| לשכת המנכל |
לפני 8 שנים •
20 באפר׳ 2016
הכאב ההשפלה הם מנת חלקו של כל אדם . כמה פעמים הבוס מעליב אותכם ביום מכאיב נפשית בלי כל קשר לנשלטים כאן .
לדעתי ומנסיוני הכאב והשפלה של השפחות שהיו לי הביא אותן לידי שלמות פתיחות וקשר טוטאלי ביננו . לאלה שיודעים לפתח את הקשר באופן רגשי עמוק ופתוח מצפה להם עולם מופלא מוטרף שספק אם אדם רגיל יחווה אותו . זכרו תמיד השפחה היא אדם עם עולם ומלואו זה שהיא נפתחה בפניך ומסרה את עצמה לך מחייבת אותך לדאוג לביטחונה להיות החבר הכי טוב שלה והכי חשוב לא לפגוע בה רגשית שנפשה כה פתוחה בפניך . אם אתה לא בטוח שתוכל לתת את עצמך . אל תפתח את הקשר . |
|
|
הצפון המגנטי
|
לפני 8 שנים •
20 באפר׳ 2016
למי שכאב עושה לו את זה - אין צורך להסביר. זה קשור לו בעונג.
אישית, אני לא מתחבר לכאב. לעונג - בהחלט כן. תחום כה רחב - הבדס"מ. כל אחד מוצא את מה שהוא רוצה... |
|
|
Mary Jane
|
לפני 8 שנים •
22 באפר׳ 2016
כאב מרצון, יסורים מבחירה, מתוך מטרה לרצות אחר, הם הביטוי האולטימטיבי לביטול עצמי, להקרבת העצמי על המזבח - ומכאן, לטעמי, סוד קסמם עבור מי שנהנה להכאיב.
אין מדובר רק בהעדפה העומדת כנגד דחפיך הקמאיים ביותר, כנגד הדחף הטבעי להימנע מכאב ולהפסיקו. במן אקט של היפוך, ניתן אף להגדיל לעשות ולהפיק מכך הנאה מורבידית משהו - עניין שיש בו העצמה של הביטול העצמי (או השלילה), של היות האדם ככלי ריק, אשר מה שלא תמזוג לתוכו, יסב לו עונג. הכאב, בהיותו בלתי נסבל (ובהנחה שהוא בלתי נסבל, ולא בגדר ליטוף אירוטי), גם מציב את האדם בעמדת קורבן המבקש את הגאולה, התר את חסדי היד המכה, והופך בכך את המוכה לנזקק לרחמים ואת המכה למושיע. היינו, לא עוד בעל דין במאבק בין תודעות על מקום תחת השמש - אלא דיין, חורץ דין. השמש בעצמה... ההכאבה יכולה ללבוש צורות שונות, כמו שרירותיות, כדי להדגיש את האדנות ואת היכולת לנהוג באחר מתוך חירות גמורה, או ככזו שביסודה סיבתיות, על מנת לטעת בלב התועה תחושה שישנו סדר בעולם, קיימת השגחה, חטא ועונש - כך שלאחר מעשה, האדם עשוי לחוש עצמו כמזוכך, כלומר, לא רק כמי שהיטיבו עמו אלא כמי שפערו את נפשו ומירקו אותה, כמי שכיפר ונמחל לו, ועל כן אין זה נדיר שהוא מתמלא ברגשות הערצה והודיה עקב כך. אוסיף בקצרה, שלא לחינם קיימת תפישה דתית לפיה היסורים, העינויים והסיגופים מקרבים את המאמין אל האלוהים. האלוהים במשמעותו המונותאיסטית תובע קורבן. לא מספיק לאל להיות קיים בסבבה שלו, הוא דורש למשול בחייך מן הקטן עד לגדול, אם באמצעות תרי"ג ציוויים ואם באמצעים אחרים. כלומר, לכופף את רצון האדם לחשקיו, אשר אין לדרוש בהם בהיותם הו-כה-מופלאים-והו-כה-נסתרים. כל זה ועוד משחק לידי הסאדו-מאזוכיסטיים, אדונים-משרתים וכיו"ב, אשר עושים מהנ"ל מטעמים, מאמצים את הסמליות, ולובשים ופושטים דמויות של אלים, מלכים, ילדים וחפצים... יעידו על כך, בין השאר, עשרות או מאות הבלוגים כאן, במסגרתם אנשים מתמללים תחושות וכמיהות דומות - מתחושת ההשגחה הנחשקת, ועד שימוש ככלי שרת, הערצה אובססיבית-כפייתית ועוד. |
|
|
מאדים(אחר)
|
לפני 8 שנים •
2 במאי 2016
למה? כי יש כאלה שהם אדישים או מוצפים, הכל נראה להם שקט מידי או רועש מידי באופן מציק והתרגלו להנמיך (את ווליום החיים) ובשביל להרגיש שמישהו באמת מיוחד להם, הם צריכים להרגיש אותו אחרת, שזה כאב, או השפלה, או כל דבר מיוחד אחר.
|
|
|
|
Winterfeldt(מתחלף){סגולה}
|
לפני 8 שנים •
2 במאי 2016
לכל אחד יש את הדרך שלו. אני לא אוהב להכאיב במיוחד ולא מוצא את זה מושך במיוחד בעצמי. כמו שכתבו לך פה. תעשי מה שאת אוהבת. ולצורך העניין את תאלצי גם למצוא את הבן\בת זוג שחולקים איתך במידה מסוימת את השקפת העולם.
מה שחשוב שיהיה לך בסיס משותף שעליו אפשר לבנות את מערכת היחסים. |
|
|
אשת לוט(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
11 ביוני 2016
את הזכות להכאיב אתה מקבל לא לוקח גברים כתב/ה: כי להכאיב זה הכי ראשוני וקדום (ולכן אמיתי) שיכול להיות. לסבול עבורי, לכאוב עבורי, לתת לי את עצמה, לא בתיאוריה ובמלים מתקתקות אלא במעשים קשים וכואבים.
אז ייתכן שיגידו לי שאני לא באמת נשלטת... יתכן. אבל "הזכות להכאיב לה" זה לפחות מקומם אותי, ואני לא מסוגלת להתחבר לזה!
כי הזכות להכאיב לה שם אותה במקום מולי, הופך אותה לחפץ, לצעצוע שאין לו אפשרות להחליט מתי יהיה לו נעים ומתי יכאב לו. כשאני ארצה הוא יכאב וכשאני ארצה הוא יתענג - לא בתיאוריה, לא בכאילו אלא הכי אמיתי וכואב שיש. כי הזכות להכאיב לה ממחישה לה ולי, כמה היא פאקינג, ש ל י ! אבל תודה על הפאקינג תגובה כנה. |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 8 שנים •
11 ביוני 2016
אשת
את מחברת בין שני דברים שרק מי שלא באמת מבין מחבר. ולצערי זו טעות נפוצה. לא כל נשלטת חייבת להיות מזוכיסטית. לא כל מזוכיסטית חייבת להיות נשלטת. לפני כמה שנים היתה פה שולטת שהערכתי מאוד. והיא אהבה לכאוב מאוד. ועדיין הייתה שולטת. תשאלי אותי למה אני אוהב להכאיב..? אין לי מושג. אבל אוהב מאוד. היו לי נשלטות שלא היו מזוכיסטיות והיו מוכנות ויותר להכיל את הכאב עבורי. בסופו של יום זה את מול מי שאיתך,ומה את מוכנה עבורו. וגם מה שלא. |
|
|