איפה טעינו ?

Mary Jane • 3 בספט׳ 2015

דברים מקוממים, חמוד.

ולדעתי צריך לעשות תעלולים מחשבתיים של ממש, או להחזיק בתחושת הזדהות חזקה מאוד עד כדי ערפול הדעת וההגינות הבסיסית, וכן בגישה פטרונית, פטרונית מאוד (כך כמעט תמיד כאשר משתמשים במילה החביבה על חברי הכלוב - "אמיתית" - ראה  מילותיך בדבר "רעלה המסיתרה כמיהה אמיתית להכרה") - כדי  לראות במתואר לעיל "ניצול" ולרמוז/לקבוע כי יש בסחר חליפין מסוג זה דבר פסול מיסודו, וכי הנשים, הן הן חווה הפתיינית שעל צווארה מונח נחש-מזימות, והגברים, הו הלב, הלב כורע, רק בשל לחישותיהם המערפלות של האישה והנחש, מצאו עצמם מוגלים ומודחים מגן העדן שבראשם. משפט ארוך מדי?

אניוואי, זהו אסלאל״צ קלאסי. שכן, כלל לא משנה מה מחפשים רוב הגברים בכלוב ומהי האמת הפנימית שלהם. שכל אחת ואחד יפנו למי שרלוונטי לגביו. כל עוד אין כאן הטעיה, אפשר לסמוך על הבריות שיש בינה כלשהי בראשן ויושרה והן לא מנסות לסחוט, כן לסחוט, באמתלות משונות, חריגות אפילו, ממי שמצהירה כי היא אינה מעוניינת, את מה שהיא לא מעוניינת לתת.

אנחנו טעינו? אתה טועה !

כפוף • 3 בספט׳ 2015

אתה טועה משום שעדיין לא הפנמת את העובדה שנשים לא מעוניינות בפנטזיה הפמדומית הגברית.
10 שנים ועדיין לא הבנת את זה?

אתה טועה כאשר אתה ממשיך לחפש גאולה במקום הזה ומקווה שאולי בכל זאת תמצא כאן מישהי שתתאים לך.
10 שנים וכמה כאלה שמצאו אתה יכול לספור?

אתה טועה כאשר אתה מצפה בהינתן היצע וביקוש כפי שיש כאן לא יצוצו כל מיני יצורים משני קצוות השוט שינצלו את המצב או יעשו כל דבר כדי שמישהי תזרוק להם איזו עצם ?

הבעיה היא לא איזו עסקת מכירה של תחתונים בין נצלנית לפראייר.

איפה לא טעינו?

Bagel • 3 בספט׳ 2015

אותה צחנת רגליים שאופפת את נעליה והופכת אותן למוצר צריכה יוקרתי היא לא יותר מאשר חיידקים ממין זכר שיושבים על העור הלח ומתפגרים להם ביסורים. ומהצד השני על סוליות הנעל, אותו משטח רומנטי, מרוחה רקיקה וסחי חוצות שאיזה גבר ירק על המדרכה יומיים לפני המשלוח המיוחל.
האישה היא בעצם לא יותר מאשר פילטר ארוטי דרכו הגבר המזוכיסט נדרך על ידי זכרי אלפא משופמים. הזכר אלפא הוא הגבר איתו חיה האישה או הערס שהוריד מוחטה על המדרכה עליה דרכה האישה עם נעלי העור שלה, זה לא משנה, מה שמשנה זה שהמזוכיסט רוצה להיות שבוי אצל דע"ש רק בלי שיותז ראשו. ופה הטעות. כאן נכנסות כל זונות העולם, שלובות זרוע עם גברי האלפא שלהם, ומרוקנות לך את הארנק, מוכרות לך רוק, שתן וחלומות ומשאירות אותך מתבוסס בזרעך, חנוק בבדידות. שכן הפנטזיה כמעט תמיד מאכזבת.

מי שחולם על נעליים בפיו תמיד חייב תיווך. הרי לא ידחף לעצמו את נעליו שלו לפיו, או נעל חברו. לא, הוא צריך תיווך. תיווך דירות מקצוע נאלח אבל תיווך מזוכיסטים זוהי כבר מלאכה דורשת כישורים. כישורי רוע, או זריזנות עסקית והבנה. אישה אחת משחקת בך לשם השגת עוררות, ואישה אחרת משחקת בך לשם השגת ממון לה ולבן זוגה, כל עוד אתה טועה ורוצה שישחקו בך אתה נדון לסבל מחזורי.

הפורום הזה הוא סוכנות תיווך. אין פה כמעט דיון אמיתי או מהותי אלא בעיקר מציאת מתווכות, עשרים פיות רעבים על כל שד. מדי פעם עולה התסכול מהסידור פה בכלוב ואז ייתכן שרשור פופולרי. אחרי שנוקו הרעלים ממחזור הדם וניתנה הרשות למלחמת הכל-בכל ובלי חוקים, או אז חוזרים החוקים וחוזר הנרטיב - גבר מזוכיסט מחפש אכזבה וסבל שיוכיחו לו חזור והוכח עד כמה הוא צודק בהיותו מזוכיסט.

איפה צדקנו, זאת השאלה הבאמת חשובה

גולוסקלפרה​(נשלט) • 3 בספט׳ 2015

ברור שיש מקומות בהם צריך לנקוט עמדה. זה לא אחד מהם, לדעתי.
יחד עם זאת, אם הייתי צריך לנקוט עמדה, הייתי בעד פרופילים מהסוג הזה. שלא ישעמם כאן.

הגישה הזו אולי רדודה, וזה אולי כי לא כל דבר צריך לסבך.
אני באמת לא מבין למה דוקא הפרופיל הזה שבר אותך. מה יש בו שכל כך מטריד?

Re: אנחנו טעינו? אתה טועה !

כנוע ומסור​(נשלט) • 3 בספט׳ 2015

מצער להודות בזה, אבל זה כל כך נכון...

נעליים ישנות ובלויות זורקים בד"כ , וקונים אחרות :)

4X4​(אחר) • 6 בספט׳ 2015

אני גם לא בטוח שהגברים רוצים את הפנטזיה

ofer00 • 6 בספט׳ 2015

שרצה להם בראש. כאשר הפנטזיה בראש או מתגשמת אצל מלכה בתשלום (שזה בתכלס שליטה מלמטה) ואני לא מתנשא הייתי אצל כאלה לא מעט בחיי זה בגדר פנטזיה.
אבל כמה גברים באמת היו רוצים להישלט 24/7
לוותר על האישיות שלהם לתמיד?
לא לשעהשבוע/חודש חיים?

אלטנוילנד של הכלוב

timna • 6 בספט׳ 2015

המלט,

צ'מע, גם הרצל התכוון לכמה דברים אחרים כשהוא ראה בעיניי רוחו את מדינת היהודים. חוששני שאם הוא היה מתעורר כיום, הוא היה כותב פוסט כמו שלך על ישראל. לא שאני לא מסכים עם הטענה הבסיסית שעולה בין השורות, אבל רצוי לחוד ומצוי לחוד, ואולי הגיע הזמן לפרוש ולהקים את כלוב איחוד. (לעומת כמובן, כלוב מאוחד. בוגדים!)

וג'יין יקירתי, חוששני שאת מסוגלת למצוא יופי גם בגופה שנמסה בתוך בריכת חומצה. "הו, הבט יקירי, כמה יפות הן בועות התסיסה של הגוף הנאכל! וכמה נעימים אדי הצחנה שעולים מן הבריכה!" (אבל בגלל זה אנחנו אוהבים אותך).

Mary Jane • 7 בספט׳ 2015

מצחיק, פורצה, ולא בלתי מבוסס...

אם כי היופי שניתן למצוא בדבר - בכל דבר, לצורך העניין - הוא הטפל כאן, מבחינתי.

העיקר הוא היעדר שיפוטיות, אחריות אישית בנוגע למצבך (ובכלל זאת לא להתקרבן ולטפול אשמה על נשים, כפי שנוהגים לעשות כאן חדשות לבקרים - ובהקשר זה, עודני נדהמת מהמשפט שמתרוצץ כאן בשרשור - על כך שזוהי "תגובה טבעית להיצע הנלוז המגיע מצידן של שלל השרלטניות..."), הבנה כי בנות ובני האדם שונות זו מזה בין השאר בהנאותיהן הפרוורטיות, חירויות הפרט באופן כללי (אם אמשיך בהתלהבות מילולית זו עוד נגיע לחוקה האמריקאית ולזכותנו היסודית לשאת נשק ; ), והכי חשוב - הסלידה מהתערבות טורדנית, כך בעיניי, בענייניהם של אחרים. במרחב הנוכחי התערבות כזו לגיטימית, לדידי, רק כאשר יש בה מימד לא מוסרי מובחן, כמו ענייני אונס וכו'.

המלט • 8 בספט׳ 2015

״העיקר הוא היעדר שיפוטיות, אחריות אישית בנוגע למצבך (ובכלל זאת לא להתקרבן ולטפול אשמה על נשים, כפי שנוהגים לעשות כאן חדשות לבקרים - ובהקשר זה, עודני נדהמת מהמשפט שמתרוצץ כאן בשרשור - על כך שזוהי "תגובה טבעית להיצע הנלוז המגיע מצידן של שלל השרלטניות..."), הבנה כי בנות ובני האדם שונות זו מזה בין השאר בהנאותיהן הפרוורטיות, חירויות הפרט באופן כללי (אם אמשיך בהתלהבות מילולית זו עוד נגיע לחוקה האמריקאית ולזכותנו היסודית לשאת נשק ; ), והכי חשוב - הסלידה מהתערבות טורדנית, כך בעיניי, בענייניהם של אחרים. במרחב הנוכחי התערבות כזו לגיטימית, לדידי, רק כאשר יש בה מימד לא מוסרי מובחן, כמו ענייני אונס וכו'.״


MJ :

היעדר שיפוטיות נתפסת כתכונה מבורכת, כמובן, ורבים נוטים באופן אוטומטי להימנע משיפוטיות, ולו אף ברמז קל, שחלילה לא יוקעו בכיכר העיר כ״שיפוטיים״. אם בדברים שפתחו את השרשור הזה לא נראה לי שהייתי שיפוטי מדי, אלא יותר כאחד שעושה איזושהי אבחנה - שכמובן אפשר לנסות להפריך אותה - הרי שאחר כך כאשר טענתי שיש כאן שלל שרלטניות בהחלט הייתי שיפוטי. מודה בהכנעה גמורה. יתר על כן, באותה שעה הייתי מודע לכך שאני שיפוטי, ובכל זאת בחרתי להיות שיפוטי, משום שהיעדר מוחלט של שיפוטיות משול בעיניי לאפס דיעה עצמאית. כבשים בעדר אינן שיפוטיות. כל עשב ראוי למאכל, גם אם הוא רעיל ומאוס,  ובלבד שכל שאר הכבשים אוכלות ממנו גם.  רק בחברה אוטופית, בה כל צורת התנהגות מקובלת על כולם א-פריורי, יכולה שתיעדר בה שיפוטיות, (רק תיאורטית; בגלל תכונות אנושיות יסודיות, תיווצר שיפוטיות) אבל אנו חיים בחברה רבת-תחלואים, וגם אם אינני שר המוסר בכל צורה שהיא, היום בו אפסיק להתריע מפני מה שנדמה בעיניי מאוס ודוחה, יהיה היום בו אפרוש מהחברה. 

הגישה הפשטנית של שפחון, ״חיה-ותן-לחיות-ועזוב-מה-זה-כל-כך-מפריע-לך״ הפליגה על ספינתך למחוזות רחוקים כל כך, עד שהגיעה ל״חירויות הפרט באופן כללי״ ועגנה אצל אבחנתך ש״התערבות כזו היא לגיטימית רק כאשר יש בה מימד לא מוסרי מובחן, כמו ענייני אונס.״
מדברייך עולה כי ביטוי שיש בו משום נקיטת עמדה והתערבות במעשי האחר הינו לגיטימי רק כאשר גדרות המוסר נפרצות, ובכל מקרה אחר יש בהם משום פגיעה בחירות הפרט. אמנם סייגת את זה ל״מרחב הנוכחי״, וכוונתך ככל הנראה למרחב הכלוב - שכן מיד נראה שאי אפשר להגביל התערבות במעשי האחר רק בפריצת גדרות מוסריות כמו ״אונס״, אך בכל מקרה איני מסכים עם אבחנתך זו.

נקיטת עמדה והתערבות במעשי האחר הינה תבנית יסודית בהתנהגות האדם, ופנים רבות להן. יש ואדם נוקט עמדה ומתערב במעשי האחר משום שזה מפריע לו באופן אישי -- כמו שכן המעיר לשכנו על כך שהוא מרעיש, או שופך מים על מרפסתו. יש ואדם נוקט עמדה באופן מילולי בלבד - כמו העיתונאי גדעון לוי -- שמשתמש בחירות הביטוי שלו באופן מאד מאד שיפוטי, הן כלפי השלטון, והן כלפי אזרחים שהוא לא אוהב. האם גם כאן עלינו לומר שהתערבותו אינה לגיטימית?  מצד אחד, יש חופש ביטוי, והוא מוגן במיוחד בתקשורת. מצד שני, יש חירות הפרט - לא של השלטון - שאותו יש לדון באמות מידה שונות -- אלא של האזרחים. עד כמה נפגעת חירותם של האזרחים מדבריו של העיתונאי? כנראה שבמידה פחותה מזו שייפגע העיתונאי והתקשורת אם ישתיקו אותם. לכן העיתונאי ממשיך לשגר חיצים שיפוטיים לעבר מי שהוא רואה לנכון, וחירות מטרותיו אינה באמת נפגעת. 

באופן כללי, בני אדם נוקטים עמדה ומתערבים במעשי האחר הן באופן פעיל , פיזי, והן באופן מילולי. די ברור שהתערבות פיזית מהווה פגיעה מיידית בחירות האחר. הואיל ואנו מקדשים את חירות הפרט, לא נתיר התערבות כזו אלא במקרה בו זו הדרך היחידה למנוע פגיעה מובחנת וברורה. למשל, אם אני הבויפרנד של בחורה שמוכרת תחתונים בכלוב, ואני בא וקורע לה את כל התחתונים המשומשים שלה או זורק אותם לפח, או מונע ממנה באיזושהי דרך למכור את בגדיה המשומשים, הרי שאני פוגע בחירות הפרט שלה, ואולי אף מונע ממנה לממש את הפנטזיות הפרוורטיות שלה, שהרי למה לה למכור תחתונים ונעליים משומשים אם אין תאוותה הפרוורטית באה על סיפוקה מכך?

התערבות מילולית במעשי האחר היא כמובן פחות מורגשת, ואין בה משום פגיעה מיידית או ישירה בחירות הפרט של האחר. הקריאה המפורשת להימנע מלקנות תחתונים ונעליים מבחורות מסויימות בכלוב אינה פוגעת בחירות הפרט שלהן יותר מאשר הקריאה לא לקנות מוצרים המיוצרים ביישוב כזה או אחר פוגעת בחירות הפרט של תושבי אותו יישוב. קריאה זו הינה נסיון לגיטימי להשפיע על דעת קהל, וכך יש לדעתי להתייחס אליה. ירצו - יקנו; לא ירצו - לא יקנו.

אני מסכים איתך שאדם צריך לקחת אחריות על מצבו. אבל זה לא קשור לכלום. אולי ראית בעיני רוחך את דמותו של הגבר הנלעג המתרפס לרגלי האישה המוכרת לו זוג נעליים משומשות. ברור. שניהם צריכים לקחת אחריות על מצבם. בכלל לא נכנסתי כאן לדיון במה שאני חושב שהכי מעניין כאן - והוא היסוד הנפשי של שני הצדדים. אמונתי התמימה היא ששני הצדדים מצויים במקומות נפשיים אחרים לגמרי, בכל מה שקשור לציפיותיהם, ולכן כיניתי אותן שרלטניות. שהרי מהו שרלטן? ״איש מכירות שמטרתו העיקרית היא לשכנע את לקוחותיו הפוטנציאליים שבאפשרותו לספק להם את המוצר או השירות בו הם מעוניינים, בעוד הוא יודע שהדבר נבצר מיכולתו.״ - והנקודה העיקרית שלי היא ש״המוצר או השירות״ בו הצד הקונה מעוניין אינו זוג נעליים משומשות. אז כן, צריך לקחת אחריות וכו׳, אבל זה מורכב יותר.