למה כ"כ קשה למצוא כאן אהבה?

Syat I Afterwind • 26 בינו׳ 2015

הן מקבלות הודעות כאלו ברגעים אלו ממש, אגב.
למעשה, בזמן שאתה ואני כתבנו כאן, היה לי העונג לעבור את זה שוב בעצמי:

ממש לפני שעה וקצת, הוא מבקש ממני פרטים, אני מזכיר לו שאני וירטואלי, מזכיר שאני זכר, וזהו,
לא שומע ממנו מילה נוספת.
לא "סליחה".
לא כלום.

זה דוחה, זה פוגע בכל אמון במסר שאני מנסה להציג מעצמי, זה טיפשי ומיותר, זה מכעיס -
וזין עליו, כי בסוף אני זה שמוקף בנשים נפלאות בחיי האישיים, בהרבה קשרים אפלטוניים ומספר
קשרים מיניים (אם אתה "מודאג" מה-friend zone, כאילו ידידות עזה זה דבר רע),
ואני זה שיודע מה הכינוי שלו, ואומר אותו לכל אדם שישאל. 3:
זה עובד גם בכיוון ההפוך: אם משאירים עלי רושם טוב, אני אעביר את זה הלאה אם הנושא יעלה,
כמו אם האדם עשוי לעניין מישהו או מישהי אחרת יותר מאשר שיעניין אותי.
אתה מתחיל להבין איך העסק עובד?

אני מבין את התסכול שלך.
סמוך עלי.
ההשקעה, ההקשבה והאכפתיות שאני מעודד, ושאני רואה שאין לך בעיה עקרונית איתן,
בזכותן כמעט כל הודעה שאני כבר כן בוחר לשלוח מקבלת תגובה, והתגובה סימפתית.
בוא נאמר, 9 מתוך 10.
לא מגזים.
"תגובה" פירושה לחלוטין לא דייט - זו שאלה של כימיה ואם זה בכלל על הפרק.

כל זה דורש כישורים נרכשים, ניסיון וטעייה,
אבל כל הכישורים האלה שווים את המאמץ לטווח הקצר, ופי מיליון לטווח הארוך.
מבטיח.

לילית חדשה • 26 בינו׳ 2015

אבל שנאוצר, אתה פשוט מתעלם ממה שנאמר לך.

מעבר לכלל הפשוט- בים של פניות רצוי שהפנייה שלך תבלוט. למה? כדי שיווצר עניין לענות לך.
וכמובן-
אם במקום לפנות לרבות כי הן נשים, תפנה למעטות שעניינו אותך- באמצעות בלוג או הודעות או פרופיל מושקע- מרבית הסיכויים שתמצא מה לכתוב להן יותר מסתם "היי מה שלומך?"

לא ברור לי איך זה נראה לך אפשרי
אבל אי אפשר לענות כל יום לעשרות פניות של 'היי'.
תדמיין רגע-
היום תקבל 10 הודעות כאלה ותענה. מחר תקבל עוד 10 וביום שאחרי עוד וככה הלאה.
בכל יום אתה צריך לענות לעשרת הפונים שרובם פונים ב'היי'. ולהמשיך עם חלק מהפונים מהימים הקודמים.
עכשיו מתי היית מתחיל לסנן? כשהיית מגיע ל20 שיחות מקבילות? 30? 65?
כמה הודעות היית קורא עד שכבר לא היה לך חשק לענות?
מתי היית מאבד את קו המחשבה עם אילו איתם אתה מתכתב?

דמיאו​(שולט) • 26 בינו׳ 2015

אחד הדברים המעניינים שלמדתי מאוד מהר על האתר הזה הוא שזה לא משנה לכמה נשים אפנה ולא משנה מה אכתוב להן, זה לא מה שיביא לי את האחת שלי. הכל ממש לא מסתכם בכמות הפניות שלי פר שעה או בכמה השקעתי בתוכן התגובה- הסוד הוא תזמון שמתאים להן ומתן חופש בחירה לצד השני. כל מה שעשיתי לאחר המסקנה הזאת הוא להפנות את האנרגיות שלי לביטוי עצמי בכתיבה. הריי ההצפה על נשים היא כל כך גדולה והרוב מגיע לגבול ההטרדה, אז עצם הפנייה הוא פשוט עוד איום עליהן, או עוד אדום מתוך כמה נוספים לאותו היום. בגלל שאני לא רוצה את המקום הזה, ואיך אפתח שיחה כשאני נבחן בכל צעדיי, פשוט לא פניתי לאף אחת. התוצאה של המעשים שלי היא בגדר נס או פשוט הוכחה שצדקתי, תחליטו כשיפוטכם: הנשים שהתעניינו בי פנו אליי, והחיבור היה מאוד מהיר כי הכרתי אותן דרך בלוגים שלהן.

בכוח המוח​(שולטת) • 27 בינו׳ 2015

אפשר להתבחבש בזה כל היום, למה ולמה, ומה לא פייר, ואם זה בסדר או לא.

בשורה התחתונה "היי" כשלעצמו לא עובד. זה משנה למה?
ככה.

או שתמצאו מה עובד (בלי להתעקש ובלי להתבכיין על למה משהו לא בסדר וכו), או שתכחדו בברירה הטבעית, כשאחרים יתפסו לכם את מעט הנשים שמתאימות לכם לקשר כאן.

למה?

4X4​(אחר) • 27 בינו׳ 2015

כי כמעט כל אחת שכאן, מחפשת פורקן, ועוטפת את זה באהבה...

Geshem Black • 27 בינו׳ 2015

המלט היקר,
הרשה לי להתחיל מהלנותיך הפאשיסטיות.
אין דבר דוחה יותר מגבר פרימיטיבי שחושב כמו איש מערות ודורש מאדם אחר (לא רלוונטי המגדר) להתנתק מרגשותיו וקורא לבכי (פעולה פיזית טבעית של הגוף, ונפשית מאפשרת לאדם להמשיך לשרוד)
"התבכיינות" - ממש קראת תיגר על האבולוציה כולה, שהרי לא הכחידה את הבכי ואת הרגש למרות רצונותיך שכנראה נבנו ביסודות פטריאכליים מיליטנטיים פאשיסטיים עמוקים מחינוך נוקשה ("תהיה גבר ואל תעז לבכות כמו ילדה?") כיאה לתקופות חשוכות של מוסוליני, סטאלין ומשטרי מחשבה אחרים (חלילה שלא נעורר את גודווין ונסיט את הדיון לתפל).
צר לי מאוד לקרוא את המילים הקטנות והמחלישות שלך לכל אדם שיטרח לקרוא אותם ממך.
בגלל אנשים שמגיבים כמוך, המקיזים מהרגש או מהצורך הטבעי של אנשים להתחבר ולאהוב זה את זה
(ורחמנא ליצלן, את עצמם?!) שהסטטוס קוו נותר כך, של בני אדם שמעדיפים ללבוש מסיכות כדי לא להראות שהם גם מסוגלים להרגיש. ואנחנו נותרים עם תרבות מלקיוואנית של פסיכופתים שמתעצמת כשהאינטרנט חוצץ בין הממשות הרגשית ל"רק מילים כתובות" שאפשר לסנן או להכות בהם בחזרה או לפגוע ולעלוב מבלי להרגיש דבר, כי אתה לא רואה איך מרגיש הצד השני ואתה בעצמך מפסיק להרגיש.
עצוב לי עליך ועל כל מי שמסכים איתך וחושב כמוך.
אני מקווה שסקוט יכיר אדם שיכבד ויקבל ויעריך אותו ושיהיה רחוק כל-כך בספקטרום במחשבה ובתחושה מתגובות כמו שלך.

המלט • 27 בינו׳ 2015

....

המלט • 27 בינו׳ 2015

תודה על הדברים הכנים שלך. לקחתי לתשומת לבי.

Geshem Black • 27 בינו׳ 2015

המשפט שהתכוונתי לומר (ללא השגיאה של הכתיבה הרגשית המהירה) "ואנחנו נותרים עם תרבות מקיאווליאנית של פסיכופתים..."

ואני מקווה, בעצב, שתגובתך כעת הייתה רצינית ולא מליצית.

Mary Jane • 27 בינו׳ 2015

״מל-קיוואלי״ זה חמוד. כי הוא אכן כתב - אם ברצינות גמורה, אם כביקורת וסאטירה - על תכסיסים ומידות מוסריות שתוצאותיהם אכזריות משהו.
כשלעצמי מעדיפה ״מקיאבלי״. בב׳. יותר מכובד (: