עד כמה שניתן אני חייבת להיות בקשר בדסמי, שיספק את הצד ההרסני שלי ועם זאת גם יתמוך בי ויתן לי לחיות חיים נורמלים עם משפחה, בית, עבודה וכו'..

בטי בום​(שולטת) • 16 באפר׳ 2014

אתה חוזר ומדבר על כך שאתה בן 30, כאילו חרב מונחת על צווארך ואתה חייב לקבל החלטה עכשיו כי חס וחלילה תעבור את גיל 30 ובגיל 30 "צריך זוגיות"
זוגיות זה לא מוצר צריכה, זוגיות היא דרך שאמורה לגרום לחיים שלך להיות יותר מאושרים ומסופקים שאגב בקונסטלציה הזאת לא ניראה לי שזה קורה.

אתה מדבר על חוסר ביטחון ועל זה שלא יבחרו אותך לזוגיות ומתוך זה הגיעה בחורה שאתה לא אוהב, אין ביניכם חיי מין אבל הפלא ופלא היא גם מוכנה להיות אתך .

נכון שזה לא פשוט לוותר על להרגיש נאהב ורצוי, בטח כשאתה אומר שזאת תחושה שקשה לך להאמין שתזכה להרגיש מאישה אחרת אבל אם אתה לא מאמין שאתה ראוי לאהבה אין תצליח למצוא מישהי אחרת?

השאתה שלך בעיקר גרמה לי להרגיש עצב, עצב על אדם שמרגיש מחייב לאיזה דפוס שלא מתאים לו

חבל שבגיל 30 אתה מוותר על הסיכוי לעושר
בהצלחה

אופק

Uranus • 16 באפר׳ 2014

קורא את הדילמה ואת התגובות שלך בהמשך וזה באמת סיפור לא קל בכלל ואין ספק שזו סיטואציה מבלבלת מאד. אני מוריד את הכובע בפניך על הפתיחות והשיתוף וגם בפתיחות שלך לקבל דעות אחרות ואני מקווה שגם את אלו הפחות נעימות לשמוע - אתה נושם רגע, מקשיב ומוכן לבדוק את המציאות והעובדות בחיים שלך בהתאם אליהן.

אני בן 40 ומאז שאני זוכר את עצמי אני רומנטיקן חסר תקנה שחולם על זוגיות ומשפחה ובעיקר למצוא את השותפה איתה ננצח יחד דרקונים וגובלינים ונחיה באגדות כואבות, מתוקות ועוד.
כשבגילאי 30 זה עדיין לא קרה, התחלתי לדאוג ומתוך הדאגה הזו הובלתי את עצמי למערכות יחסים שפגעו בי ועם הזמן מדד ה"דפוק" שלי עלה כי התוצאות והמציאות בחיים שלי לא שיתפו פעולה עם הרצונות שלי ויותר מזה הן שיתפו פעולה עם הדעות השליליות שלי על עצמי שרק קיבלו אימות פיקטיבי עם הזמן ופגעו בבטחון שלי וגרוע מזאת - באופטימיות שלי. האשמתי את כל העולם ואת כל הבחורות ביקום ואת עצמי ואת אמא שלי וכל מי שרק ניתן היה להאשים ומדי פעם הצלחתי לרמות את דרכי למערכת יחסים שנראית טוב על הנייר.

כיום אני מבין בדיוק מה זה ה"דפוק" שחשבתי לעצמי ולעומת איזה "נורמלי" השוואתי את זה כל הזמן ואני שמח על כל שנה שעברה בין אם בבדידות או אפילו מרירות על מערכות יחסים כושלות שבסופו של דבר הביאו אותי בגיל 40 למערכת היחסים הנכונה בחיים שלי וכזו שאני חווה בה חווית זכות בכל רגע.

חווית זכות - ביטוי שאולי קשה למדד כדי להבין האם טוב לנו במערכת יחסים (עם בת זוג, שותף עסקי, חבר טוב או מקום עבודה) אבל הנה דרך שלי למדד אותו בכל זאת, ושעובדת עבורי:

1. אני אוהב להיות במערכת היחסים הזו וזה לא מובן מאליו עבורי להיות בה. כיף לי להתעורר לידה, לבוא הביתה אליה, לחשוב עליה כשאני בסופר עושה קניות לשנינו...

2. לתפיסתי- מערכת היחסים מאפשרת לי את המרחב וההזדמנויות שאני רוצה עבור עצמי בחיים שלי. היא תומכת בי ומעצימה אותי במרחבים אחרים בחיי כמו קריירה, חברים, משפחה, בריאות ועוד.

3. אם 1 או 2 חדלים להתקיים - יש עם מי לדבר. יש שותפה אמיתית שאני יכול לשוחח איתה על כך ולשתף שאני לא בחווית זכות ואפשר ביחד לנסות לתקן או "להתאהב מחדש" או לאתגר מחדש... ואם לא - אז אפשר להיפרד כידידים.

האם אתה בחווית זכות?

כמה הערות

א-דום​(שולט) • 17 באפר׳ 2014

1. לגבי יחסיך עם בת הזוג. וולוודיניה היא מחלה די מסתורית ובעקרון יכולה להיות חשוכת מרפא או לחלוף ספונטנית. זה לא מספיק משכנע כתירוץ לא לספק אותך מינית. אפשר לספק אותך באוננות ידנית וכן בגירוי אוראלי (לפעמים גם אנאלי אפשרי). עולה הרושם שהיא אינה מתאמצת לרצות אותך מינית וזה משהו שבגלל הרקע שלך גורם לך להמשך אליה יותר. קח בחשבון שיתכן ולעולם לא תוכלו להינות ממין וגינלי.

2. לבוא לבדאסאמ עם בעיה לא פתורה זה רעיון מאוד גרוע. בדאסאמ אינו תחליף לטיפול. לך לטיפול קודם כל. כך תוכל גם להעריך את מערכת היחסים שלך. שקול גם ייעוץ זוגי. אל תחפז למסד את הקשר ובעיקר לא להביא ילדים.

3. לשכב עם גברים בלי להמשך אליהם? זה רעיון מאוד מוזר ולא ממש מומלץ בלשון המעטה.

שחארזאד • 17 באפר׳ 2014

איש
אתה עוד צעיר ואין לך מה להיות לחוץ
מתחתנים מאהבה,הדדית,לא מלחץ,משום כיוון
לא ממנה ולא מזה שאתה חושש

באשר ל סאדו, אם אתה חושב שהעולם הזה מתאים לך
חפש שולטת,ולא(עם כל הכבוד למגזר),לא,אחת בתשלום.

באשר להצעה שקיבלת לנסות למצא שולט
אם אין לך נטיות הומוסקסואליות,אל תלך לכיוון

ושוב, תזכור שאתה עוד צעיר,יש לך מספיק זמן לנסות ולהתנסות
ואם יגיע השלב שתרגיש שאתה בשל רוצה ומוכן להתחתן

בשביל אהבה,רצוי ואפשר תמיד לוותר על הנטיות הסאדו-מאזוכסטיות שלך
אם לא תמצא אהבה כאן.כשיגיע השלב,אל תתקע במקום.

תודה לכולכם אתם מדהימים

fj48jf498jwe​(לא בעסק) • 23 באפר׳ 2014

אהבתי את התגובות של כולכןם
חיזקתם אותי, הגעתי להחלטה, היה קשה אבל לפני 3 ימים הודעתי לה שזה לא עובד ביננו.
בינתים הכל עבר חלק היא הבינה, אמרה שאני חמוד ואמיץ והיא גם הרגישה שאנחנו לא באותו מקום, כי בשביל להיפתח בסקס היא רוצה גבר יותר דומיננטי.

אני מקווה שאני ימשיך מפה קדימה למקום שיעשה לי יותר טוב. כנראה חתונה וונילית זה לא מה שאני צריך כרגע. אולי יותר להמשיך לחקור פה את עולם השליטה. אני רוצה ממש לנסות ולתת מעצמי בשביל לגלות זאת ואני מוכן ללכת רחוק...

ושוב תודה לכולכןם

כולם נתנו לך עצות זהב

4X4​(אחר) • 23 באפר׳ 2014

טיפול זה מילה כוללת ולא תמיד המטפל/ת נמצא בעובי הקורה ובהרגשות המווים לך.
אני יכול לוכל לך מנסחון אישי, שהייתי בבעיה דומה הרבה זמן. ללא פתרון.

אם אתה רק מעונין בילד ויש לך לשלם מזונות - לך על זה - כי המערכת שאתה מתאר לא תחזיק הרבה זמן מעמד.
יהיו שיחלקו עלי וילגו למערכת יחסים פתוחה - לא הכיוון שלי - אך כמובן יש אחרים

אם אתה רוצה טיפול מקוצר מאד שיעמיד אותך על הרגליים ותבין מה המינון האמיתי שאתה זקוק לו למה וכמה,
עצתי לך למצוא מטפל/ת שעובדד עם הקהילה ההומו לסבית שחווים את כל הבעיות +/- , אמנם מכיוון אחר. אבל מודעים לעוצמות הנלוות לכך.

אין לך הרבה מה להפסיד, ואני גם בטוח שתרוויח.
שיהיה לך בהצלחה

מיתוסית​(שולטת) • 23 באפר׳ 2014

כל הכבוד על האומץ, ואני מציעה לך ללכת בחום לטיפול כדי שלהבא תגיע בשל יותר למערכת יחסים טובה ובריאה עבורך.