שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבושם

פשוט אחרת
לפני 13 שנים • 22 באפר׳ 2011

הבושם

פשוט אחרת • 22 באפר׳ 2011
אתה ז'ן באטיסט שלי.
בשבילך אני יוצאת לרחובות האפלים של העיר הגדולה וצדה חורים.
אני מביאה לך אותה מבויישת ומצחקקת, אני מטפלת בה כמו שמטפלים באהבה הראשונה, הבוסרית.
אני מלטפת בעדינות, ומנשקת ברכות, אני רואה את הפיטמות הקטנות שלה מתקשחות ואני מריחה את הרטיבות שלה. היא עוצמות עיניים כשאצבעותיי מלטפות את שפתי הפות הוורודות שלה.
אני קוראת בשמה כדי לראות אותה מסתכלת עלי בעיניים מעורפלות ומעיפה לה סטירה.
אני מריחה את ריח ההפתעה והפחד שלה, את ריח העלבון והייחום.
ואתה מריח את ריח החיה שבי, יודע שמה שאני מריחה לא מתקרב לריח שאתה מפיק ממני.
ואני הופכת לחיה, צדה וניצודה, ניזונה ממך.
כשאני שם, ביניכם, נטרפת עלי דעתי.
שם, שם אני בערפול חושים מוחלט, מודעת עד כאב.
להיות הטורפת והמוטרפת בו זמנית, לחוש את העוצמה של הכאוס ולדעת שזו רק דוגמית למה שאתה חש.
להיות שם בשרשרת המזון הזו, לדעת שאני יכולה לטרוף אותה, אבל תמיד, תמיד אהיה זו שתיטרף על ידך. ואני אטרוף אותה, אתה יודע למה? כדי שהטרף שלך יהיה טעים יותר, מזין יותר, משביע יותר.

אני לא מצליחה להיות שם. התפאורה הזולה של החיים מונעת ממני לשכב ערומה מתחת לרגלייך במשרד שלך. היא מונעת ממני להיות השטיח בכניסה לדירה שלך שעליו תנגב את נעלייך. היא מונעת ממני להיות הכלבלב שמקבל את פניך בקישקושי זנב וליקוקים חמים.
היא מונעת ממני לשמש אותך בכל דרך שתרצה בכל רגע שתרצה, היא מונעת ממני להיות בשבילך הכל, בעיקר אי של שפיות.
אבל היא לא יכולה למנוע ממני לתת לך את מה שאתה מחפש. את אותו ריח קמאי ומזוכך, את אותה התמצית. התמצית שלנו.
אתה מלטף את ראשי, מוציא אולר כיס, מגרד את הדמעה שזולגת לה ושם אותה בבקבוק הקטן.
אתה נוגס בי ויורק את הטעם לבקבוקון. אתה מחפש את ריח ההזדקקות שלי אותך.
ואלוהים כמה שאני זקוקה לך. אתה מזיין אותי ומורח את הזיעה שלך על כולי, יודע שאני זקוקה לכל הריחות שלך עלי.
אני מגרדת את ריח השפיך שלך מהלשון שלי ומלקקת את האצבעות שלך שחפרו בי, אני אוספת את טיפות השתן שלך
ואתה אוסף את ריח ההתמסרות שלי כשאני מבקשת אותך בין שדיי.
אבל זה עוד לא מושלם, עדיין חסר משהו. אני מערבבת עם קיסם דק את בליל הריחות בבקבוק,
לוקחת מקל אזניים, טובלת אותו ונותנת לך להריח. עכשיו, עכשיו אני יכולה להריח אותך. זה, הריח הזה שאתה מפיץ כשאתה מריח, זה מה שהיה חסר, זה מה שהופך את הכל למושלם.


לדעתי היינו תאומים סיאמים.
סיאמים שהופרדו בנפשם. זו היתה טעות להפריד בינינו.
אולי אלוהים חשב שעדיף כך, הרי שנינו יודעים שיחד אנחנו משנים את סדרי בראשית שלו.
אולי אלוהים חשב שגם כך אין סיכוי שנמצא אחד את השני בתוך כל התוהו הזה.
אבל הוא טעה. דווקא בתוהו מצאנו.
ועכשיו כשמצאנו כואבת לי הצלקת, בדיוק שם איפה שהפרידו אותי ממך.
אולי הוא היה חייב להפריד, אחרי מה שקרה לו עם התפוח והנחש.
אני לא אפסיק לחפש את הדרך לחזור ולהיות אחד.
    התגובה האהובה בשרשור
שלגי
לפני 13 שנים • 22 באפר׳ 2011
שלגי • 22 באפר׳ 2011
מצויין.

מזכיר לי שהספר נעלם לי. מעניין מי ניכס אותו לעצמו.
נוריתE
לפני 13 שנים • 23 באפר׳ 2011
נוריתE • 23 באפר׳ 2011
שלגי כתב/ה:
מצויין.

מזכיר לי שהספר נעלם לי. מעניין מי ניכס אותו לעצמו.

הוא אצלי icon_smile.gif עוד מלפני שיצא הסרט
נולי
לפני 13 שנים • 23 באפר׳ 2011
נולי • 23 באפר׳ 2011
מעולה!
אין כמו אהבה טהורה.
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 10 שנים • 31 ביולי 2014
בכוח המוח​(שולטת) • 31 ביולי 2014
אם הייתי גבר, לא חושבת שהייתי מוותרת עליך.
איך שאת מבינה. איך שאת כותבת. איך שאת אוהבת.
תודה.
'Panda'{Beauty}
לפני 10 שנים • 31 ביולי 2014
'Panda'{Beauty} • 31 ביולי 2014
מרגש
Bent
לפני 10 שנים • 31 ביולי 2014

איזה כיף

Bent • 31 ביולי 2014
זה היה שווה קריאה icon_smile.gif ויותר.