כשהאדון אומר לך " תגלחי את ראשך יקירתי "

הסיטואציה הזאת מעניינת אותי מהצד השני. מהצד של זה שהעלה את הדרישה.
למען הגילוי הנאות, אין לי כל הכרות עם הנפשות הפועלות.
התחושה שלי היא שאם ניתנת כזאת הוראה היא מגיעה ממקום שצריך כל הזמן לראות "הוכחות" להתמסרות. לי זה מרגיש כמו סוג של חוסר ביטחון קיומי שמצריך אסמכתאות באופן רציף על מנת להרגיש בטוח.
כשמקיאבלי כתב את המדריך לשולט המתחיל הוא כתב משפט (ויסלחו לי כולם אם הציטוט אינו מדוייק אבל זו רוח הדברים) ש: "סממני שררה מוליכים לשררה"
אם אתה מחזיק את השררה בידייך מדוע עלייך כל הזמן להוסיף סממנים. אם אתה לא מרגיש בטוח שהשררה בידייך אז אולי יש שם משהו בעייתי.

אני נמנע מתשובה לשאלה בגוף השרשור כי היא לא חשובה. אנשים צריכים לעשות את מה שעושה להם טוב. אם זה עושה טוב קדימה ואם זה לא עושה טוב אז לא.