פוליאמוריה

טליה​(שולטת) • 16 בספט׳ 2016

אולי בעינייך זה לא רלוונטי. בעיני ובעיניי  אחרות זה רלוונטי, כי זו שאלה של כנות.
בעיני כנות מאוד רלוונטית לכל מערכת יחסים.
זו שאלה של עד כמה "פוליאמוריה" היא אותנטית ועד כמה היא רטוריקה חדשה של גברים (ונשים) שמחפשים זיון מהצד או מאהבת.
גם בסטוץ וגם ברומן קצר יש רגשות חיבה. האם רגשות החיבה הללו בלתי ניתנים להשוואה לאהבה שחשים כלפי אישה שבוחרים להתחתן איתה? 
אולי זה לא מדע מדוייק, אבל אני לא קונה את הטענה שאי-אפשר להשוות בין סוגים שונים של רגשות חיבה או "אהבות". אני נוטה להאמין שיש אנשים שנוח להם לטשטש את ההבדלים.
הדבר הראשון שגבר נשוי עושה כשהוא מתחיל עם אישה הוא להבטיח לה שהיא לא מס' 2, או להפוך את הסוגיה הזו לבלתי רלוונטית. מאחר שאינו מסוגל לתת לה את ההרגשה שהיא מס' 1, הוא מנסה להסביר לה שזו לא תחרות, או שזו תחרות שכולם מנצחים בה.
רומנים מסעירים עם גברים נשואים/פוליאמורים מסתיימים הרבה פעמים במפח נפש בדיוק על הרקע של חוסר כנות רגשית. הם מסתיימים כשהאישה מבינה שלא אהבו אותה במידה שהיה נדמה לה. או כשהיא מגלה שהאהבה הגדולה של הגבר הנשוי כלפיה היתה אמורפית, וכמעט לכל עניין מעשי כמעט שלא היתה קיימת.
אפשר לנהל רומן גם מבלי להתהדר בפוליאמורית.

אני לא שופטת פוליאמורים, אני לא טוענת שהם לא קיימים או שפוליאמוריות לא נכונה עבורם. אבל מהניסיון שלי זה על פי רוב בולשיט. לא יותר מאשר רטוריקה של גברים ונשים נשואים.

זאלופון​(שולט) • 16 בספט׳ 2016

טליה,
בדבריי כיוונתי לפוליאמוריה של ממש, כלומר מצב שבו באמת אוהבים יותר מאדם אחד. את מדברת על מצב שבו "פוליאמוריה" היא מונח ריק שגברים משתמשים בו כדי לנהל רומן שאין בו אהבה של ממש. גם זה קיים, ללא ספק, אבל זו חיה אחרת. גם אני, כמוך, ראיתי רבים שמצהירים שהם "פוליאמורים", ואין לי מושג אם מה שעומד מאחורי ההצהרות זה "אני רוצה לנהל איתך מערכת יחסים אוהבת ועמוקה אך לא בלעדית" או "אני רוצה לזיין אותך ושלא תפריעי לי לזיין אחרות ואחרי הזיון אני חוזר לאשתי". אלו שני דברים שונים לגמרי. מניפולציות וחוסר כנות לא קשורים לפוליאמוריה, גם אם פוליאמוריה יכולה לשמש מניפולציה חסרת כנות, אחת מני רבות.

טליה​(שולטת) • 16 בספט׳ 2016

ואם אי-אפשר למדוד אהבה איך אני יודעת שמישהו אוהב אותי ממש והוא לא מניפולטור?
אתה רואה עד כמה כמה הדיבורים על פוליאמורה חמקמקים, ועד כמה הם מערפלים עניינים טרוויאלים מבחינה רגשית?

אם גבר מצהיר על אהבה גדולה ורצון לקשר עם מישהי, אבל הוא לא מעוניין לפגוש את ההורים שלה, לא להכיר לה את החברים שלו, ולא לתכנן עתיד משותף... והבנת את הרעיון... אז הוא אוהב ממש או מניפולטור? מעבר לעובדה שקשר כזה לא מתאים להרבה נשים, זה מתקבל על הדעת להגיד שגבר כזה לא אוהב ממש, או שזה לא נאור ומתקדם מצידה של אישה לחשוב דבר כזה?

ושוב, אני לא טוענת שאין אנשים שאוהבים יותר מאדם אחד. אבל אני טוענת ש"פוליאמוריה" הוא מושג חמקמק ומעורפל, ולא במקרה הוא משמש בהצלחה מניפולטורים. כמו כן, אני לא מכירה פוליאמורים של ממש, שאין אצלם הבחנה ברורה בין קשר ראשי ואישה שהם מחוייבים לה מאוד, וקשר משני עם אישה שהם לא מחוייבים לה מאוד (כמו שאיימי אמרה).

Grey / Green • 16 בספט׳ 2016

טליה, זאלופון. זאלופון, טליה. נעים מאוד. עכשיו את מכירה.

מכה בתורה • 17 בספט׳ 2016

שניה רצינות
הקהילות הקדומות חיו במיניות חופשית. אין אהבה שלי אהבה שלך. אישה שלי אישה שלך. כולם חיו בקומונה ובחלוקה והתחלקות. הכל התחיל כשנוצר רכוש. ואז בכדי לשמור על הרכוש. הילד הזה הוא שלי הילד הזה לא. האישה הזאת שלי וזאת לא. וכך הלאה. 
בקיצור כבני אדם (כיצור חי) ההתנהלות הטבעית היא פוליאמורה.
ברגע שהכסף נכנס לתמונה. המוסר הגיע יחד איתו ואיתו המושג בגידה ומלחמה.

strapon71​(נשלט){לא משוייך} • 17 בספט׳ 2016

טליה, פוליאמוריה לא אומר שהכל חייב להיות לגמרי שוויוני.
זה בסדר לאהוב כמה במקביל וזה בסדר אם העוצמות הן שונות ואתה לא מנהל/ת משק בית עם כולן.
אפשרי שתהיה לך מישהי שאיתה אתה חי ואיתה אתה מנהל משק בית (וכנראה היא גם אם ילדיך) ובמקביל תהיה לך אהובה במקום אחר, שגם איתה אתה אוהב להיות וגם איתה אתה נהנה לדבר וגם איתה אתה אוהב לעשות סקס.

בכל מקרה - פוליאמוריה היא לא הצדקה לסקס מחוץ לבית. זה קצת מעבר. ובלי קשר, לא הבנתי מה הבעיה עם כך שיהיה קשר ראשי וקשר משני.

Afifit • 17 בספט׳ 2016

"... אף פעם לא תאהבו את כולם באותה עוצמה תמיד יהיה אחד אהוב יותר, מקובל יותר, מועדף יותר, אחד שתרצו לבלות איתו יותר... "
"האם זה מהפחד שאותו בן לא יכיל את זה שהוא פחות אהוב? והוא יקום וילך?"
 
קיימות וריאציות שונות למערכת יחסים פוליאמוריה, לאו דווקא מינית, זה תלוי ביכולת שלנו להיפתח ולהתנסות.
השאלות ששאלת אינן ייחודיות למערכת יחסים פוליאמוריה.
הן עולות בכל מערכת יחסים והשאלה היותר חשובה היא מה הסיבה להן (חוסר ביטחון עצמי, אי בשלות, קיבעונות? ועוד...).
 
אבל, בניגוד למערכת יחסים מונוגמית, במערכת יחסים פוליאמוריה שאלות אלה מהותיות וצפות מהר מאוד על פני השטח. לכן, כדי לצאת למסע כזה צריך להגיע מהסיבות הנכונות, ממקום טוב, ממקום של מלאות ולא מחוסר בתוך מערכת יחסים קיימת.
בראש ובראשונה, לפני תחילתו של קשר כזה, יש להגיע להסכמה הדדית על הגבולות, ועדיין נמצא כי עולים רגשות שליליים כמו קנאה ורכושנות, שאין להתעלם מהם. אלו הן תופעות אופייניות, להבדיל מבעיות, ולכן חשוב מאוד לשמור על נאמנות, מודעות, תקשורת ופתיחות.

the rain song • 17 בספט׳ 2016

ריבוי אהבות, ריבוי פרטנרים לסקס, ריבוי בני/בנות זוג - איך שלא תקראו לזה - לא מתאים לכל אחד. לא כולם מסוגלים לאהוב כמה אנשים בבת אחת.
בסך הכל אנחנו לא מדברים רק על גבר (או אשה) שאוהבים שני פרטנרים, מדובר גם על זה ששני הפרטנרים יאהבו זה את זה או זו או כל הרכב שעולה על הדעת.
לפעמים התיאוריה יפה אבל נכשלים בהתמודדות עם המציאות ולפעמים המציאות מקדימה את התיאוריה.

זאלופון מדבר מנסיון אישי, בתור גבר שחי ומנהל משק בית ועושה סבבי ארוחות חג עם שתי נשים שאוהבות גם אותו וגם זו את זו.
יחד עם זאת, אי אפשר להכחיש ולהתמם, שלישיית הזאלוטוסיםקיטי, זה לא מקרה שכיח ונפוץ.

מה שבטוח שזה לגמרי לא מתאים לכל אחד ולא חייבים להכנס ו/או להסכים למערכת יחסים כזאת.

Mary Jane • 17 בספט׳ 2016

המונח "פוליאמוריה" יכול להתבטא במגוון אופנים. יש הבדל משמעותי בין שלישיה שחולקים יחד את החיים בשיתוף, על כל המשתמע, ובין פרט המנהל מספר קשרים נפרדים עם פרטנרים שונים. נראה על פניו שזאלופון מתייחס לאופציה הראשונה, בעוד טליה רואה מול עיניה את האפשרות השניה, שהיא גם שכיחה יותר במחוזותנו ובכלל - ולא בכדי.

ולגבי האפשרות הזו, לנהל מספר קשרים עמוקים נפרדים, עם פרטנר קבוע/ראשי ועם פרטנר נוסף, אהוב ככל שיהיה - רק אומר לאור ניסיוני, שזה אפשרי אך לא חף מבעיות וכאבי לב. שני הצדדים מנסים למשוך אותך לכיוונם ללא הרף, אפילו בלי להתכוון, ואת נקרעת בין צרכים של שניים וזמן ומשאבים נפשיים מוגבלים. ואם הפרטנר/ית שהתווסף/ה לא בזוגיות נפרדת משלו/ה, זה נגמר בסוף באישה מייבבת ומתייפחת בחגים ובשבתות על כך שהיא אמנם "בזוגיות" - אך בפועל לבד. זה נורא.

James Bondage​(מתחלף) • 17 בספט׳ 2016

בגיל הטיפשעשרה, כשהייתי צעיר וטיפש (בניגוד לעכשיו שאני רק טיפש), יצא לי להתווכח הרבה עם כל מני דתיים למיניהם על הדת שלהם, ובאופן לא מפתיע חלק מהדיונים האלה היו על קיומו (או העדרו) של אלוהים. בוקר אחד, דווקא לא באמצע ויכוח שכזה, שאלתי את עצמי "האם יש משהו שישכנע אותי בקיומו של אלוהים כמו שהיהדות/נצרות המודרנית מתייחסת אליו?", והגעתי למסקנה שלא - הקיום הזה כל כך לא מסתדר עם ההגיון והתפישה שלי, שאין סיכוי שמישהו ישכנע אותי בדיון. ואז גם הבנתי שאותו דבר נכון לגבי רוב האנשים בצד השני - לא משנה איזה טיעון לוגי פילוסופי מתמטי מובנה יועלה - מדויק ובלתי ניתן לסתירה ככל שיהיה - שום דבר לא ישכנע אותם. ומאז פשוט הפסקתי את הדיונים האלה - ואתם יודעים מה? אני לא חושב שאני (או היקום) הפסידו משהו מזה.

אז אני שואל את שני הצדדים בדיון - האם יש משהו שיוכל אי פעם לשכנע אתכם בצדקת הצד השני?

גם אם אין סיכוי שמישהו ישכנע מישהו, זה לא אומר שהדיון עקר - מסתמן, כפי שציינה הרגע מרי ג'יין, שלא כולם מדברים על אותו הדבר - ויש ערך בדיון ולו רק לטובת הגדרת הסוגיה והמושגים. ולמרות זאת, תוך כדי ואחרי ההתכנסות למושגים מוגדרים היטב - מה יוכל לשכנע אותך (הקורא/ת) בצדקת הטיעון הנגדי?

אני שואל את זה מתוך עניין גרידא, לא בתור צד בעניין. אני מזכיר שוב שאני מונוגומי-מונואמורי (סליחה, מונופיל) להכעיס. אבל, לדוגמא, שמעתי יותר מפעם אחת תגובות בסגנון "אולי יש אהבות שקולות אבל בחיים לא ראיתי ואני מפקפק/ת" לאהבות שאינן בין בני זוג/רומנטיות/קשורות לסקס, וחוץ מאשר להגיד "אבל תסתכלו!" לא שמעתי שום טיעון משכנע (מאף כיוון), והבעיה היא שמאותה תמונה/סרט/הצגה, כל אחד רואה את מה שהוא ציפה ולא את מה שבאמת שם. אנשים רואים את העולם כפי שהם, לא כפי שהוא.