זר(שולט)
|
לפני 8 שנים •
15 בדצמ׳ 2015
שיעור ראשון
אילו יכלה לעמוד באופן זקוף, הייתה מתנוססת לגובה של מטר ושבעים סנטימטרים. אילו יכלה לשכב על גבה, הייתה בטנה השטוחה מייצרת מחומש חלק ושטוח בצבע דבש, [אשר קודקודיו הם עצם השת, שני הקוצים העליונים של עצמות הכסל ושני צידי המותניים]. אילו יכלה לשבת זקופה על ברכיה, הייתה יכולה להניח ברכות את שני עגובותיה המוצקות על עקביה, או לחילופין לפשק את עקביה, ולהניח את שתי הלחיים החלקלקות על הקרקע בין כפות רגליה. אילו יכלה לעמוד על ברכיה ולהישען לאחור על ידיה כשאגנה מורם וגופה מתוח כולו לאחור, היו שני עופריה העגולים זקופים ומוצקים מתנוססים בגאון אל על בקדמת גופה, ושערה הצהבהב נופל מטה ברכות מעבר לכתפיה. אילו היו עפעפיה פקוחים, הייתי יכול לטבוע בכחול עיניה.
אבל כל אלה לא היו לפי שעה, שכן היא הייתה ארוזה בתוך מה שניתן לתאר ככלוב פלדה מסורג, מלונה קובייתית שאורך צלעה כשבעים סנטימטרים. היא לא הייתה עירומה לגמרי, שכן 5 אצעדות פלדה עטפו את איבריה. שתיים בקרסוליה, שתיים בפרקי ידיה, ואחת סביב צוואר הברבור שלה. האצעדות, כמו סורגי המלונה, היו עשויים פלדת אלחלד חלקה ומבהיקה. עובי הסורגים היה חמישה עשר מילימטר. עובי האצעדות היה חמישה מילימטר ורוחבן חמישה סנטימטר. עשויות כל אחת משני חצי עיגול המחוברים זה לזה בציר המאפשר את פתיחתן. אבל את האצעדות שעטפו אותה לא ניתן היה לפתוח כלל, מאחר ושתי האוזניים בצידם האחר של שני חצאי העיגול היו מחוברות זו לזו במסמרות פלדה שלא ניתן היה להסירן ללא כלי ניסור או השחזה. אחת האוזניים של כל אצעדה הייתה קצרה ובה רק חור אחד, ואילו האוזן האחרת שני חורים היו בה. חור מקורב אשר דרכו עברה המסמרה שחיברה את שתי האוזניים זו לזו, וחור מרוחק שאיפשר חיבור אביזרים לאצעדה. ואכן, לכל אחת מחמש האוזניים של חמש האצעדות הללו הייתה מחוברת טבעת מתכת קפיצית, וכל חמש טבעות המתכת הקפיציות הללו היו מחוברות זו לזו באמצעות שרשרת מתכתית די קצרה שעברה דרכן, ואשר אורכה לא עלה על מטר אחד. השרשרת עברה דרך כל חמש הטבעות ונסגרה על עצמה באמצעות מנעול תליה. ובשל כך, לא ניתן היה להרחיק שום אצעדה מחברתה מרחק העולה על חצי מטר. ומתוך כך, ניתן להבין מדוע נותרה בתנוחה בה הושמה בתוך המלונה מלכתחילה, ככל הנראה בהיותה מחוסרת הכרה. יושבת על ישבנה, שתי רגליה צמודות זו לזו, מקופלות, משוכות אל בטנה וצמודות לגופה. שתי ידיה עוטפות ומחבקות את רגליה, וראשה נח על ברכיה. הכרתה, כך יש להניח, שבה לה זה מכבר, מפני שניסתה, ללא הצלחה יתרה יש לציין, לזקוף את ראשה -- מששמעה את צעדיי. טרם שפתחתי את דלת הכלוב המשמש לה כמלונה, חיברתי דרך הסורגים שרשרת הולכה אל הטבעת של אצעדת הצוואר שלה. אומנם לא היה חשש שמא בהיפתח הדלת תנסה לברוח, שכן שרשרת החיבור העוברת דרך כל הטבעות הגבילה מאוד את יכולה התנועה שלה, אבל תרגולת היא תרגולת היא תרגולת, והצד הטוב שלה הוא שניתן להוציא אותה לפועל בכל מצב, ללא חשש, ומבלי מחשבה יתרה. לאחר שפתחתי במפתח את המנעול של דלת כלוב, היסטתי לרווחה את הדלת, ואז פתחתי במפתח נוסף את מנעול התליה של שרשרת החיבור, משכתי החוצה את השרשרת והיתרתי את חיבורי אבריה. הגם שללא ספק חשה שהיא יכולה עתה להניע את איבריה כרצונה בתוך המרחב של שבעים סנטימטרים לאורך, לרוחב ולגובה, נותרה מספר שניות דוממה. ואף אני עמדתי והבטתי בה דומם. לבסוף הרימה את ראשה, פקחה את עיניה העגולות הגדולות הכחולות-עמוקות, והביטה בי. חייכתי אליה. פניה נותרו שקטים, חסרי הבעה. אחר כך נפשקו שפתותיה האדומות, ומלה נלחשה מפיה. בשקט נלחשה המלה, ואני לא שמעתיה. וגם אילו שמעתיה, אין להוציא מכלל אפשרות שלא הייתי מכיר אותה, שכן שפתה לא שפתי הייתה. וגם אילו היכרתי את המלה, דבר לא היה מתחדש לי, כי ללא ספק מים ביקשה, אחר שהייתה אסורה כפי שתואר לעיל ונתונה בכלובה, מזה למעלה משבעים ושתיים שעות. ואומנם בבעלותי הייתה, ותחת השגחתי נתונה, ואילו מים ניתנו לה, אני זה שהייתי נותנם לה. ואומנם, אין להכחיש, מים יש לספק לה, שכן למרות הכל, בהיותה אורגניזם חי, לא הייתי יכול לאלצה להמשיך להתקיים ללא מים כלל, גם אילו בכל מאודי רציתי בכך. אבל היא התקיימה שלושה ימים ללא מים, ויש להניח כי תוכל להתקיים כך לפחות עוד שלוש שעות. ועל כן, במקום להיענות לבקשתה, לחצתי באצבעותיי על מפרקי הלסת שלה, ואילצתי אותה לפתוח את פיה. אל בין לסתותיה החדרתי זמם כדורי אדמדם, אשר מוט פלדה עבר בו מצד לצד. משני קצוות המוט הקצר יצאו שתי רצועות אותן הידקתי בחוזקה מעבר לעורפה, וכך עזרתי לה להמשיך לשמור על לשונה גם להבא. לעת עתה אסור היה לה להוציא הגה מפיה. וגם להבא, משיותר לה להשמיע קול, ייעשה זה לאחר מתן רשות, ובאוצר צלילים מוגבל. אבל לעת עתה טרם נודעו לה איסורים אלה, ולפיכך עזר לה הזמם לעמוד בחוקיה הגם שעד כה טבעם לא ידעה ולא נודע לה. משכתי את קצה שרשרת ההולכה ואילצתי אותה לצאת מן הכלוב. תחילה הוציאה החוצה את ראשה, אחר כך הניחה על הקרקע את כפות ידיה, לאחר מכן פגשו את הקרקע ברכיה, ולבסוף טופפה החוצה ויצאה ועמדה על שש לצד המלונה. את נסיונה לקום ולעמוד זקופה על רגליה בלמתי באמצעות דריכה על שרשרת ההולכה, ומשיכתה כלפי מטה. צווארה נמתח כלפי הקרקע, ודרך עור התוף של אוזניה חדרה להכרתה המלה "אֵין" שהשמעתי בקול צלול ורם. "אֵין" זאת הפקודה להימנע מעשיית הדבר אותו עמדה לעשות. "אֵין" זאת הפקודה שלוותה במשיכה חזקה של צווארה כלפי מטה אשר ללא ספק הכאיבה לה. "אֵין" זאת הפקודה הראשונה שלמדה. "אֵין" זאת הפקודה שלעולם תלמד לציית לה. "רגלי", ציוויתי, ומשכתי בשרשרת ההולכה להצמיד את צווארה לברך הימנית שלי. וכך באמצעות מספר חזרות על הפקודה "רגלי", הובלתי אותה לצידי סביב החדר. אך מספר מועט של פעמים נצטרכתי למשוך בחוזקה בשרשרת ההולכה לפני שלמדה להצמיד את צווארה לברכי בכל מצב. ניסיתי להתקיל אותה, ימינה, שמאלה, לעצור, להאיץ קדימה -- לכל אלה ישנה פקודה מלווה. אבל הכלבה שלי אינטליגנטית הייתה, ולפיכך ידעה לקרוא את תנועת גופי בעצמה ופטרה אותי מלהשמיע את הפקודות הללו. צווארה נותר צמוד לברכי, ויהי מה. "כלבה טובה" אמרתי לה בקול נעים, וליטפתי ברוך את ישבנה החלקלק, כך בכל פעם שפעלה כרוחי. ואכן, תוך זמן קצר יכולתי לנוע בחופשיות בחדר אנה ואנה, כשכלבתי הנאמנה מלווה אותי בכל אשר אפנה. הובלתי אותה לפינת החדר, מקום שם עמדה קערת מים. משראתה את המים עמדה והביטה בהם, אבל לשתותם לא יכלה כמובן, בשל הזמם הנעוץ בפיה. הפנתה מבטה אלי, ספק בשאלה, ספק בתמיהה, ספק בתחינה כי לשתות אאפשר לה. אבל בטרם לשתות יתאפשר לה, יהיה עלי להתיר מפיה את הזמם. ובטרם לשתות יתאפשר לה, יהיה עלי לוודא כי איננה משתמשת בידיה כדי להרים את הקערה ולהביאה את פיה. והנה, טרם באה השעה ללמדנה פקודות חדשות ונוספות, לא בטרם לשתות מעט מים יותן לה. ועל כן, העברתי מוט פלדה דרך שתי הטבעות המחוברות אל אצעדות ידיה ודרכתי עליו. כך אילצתי את כפות ידיה להיוותר על הקרקע, מבלי יכולת להרימן. עתה היתרתי את רצועות הזמם מעורפה ושלפתי אותו מפיה. עמדה כלבתי על שש -- שתי כפות רגליה, שתי ברכיה ושתי כפות ידיה -- וראשה מול קערת המים. אבל להרכין את ראשה אל המים לא ההינה. התכופפתי אליה, לחצתי ברכות את ראשה כלפי מטה אל המים. "לשתות", ציוויתיה. הפנתה את ראשה והציצה בי מלמטה. "לשתות" חזרתי וציוותי, והנהנתי בראשי. הנהנה לי חזרה, כופפה מרפקיה, הנמיכה עוד את ראשה, וטבלה במים את לשונה ושפתותיה. וכך, על פי מצוותי, ינקה לה כלבתי את המים הראשונים שנתתי לה. |
|
|
| Noonyel |
לפני 8 שנים •
20 בדצמ׳ 2015
תודה.
לא מגיב בפורום אף פעם , עשית לי את היום .
|
|
|
הדרך הקשה
|
לפני 8 שנים •
20 בדצמ׳ 2015
בהתחלה הייתי אמל"ק
ואז בגלל מעט הפרגון נתתי לזה צ׳אנס ודווקא נהנתי
|
|
|
לא סתם אישה(נשלטת){octopus}
|
לפני 8 שנים •
21 בדצמ׳ 2015
נכון שיהיה לזה המשך....?
חלפו אי אילו שנים מאז קראתי אותך....
איזה כיף שבאת וכתבת 
|
|
|
2birds(נשלטת)
|
לפני 8 שנים •
6 בינו׳ 2016
סגנון כתיבה מרשים
כשם שאני אוהבת לכתוב, אני אוהבת לקרוא כתבם של אחרים ואכן כתיבתך קולחת ובעלת משלב גבוה. חרף העובדה שתוכן הכתוב אינו מן החביבים עליי, מצאתי בו עניין רב ולו רק בשל סגנונך המרשים.
תודה לך |
|
|
שלגי
|
לפני 8 שנים •
8 בינו׳ 2016
קולות מן האוב.
כמה משובחת כתיבתך זר. עוררת געגועים |
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
8 בינו׳ 2016
באמת קולות מן האוב. זוכרת את כתיבתו של זר, הכובשת לבבות של עלמות רגישות מאתרים אחרים בעבר, שחלקם אינם קיימים עוד.
|
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 8 שנים •
10 בינו׳ 2016
מקסים |
|
|
| mayushha |
לפני 8 שנים •
14 בינו׳ 2016
מדהים (:
|
|
|