רן גבריאלי: ״למה הפסקתי לצרוך פורנו״

טליה​(שולטת) • 9 במאי 2015

גם זונות וגם שחקניות פורנו מנוצלות, ומגיעות לעיסוק שלהן מתוך אילוץ, ולא מבחירה. לדעתי זו הטענה החשובה ביותר של רן גבריאלי. אף אחת לא חולמת בילדותה להיות זונה או שחקנית פורנו. ואף אחת לא מתלבטת בין לימודי רפואה לבין עבודה כשחקנית פורנו. גברים אוהבים מאוד לחשוב אחרת, אבל איזו אישה בוחרת, ולא נאלצת, להפוך את הגוף שלה למוצר סקס להמונים ולחלל אותו? לכן זו טעות גדולה מאוד להשוות בין זנות ופורנו לבין בניה וחינוך. הבעיה היא לא באופן שבו מנוהלת התעשיה, אלא בעצם קיומה של תעשיה כזו בנשים.

ההשוואה לטבעונים היא במקום, אבל את טועה בהצגת המטרות שלהם. הם מתנגדים לקיומה של תעשיית הבשר מפני שלדעתם בעל-חיים לא יכול להיות מוצר, ושחיטה היא תמיד רצח. כשאת מציעה להם לנהל את התעשייה אחרת את לא מציעה להם בדרך פעולה חלופית, אלא לוותר על המטרות שלהם. "שחיטה הומנית" היא המצאה של אוכלי בשר, לא של טבעונים.

הטיעון שלך בעייתי מאוד כי על פיו כל תעשיה שמיצרת היצע ויש לה ביקוש, היא מסיבות פרגמטיות לגיטימית. אפשר לשפוט את אופן הניהול שלה אבל לא את עצם קיומה. זו בעיה כי גם לסחר בילדים ובאברי גוף יש שוק.

טליה​(שולטת) • 9 במאי 2015

בכוח המוח, כתבתי את זה לך.

טליה​(שולטת) • 9 במאי 2015

פורגוד, מיסוד הזנות הוא מיסוד האונס.
ההבדל הוא שבשביל אונס רגיל מספיק גבר אחד שיצמיד אקדח לראש של אישה ולא ישאיר לה ברירה אלא לשכב איתו.
בזנות, זו החברה שמצמידה אקדח לראש של אישה, ולאחר מכן מגיע איזשהו גבר לשכב איתה, כשהוא יכול לספר לעצמו שהיא עושה זאת מבחירה.

בכוח המוח{Aion} • 10 במאי 2015

כל העניין של חילול הגוף הוא לא קצת ארכאי? נשים לא נוטות לבחור לעבוד בתעשיית המין בגלל התפישה החברתית הזו שזה מחלל את כבודה, שזה מייצר בה זילות, ושאין מצב שאישה תהנה מלספק גברים בכל מיני אופנים (זנות, שחקנית פורנו, חשפנית וכו') בתשלום. התפישה היא שאישה רצינית תלמד להיות מורה, או רופאה, אבל לא תתעסק בתכנים מיניים, שיש עליהם עד היום אות קין.

אז בפועל, החברה המדירה יוצרת בעצמה את המצב של התעשייה הזו, שאם היתה לגיטימית מתגמלת ובטוחה, היו זורמות אל תוכה נשים מסוגים שונים ומתוך בחירה מלאה, כי אין באמת רע במיניות, ואין רע בגירוי ובסיפוק תמורת תשלום. אפשר להתמקצע מאוד, אפשר לכבד את הנשים הללו, ללמוד מנסיונן, להתייחס אליהן ככוהנות מין, ולדעת שהמקצוע שלהן והן לא מודרים, ודמן אינו הפקר. כי מין הוא לא צורך מטונף, הוא צורך בסיסי ועמוק, והוא הולך להשאר איתנו כנראה עד שנכחד.

אז כמו שאת רואה, אנחנו במעגל שוטה, בו התנהגות החברה מובילה ומייצרת את מה שהיא יוצאת כנגדו בחירוף נפש. אנשים עובדים בתנאים קשים ובלחץ מטורף במקצועות אחרים, דבר הגורם להם למחלות קשות מאוד, ואפילו למוות, אבל אם זה מקצוע "הגון", אז זה חלק מהתשלומים שאנחנו משלמים בחיים, ולחיות באופן הזה זה לגיטימי. למה? כי החברה היא זו שקובעת מתי משהו לגיטימי, מתי אתה קורבן, מתי זה בסדר לחלות ולהפצע מהמקצוע שלך ומתי לא.

אני בכנות, לא רואה כל סיבה מדוע התעשייה הזו לא תהיה לגיטימית לחלוטין, ומכבדת את העוסקים בה. למה לא יקומו איגודים מקצועיים שישמרו אינטרסים של עובדים. אני לא מבינה למה רוב העוסקות בכך, צריכות להתבייש בעיסוק שלהן ולחיות חיים כפולים. ברור שבנתונים הללו ימשכו לתחום הרבה יותר נשים שאין להן ברירה, כי התנאים הכלליים, הכלכליים והחברתיים הם נוראיים בחלק המקרים.

אני לא מבינה למה את יוצאת מנקודת הנחה שאין נשים שירצו מטעם עצמן להתפרנס מקיום יחסי מין. יחסי מין יכולים גם להיות נעימים ומדהימים, גם מול זרים. תלוי מה ואיך עושים שם, איך ממצבים את זה, וכמה יש לגברת היכולת לומר לא. כי אם היא מסכימה, אם היא נהנית או לא סובלת מהעיסוק שלה, אם היא מתוגמלת, אם היא חיה בתוך אטמוספירה בטוחה, אין סיבה לקרוא לזה אונס. שום סיבה.

אז אפשר להחליט שאין מקום לתעשיה כזו, ולהמשיך להדיר ולהחמיר את התנאים שלה עקב כך, ועדיין לראות אותה חיה ובועטת, ואפשר גם לנסות לעשות שינוי תפישתי, ששופט פחות ומאפשר יותר.
ולהיות פרגמטי בתחום שיש לו צורך בפתרון פרגמטי זה לא רע בכלל.

שיפוטיות ופרגמטיות הן שפות שונות ולא בנות השוואה. הן לא חיות במנוגד, והן לא סותרות או מחזקות אחת את השניה. אני יכולה לשפוט משהו ולהחליט שהוא רע, ועדיין למצוא פתרון פרגמטי ביחס לאפשרויות. השיפוטיות עצמה לא מובילה לפתרון.

אני כן חושבת שהדוגמה הטבעונית היא טובה. אנחנו אוכלי בשר כמו שאנחנו זקוקים למין.
הנסיון להתכחש לצרכים הללו (כחברה) היא לטמון ראש בחול. הנסיון לטעון שאכילת בשר כשלעצמה היא לא לגיטימית, היא מרחיקת לכת, כי כל אוכלי הבשר הופכים לרוצחים למרות שיש אינספור חיות שניזונות מבשר ו/או מוצרים מהחי. אנחנו תמיד ניזונים ממשהו, וקיימים טיעונים דומים גם בקשר לסבל של צמחים, מה שהופך את כל הדיון למופרך. אז אפשר תמיד להרחיק לכת, אל הקיצון, אבל האם זה פותר משהו? את רואה עולם שלם הופך לטבעוני רק כי ההגדרה של קבוצה מסויימת היא שזה לא לגיטימי? אני לא.

the rain song • 10 במאי 2015

מייד בכוח, רק נסיים למגר את היהדות, נצרות, איסלאם, נסגור כמה פינות בעניין השקט במזרח התיכון והנושא הזה יפתר גם הוא.

אהבתי את האופטימיות

Bent • 10 במאי 2015

לא התחמקתי, לראשונה(מבחינתי) נשאלתי משהו שאני יכול לענות עליו, אני אנסה לתת לך תשובה מאוחר יותר.

"לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל "

פור גוד • 10 במאי 2015

" לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל..."
( מאיר אריאל, "טרמינל" )
שבוע חדש וטוב טליה. נחלק את התגובה לסעיפים, כרגיל, כדי שמי שרוצה יוכל לדלג על כול סעיף שאינו מעניין אותו.



א. הסדרת הזנות
--------------------.
כתבתי כבר כמה פעמים בעבר על הבעייה של הזנות, טליה, ואני לא רוצה לחזור על עצמי, אבל בכל-זאת, והכי בקצרה - ולטובת כול מי שהחמיץ את "תקציר הפרקים הקודמים" (: - מכיוון שעבור מרבית הנשים העוסקות בתחום, מעגל-הסמים ומעגל-הזנות הם מעגלים כמעט חופפים לגמרי, אני חושב שלמדתי בימי-חיי להכיר היטב את נגיף-הזנות ואת דרכי-הפעולה שלו ואת האופן שבו כול רובד בפירמידת-הזנות ניזון מהרובד שמתחתיו, מאירגוני הסחר-בנשים בראש הפירמידה ועד הזונה הנרקומנית האחרונה בתחנה המרכזית הישנה.
מה שהזונות זקוקות לו יותר מהכול הוא לא להטפות מוסר, טליה, וגם לא למישהו שיענה להן אחת-ולתמיד על השאלה האם הן בחרו או לא בחרו בזנות ( רובן היום כמובן שלא בחרו בזנות, בשום מובן שיש למונח "בחירה" בשפתנו היומיומית. הן ברובן פוסט-טראומטיות, והן מכורות לסמים. )
מה שהזונות היום זקוקות לו יותר מהכול הוא להגנה מפני הסרסורים וסוחרי-הנשים ( והבעייה של הסחר בנשים בארץ, ובניגוד מוחלט לכול הפרסומיים השקריים של המשטרה בנידון, רק הלכה והתעצמה בשנים האחרונות וכבר הגיעה בארץ לממדים דמיוניים לגמרי ), הן זקוקות לביטוחי-בריאות לשיגרה של בדיקות רפואיות קבועות ( בדיקות הנוגעות לקיומן של מחלות זיהומיות או מחלות מין למשל ), והן זקוקות למימון מלא של מכוני-גמילה וקהילות טיפוליות, ולבסוף - הן זקוקות לעזרה וליווי בתהליך השיקום, לכול מי שרוצה בכך ( למרביתן לוקח זמן רב עד שהן מעוניינות בכלל לקבל עזרה, ואתה אף פעם אינך חכול לעזור למי שאינו מעוניין בעזרה שלך ).
את כול המטרות הללו קשה מאד להשיג , ולמעשה בלתי-אפשרי, פשוט בלתי אפשרי להשיג, בלא הסדרתה של הזנות. ואם תרצי, אני אעבור איתך על כול הסיבות לכך.
אבל האם לדוגמא את יכולה לתת לי עכשיו שם של מכון אחד שמספק שרותי ליווי או עיסוי, ושזורק כרגע אפילו רבע זין על מצבן הבריאותי ( והנפשי ) של הבנות שהוא מעסיק ? כי אם את מכירה מכון כזה טליה, אני רוצה את הטלפון שלו. כי אני לא מכיר. האם את חושבת שזונה, אפילו שנה בתוך קריירת הזנות שלה, יש לה זמן או כסף לדאוג לכך בכוחות עצמה ?
והעיקר - כמעט כול הזונות, ובטח-ובטח אלו שיצאו ממעגל הזנות וכבר שיקמו את חייהן, ממש כולן ( ובניגוד גמור אלייך כרגע ) - כולן "כאיש אחד בלבד אחד" - תומכות בהסדרת הזנות. הסדרה ומיסוד זה היינו הך. תבחרי איזו מילה שבאה לך יותר טוב. פירוש של המונח "הסדרה" : למשל שכול מי שירצה לפתוח מכון-עיסוי יהיה חייב לעמוד בתנאים מסויימים שיהיה עליהם פיקוח, כמו הדאגה לבריאותן של הבנות שהוא מעסיק, בדיוק כפי שאתה צריך לעמוד בקריטוריונים מסויימים כדי לקבל רישיון עסק להפעיל משרד עו"ד בארץ או כול עסק אחר. את מבינה, טליה? מדוע הן כולן תומכות בהסדרת-הזנות ? כי הן יודעות בדיוק איך נראה היום המצב האמתי בשטח. וכול מה שמעניין אותן הוא שאף אחת - אף אחת ממש - לא תיאלץ לעבור יותר את מה שהן עברו. את כול שבעת מדורי הגיהנום האלו. והן כולן גם - ממש כאיש אחד בלב אחד - מתנגדות לחוק הפללת-הלקוחות ( "המודל השבדי" ) שהולכים לאמץ פה עכשיו בגלל אירגוני-הנשים והגישה ההזיינית ( והפטרונית והמתנשאת והשיפוטית ) שלהם לבעיית-הזנות ( כי עולם בלא זנות לא התקיים מעולם, וגם היום הוא קיים אך ורק כהזייה במוחן הקודח ).
אבל אירגוני אנשים -מתוך גישה פטרונית שלא תיאמן ממש - מבטלות את דעתן ואינן מקשיבות להן כרגע.
והמודל השבדי שהולכים לאמץ עכשיו ( והן יודעות מצויין למה הוא יגרום ) - המודל של "הפללת הלקוחות" - הולך ליצור פה כאלו כיסים של אלימות ושל ניצול, כיסיים סמויים מן העין ( כי החוק יוריד למחתרת חלק ניכר מהפעילות הזאת ) שלא היו פה מעולם. אבל את בטח לא מאמינה לי עכשיו, אז בואי נדבר עוד כמה שנים. זה קרה בכול מקום שבו אומצה מדיניות כזאת כלפי הזנות, וזה יקרה גם פה. ( והיו צריכים כמובן לאמץ את המודל ההולנדי, בשינויים הנדרשים. והפרופוגנדה השקרית שעפה היום בארץ בנוגע למצב בהולנד אף היא לא תיאמן. ההולנדים לא חוזרים בהם משום דבר, אלא עושים כול מיני תיקונים בחוק תוך כדי תנועה בחוק. כי הם אכן עשו כמה טעויות גדולות בהסדרת הזנות אצלם. שאנחנו כבר נוכל ללמוד מהם ולהימנע מהם )
וגם את טליה תצטרכי מתישהו לשאול את עצמ את השאלה, מה יותר חשוב לי - האם יותר חשובה לי להרגיש - רק להרגיש - נקיית-כפייה ויפה וצודקת. או האם חשוב לי יותר, מבחינה פרגמטית וכאן-ועכשיו, לראות מה אני יכול לעשות כדי לצמצם את הסבל ?ן
אב אין לי שום אשליות, ואני יודע שלא אצליח לשכנע אותך בכלום כרגע. כמו שאומרים, "למוד סבל ותלאה" אנוכי (:
אז על מה אני כן בונה ? ובכן ממש כפי שבעולם של הטיפול בהתמכרויות התחוללו בשנים האחרונות כמה-וכמה שינויים לטובה, שינויים חשובים שחיכינו להם שנים, ושהושגו כולם בזכות המכורים בעצמם , שבזמנם החופשי הלכו ודיברו עם מי שצריך ואיך שצריך וכמה שצריך, והסבירו איך הדברים מתנהלים בא-מ-ת, כך אני בדיוק אני מקווה שגם הזונות שכבר שיקמו את חייהן ילכו בשנים הקרובות, הן בעצמן ( ואנחנו כבר נגיש להן את כול העזרה שהן יזדקקו לה, הן לא לבד ), והאמת שכמה מהן כבר עושות את זה היום בעודנו מתכתבים פה, ילכו לאן שצריך וידברו עם מי שצריך וכמה שצריך, ויעבירו הרצאות בבתי ספר'. ויביאו לאט אבל בטוח לשינוי לטובה מצב הקיים והבלתי-נסבל.
כי את מבינה טליה, אישה שנחלצה ממעגל הזנות והסמים, מישהי כזאת, שכבר ניצחה את השדים שלה, ולמדה לחיות עם המבנה הנפשי הפוסט-טראומטי שלה ( ואלוהים יודע כמה זה קשה ) נשים כאלו - תאמיני לי, אני מכיר כמה - הן כבר נשים חזקות וחכמות וועוצמתיות במידה שאין לי שיעור ואין לה מידה.
והן כבר לא ירשו לך - או למרב מיכאלי או לזהבה גלאון - להשתיק אותן ולבטל את דעתן.
ואם יצא לך פעם לפגוש מישהי כזאת, תקשיבי לה טליה. תקשיבי לה טוב. כי היא יודעת על מה היא מדברת. היא הייתה שם וחזרה כדי לספר...

*נ.ב - הגישה המוסרית שלי לחיים בכלל (ולבעיות כאלו בפרט ) היא הגישה הפרגמטית ( ויפה כתבה בכוח על ההבדל בינה לבין הגישה שהיא קראה לה "השיפוטית" ).
כי כל שאר הגישות נראות לי ממש כמו להשתין נגד הרוח.
הגישה שלך למשל, טליה, הייתה בגדול גם הגישה של עמנואל קאנט. "הציווי הקטגורי", זוכרת ? הוא אמר שכדי לדעת האם משהו או מוסרי או לא, תשאל את עצמך האם היית רוצה שכולם יתנהגו כמוך..
הדבר הכי נחמד שאני יכול להגיד על קאנט הוא שהיה לו "סופר-אגו" אחושרמוטה חזק, והסופר-אגו הוא ישות אכזרית, ממש לא פרגמטית, שאינה מעוניינת באושר שלנו ואף פעם לא יודעת שובע. הוא לא "קול המצפון"... ושבגלל זה כנראה היו לו בעיות עם האינסטלציה, לקאנט ( עוד אימפוטנט, בקיצר ), והוא גם מת שלושת-רבעי בתול או משהו כזה. לא שמחה גדולה, הא ? (:

ב. השאלה האישית.
------------------------

מה שאני "לקחתי מההרצאה" - אם להשתמש בביטוי הארכאי של המלט, שהחזיר אותי ישר לימי ביה"ס התיכון - הוא את השאלה האישית, האישית לוחצת.
כי גם אם אני בטוח שחייבים להסדיר את הזנות בישראל, ויפה שעה אחת קודם, בוודאי שגם הייתי שמח על צמצומה של התעשייה הזאת כמה שרק ניתן. ולא הייתי רוצה לדעת שאני תורם לה יותר מדי בעצמי.
עכשיו ג''ימס חושב אולי שכול חברי הכלוב נראים לי מכורים ( כפי שכולנו נראים לבייגלה סובלים ), ושזו הפריזמה האישית שלי, אבל זה כמובן אינו נכון.
לא כול חברי הכלוב נראים לי מכורים. ובנוגע לפורנו, לדוגמא, מרבית חברות הכלוב למשל אינן מכורות לפורנו כלל-וכלל ( תעשיית המין, כפי שבכוח כבר ציינה בצדק, היא תעשייה גברית )
אבל אני יודע שמרבית חברי הכלוב - כמו גם מרבית הזכרים בתרבות שלנו, מגיל 13 וצפונה כנראה - מכורים לפורנו ברמה כלשהי, ושיהיה להם די קשה להפסיק לצרוך פורנו בכוחות עצמם.איןצ לי ספק בכך. אני יודע למשל שאני בעצמי מכור לפורנו ברמה כלשהי.
ואני שואל את עצמי בעקבות הטד-טוק של הבחור הזה, אם הגיע הזמן לעשות משהו בעניין הזה.
כי אני בחיים שלי כבר נגמלתי מכמה דברים הרבה יותר קשים מפורנו.
אבל כדי לענות לעצמי על השאלה הזאת, אני מוכרח להודות שאני לא ממש מבין עד-הסוף את המודל הכלכלי של תעשיית הפורנו היום ( אבל אני מסכים בסכ"ה עם ההגדרה של הבחור מההרצאונת הזו בנוגע לפורנו. פורנו, הוא אומר, הוא פשוט "זנות מצולמת" . הרי אני - ואני נוטה לשער שגם המלט, הוא פשוט הזכר היחיד בשרשור הזה חוץ ממני עד כה שכבר הודה בפה-מלא שהוא צורך פורנו - צורך את הפורנו שלי היום בחינם. ממש בחינם....מה שאומר שכול תרומתי הכלכלית לתעשיית הפורנו מסתכמת בכמה גרושים שאני משלם על החיבור לרשת...

ג. ולסיכום:
-------------

בקיצ, בכוח, והפעם מבלי להתחמק (: -
האם את מבטיחה לנו הפסיק להשתמש מהיום בפורנו ? האם את נשבעת לנו בספר-התורה להיגמל מההרגל המגונה והאסקפיסטי שלך ? המממ...את לא נשמעת לי משכנעת במיוחד...
האם את גם מבטיחה לנו פה להפסיק מייד-ולאלתר להעלות לבלוג שלך כול פוסט שני-וחמישי את תמונות התועבה הפורנוגראפיות שאת אוהבת להעלות אליו ( ""איכסה, איכסה ! בא לי להקיא! " ) - העשויות לכלול מעת-לעת אפילו, כפי שכולנו יודעים, תמונות נטוולת כול ערך ארוטי אלא גם כאלו המבהילות את הצופה בחוסר-האסתטיקה הנוראי שלהן ( ( " זקנים עושים סקס, בכוח ? פויה! פויה ! " ) ואפילו רחמנא ליצלן תמונות של פורנו-גייז. ...
בישראל של שנת 2015, בכוח ? את לא מתביישת בעצמך ? אני פשוט לא מצליח להבין איך את מצליחה להירדם בלילה ?
כי מה בכלל ההבדל העקרוני, אני רוצה לשאול, בין סרט שיש בו 24 תמונות פורנוגראפיות בשנייה, לבין הבלוג של בכוח, שבפוסט ממוצע שלו יהיו עשרה תמונות פורנגרפיות שאליהן תוכל להגיע בקליק אחד של העכבר...
מה ההבדל הגדול, אני שואל ? האם את בעד לצנזר את הבלוג של בכוח, טליה ?
מילא אני...אני מעלה לבלוג שלי בדרך-כלל רק "שירה מודרנית בת-זמננו".... נו, אני פרח עדין, רגיש כל-כך.. אבל בכוח, בניגוד לבנט ( ואני לוא רוצה להשטנקר עליה, אבל בכול זאת ) גם אינה יכולה להסתתר מאחורי האמתלה של אמנות . בנט אולי מעלה יצירות-אמנות לבלוג שלו. בכוח מעלה פורנגרפיה פאר-אקסלנס. והיכן עובר הגבול בין פורנוגראפיה וארוטיקה ? מישהו יודע לומר בדיוק היכן הוא עובר ?

בקיצ בכוח, אם לא תסכימי להצהיר פה שאת מפסיקה מהיום לצרוך פורנו,נאלץ להעלות אותך על המוקד, אותך ואת כול שאר המכשפות המטורללות והמסוכנות שלא מבינות עניין ולא מוכנות להתיישר לפי מה שאנחנו אומרים.
וגם אם את עכשיו אומרת לעצמך "סבבה, סבבה, שיעלו אותי על המוקד, אין בעייה , ככה הדורות הבאים יזכרו אותי כמו את גלילאו או כמו ג'ורדנו ברונו, והם ימלמלו את שמי ביראת-כבוד... "..
אם זה מה שאת אומרת לעצמך, בכוח, אני רוצה להזכיר לך, דבר ראשון, יש לך ילדים. הם צריכים את אמא שלהם בחיים (: ודבר שני, לעלות באש בעודך בחיים זה ממש וכואב, את יודעת... וזה בפירוש לא כאב סאדו-מזוכיסיטי קריקטורי מהסוג שכלובי היה אומר עליו "די, עוד, די, עוד, די, עוד..."
אני יכול לתאר לעצמי כמה קשה זה יהיה בשבילך לוותר על הפורנו, בכוח ...כל השעות הארוכות האלו שבהן תטפסי על הקירות מרוב עצבנות...והריקנות בנשמה... אבל את יכולה להפסיק לצרוך פורנו, בכוח, יש בך עד זה, אני יודע שיש בך את זה...

פועלות תעשיית המין של ישראל, התאחדו

בכוח המוח{Aion} • 10 במאי 2015

אולי שווה לקרוא את זה, יש כאן תשובות ואבחנות שאני מסכימה להן, וזה מגיע מעובדת בתעשיית המין, או כפי שהיא מגדירה: ליעד קנטורוביץ', פעילה פמיניסטית וזונה לכל דבר:



המרכז הקהילתי "סלון מזל", ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, משמש גם כחנות ספרים המתמחה בספרים על שינוי חברתי. לפני כמה ימים עסקה ליעד קנטורוביץ', שעובדת במקום בהתנדבות, בסידור מדף של ספרות מקצועית בנושא תעשיית המין. זו משימה מתסכלת בשבילה. "כל הספרים הם באנגלית", היא אומרת, "עד כמה שאני יודעת לא נכתב בעברית שום ספר רציני על הנושא".

לפעמים היא חולמת לפתוח קורס מיוחד להגנה עצמית, שיהיה מיועד לזונות ולנשים שעובדות בתעשיית המין בכלל. ברור לה שזה לא יהיה פשוט. "אני לא יכולה סתם לפרסם מודעה בעיתון", היא מסבירה. "בשביל שנשים יבואו, צריך להסתובב במכוני ליווי, בפיפ-שואו, ליצור קשרים ואמון".

קנטורוביץ' (שם לא בדוי), בת 24, יודעת על מה היא מדברת. היא עובדת בתעשייה מגיל 18, בארה"ב ובישראל, מרצונה החופשי ומתוך בחירה. היא עשתה את זה במקביל ללימודי פילוסופיה (בארה"ב), וכעת היא עושה זאת במקביל ללימודי מגדר ומזרח תיכון. היא פעילה במרכז לתקשורת עצמאית "אינדימדיה", ולדבריה מעוניינת להשתלב בפעילות לשינוי פוליטי וחברתי, בין היתר בנושאים פמיניסטיים. אם יש דבר שמרגיז אותה זה הגישה שנקטו כמה מחברותיה למאבק - שיש למנוע מהזונות גישה לבית הדין לעבודה, וזאת בהנחה ששום אשה לא תבחר מרצונה החופשי בעיסוק הזה ולכן אסור לתת לו לגיטימציה כלשהי.

"אחת הבעיות של רוב הפמיניסטיות נוסח שנות ה-70 היא ראיית הזונה כקורבן", היא כתבה במאמר ששלחה ל"הארץ" (מאמר המתפרסם במתכונת מקוצרת בעמוד זה). הצגת הזונה כקורבן מכעיסה במיוחד, אומרת קנטורוביץ', משום שהיא משמשת מסך עשן שמסתיר מאחוריו בעיקר דעות קדומות. "אני לא אומרת שאין נשים שהן קורבן של התעשייה, אבל יש לא מעט נשים שבחרו בעיסוק הזה כי הוא נותן להן תחושה טובה לגבי עצמן. זה מאפשר להן לשלוט במיניות שלהן ושל אחרים וזה תורם הרבה לקשר בין גוף לנפש. יש נשים שנהנות לתת לאנשים להרגיש טוב עם עצמם". לדבריה, "כל נושא הסחר בנשים הוא ניצול מחפיר ומתועב, אבל זה נכון גם בהקשר הרחב יותר של ניצול, ולא ראיתי את הפמיניסטיות קוראות להחרים ולהוציא מחוץ לחוק את תעשיית הנעליים למשל, בגלל שיש חברות שמייצרות נעליים תוך ניצול של ילדים שמועסקים בתנאי עבדות".

דווקא יש אינטימיות

קנטורוביץ' התחילה את דרכה בתעשיית המין בארה"ב. "הייתי בת 18 וחיפשתי עבודה. החבר שלי אז עבד בפיפ-שואו וממנו למדתי שהרבה מהדעות הקדומות, שהיו גם לי, מוטעות. חשבתי שלנשים בתעשיית המין אין חיים. כל מה שיש להן זה סקס, עבודה, סמים ואלכוהול. חשבתי שאלה נשים שהגיעו לזה מחוסר ברירה ובחיים לא ייצאו מזה משום שזו אפשרות הקיום היחידה שלהן. במשך הזמן החבר שלי סיפר לי דברים ששברו את הדימוי הזה. למשל באותה תקופה עבדו שם הרבה סטודנטיות למשפטים, שזו היתה בעבורן דרך נוחה לממן את הלימודים. היו שם אחיות, נשים נשואות, אמהות. הייתי אז סטודנטית וקסמה לי האפשרות להרוויח כמעט פי שלושה מהשכר הרגיל לאנשים כמוני בלי מקצוע".

פיפ-שואו (מופע הצצה) מורכב מאשה שרוקדת או מתנועעת בעירום מלא, מול חלונות זכוכית שמאחוריהם יושבים גברים. "כל שלושים שניות בערך נסגר חלון ונפתח חלון, ואת צריכה ליצור קשר תוך זמן קצר ביותר כי העסק עובד על מהירות", מסבירה קנטורוביץ'. "בשלב מסוים הבנתי שמשלמים לנו הרבה, בעיקר כדי לשלוט במיניות של הלקוחות. זה נשמע קל, אבל זה לא. בעצם את נחשפת לתת-מודע של המון גברים בשיטת הסרט הנע, ולא פשוט לספוג את כל זה.

"כשחזרתי לארץ עבדתי בפיפ-שואו באזור התחנה המרכזית בתל אביב, ועכשיו אני עובדת כמלכת סאדו, כלומר נותנת שירותים (לאו דווקא מיניים) לחובבי השפלות", היא אומרת. לדבריה, העבודה היא רק חלק קטן בחיים שלה, אבל היא גאה בה ולא במקרה חתמה על מאמרה במלים: "פעילה פמיניסטית וזונה לכל דבר". "חתמתי כך לפי הדוגמה של ארה"ב", היא אומרת, "שם כל הנשים שעובדות במין קוראות כך לעצמן. מתוך סולידריות, כדי לא לתת יד ליצירת הבדלי מעמדות. מבחינתי הכינוי הוא אות של כבוד לאשה שרואה בגוף שלה נכס ועושה בו שימוש נבון ומתוכנן".

את רוצה להגיד שזה לא משפיל?

"כשעבדתי בפיפ-שואו היו מקרים בודדים שהרגשתי שמסתכלים רק על הגוף או על חלק מהגוף שלי וזה לא נעים. אולי הייתי מרגישה מושפלת אם הייתי עובדת בבית זונות עם כל גבר שיש לו עשר דקות לדפוק וללכת. התחום שבו אני עובדת מבוסס על מערכת יחסים מאוד שבירה ובעייתית. רוב הגברים שמגיעים אלי הם מפוחדים ולוקחים את ההשפלה על עצמם".

"ההשפלה היא בעיניים של החברה. לגברים חשוב להעמיד תדמית מאצ'וא-יסטית חזקה ומשפילה, אנשים מתלהבים מהתחושה של שליטה, שהם יכולים לבוא ולעשות מין קר ומנוכר וללכת. אף אחד לא יגיד שהוא חש מבוכה או שהוא עבר חוויה מינית אינטימית בפיפ-שואו, כי זה כאילו מוריד מהכבוד ועושה אותו פחות גבר. יחד עם זה, למרות שהם לא יודו בכך, דווקא הכימיה והאינטימיות שיוצרת הזונה למען לקוח היא חלק נכבד בחוויה".

יש לך מה להגיד על הגבר הישראלי בהשוואה לאמריקאי למשל?

"ממה שאני רואה, הגבר הישראלי יותר מולחץ ודחוק לפינה כי אנחנו חיים בחברה יותר אלימה. אני יכולה להגיד שמאז שהתחיל מבצע 'חומת מגן' עלה מספר הפניות של גברים שרוצים סאדו. בין היתר גברים שמעולם לא ניסו את זה ואולי לעולם לא היו מנסים בחיים יותר מאוזנים ויציבים. אני מבינה את זה כתגובת נגד לדרישה להיות תמיד החזק, הכובש, המחליט. אולי יש אנשים שרוצים לאזן את זה בתחושה שמותר להם גם להיות נשלטים".

העיסוק שלך לא מרתיע את המשפחה, החברים או בני הזוג שלך?

"במשפחה עוד לא יודעים, אני מניחה שיהיה להם קשה עם זה. החברים שלי יודעים ומקבלים את זה בלי בעיה. נכון שיותר קשה לי למצוא בני זוג. חשוב לי להיות במערכת יחסים תומכת ואני לא מוכנה לצאת עם אנשים שלא יודעים או לא מקבלים את מה שאני עושה. זה מצמצם את האפשרויות וזה מחיר של העבודה הזאת.

"אני יודעת שיש נשים שמפתחות שנאה כלפי כל המין הגברי. כשהתחלתי לעבוד בפיפ-שואו בסיאטל, אני זוכרת שהיתה שם אשה שבזמן שהיתה מנענעת את הישבן מול חלון הזכוכית היתה אומרת: 'גברים הם צורת הקיום הנמוכה ביותר'. הבטחתי לעצמי שביום שאני ארגיש ככה, אני אעזוב. עד עכשיו זה לא קרה לי".

בניגוד לדימוי של תעשיית המין כדבר אפל ובלתי חוקי, בארה"ב עבדה קנטורוביץ' במסגרת של חברה רשומה מוכרת, שהיו לה סניפים בסן פרנסיסקו ובסיאטל. "היו נוהלי עבודה כמו בכל חברה, ובסוף כל חודש קיבלתי תלוש משכורת עם ניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי", היא מספרת. "כמו במקומות עבודה רבים, גם אצלנו היו תופעות של חוסר הגינות של ההנהלה כלפי העובדים. בסניף של החברה בסן פרנסיסקו, העובדות התארגנו והקימו ועד כדי להיאבק על הזכויות שלהן. כששמענו על זה התלהבנו וגם אנחנו רצינו להתארגן. אלא שאז ההנהלה כבר היתה מוכנה והגיבה בקשיחות. תוך זמן קצר פיטרו את כל המארגנות בתירוצים שונים, מקיצוצים ועד 'לא חייכת מספיק ללקוח'".

גם השוטר הטריד

ההתארגנות נכשלה, אבל קנטורוביץ' למדה כמה דברים. "היה להם קל לפרק את ההתארגנות שלנו בגלל שממילא אין הגנה לנשים שעוסקות במין. החברה תמיד נטפלת לאשה, כאילו היא זו שאשמה בתופעה של מין קנוי, תוך התעלמות מזה ש-95% מהצרכנים הם גברים. דווקא הכישלון של ההתארגנות המחיש לי עד כמה נשים שעובדות בתחום הזה זקוקות זו לזו, כי אין לנו הגנה ועזרה משום גורם אחר.

"היה לי פעם מקרה של הטרדה - סיכון מקצועי די שכיח - ופניתי למשטרה. השוטר, ברגע שהוא שמע במה אני עוסקת, הפסיק להתייחס ברצינות לתלונה שלי והתחיל להטריד אותי בעצמו, כאילו שאם את בעסק הזה אז הכל מותר".

בכל זאת מדובר בתעשייה שלמה שמקבעת את התפישה של האשה כאובייקט מיני; נוח לך לשתף עם זה פעולה?

"זה לא כל כך חד משמעי. בתעשיית המין מה שחשוב זה לא רק איך אשה נראית. יש הרבה מקום ליוזמה מצדה. היא צריכה להיות מאוד רגישה, לדעת מה רוצים ולהגיב לזה, זה דבר מאוד מורכב ודינמי. חוץ מזה, בתעשיית המין לפחות יש מקום לכל מיני נשים: צעירות, מבוגרות, רזות ומלאות. בתעשיית הדוגמנות הקריטריונים הפיסיים הרבה יותר קשוחים והאשה נמדדת רק לפי הנתונים הפיסיים: משקל, גובה, היקפים. ובכל זאת, הדוגמנות היא עיסוק מבוקש ונחשב בעוד שהעיסוק במין נחשב למשהו מלוכלך. אם זו לא צביעות, אז מה כן.

"אגב, אני לא רואה משהו כל כך רע בשימוש בגוף לפרנסה. יש אנשים שתמורת כסף, או בשביל משרה, מוכרים את העקרונות שלהם וזה נראה לי הרבה יותר חמור. אנשים מהתחום של יחסי ציבור שהולכים לפרסם מפלגה שהיא בניגוד לערכים שלהם, או עורכי דין שהם בעד איכות הסביבה אבל בעבודה שלהם מגינים על תאגידים שפוגעים באקולוגיה. אני בטוחה שיש דוגמאות כאלה גם בקרב העיתונאים".

אז איך את מסבירה את הנידוי המוחלט דווקא של העוסקות בתעשיית המין?

"בכל מה שקשור במין, החברה מותחת גבול בלתי נראה, אבל מאוד ברור, בין מה שנחשב בסדר לבין מה שנחשב מלוכלך. גברים שהולכים לזונה מבקשים דברים שאם הם היו יודעים שאחותם מבצעת, הם היו מוכנים להרוג אותה".

הטענה היא שרוב תעשיית המין בארץ מבוססת על ניצול נשים וסחר בהן. זה לא נראית לך סיבה מספקת להשאיר אותה מחוץ לחוק?

"זו טעות נפוצה שנובעת ממה שמגיע לתקשורת. בפועל סחר בנשים זה רק חלק מהתופעה. אני מכירה נשים שעובדות באופן עצמאי ומתוך בחירה, אם במכוני בריאות כמו שזה נקרא, או כנערות ליווי או בסידורים פרטיים שלהן, ולידיעתך בתעשיית המין עובדים גם גברים וקוקסינלים.

"רק בתחתית ההייררכיה המקצועית נמצאות נשים שעושות מה שנקרא 'סקס של הישרדות', שעובדות בדרך כלל ברחוב. אלה נשים שמשתמשות בסמים ובשלב מסוים כבר לא ברור להן מה התחיל קודם, העיסוק בזנות או הסמים, והן ממשיכות פשוט משום שזה הדבר היחיד שהן מכירות. אבל הן מיעוט. שום אשה שאני מכירה לא מתייחסת לתעשיית המין כאל קריירה אלא כאל עבודה זמנית.

"כשאני אסיים את הלימודים ותהיה לי קריירה, יכול להיות שאני אהיה פוליטיקאית ואלחם על זה שיכירו בתעשיית המין כעיסוק לגיטימי. לדעתי, זו תהיה גם הדרך היעילה ביותר להילחם בתופעות של ניצול וסחר בנשים".

לדבריה, "גם בין הנשים שהגיעו לכאן מחו"ל, רק חלק קטן הובא במרמה. האחרות ידעו שהן באות לעבוד בזנות. מה שהן לא ידעו זה שיכפו עליהן עבודה בחינם כדי להרוויח את מחיר 'קנייתן', שיסבלו אלימות ואונס ושייאלצו לשכב עם עשרות גברים ביום. הנשים האלה הן לא זונות כי אם שפחות מין. התופעה של סחר בנשים היא לא חלק מתעשיית המין, אלא חלק מתופעת העבדות המודרנית. אני הייתי מציעה לחברותי הפמיניסטיות להיאבק בה בקונטקסט הזה, לא באמצעות פגיעה ישירה בפרנסה של אותן נשים שעוסקות בזה מרצונן. אם אני אקים איגוד של העובדות בתעשייה, וזו אפשרות שבהחלט קוסמת לי, השותפות הראשונות יהיו אחיותי העובדות, לא הסרסורים ובעלי הבית ולא דורשי טובתנו בעלי הגישה המתנשאת".

מה כל כך מכעיס אותך בגישה שלהם?

"הפטרונות. במיוחד מציקה הפטרונות של נשים מהאקדמיה שבאות מלמעלה ומציעות עזרה, אבל בלי שוויון. בעצם בזה הן משתפות פעולה עם התפישה של האשה כקורבן. זו עזרה שמוסתרת בתוכה האמירה 'אני יודעת מה טוב בשבילך'; והן לא יודעות.

"אם הן רוצות בטובתנו, הייתי מציעה שיתחילו בזה שיחזירו לאשה את השליטה על גופה. שהיא תוכל להחליט בלי שתצטרך להתבייש מה היא רוצה לעשות, מתי, עם מי ובאיזה מחיר. מצדי שיגבו מס הכנסה וביטוח לאומי, מה שצריך.

"הייתי רוצה שלרשות נשים שבוחרות לעסוק בזה תהיה מערכת תומכת, שתהיה כתובת עם מי להתייעץ, אולי קבוצות תמיכה. הייתי רוצה שאשה תוכל להירשם לקורס להגנה עצמית, או לספר לרופא שלה במה היא עוסקת, או להתלונן במשטרה על אונס, או לתבוע את הסרסור שלה בבית הדין לעבודה וכל זה בלי להסתכן ביחס מזלזל. הייתי רוצה שלעובדות יהיה מעמד כמו לכל פועל אחר שתורם לחברה. זו לא נראית לי דרישה גדולה מדי".

בכל בוקר אני מביטה במראה בגאווה

נעמי לבנקרון מתקוממת נגד ההצעה למסד את הזנות ורואה בה פתרון בלתי נאור, שרק ינציח את ניצולן של נשים חלשות, ואשר לא במקרה כל תומכיו הנלהבים הם גברים ("לגברים יש רעיון", "הארץ" 29.5). חבל רק שלבנקרון חוזרת על אותה טעות שעושים הגברים שאליהם היא נושאת טינה - נראה שגם היא לא טרחה לשאול שום זונה מה היא רוצה וכיצד אפשר לשפר את רמת חייה.

אחת הבעיות במאמרה של לבנקרון ובקרב רוב הפמיניסטיות נוסח שנות ה-70 היא ראיית הזונה כקורבן. וכקורבן אין בידי הזונה כל יכולת לקבל החלטות לשפר את מצבה, והיא נזקקת לחסותן של נשים אחרות. כמישהי שעובדת בתעשיית המין כשש שנים - אף כי לא בזנות וודאי שלא בכפייה - לא אסבול ששום אדם, גבר או אשה, יחליט בשבילי ובשביל אחיותי העובדות מה טוב בשבילנו, במיוחד בצורה פטרונית המתיימרת להגן עלינו תוך כדי שלילת פרנסתנו.

אשמח להעיד על כך שכל יום, כשאני יוצאת לעבודתי, אני מביטה במראה בגאווה על כך שבחרתי לעסוק בעבודה זו. אני יודעת שלכל אשה שלא עסקה בחייה בזנות קשה להבין כיצד אני ונשים נוספות רואות את מקור פרנסתנו כדרך לבטא ולפתח את המיניות שלנו, לעזור ולספק פורקן פיסי ונפשי לגברים הסובלים מדיכוי פטריארכלי. אך הבה נרד קצת מהעצים ונתייחס להיבטים הכלכליים בלבד של הזנות: אני מעדיפה למכור את גופי וזמני בשעות נוחות ובתנאים גמישים, ולקבוע את מחירי, מאשר למכור את גופי וזמני למכולת או לחנות בגדים, לעבוד בשביל מישהו אחר ולהרוויח סכומים זעומים בתנאים הקבועים לי מראש.

מן הסתם קל לי לומר דברים אלו כי אינני בחורה נטולת זכויות שהוברחה לישראל למטרות זנות. אבל זאת בדיוק הנקודה: יש להבדיל בין נשים שבוחרות לעסוק בזנות לבין אלה שהובאו לארץ ללא ידיעה מוקדמת ונמכרו לזנות ללא הסכמתן. נשים אלו אינן זונות, ועבודתן אינה זנות; הן שפחות מין, ואחזקתן היא עבדות לשמה.

אם נשאל נשים שבחרו לעבוד בזנות, הן לא יציינו איסור מוחלט על יכולתן להתפרנס כתנאי ראשון לשיפור מצבן. תנאי עבודה מתקבלים על הדעת, שכר הוגן ויחס הולם מצד מעסיקן ומעל לכל לגיטימציה חוקית וחברתית - אלו הם המכשולים הגדולים העומדים בפני זונות. והצעד הראשון בדרך להסרתם הוא מיסוד הזנות, שכן לגליזציה פותחת את הדרך ללגיטימציה חברתית והרי אין האחד שווה ללא האחר.

בכל מקרה, לא מומחים, בין פמיניסטים או משפטנים, יודעים מה טוב לזונה אלא היא עצמה. מי שבאמת חפץ בטובתה, מוטב שיפנה אליה בפעם הבאה.

ליעד קנטורוביץ', פעילה פמיניסטית וזונה לכל דבר


http://www.haaretz.co.il/misc/1.805998

Bent • 10 במאי 2015

"הפסקתי לצפות בפורנוגרפיה בגלל שתי סיבות, פורנו הביא אל הפנטזיות שלי אלימות וכעס, השני הוא ההבנה כי בהיותי צופה, אני תומך בעצם בזנות לצפייה. כי בעצם מה היא פורנוגרפיה, פורנו היא המילה לזנות וגרפיה לתיעוד ..."
ככה למעשה מתחיל את דבריו רן גבריאלי בהרצאה, וכבר מכאן נקודת הבסיס אני מניח שלי ושלו שונה, פורנוגרפיה זו מילה נוראית על פי שבירת חלקיה, הבעיה שהיא השם והתיאור שונים בתכלית השינוי מהמשמעות של המילה, המילה הוצמדה מחוץ לקונטקסט המשמעות שלה אל משהו אחר.

המשמעות המקובלת של פורנוגרפיה כפי שהיא מתוארת בעולם שאני מכיר (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אמנות, כסף), "היא ייצוג של אובייקט או התנהגות בצורה שתגרום להנאה מינית". בשום מקום במשמעות השם הזו אין מקום לפירוש הניתן למתנגדי הפורנוגרפיה ובו הוא משתמש בתחילת המאמר.

ברור לחלוטין שמשמעות מה הוא פורנוגרפי, בכלל בנוי לחלוטין על מבנה סוציאלי, קרסול של ילדה בת שש הוא פורנוגרפי לטענת גורמים מסוימים בחברה הישראלית, הפינים מתייחסים לערום מלא כאל משהו שחולקים אותו עם חברים.

"זנות אינה חלומה של אף ילדה, היא תמיד תוצר של צורך מצוקה וצרות."
אף ילדה לא חולמת להיות מהנדסת כבישים, הם לא יודעות מה זה, אף אדם לא חולם להיות מנקה רחובות, כולנו טובים מזה, או תופר נעלי נייקי באינדונזיה, חופר יהלומים במכרות אפריקה, חלומות הילדות שלנו, ושל כול אדם שואפות לדברים שמרתקים ומאתגרים אותנו כילדים, אבל הם דברים שאנחנו נחשפים אליהם.

האמירה הזו הייתה נכונה אם היא הייתה נאמרת כסדרה, אף אדם לא חולם להיות מסכן ןמנוצל.

אבל צר לי העולם לא שחור ולבן, הוא כן מתחלק, והוא כן מתחלק לעולם עשיר מאוד, עולם עני מאוד. בעולם העני סקס וזנות הוא מנגנון הישרדות, בעולם העשיר סקס וזנות הוא גם מנגנון הישרדות דומה, וגם מנגנון מאוד מפותח של רווח של נשים שלפחות חלקן שם בהחלט מרצונם החופשי.

ופה אני ממש לא אחזור על מה שאמרה בכוח ופור גוד, זנות להבנתי ומחשבתי היא בושה רק כמנגנון סוציאלי, לא כאמת ידועה, סבל וספורטאי לדוגמא גם הם משתמשים בגופם לטובת אחרים, אבל גם מהנדס, סופר או רופא כולם משתמשים בכישרון המולד שלהם כדי לפרנס את משפחתם, אין בראשי הבדל או כבוד גדול יותר לאחד מהם על אישה שכשרונה במיטה והיא בחרה בכך.

פסיכולוגים, ברמנים, מעסים, רופאים, ושאר מקצועות כולם מוכוונים לעשות לאדם טוב, רק דתות מפגרות גרמו לעיסוק התמים ומהנה ביותר בעולם להפוך להיות מלוכלך וטאבו.

ואחרי כן הוא מדבר על ניסיונו האישי, ובאמת, אין לי מילה רעה ורק הערצה לכול אדם שתורם ועובד כדי לתקן את הזוועות שנוצרות ברחוב, במדינה שלי, על זה שסחר באנשים קיים גם כאן לבושתי גם כאן.

אבל, המשפט הבא שלו הוא שוב שיפוטי ומכביד "פורנו הוא זאנר " הוא מוסיף ואומר "שמהותו אינה אירוטיקה, או תקשורת מינית בריאה הוא כולו עוסק בשליטה גברית על נשים ויותר מזה בהנמכת נשים". אז שוב הכללה, שאינה מפרידה בין תתי גוונים וצבעי האפור, ושוב משרתת את החיבור שהוא עשה בין פורנו לזנות.

וכאן האמת נשברתי.

נשברתי כי זנות בכפייה היא דבר נורא, כי סחר באנשים הוא דבר בזוי, אבל החיבור בין השניים לבין המהות של המילה, כפי שאני מבין אותה או צורך אותה, פורנוגרפיה כתוצר שנועד להנאה אינו נעים לי, אינו מקובל עלי, ויש לי את הדרכים שלי לספר לעצמי שחלקי בדבר אינו תומך במעשים נוראים שכאילו.

לצפות בו מוכיח שיש קשר בחלק מהתעשייה לניצול חסר תקדימי של נשים, אין צורך, הוא צודק, לחשוב שהגישה של התנזרות מאירוטיקה ממוסחרת, (תכבסו את המשמעות לשם שיתאים לכם) יפתור משהו בעולם, אז גם שם אני לא מסכים.

אז נשברתי, הפסקתי לצפות במה שמרגיש לי כהטפת מוסר וחיבור לא אתי של שתי תופעות, הגבתי לך ולא צפיתי בהמשך, מקווה שעניתי לך המלט, אני לא ממש מתכוון להמשיך ולצפות בשאר לטובת הויכוח.

המלט • 11 במאי 2015

bent, תודה על ההסבר.