| zedisded |
לפני 10 שנים •
13 באפר׳ 2014
קולר של כלב (פרק אחרון לעונה)
"תחכה לי בצומת הרחובות, הקולר קשור עליך" כאילו שזה קשור לתיק שלי... "עליך" מחובר. מהודק. "והרצועה מחוברת אליו, בולטת החוצה מהמכנסיים תחובה בכיס האחורי"
מזל שיש לי אוסף בגדי "ריץ רץ" ככה אני קורא לזה. הבגדים שאני שומר לתקופות המלאות יותר. אחרת לאיפה הייתי מכניס כמעט שני מטר של עור משובח? מחבר חזק, מכניס למכנס אחד. דפיקות לב. מונית. שיחה אגבית עם הנהג "אתה חושב שלפיד באמת יצליח להוריד את מחירי הדירות" והנה הוא. האדון המסתורי. אמיד. אשכנזי. לא חשבתי אחרת. אופנוע. קשוח. בלי חיוך. מושיט לי את הקסדה שלו כדי שאחזיק כשהוא מסמס לעבד השני שאנחנו עולים. הייתם מצפים להמשך מחרמן, או משעשע. מצטער לאכזב. היה מעט מהראשון, הרבה מהשני. או, אם אנסח את זה בתמציתיות: אפילו אמא שלי, שידעה להרביץ כשכעסה, מעולם לא החטיפה לי ככה. הוא מה זה אהב את העור, האדון שלי, גם של הרצועה... על ארבע צורח מפחד וכאב, הוא הצליף בי כשהיא מקופלת. פאקקקקקקקק אלו-הים. זה כאב. תופת. אחריה הגיע פלוגר, אחריו קיין. איבדתי חשבון "יש לך מילת ביטחון" הוא נזכר לשאול אחרי שהתת שלי כבר הפך למפה סינופטית מפוארת "לא יודע" אני צורח "אני אאלתר משהו כשאצטרך" הוא מתפוצץ מצחוק. יש. עליתי עליו, הוא מפסיק להרביץ כשהוא צוחק. הצד החזק שלי. אני משעשע את שניהם במשחקי מילים מכאן ועד הרחוב. הוא מתגלגל "יפה לך ככה לצחוק תחת אש" אני: "תחת. אש!" הוא מפסיק להרביץ וצוחק. "אתה יכול עוד שלוש בשבילי" איכשהוא המילה "בשבילי" עושה לי נעים בבטן. החלק היחיד שלא ממש חטף. אני יכול! אני אספוג עוד בשבילו. וזה כבר שתיים אחרונות. "ועכשיו אחת אחרונה, עם כל הלב" תרביץ רק עם הלב? אני שואל רועד ומתנשם הוא צוחק שוב. "אני יכול להתקפל אחרי זה?" "איך להתקפל?" הוא לא מבין "אתה כבר תראה..." הוא מצליף. עם כל הלב והיד והדבר הזה מעור שלא טרחתי לבדוק באינטרנט איך קוראים לו. אחחחחחחחחחחחח. אני צורח, מתקפל לשכיבה מסמורטטת כובש את הפנים בידיים "ככה מתקפלים" אני אומר לו, יש. אני מצליח לצחוק. מתלוצץ עם רופאי. ואפרופו רופאים. בוא נקווה שהרופא בחדר המיון יהיה אדיש לפחות כמו המוכרת כשאנסה להסביר לו מאיפה לעזאזל הבאתי את אומצת הבשר שאני מתעקש לכנות בשם "תחת"... אחרי זה הפסקתי. לא יכולתי יותר. הכאב הנורא לא חירמן אותי עוד. הוא עבר להרביץ לעבד השני. "לא הרבה, אני לא מרגיש טוב היום" אנזר דיי אין דה אופיס בממלכת העבדים "אני אצא מוקדם מהמשרד. לא מרגיש טוב, רק אסגור כמה פינות ואלך" עולם הזוי בחרתי לי. את שארית הזמן ביליתי מחבק את צידי הספה בסלון מהודר של עבד אחר באמצע שכונה בורגנית איפשהוא באיזור המרכז. מפוחד, מחבק את הספה ומתכווץ עם כל הצלפה ש"השני" חוטף. "זה עוד כלום אצלי" ככה הוא מספר. "אני רואה את עצמי בסרטים שאנחנו מצלמים ולא מבין. אני רואה איש סובל. ממש סובל. אבל אחרי שלושה ימים אני מתקשר ומבקש עוד. הפסקתי לשאול את עצמי למה. ככה. התרגלתי" בסוף נמאס לשלושתינו. סודה וסיגריה שאחרי. שני עירומים ולבוש אחד. שיחה משועשעת על כל דבר שבעולם. קרן מור והג'וינטים, יאיר לפיד (אלמנטים של התעללות במשנת שר האוצר...) איפה כתוב בתורה שאסור לעשות כתובת קעקע (אחרי ששניהם מגלים שהתחת שלי כמעט עומד בקריטריון הזה) העבד השני הולך להביא קונקורדנציה. ממש. הספר העבה הזה. שאני זוכר מתקופת ה"טרום גוגל" "אני כותב עכשיו עבודת מחקר חשובה והאמינו לי הספר הזה הוא הדבר האמיתי. שום אינטרנט לא יכול עליו" כן נכון... ואתה מעלעל בו בעירום מלא, מוצא בהתלהבות את הפסוק הנכון... "אני אצטרך רופא?" שואל בחור קטן קומה בקול שמעורבבים בו פחד לשעבר, רגש הקלה שנגמר, ותחושת השג כבירה. העבד השני בודק אותי "לא" הוא בענייניות עוד לא הניח את הקונקורדנציה "תסתכל. זה מכות יבשות. אין סריטה. רק צבעים." "אתה בטוח?" ככה אני. "בטוח תרגע" באמת לא הייתי צריך. אלא אם כן ישבן שחור הופך לנמק אחרי שבועיים... אתם צריכים לראות את יצירת האומנות הזו. חשבתי להשכיר את עצמי למגזינים. שלל צבעי הקשת בשילוב סימנים ברורים של סוגי שוטים, פלוס העמום הזה של רצועת העור. "מתנצל" כתבתי לו למחרת "אני חושב שאני מרמה אותך קצת. אני נזכר במה שהיה אתמול ומתפלא לגלות שנשאר לי טעם טוב של שיחה גברית משועשעת. נינוחות של עירום מעמדות טבעי ומרגיע, והרבה צחוק דומע. אני חושב שאני מחפש קשר נפשי עם אדון, רק מתרגם אותו לצורך במכות. לא משהו שאני לא מכיר מאמא שלי עוד מהילדות... הייתי רוצה לשמור על קשר, אבל פתוח, בלי רצועה. בירה ביחד או משהו?" "אתה מדליק ומצחיק וחמוד" הוא כותב לי "ואשמח שנישאר בקשר. למרות שהיכולת שלך להביך את עצמך מול מוכרות בחנות או עוברים ושבים היא משהו שקשה לוותר עליו. נחשוב מה עושים בזה" לגמרי. גם אני לא אוותר בקלות. נראה איך. נראה מתי. אבל יהיה. אני אוהב את עולם האופל. רק עוד לא יודע מה היא הדרך המדוייקת שלי להתחבר אליו. עייף ועצוב אני פושט את הבגדים בלילה. מרוקן. דרכן של פנטזיות להתנפץ בקול ענות חלושה אל סלעי המציאות. מביט בהשתאות בשחור הלא יאמן שצורח אלי מהמראה. מחליק יד על הישבן, מתפלא לא להרגיש בליטות במרקם העור. עירום אני נכנס למיטה. מכבה את האור. על השטיח שלי מונח לו קולר סגול. גמיש וקטן. קטן מאד. *** (מוקדש באהבה גדולה לרוני - זה הכינוי - האדון הכי מגניב אכזרי משעשע ויצירתי שפגשתי אי פעם) |
|
|
Bent
|
לפני 10 שנים •
13 באפר׳ 2014
כן אתה בהחלט יודע לכתוב.
משעשע ועצוב יחדיו. אבל שווה קריאה |
|
|
| SLAVEABLE |
לפני 10 שנים •
14 באפר׳ 2014
ממש אהבתי
איך לדעתך אפשר לגשת לרוני?
|
|
|
| zedisded |
לפני 10 שנים •
15 באפר׳ 2014
אני יכול לשאול אותו אם לקשר את הסיפור לניק.
לדעתי הוא יסכים, אני לא חושב שלא. יש לו ניק מסודר. אבל אני אשאל ליתר ביטחון (ואולי הוא קורא את התגובות פה?)
|
|
|
| zedisded |
לפני 10 שנים •
15 באפר׳ 2014
האם היה ברור מהכותרת שזה המשך של הסיפור הקודם?
כי לזה יש הרבה צפיות - ולשני מעט. והם המשך אחד של השני, וחבל לי שיקראו את הפרק הזה בלבד ויקבלו רושם לא נכון.
|
|
|
hrgiger
|
לפני 10 שנים •
15 באפר׳ 2014
מותר לבקש שתכתוב יותר?
ולרוני תמסור שיש אחת שמעוניינת לגנוב לו את הרעיון (: |
|
|
| zedisded |
לפני 10 שנים •
16 באפר׳ 2014
שתי תשובות (-:
"מותר לבקש שתכתוב יותר?"
בוודאי שאפשר. אני אוהב לכתוב. אבל יש לי משום מה הרגשה שאני לא בדיוק במקום הנכון... אני מרגיש שהסיפורים שאנשים אוהבים לקרוא הם מזן "אקשן", ואני הרבה פעמים קצת "מסביב", מחשבות, רגשות, "חפירות" כאלה. בכל פעם אני מרגיש שאני מעמיס את עצמי בצורה לא פיירית. מלבד זה - אני נרקומן של לייקים. חייב לדעת מהר ועכשיו האם אנשים אהבו או לא. ופה? מאד קשה. אני "מרפרש" את האתר כמעט מדי יום, תמיד מחכה לראות את רשימת ה"אהבתי" גדלה, וכשזה לא קורה אני אומר לעצמי: "אתה לא ממש נוגע באנשים. הם מנוסים, ותאבי עניין אמיתי. אף אחד לא ממש מעוניין ברסיסי המחשבות שלך כשהוא נכנס לקרוא פוסט באתר שליטה" "ולרוני תמסור שיש אחת שמעוניינת לגנוב לו את הרעיון" לדעתי הוא יהיה מוכן שתגנבי בתנאי שתספרי לנו על זה. ממש את כל הסיפור. או שתצווי לנשוא המטלה לספר עליה. אחרת מה הרווחנו? (-: |
|
|
Ronnie sm(שולט)
|
לפני 10 שנים •
16 באפר׳ 2014
השמטת את החלק הכי משעשע...
השירותים
|
|
|
|
spankee(נשלט){רוני}
|
לפני 10 שנים •
17 באפר׳ 2014
הכתיבה שלך נפלאה
התיאור מאוד חי וכן.
מקווה שיהיו עוד פרקים. |
|
|