הביוגרפיה של המרקיז דה-סאד : מפלצת או תוצר החברה?

הביוגרפיה של המרקיז דה-סאד : מפלצת או תוצר החברה?

crazy_toast​(שולט){אליס} • 29 ביולי 2004

שלום,

חיבתי למרקיז דה-סאד ולביוגרפיית חייו כנראה כבר נקלטה מהפוסט של מכתבים מהכלא שם ניתן לראות את עמדותיו מתוך כתביו.
הפוסט הנוכחי תורגם לאור בקשה לדעת יותר על המרקיז דה סאד.
הפוסט הזה הוא תרגום שהכנתי לביוגרפיה על חייו של המרקיז דה-סאד, השקפות עולמות ואף מכילים מבחר מציטוטיו במקומות הרלוונטים.
בטח חלק תוהים למה אני עושה את זה. למה שבן אדם יחליט לעיין ברשת יום אחד ולתרגם את ביוגרפיית חייו ואת כתביו?

ובכן, כפי שעלה כאן בהרבה פוסטים, הרבה אנשים נכנסים לכאן נרשמים לאתר, משתעשעים קצת ב BDSM, או אפילו הרציניים שביננו שמגלגלים על לשונם את המילה "סאדו" מספר פעמים ביום ,
אך לא יודעים את מקורה ומי הוא זה אשר ברעיונותיו הוקם האתר הזה ,

אותו אדם, שבעשותכם סשן, אתם למעשה משחזרים את מעשיו ואת דרך חייו ומנציחים אותה.

אני חושב שזה פעם ראשונה שמישהו עושה את זה כאן-
זה לקח הרבה זמן, אבל נהנתי מכל רגע.

אני יודע זה קצת ארוך אך אני מבטיח שזה מעניין ביותר וכמו כן קריא וזורם.

כמו כן בפוסט המכתבים ימשיכו להיות מפורסמים מכתביו שלו מדי כמה ימים.

מגיש לכם את התרגום ע"פ קרייזי טוסט לביוגרפיה של המרקיז דה-סאד.

קריאה נעימה!

ביוגרפיית חייו של המרקיז דה-סאד התרגום הבלעדי

crazy_toast​(שולט){אליס} • 29 ביולי 2004

המרקיז דה סאד (1740-1814)

ישנם כאלו הרוחשים כבוד למרקיז דה סאד כהוגה דיעות ראדיקלי, אחרים מגנים אותו כמפלצת סקס מטורפת ומושחתת.

"תקיף, מהיר חימה, רותח, קיצוני בכל דבר, עם דמיון מושחת כזה שעוד מעולם לא נראה, אתאיסט עד פנאטיות,
הנה קיבלתם אותי על קצה המזלג, הירגו אותי שוב או קחו אותי כמו שאני, משום שלא אשתנה!"
(דה-סאד)

הנובלות שלו מלאות באלימות מינית והטלת מומים אך דה סאד, סופר צרפתי ידוע לשימצה ונטול עכבות, הוא דמות
מבלבלת. האם היה סוטה אכזר כמו שמבקריו טוענים או שהנובלות שלו היו התנגדות קיצונית של המורל הצרפתי שקדם למהפיכה?


אוינון אריסטו...

נולד כדונטיאן אלפונס פרנסואז דה סאד בפאריס, המרקיז היה הילד היחיד ששרד להורים ממשפחה אצילית מהפרובינציה.
אביו, ז'אן בפטיסט, היה דיפלומט ופלייבוי דו מיני ידוע לשימצה, ואמו, מארי אלנורה, הייתה אשה
קרה ומרוחקת שהותירה את בנה לגדול במנזר מייד אחרי שנולד.
בגיל 5, דה סאד עבר להתגורר עם דודו, אביי דה סאד, באוינון. זה הותיר רושם עמוק על המרקיז הצעיר.

למרות שאביי היה איש כנסייה, הוא החזיק פילגש לניהול הבית ויש אומרים אף בית בושת.
כשהוא גדל בסביבה מוקפת בצביעות, דה סאד למד לתעב את הכנסייה ואת "טוהר המידות שלה",

"הרעיון של אלוהות הוא הטעות היחידה שעליה אני לא יכול לסלוח לאנושות" (דה-סאד).

מאוחר יותר הוא החל ללכת לקולג' הישועי, לואיס הגדול, שתלמידיו הוכו באופן קבוע.
יכול להיות שהתנסות זאת, יחד עם ההצטרפות לצבא בגיל 14, זרעו את הזרעים למשיכתו לאלימות והשפלה,
למרות שהתנסותו בלחימה במלחמת 7 השנים(בין אנגליה לצרפת) ודאי גם השפיעה עליו.

לאחר המלחמה, פרש לחיים אריסטוקרטים בפאריס, כשהוא מפתח אהבה לתיאטרון ואמנות, מחזיק פילגש בביתו,
ומבקר באופן תדיר בבתי בושת. במאי 1763, לבקשת משפחתו, דה סאד נשא לאשה את רנה פלאג'י דה מונטריול,
בתם של משפחה בורגנית רמת מעלה, אך הוא היה בעל לא אמין.
באוקטובר של אותה שנה, הוא נאסר בעוון שעבר את הגבול בהתנהגותו בבתי הבושת.

חיבתו לסקס אלים,

"אם האובייקט שמשרת אותנו מרגיש אקסטזה, הרבה פעמים הם יותר עסוקים בעצמם מאשר בנו, וההנאה שלנו
כתוצאה מכך נפגמת. הרעיון של לראות אדם אחר חווה את אותו העונג מורידה אדם לסוג של שויון שולל את הקסם שאין
להביעו שבא מתוך עריצות" (דה-סאד).

נשארה , ולא עבר הרבה זמן עד שקרה סקנדל נוסף. הפעם המקרה זוכה לכזה פירסום לשימצה עד שהמשטרה
מבקשת מהמאדאמים של בתי הבושת להרחיק את בחורותיהן ממנו.

הכאה והטלת מומים

ביום ראשון של חג הפסחא 1768, דה-סאד פגש ברחוב אלמנה צעירה העונה לשם רוז קלר, מאוחר יותר
טען שהציע לה כסף תמורת סקס- היא אמרה שהוא הציע לה מישרה כמשרתת. קלר הלכה איתו לביתו הקטן
בארקוויל שם, לדבריה, דה-סאד איים להרוג אותה לפני שקשר אותה למיטה והצליף בה בענף עץ.
לאחר מכן הוא שיסף את עכוזה עם סכין צייד ויצק שעווה על הפצעים. קלר לבסוף הצליחה לברוח
כשהיא קושרת מצעים אחד לשני ומטפסת החוצה מחלון חדר השינה, במנוסה היישר אל הרשויות.

כשנחקר, דה-סאד טען,

"פשע הוא נשמת התשוקה. איזהו עונג האינו מלווה בפשע? הוללות היא לא המטרה המרגשת אותנו, אלא הרעיון
של רוע"(דה-סאד).

שהיא הייתה שותפה בהסכמה להכאה והכחיש את השחתת גופה. כאשר נבדקה ע"י רופאים, קלר לא הראתה כל סימן
שנחתכה, אך נמצאו סימנים שהיא הוצלפה קשות. דה-סאד נכלא.

אשתו עמדה לצידו, אפילו כאשר היא פונה אליו "ילדי הקטן והטוב" במכתביה, ולאחר שחרורו היו להם 3 ילדים.
אך אם רעייתו קיוותה שבעלה יאמץ כעת את תפקידי החובה של בעל ואב היא טעתה בגדול.

אורגיות וזנות

דה-סאד המשיך בחיים של הפרזה בהתנהגותו,

"אם זה האלמנט המלוכלך שנותן הנאה לתאווה, כי אז ככל שהוא מלוכלך יותר כך מהנה יותר הוא נידון להיות"(דה-סאד).

כשהוא מארגן אורגיות ומשתמש בזונות. כאשר ירש את אחוזת שאטו לה קוסטה מאביו, נכס בעל נוף עוצר נשימה
מעל ועמק ואוקלוז, הוא ואשתו שכרו מספר משרתים וכמה משרתות צעירות ויפות. השאטו לא היה המבצר
האידאלי שמתואר מאוחר יותר בנובלה "120 ימים של מעשה סדום".
בעקבות דרישותיו האלימות מינית, המשרתות ברחו והטבחית נכנסה להריון ועזבה.

ב 1771, לאחר שהות קצרה נוספת בבית הסוהר בגלל חוב, דה-סאד פיתה את אחותו החורגת הבתולה, אן פרוספר.
השניים ברחו יחד למארסיי, אך לאחר זמן קצר היא פרשה למנזר ודה-סאד חזר לאשתו הסולחת תמיד.
פחות משנה מאוחר יותר, דה-סאד ארגן אורגיה נוספת במארסיי עם 4 זונות ומשרתו, לאתור, ומעביר
אפרודיזיאק(סם מהעורר תשוקה) לנוכחות. ביום למחרת, הבחורות נהיו חולות ו2 מהן הגישו האשמות
על מעשה סדום ועל ניסיון הרעלה כנגד דה-סאד. פעם נוספת, הוצא צו לאוסרו.

נקמה ומאסר

דה-סאד לבסוף זוכה מאשמה של מעשה סדום והרעלה, אך אמו החורגת, מאדאם דה מונטריול, מעולם לא סלחה לו על
שפיתה את בתה אן פרוספר. היא אירגנה בהצלחה לובי שכלל את המלך לואי ה-16 כדי לארגן את "הצו המיוחד",
הוראה מלכותית לאסור אותו(שיטה שהייתה בשימוש נפוץ של העשירים ובעלי הכח כדי לסלק מכרים בעייתיים).
זה התגלה כיעיל, ודה-סאד בצו מלכותי וללא משפט.

ב 1778, דה-סאד התחיל את שנתו ה-11 בכלא, בהתחלה בוינסנס, מאוחר יותר בבסטיליה הידועה לשימצה, בפאריס.

"המאסר ע"י ממשלתי, עם הגיליוטינה מונחת לפני עיניי, הזיקה לי יותר מכל הבסטיליות שניתן לדמיין"(דה-סאד).

מתנער מסגנון החיים ההולך ומתנוון שהיה מורגל בו, דה-סאד התחיל לכתוב את הפנטזיות שלו- והן היו מטרידות
באופן גובר והולך, ומערבות השחתה מינית קשה, אונס וגילוי עריות. למעשה, כל אלימות או אקס מיני
שניתן להעלות על הדעת נמצאו בכתביו.

זה אירוני שמאדאם דה מונטריול, אשר שנאה את דה-סאד כל כך, בעקיפין הייתה אחראית לעבודה שלבסוף
תנציח אותו, והוא כתב כמעט את כל הנובלות שלו- כולל "120 ימים של מעשי סדום" והטיוטות הראשונות
של "ג'סטין" ו "ג'ולייט"- בתקופת מאסרו. הנובלות האלו היו כל כך מזעזעות עד שהן פורסמו באופן אנונימי.

חופש ובית מחסה

ביום שישי הטוב 1790, לאחר פריצת המהפיכה הצרפתית, אסירי הבסטיליה, כולל דה-סאד, שוחררו.
עד זמן זה, בכל אופן, אשתו לא רצתה שום דבר יותר איתו.
פאריס הייתה כעת במהפיכה ופשעים "פעוטים" כמו של דה-סאד כבר לא היו בראש סדר היום הציבורי.
באופן די ביזארי, הוא החל להיות מעורב בפוליטיקה, ושימש כראש חבר מושבעים במשפטים רבים.
אחד המשפטים היה נגד אמו החורגת לשעבר.
בהתחשב במוניטין שנוצר לו כחבר מושבעים ובהתחשב בחלקה שגרם למאסרו הוא יכל להשתמש בהזדמנות זו כדי
לבצע את הנקמה המושלמת.
במקום זאת הוא סגר את התיק ולאחר מכן פרש ממשרתו הפוליטית.

הוא לא נשאר אדם חופשי זמן רב, וב 1801 מצא את עצמו כלוא שוב, הפעם בידי ממשלת הקיסר נפוליאון,
בחשד ששהוא זה כתב ופרסם באופן אנונימי את "ג'סטין". הוא נשלח לכלא סנטה פלאג'יה
ומאוחר יותר הועבר לשרנטון, שהיה בית משוגעים שם כתב את ההמהדורה העשירית של הנובלה שלו,
"פשעים של תשוקה". הוא העביר את שארית חייו שם, ונפטר ב 1814 בגיל 74.

אסיר מפורסם

המרקיז דה-סאד מתואר לעיתים כסוטה מרושע, אבל אם לשפוט בקונטקסט של החברה שבה חי
תקיפותיוה פחות ברורות.
צרפת שלפני המהפיכה הייתה מנוונת בצורה קיצונית והמעמדות העליונים השתמשו וניצלו לרעה את המעמדות הנמוכים-
מוטיב נפוץ של האצולה היה הביטוי plausir a tout prix שמשמעו "עונג בכל מחיר".
כך שהאם דה-סאד היה באמת מפלצת או תוצר של תקופתו? כנראה שאף פעם לא נוכל לדעת לגמרי.

abcd • 30 ביולי 2004

טוסט,

איזה סבלנות יש לך...להתפעל.

נ.ב.

אנחנו צריכים לדבר על התרגומים...יש לי 400 דפים להזכירך

מילרקה • 30 ביולי 2004

טוסט יקירי,
אתה מדהים!
על התרגום הנהדר ועל כל היוזמה הברוכה הזאת.
ותודה...באמת.
(מישהו אמר קצפת?)