צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פנטזיות בדס"מ בילדות

המלכה לירז​(שולטת){כ}
לפני 20 שנים • 26 ביולי 2004

פנטזיות בדס"מ בילדות

נראה שלרבים ולרבות מאתנו היו כבר בילדות או בתקופת הנעורים פנטזיות בידיאסמיות. אולי באותו זמן הן לא הוגדרו כבידיאסאמיות, אבל במבט לאחור אפשר לראות בהן מאפיינים...
האם היו לכם/ן פנטזיות כאלו ומה קרה בהן? האם אתם מרגישים שהיום אתם מנסים לממש אותן? icon_smile.gif
שבירה​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 27 ביולי 2004
שבירה​(נשלטת) • 27 ביולי 2004
עדיין מדהים אותי איך מעולם לא נראה לי מוזר בצעירותי שכל הפנטזיות שלי הן *כאלה*, ואיך לא עשיתי שום דבר בעניין. תמיד חשבתי שכולן מפנטזות על זה. (מה, לא?)

דבר נוסף שמדהים אותי זה איך הפנטזיות שלי מתאימות למה שקורה בבדסמ, בעוד שבזמן שחוויתי אותן לא נחשפתי לשום דבר מהתחום, לא ליטרלית ולא ויזואלית. כשהירהרתי בזה לאחרונה הגעתי למסקנה שמשהו כזה בא לרמוז שאנחנו לא מעצבים את הפנטזיות שלנו בהתאם למה שאנחנו נחשפים אליו בתחום, אלא שעולם הבדסמ עצמו הוא יישום של הפנטזיות החופשיות של אינדיבידואלים. ומעניין שלהרבה אנשים שלא פגשו זה את זה ולא נחשפו לויזואליה בדסמית, תהיינה פנטזיות דומות.
הוא​(שולט)
לפני 20 שנים • 27 ביולי 2004

אני

הוא​(שולט) • 27 ביולי 2004
חושב שאין כל קשר בין הילדות והעבר לתפקיד שמישהו בוחר לעצמו
מי שהיתה מלכת כתה ד2 יכולה להיות גם סבית וגם דומית בגיל 38
מי שהיה מחט בטיסת מטכל יכול להיות כלב נרצע או מסטר מיומן
קשה לי להאמין שיש מישהו שכבר מגיל 3 חלם שאביו יקנה לו שוט אינדיאנה ג'ונס לבר מצוה
Aiko​(נשלטת){Jake}
לפני 20 שנים • 27 ביולי 2004
Aiko​(נשלטת){Jake} • 27 ביולי 2004
כן, בהחלט היו פנטזיות, הרבה לפני שהבנתי את משמעותן, או אפילו את העובדה שהן קשורות למיניות (הרדומה אז) שלי. אני גם זוכרת את עצמי כילדה, קוראת ספרי הרפתקאות מהסוג שילדים קוראים ומתעכבת תמיד בנשימה עצורה בקטעים בהם תוארו סצינות כניעה. בזמנו זה פשוט נראה לי יפה להפליא, משום מה, ולא התעכבתי לחשוב למה. במבט לאחור קל לראות את מה שלא ראיתי כילדה בת עשר: עם מי מהדמויות הזדהתי, וגם שהיופי הזה היה יופי ארוטי לכל דבר.
אני לא חושבת שאני מנסה להגשים אותן כיום (נראה אתכם מגשימים פנטזיה שההשראה אליה הגיעה מספר של ויקטור הוגו...), אבל בהחלט מדהים לחשוב שהניצנים למשהו שהעזתי להודות בו בגלוי רק לפני חודשים ספורים הופיעו עוד בתקופת ה"בנים איכסה, בנות פויה"...
מישלי
לפני 20 שנים • 27 ביולי 2004

המלכה לירז........יש לך שאלות נפלאות !

מישלי • 27 ביולי 2004
מה שהיום אני יודעת להגדיר כ-BDSM , היה במחשבות שלי מאז שאני מכירה את עצמי.
בזכרונות הכי מוקדמים שלי, ואני מדברת על גיל 3, זה כבר היה קיים.
תמיד בלילה, תמיד לפני השינה, במיטה לבדי.......
הייתי מצליחה להרדים את עצמי לישון, רק במחשבות על :
מרתפים קרירים וחשוכים, שרשראות ברזל, סדים מסוגים שונים
כלובים, סורגים, מחסומי פה, עיניים וכו'

אז, אף אחד לא ידע על זה, כי לא סיפרתי.
אבל התמונות היו ברורות כמו במציאות !!!

רק בגיל 20 בערך הבנתי שאת מה שאני "דמיינתי" מאד קשה להמציא.....
ולילדה בת 3, בשנות ה-70 (אפילו טלויזיה לא הייתה לנו), לא היה היכן לראות או לשמוע על זה.
הסקתי שאלו זכרונות מגילגולים קודמים.....

במהלך השנים שעברו מאז...... גיליתי שהמסקנה שלי היתה נכונה.......
ולכל אלו ש"גילגול קודם" נשמע להם בדיחה, זה בסדר, גם אני פעם חשבתי כך !!!
המלכה לירז​(שולטת){כ}
לפני 20 שנים • 27 ביולי 2004
תודה icon_smile.gif
אני חושבת שזה נושא מרתק. הוא, אני לא בטוחה שהבנתי את הדברים שכתבת. לדעתי יש קשר בין החוויות שאנחנו עוברים לבין מי שאנחנו, אבל זה מאוד מורכב, וקשה לי לחשוב שקיים קשר ישיר או מנבא. זה צריך להיות איזשהו שילוב בין החוויות החיצוניות והאישיות שלנו, שמצידה מעוצבת ע"י חוויות חיצוניות, נטיות ותכונות מולדות וכו'. עניין מורכב. לגבי התפקיד בבדס"מ - מן הסתם אותו כנ"ל. אבל השאלה פה לא הייתה על הילדות באופן כללי, אלא על פנטזיות וחלומות בהקיץ, שלדעתי אומרים המון...
אני לא חושבת שכל מי שחווה פנטזיה מסויימת יקח על עצמו ברבות הימים תפקיד מסויים, המיניות האנושית היא עניין מדי גדול ודינמי, אבל נראה לי שמי שנמשך לבדס"מ יכול להיות מעניין עבורו להסתכל אחורה... אולי אפילו בחיוך או בהשתאות על תחושות ומחשבות שאולי היו פעם לא מובנים או אפילו אסורים ומביכים, ולקבל אותם כחלק ממי שהוא/היא היום. קצת הסתבכתי עם המלים, אבל מקווה שהמסר מובן...icon_smile.gif
ולגבי מלכת הכיתה וסיירת מטכ"ל - כמובן שזה לא אומר כלום באופן כללי, אבל לאותו אדם כן יכולה להיות איזושהי תחושה לגבי קשר... למשל - האהבה לשלוט או להוביל, או, מנגד - הרצון לפעמים דווקא לוותר על שליטה, להתחבר ל-"אני הצל" שביומיום לא מקבל אפשרות לצאת וכו'. לפרשנות שלי אין ערך פה, יש ערך רק לפרשנות שאדם יכול לתת לחוויות האישיות שלו.
בכל אופן עלתה פה השאלה מאיפה המקור של הפנטזיות האלה? איך ללא ניסיון וחשיפה אפשר לדמיין תחושות ותסריטים. תשובה אחת, כמו ששי-וולף כותבת, היא העובדה שאנחנו תמיד לוקחים את החומרים של החיים, ומרכיבים אותם מחדש בראש... מישלי - התשובה שלך הדהימה אותי, למרות שאין לזה ממש סיבה icon_smile.gif בהחלט שמעתי על פנטזיות מאוד מוקדמות ומאוד עשירות. ולגבי גלגול נשמות, פעם קראתי שיותר אנשים על פני הכדור מאמינים בגלגול נשמות, חיים קודמים, חיים שלאחר המוות וכו' - מאשר אנשים שלא icon_smile.gif
מאיה​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
מאיה​(נשלטת) • 28 ביולי 2004
גם אני , מאז גיל שלוש כן , או מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה לי את העולם שלי שנמשכתי אליו.
את ספר "אוהל הדוד טום" קראתי בשקיקה מספר פעמים במיוחד בקטעים של עונשים והצלפות.
כאשר היינו משחקים בסינדרלה תמיד בחרתי להיות האחת שנענשת ונשארת בבית.
כאשר היינו ממציאים עוד סיפורים , תמיד הייתי הבעייתית שמענישים אותה , קושרים אותה ועוד הרבה הרבה כאלה.
וגם כאשר לא יכולתי להירדם הייתי מפנטזת שעות על גבי שעות על ייסורים.

עם כל שלב של התקדמות המינית , כל גילוי קטן הייתי מקשרת את זה לעולמי הפנימי
וזה התחבר לי מצויין לאט לאט. אפשר לומר שההתבגרות שלי היתה הדרגתית , טבעית כסאבית לכל דבר.
ומימוש הפנטזיות זה פשוט היה השלב הבא.

לא חשבתי אף פעם שאי לא בסדר , רק פחדתי שאני לבד. ברגע שקלטתי רמזים מהעיתון או כל מיני הודעות חיפוש , הבנתי שאני לא. איך שהתבגרתי קצת מצאתי את האתרים , אינטרנט והכל.
וכן מגיל מאוד קטן יש את זה. זה לא בהכרח אומר שלמי שלא היה הוא לא בסדר או משהו , אבל למי שכן אז זה בהחלט כן.
בטי בום​(שולטת)
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004
בטי בום​(שולטת) • 28 ביולי 2004
אני זוכרת את עצמי כילדה רואה טלביזיה ובקטעים עם דם ומכות עובר בי רטט ...
המשחק האהוב עלי היה : אני המלכה וילדי השכונה המשרתים ( לא רצו לשחק איתי כי כשהגיע תורי להיות משרתת היתי הולכת הביתה ) בזמן בית ספר היתי מתכננת מה אני יעשה להם ....
הפנטזיה שלי שהכי אהבתי בערך בגיל 10 היתה : אני על מטוס צונחת לאי בודד ובאי הזה יש שבט שמכתיר אותי כמלכה ואני הופכת את עצמי לאלה ( כי יש לי פנס ועוד כמה דברים קסומים ) ושולטת בהם ביד רמה icon_lol.gif היתי יכולה לפנטז על זה ימים שלמים .
Dom_Quixote
לפני 20 שנים • 28 ביולי 2004

משחקים עם הדמיון

Dom_Quixote • 28 ביולי 2004
זכור לי היטב איך כשהיינו משחקים D&D הייתי שליט המבוך, ובכל פעם מחדש הייתי מביא את השחקנים המסכנים להיות כלואים באיזשהו מקום נורא, כל פעם קשורים וכבולים בצורה נוראה יותר.

זה היה כשבתת מודע ידעתי שיש קטע כזה, אבל לא ידעתי שהוא רשמי וכה מפותח. לא נראה לי שהם עלו עלי, פשוט באיזשהו שלב נמאס להם. ונילים ארורים.
שאקטי
לפני 20 שנים • 29 ביולי 2004

ילדות?

שאקטי • 29 ביולי 2004
לי לקח 30 שנה להבין שלמה שאני עושה יש שם ושאני שונה מה"רגיל"
בתור ילדים כולם משחקים משחקי מין עם החברים, החברות והבני דודים. לא?
מאיפה הייתי צריכה לדעת שלא כל הילדות נועלות את החברות שלהן ערומות במקלחת ומכריחות אותן להגיד להן דברים ולעשות להן דברים?
מי היה מבוגר אחראי מספיק להגיד לי שאני לא יכולה להרביץ ולקשור עד שבני הדוד יסכימו להראות לי וללטף אותי איפה שאני רוצה?

האמת היא שהיום אני נזכרת בזה קצת בזעזוע. אם לא כולם ככה אז אולי לא היה כזה מגניב לפרטנרים/יות שלי לשחק איתי.......