G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 באוג׳ 2004
גהה בצהריים.
"אם לא היא אז אף אחת", בוקע קולו של עברי לידר באוזניות.
אני מקבל את הרוח פנים, האופנוע נוהם, ואני חושב על העובדה שאולי החיים לא יכולים להכיל מישהי אחת בלבד. הנה, לפני כמה שנים הייתי מאוהב במישהי עד שנשמתי צללה לאובדן, והיום, היום לכשאנו נפגשים, היא מסתמנת כחבר. זה מרגיז אותי, זה מקומם, זה מה שהזמן עושה לנו... למה זה צריך להיות ככה? הרי אם אוהבים אז אוהבים. למה השינוי הזה, או ליתר דיוק, לאן לעזאזל הולכים כל כך הרבה רגעים והשקעה ששני אנשים מכניסים לקשר? אני עוצר באמצע כביש גגה ויורד מהאופנוע. יש שמש בשמיים וחם. אני מצית סיגרייה ומתיישב במרחק מה מהאופנוע. לפעמים יש לי חשק כזה לעצור במקומות שאני חולף על פניהם עשרות פעמים. זה קטע מוזר, אתה עובר באותו כביש כל החיים שלך, אבל מעולם לא עצרת בו בנקודה כזו או אחרת בכדי להסתכל ולקבל פרספקטיבה, או ליתר דיוק לראות בעינייך את התמונה ההפוכה למה שאתה תמיד רואה. הצד השני, זה שמגיעים ממנו, רק מולך ולא מאחורייך. אני עומד שם, מתבונן בפיתול, מנסה להשקיף כמה שיותר רחוק, אחר כך אני מרכין את ראשי ומתיישב על האספלט החם. סיגריה בשמש זה כיף, היא ממלאת את הריאות במעין משהו שמזכיר טעם של חלב. אני בוהה באספלט ומגלה לצדי קן נמלים. קן נמלים על כביש גהה. קן גהה. קן משוגעות שמתרוצצות כל חייהן בכדי לאגור ולצבור. מלמעלה, בפרספקטיבה אחרת, אתה יכול לראות את עצמך רץ שם, יחד איתן, מחפש ומבקש להגיע לאן שהוא, רק שאתה לא ממש מבין לאן, והדבר היחיד שמקנה לך סיפוק זו הכמות שאתה מצליח לאגור בדרך. הכמות, לאוו דווקא האיכות. שלא לדבר על ידיעת הסיבה לשניהם... הסיגריה מתעכלת ועל אף שלא בא לי לקום, הצורך בעוד אחת גורר אותי חזרה אל האופנוע. זה מגוחך עד כמה אנחנו מונעים על ידי הצרכים שלנו, במקום שהם, הצרכים, יהיו מונעים על ידינו. אבל מה לעשות אנו בני אנוש, ובני אנוש בדרך כלל מונעים על ידי צרכים, תהליך אבוצוינלי שלא נגמר ועוד חקוק בגננו. אני עולה על האופנוע, ומצית סיגריה, שואף כמה שאיפות, זורק את הסיגריה על האספלט ומכבה, חותם את ראשי בקסדה, מתניע, לוחץ על פליי וכשלידר שנקטע מקודם שר: "באמצע הלילה עולה על מטוס שיקח אותך מחלקה ראשונה לגרמניה, עוד שעה שעתיים ואת, חוזרת הביתה... ואת חוזרת אליו..." אני משחרר את הקלאץ, מושך את הגז, מקבל את הרוח הזו שמנקה אותי מבפנים וחושב על מטוסים ועל העובדה שכנראה שאני כבר צריך לעלות על אחד. אחרי הכול, לשבת בגהה על הכביש ולצפות בנמלים, זה אקט שמסמל את שם הכביש עצמו, ואלי, אלי אין אף אחת שתתפוס מטוס ותחזור. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
3 באוג׳ 2004
G-O-L-D אומר
ציטוט: הרי אם אוהבים אז אוהבים. למה השינוי הזה, או ליתר דיוק, לאן לעזאזל הולכים כל כך הרבה רגעים והשקעה ששני אנשים מכניסים לקשר?
ואני אומרת.. שצריכים לדעת לשמר את האהבה, את ההתרגשות, את התחושות ואז שום דבר לא יורד לטמיון, להיפך, הולך ומשתבח......... רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|