מחויותי אצל היועצת.

רפאל • 13 באפר׳ 2014

מה זאת אומרת "כל אחד והאמת שלו"? השאלה אם יש בעיתיות עקרוניות בבדס"מ היא שאלה של דעה סובייקטיבית?

את בעצמך טוענת, בין דברייך, שיש פרוורסיה שיכולה להופיעה בעוצמות שונות. כלומר, בדיוק כמוני (ולמיטב הבנתי גם בדיוק כמו בייגל) את מסכימה שבדס"מ מביא עמו קושי, בעיתיות ומגוון של קונפליקטים. כשהווליום נמוך - לא מרגישים בהם, וכשהווליום גבוה - לפעמים זו צרה צרורה.

ג'יימס לא מסכים עם זה. הוא טוען שאין פרוורסיה, אין פתולוגיה, ואין קשיים ובעיות שמהותיים לבדס"מ. זאת אומרת, שקשר בדס"מי נעשה הרסני ופתולוגי זה כי ההרסנות והפתולוגיה "יובאו" מבחוץ, בדיוק כפי שאפשר ליבא אותן אל תוך קשר ונילי. ובמילים אחרות, בדס"מ זה לא כמו אלכוהול שהוא ממכר מטבעו, בדס"מ זה כמו מלפפון חמוץ, שאם התמכרת לו אז כי יש לך ככל הנראה נטיה להתמכר לדברים, והנטיה הזו היתה יכולה להתיישב גם על כל דבר אחר.

רפאל • 13 באפר׳ 2014

פרוורטים אינם פונים לעזרה לא כי הם לא סובלים, אלא כי הם שקועים עד הצוואר שלהם בתחושה של וודאות, ובתחושה שהם כבר יודעים את כל מה שיש לדעת.

הם לא מרבים לשאול שאלות, ולא מרבים לפקפק בעצמם או להסתכל פנימה בצורה ביקורתית.

סובל או לא סובל, פרוורט הוא בדרך כלל אדם תקוע. במבט ראשון הוא יכול להיראות מגניב מאוד, אבל מהר מאוד הוא מתחיל לשעמם (כמו השרותים של מרסל דושן שבמרכז פומפידו).

פור גוד • 13 באפר׳ 2014

אבל בייגל, אני, אתה - כולנו - כבר פרברטיים ( נרצה או לא נרצה ). והחדשות הרעות הן, שאנחנו לא הולכים מתישהו להיות לא פרברטיים. אנחנו בהחלט "תקועים" עם זה, אפשר לומר... החדשות הטובות הן : שכל האנשים בעולם הם פרברטיים, רק בדגשים או בווליומים שונים ומגוונים, וסביב סטיות שונות ומגוונות. למעשה, אין בנו שום דבר יותר מדי מיוחד. ועוד לא יצא לי לפגוש בחיי אדם לא פרברטי בכלל. ואם יצא לך להכיר אחד כזה, תן לי את הטלפון שלו, אני סקרן לפגוש אותו

אבל בניגוד אלייך ( האמנם? ) אני חושב שיש בפרברסיות גם הרבה חיים, צחוק, עונג וכו' ( ולא רק מוות פחד אימה והרס ).
פרברסיות, בקיצור, זה סקסי. בל נשכח את זה (:

פור גוד • 13 באפר׳ 2014

הנה המלט, הצלחת לצחקק אותי. אתה רואה, יש לך גם צד חינני ( ואנו נמשיך כמובן לעשות כל מה שאנו יכולים כדי לטפח אותו ).
וחזרה לעניין – כמובן שהמטריצה החברתית בתוכה מתפתח הסאדו-מאזוכיזם חשובה להבנה המלאה שלו. אני מסכים אתך לגמרי בנקודה הזאת. וגם את ההיסטוריה שלו צריך להביא בחשבון ( הסאדו-מאזוכיזם הוא תופעה היסטורית ), וגם את הביולוגיה והפיזיולוגיה שלנו כדאי להביא פה בחשבון וכך הלאה. ככה זה לגבי התנהגות אנושית בכלל.
אבל אני יכול להבין למה בייגל מתעניין יותר בחוויה הפרטית שלו. כי הוא סובל. וסיפורים על המבנה של השדה-החברתי לא יעזרו לו יותר מדי. פשוט מפני שאת המבנה של השדה-החברתי הוא לא הולך לשנות בעתיד הנראה לעין. אבל את עצמו ? אני מאמין שאפשר להשתנות לטובה. אני בהחלט מאמין בכך. אבל שינויים לטובה ( וזה היה אחד השיעורים הכי חשובים והכי קשים שלמדתי בחיי ) מתרחשים רק אחרי קבלה של עצמך. לא מתוך מלחמה אבודה ודון קישוטית במי שאתה. אבל זו רק דעתי האישית כמובן

'לא קשורה' • 13 באפר׳ 2014

תגובה מרשימה.

James Bondage​(מתחלף) • 16 באפר׳ 2014

בוא רגע ונשים נקרופיליה בצד - יש נושאים שכמעט אף אחד לא יכול (ובטח שאני אישית לא רוצה) לדון בהם באופן ענייני. אני רק אגיד שבנושא הזה, אני חשוך, דתי, ובלתי עקבי, ומצביע "נגד" נקרופיליה, וברור לי שאני נגד, בלי שיש לי טיעונים תקפים לוגית. ואין לי בעיה להודות בזה.

אבל נושא קרוב שאני מוכן לדון עליו, הוא "הזכות למות בכבוד" (שזה, למי שלא מכיר, הזכות של אדם במקרים מסוימים לסיים את חייו ע"י התאבדות, ואפילו עם סיוע מאחרים, מבלי שהאחרים יואשמו בשום דבר פלילי או אחר, ומבלי שאותו אדם יואשם בפלילים במקרה של חוסר הצלחה). הויכוח הוא אותו סוג של ויכוח כמו על בדסם - יש אנשים שברור להם שזו זכות, יש אנשים שברור להם שאין ולא תהיה כזאת זכות לעולם, לאף צד אין טיעונים בעד או נגד שלא מצריכים 15 כרכים של פילוסופיית חיים מאחוריהם -- ובדרך כלל לכל צד ברור מעבר לכל ספק שהוא צודק ברמה של "מה, לא ברור לך ש..." של הדיון שראינו פה. הטענה העיקרית שלי, כפי שאני חוזר ואומר (למרות שמקפידים לסלף את דברי) היא לא "הכל בסדר" אלא "לא הכל לא בסדר, אני חושב שיש הרבה לא בסדר, אבל מה שבסדר מספיק בשביל להוכיח שהבעיה היא לא עקרונית של התחום".



מה שניסיתי להגיד הוא שיש פה בחירה בדיעבד. שמעת על חנוך לוין, נכון? זה בגלל שהרבה אנשים מסביבך (ואולי גם משרד החינוך כשלמדת לבגרות) סיפרו לך עליו. תשאל כמה אנשים מסביבך שמעו על ג'ון נורמן וסדרת ספרי "גור" שלו. באתר הזה, אני מניח שהאחוז גדול פי 10 או 100 מאשר באוכלוסיה כולה. על מה שלא מתאים (בגדול) לטעם הקהל הרחב הרלוונטי, הסיכוי ששמעת קטן מאוד. כדאי להכיר בזה, זה נכון בלי קשר לבדסם, בכל תחום בחיים.

אני מקפיד לפשט דברים כל הזמן, כן. באופן מאוד גורף, רוב האנשים בעולם מייחסים מורכבות גדולה משצריך לרוב הדברים. ואני לא אוהב לבזבז את הזמן שלי כשלא צריך. (כן, אירוניה, אני אכן תוהה למה אני ממשיך לכתוב בשרשור הזה...)

ואגב דמגוגיה, לפי ההגדרה של ויקיפדיה, "דמגוגיה היא שיטה לשכנוע והשגת כוח פוליטי המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים, אמונות תפלות וציפיות הציבור הרחב" - חלק מהאנשים בדיון הזה פונים לדעות קדומות, פחדים, אמונות תפלות, וציפיות הציבור הרחב - אבל אני לא ביניהם, אני חושב. אולי התכוונת להאשים אותי במשהו אחר?



זה בדיוק מה שאמרתי, לא כאילו.

א. בוא נניח לרגע שאני מקבל את ההגדרה שלך (ואני לא), שהיא אבסולוטית - ניקח את השורה הראשונה של הויקימילון: http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93 - יחס הולם בין בני אדם, שאינו פוגע ואינו מבזה (שים לב שיש 4 הגדרות, וזאת הפעם הראשונה שאתה מתייחס להגדרה ספציפית - ואני אוסיף את ההגדרה שלך "וללא ניסיון שליטה", שלא מופיעה באף מקום שבדקתי בו). ונניח לרגע שההגדרה של "פוגע" היא אוניברסלית, ושההגדרה של "מבזה" היא אוניברסלית, ושההגדרה של "שולט" היא אוניברסלית, וכולן מוחלטות. אם סאב מבקש ש"לא יכבדו" אותו יש פה פרדוקס ("אם אני מכבד אותו, אני לא מכבד אותו. אבל אם אני לא מכבד אותו, אז אני מכבד אותו"). אכן, במקרה כזה אי אפשר לכבד אותו. כבוד עם מגבלות, אפילו בהגדרה שלך (הקלוקלת, לדעתי) אינו פרדוקסלי - אני מכבד את X במשך 23 שעות ביום, 365 ימים בשנה - ע"י זה שאני לא מכבד אותה (כהגדרתך) בשעה אחת ביום, לפי בקשתה, כשבאפשרותה להפסיק בכל רגע, בתוך גבולות שלה שנקבעו מראש. אני חושב שאין פה פרדוקס ("הספר מספר ביום שבת את מי שלא מספר את עצמו ביום ראשון" הוא לא פרדוקס). אבל אם זה עדיין לא מתאים לך - אז יכול להיות שהבעיה היא במושג "שולט". אם גם אותו אתה מפרש באופן אבסולוטי, אז - לא, אני לא שולט אף פעם, כי אני תמיד דורש הסכמה ותיאום לגבי גבולות השליטה. עכשיו זה בסדר?

ב. אבל הגדרה כזאת לא מאפשרת לך קניין - אתה לא יכול לכבד אדם שרוצה להכנס לביתך אלא אם כן תתן לו להכנס (גם אם אתה לא רוצה), ואתה לא יכול לכבד אדם שמאזין למה שקורה בחדר המיטות שלך אלא אם כן תרשה לו (אפשר גם מרחוק - http://en.wikipedia.org/wiki/Laser_microphone - זה לא שאתה צריך לדעת שהוא עושה את זה). ככלל, ציווי אבסולוטי לכבוד כמו שאתה מבטא לא מוביל לשום מקום מוצלח. שים לב שההגדרה שלך ל-"כבוד" היא לא אוניברסלית. לא הצלחתי למצוא אחת שמתאימה למה שאתה טוען - אני מניח שאתה מתכוון להגדרה של קאנט, כמו שמתבטאת בהכרזת כבוד האדם של האו"ם - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D - אבל שים לב שמדובר על "הזכות שלא להיות מעונה" ולא על "החובה שלא להיות מעונה" (וכנ"ל לגבי כל הדברים האחרים).

בפרט, הגדרה מוחלטת שכזאת אומרת שאתה לא יכול להרשות "סיום חיים בכבוד", או להרשות הפלה בשום מקרה. לדעתי, אלו זכויות שצריכות לעמוד לאדם, ולכן אני דוחה את ההגדרה שלך כמו שאני מבין אותה
.


כן. אם אין הבדל בין סוג הבעיות שמופיע (ואני לא חושב שיש הבדל מהותי) אלא ההבדל הוא בשכיחות - במקרה א, יש 50%-50%, ובמקרה ב יש 80%-20%, אז ההבדל הוא כמותי, ולא איכותי. הבדל איכותי הוא כזה שבו באחד המקרים יש בעיה שלא תתכן במקרה אחר, או לחילופין, שזה נכון לגבי תת-קבוצה (נגיד, אם תגביל את ההתייחסות לבני 20-25 שלא מעשנים, פתאום גירושים וניליים נהיים 100%-0%, ובדסמים נהיים 50%-50%).



מכיוון שהעקרון לא אוניברסלי, "בעיות עקרוניות" היא הגדרה סובייקטיבית ולא אובייקטיבית, כן.

ולגבי הפסקה האחרונה שלך: להיפך, השוויתי בדסמ לאלכוהול - והעובדה שבערך 98% מהאוכולוסיה נהנים מאלכוהול בלי שום בעיה (תלוי איך אתה סופר - קידוש ביום שישי זה שימוש באלכוהול, או לא? ספנק פעם בחודש, זה בדסם, או לא?), היא אינדקציה שהבעיה היא לא באלכוהול, אלא באלכוהוליסטים. (אני מתייחס כמובן לפן הפסיכולוגי של האלכוהול, שאינו ממכר מטבעו. הצד הפיזיולוגי הוא ממכר - למי שלא יודע, אלכוהוליסט כבד עשוי למות מהפסקה פתאומית של צריכת האלכוהול; לא שמעתי על אף אחד שמת כי הפסיק להצליף או כי הפסיקו להצליף בו)

אשמח לשמוע דעתכם.

גיל 10 • 26 במאי 2014

אמנם זה לא קשור ישירות לאשכול, אבל קשור קצת ליחסים עם אשתי, וזה הקשר שלו לאשכול.

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.

בלי קשר לבדסמ, אני כותב על חוויה שהיתה לי היום עם אשתי.



אני צריך לנסוע היום לתל אביב לבדיקת עניים מסוימת, אחרי זה אני מתכנן להשאר שם עוד , ללכת לספריה הגדולה שם, לעיין בספרים על כלכלה ועסקים, תחום שמעניין אותי.

יש לי כמה חולצות כחולות מכופתרות שאני אוהב אותם, שקניתי אותם פעם, ואני אוהב שאני מגיע למקום כמו תל אביב, ללכת בצורה כזאת, לא עם חוצה לבנה כמו תמיד, להיות פחות עם חזות חרדית.



יש לי שקית מוחבאת בארון שם מונחות החולצות האלו, כי אשתי לא רוצה שהילדים יראו את זה.

כשאני הולך היום לקחת משם חולצה כזאת, אשתי בזעם אומרת לי, אתה לא הולך עם זה, אני לא מרשה לך, נאלצתי לוותר על כך.

זה עצבן אותי כהוגן, אבל מה לעשות, לא היה לי ברירה, לא היה לי חשק לריב ולהתכסח איתה.

Re: אשמח לשמוע דעתכם.

Winner​(מתחלפת) • 27 במאי 2014

ואתה מתלונן שהיא " לא משחקת בך כשולטת" ??

Re: אשמח לשמוע דעתכם.

Winner​(מתחלפת) • 27 במאי 2014

ואתה מתלונן שהיא " לא משחקת בך כשולטת" ??

גיל 10 • 27 במאי 2014

הייתי בטוח שמישהו יכתוב את זה.