הונאה חדשה בכלוב!!

צדיקות וצדקנות

כפוף • 9 באוק׳ 2016

אחרי שטליה התחמקה מלהשיב לשאלות קשות (והיא יודעת טוב מאוד מדוע) אני מפנה את השאלה הזו לכל מי שמוכנה לנסות
להתמודד גם עם דילמות קשות מהמציאות ולא רק בסמינרים ללימודי מגדר.
כאן:

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4854751,00.html

אפשר לקרוא על שתי נשים שבחרו מרצונן לעסוק בזנות כדי לפרנס את ילדיהן ולהיחלץ מעוני.
אני שואל מה לא מוסרי בכך שאני אשכור את שירותיהן?
ואם תאסרו על כך בחוק האם ישלהעניש גם אותן או רק את החזירים השוביניסטים ?
ומי ידאג לילדיהן?
שירותי הרווחה הקורסים?
אלוהים?
אתן ?
מי?

סחלב לבן​(נשלטת) • 9 באוק׳ 2016

האם אתה מבין שזה קצת מוציא את הטעם ואת הכייף מהדיון הזה וגם מכל דיון אחר, אם אין לנו בכלל בחירה-חופשית? כי אז אתה חושב את המחשבות שלך וכותב את התגובות שלך, פסיכולוג בספה, רק מפני שלא היית יכול *שלא* לחשוב אותן ולא לכתוב אותן.
אבל אני מבינה שאתה יכול לכתוב על זה ספר, אבל בינתיים(כנראה) בוחר שלא (-:

James Bondage​(מתחלף) • 9 באוק׳ 2016

טליה, תודה על ההפניה. הספקתי לעבור רק על מעט מהחומר באתר תודעה ובאתר "When he pays" שהפנתן אליו, ואני ממליץ לכל מי שקורא את השרשור לעשות כן. (ואף על פי כן, את הצמאון שלי לנתונים, בינתיים הם לא מספקים). אני לא מתווכח על כך שהתופעה הרסנית, אני לא מתווכח על נוכחות של PTSD, ולא על שום דבר אחר. קל לי להאמין שהם נכונים, ואני רוצה לעשות את זה - אבל המדען שבי לא נותן לי בלי בסיס סביר. שוב, למען הסר ספק, אני לא טוען שאת טועה או מטעה. אני בסה"כ מנסה להבין מאיפה הנתונים מגיעים ואיך נאספו. אני גם רוצה לצאת מנקודת ההנחה שה- PTSD נגרם מהזנות ולא להפך, אבל גם זאת הנחה לא טריויאלית - לדוגמא, זכורים לי נתונים בארה"ב ש- PTSD הוא גורם להיות Homeless ולא להפך; ויש גם איזה מחקר (תקף סטטיסטית, עד כמה שיכולתי לבדוק בזמנו) שמראה שאצל ספורטאים (אבל לא אצל האוכלוסיה הכללית), השמנה גורמת להפסקת פעילות גופנית, ולא להיפך.  שאלת תם (באמת שאלת תם) אם ה- PTSD גורם לזנות ולא להיפך (מה שיכול לנבוע מהנתונים כפי שהצגת אותם -- ובמקרה זה הגורם ההרסני הוא לאו דווקא הזנות) - ונניח שזנות לא הייתה אופציה כי היא הוכרתה - איך יראה העולם? אם היה מדובר בגברים, אני משער שלפחות חלקם היה פונה לפשעים קלים (פריצות וגניבה), אבל לגבי נשים אין לי מושג.

קודם כל, נכון, את צודקת לחלוטין. נתחיל מזה שאני לא מתווכח, אני שואל, אז חובת ההוכחה היא לא על אף אחד מאיתנו. ואני אחדד את השאלה: "מאיפה הנתונים ואיך נאספו, ואם אפשר לקבל את הגולמיים אז עוד יותר טוב". אני לא מחפש* את פרמטר צבע העיניים שלא נבדק, למרות שאת כמובן צודקת שתמיד יש כזה ושאפשר להשתמש בו לערער אם רוצים. מה שאני כן מחפש, עם כל נתון, הוא את מרחב המדגם, ואת ההסקה הסטטיסטית/לוגית בין נתונים למסקנה. יתכן שמסקנות שהוסקו ממידע על נשים שעוסקות בזנות תקף לחלוטין גם לגבי גברים שעוסקים בזנות, ויתכן שלא - אני לא יודע, אבל אני כן יודע שחשוב לתייג כל נתון לגבי המקום שממנו הופק לפני שמקבלים לפיו החלטות.

יסלחו לי מומחי העולם, אבל יש לי חוסר אמון בסיסי במומחים, שנובע משנים של ניסיון. לא מזמן חסכתי לקרוב משפחה שלי שנים של סבל בזכות המנעות מטיפול רפואי שהומלץ ע"י גדולי המומחים בתחום*, אחרי שאספתי את המידע והמאמרים שעליהם התבססה ההמלצה הסטנדרטית, ונוכחתי שההמלצה לא נובעת מהנתונים - רוב המומחים יישמו את המסקנות בצורה עוורת. יש לי הרבה מדי סיפורים כאלה, רובם קשורים לנושאי בריאות. שנים התפרנסתי ישירות (ועדיין בעקיפין) מלזהות עצות מומחים ואמונות מקובלות שאין להן בסיס בנושאי כספים ונושאים מקצועיים אחרים.

נתחיל מזה שאין לי שמץ של מושג, ולכן אני מסרב לנחש לגבי אחוזי ה- PTSD של תתי אוכלוסיות שונות.

אני לא טוען ששליטה בתשלום היא משהו אחר לגמרי, או שהיא לא, כי (אני שוב מזכיר) אין לי שום בסיס לטענה הזאת. אני תוהה אם מישהו באיזשהו מהמחקרים שאת מתבססת עליהם (אני מניח שהמספר 70% לא הומצא, אבל עדיין לא יודע מאיפה הגיע) אי פעם ביצע חלוקה מהסוג הזה, או מסוגים אחרים. מהתשובה שלך אני מניח שהתשובה היא "לא". לפעמים, מישהו כן שאל את השאלה בסקר והיא נמצאת בנתונים הגולמיים, אבל לא מגיעה למסקנה כי זה לא מתאים לאג'נדה של מי שפרסם, לג'ורנל שבו הוא פרסם, או שסתם לא עלה על דעתו. בתור דוגמא, במחקר של אנסל קיז שבגללו המלצות התזונה הבריאה ב-70 השנה האחרונות שגויות מהיסוד - הנתונים הראו את זה מההתחלה, אלא שהוא בחר להתעלם מחצי הנתונים שאסף כדי להציג את דעתו. לזכותו של קיז יאמר, שהוא פרסם כמה שנים אחר כך את הנתונים הגולמיים. לחובת העולם הרפואי/תזונאי יאמר שהדבר היחיד שהתייחס אליו היה המסקנה של הפרסום המקורי של קיז, שהייתה מגמתית ומטעה.

למה בכלל לשקול דבר כזה? זמן סיפור: באחד מהחו"לים שגרתי בהם חיפשתי מקום להתאמן בו באמנות לחימה, ויום אחד, במועדון (החברתי! יש דבר כזה!) של הקהילה הקינקית המקומית, מישהי הזמינה את כולם לאימון ג'יו ג'יטסו, ונילי לגמרי, שהיא מעבירה, אז החלטתי לנסות. הגעתי למספר קטן של אימונים בלבד, אבל מה שאני יכול לספר על הקבוצה ההיא (שעדיין פעילה, כבר 12 שנים למיטב הבנתי) הוא:

א. היא מנוהלת ע"י ולמען נשים שאוהבות אומניות לחימה, ורובן מסוגלות לנצח את רוב הגברים (במסגרת כללי הספורט). כולן היו אז מתחת לגיל 30 וללא ילדים.

ב. האימון היה ונילי לחלוטין, והן היו מסלקות באופן אקטיבי כל מי שלא מכבד את זה (מספיק היה "זיון אופטי" משמעותי, כמו שקראו לזה אצלנו בצבא, כדי לקבל את דמי המנוי בחזרה ולהתבקש לעזוב), אבל ...

ג. חלק מהבנות באותה קבוצה מנהלות עסק של התאבקות אירוטית, ואם הבנתי נכון יש חפיפה לא זניחה בין המתאמנים ובין הלקוחות (אני באתי לשם בשביל הספורט, ובקושי לשני מפגשים, ולא הרגשתי שום מכירות/לחץ/קידום מכירות; יותר מזה, כשאנשים שאלו אותן התגובה הייתה "תסתכל באתר שלנו, פה לא מדברים על זה" - אבל לא מן הנמנע שכל הקיום של הקבוצה הזאת היה לטובת קידום מכירות של ההתאבקות האירוטית - אני לא אתפלא אם הרוויחו פי 50 לשעה מהתאבקות אירוטית מאשר מהאימון -- אם כי, חשוב לציין, לא זה ולא זה היה מקור הפרנסה של מי מהן). אם להאמין לעיתונות הישראלית, לפחות אחת מהן מגיעה לארץ פעם בכמה שנים ומתאבקת בתשלום עם לקוחות.

ד. יצא לי לקשקש עם חלק מהן במועדון החברתי של הקהילה הקינקית, ושתיים מהן תארו את כל העניין כחוויה מתקנת לזה שגדלו לסביות בסביבה קתולית לוחצת. אחת מאותן שתיים, שהייתה עד שנתיים לפני כן מתאבקת מקצועית (ברמה לאומית), שקלה באותו זמן שינוי מין. בחורה נוספת (שלפי האתר שלהם כבר לא פעילה בקבוצה), הצטרפה לקבוצה מאידאולוגיה פמינסטית, וטענה שאין לה תסביכים וגדלה בבית נורמטיבי (שקיבל אותה לחלוטין כבי וטום בוי שהייתה)  -- אין לי סיבה לפקפק בזה, ראיתי אותה אחר כך בטלוויזיה ובעיתונים המקומיים נלחמת על לגיטימיות של מיניות לא סטנדרטית, ענייני זכויות נשים בכלל וזכויות עובדות (ועובדי) תעשיית המין בפרט כעורכת דין, וגם ניהלה תקופה מסוימת מרכז סיוע לנשים מוכות.

ה. כל מי מהן שיצא לי לדבר איתן מהקבוצה ההיא, עבדו במשרה מלאה במשהו אחר: אחת עורכת דין, אחת מזכירה, אחת מנהלת רשת חנויות ביגוד. כולן היו בוגרות תואר ראשון או שני, חלקן במהלך דוקטורט.

ו. הן הזכירו לפחות פעם אחת קבוצה בעיר אחרת שהם בקשר איתה, שנלחמת (בעיקר במשטרה) לרווחת עובדות התעשייה. קראתי על הקבוצה ההיא בעיתון - היא מורכבת לחלוטין מנשים, שבחרו לעסוק בתחום ובאופן גלוי, אבל פעילות בעיקר לרווחת אלו שלא יכולות לעשות זאת בגלוי, בין השאר במימון הגנה משפטית.

הרושם שקיבלתי מהבנות הללו (אישית, ומהקבוצה בעיר הנוספת) הוא כל כך שונה מכל דבר אחר שקראתי עליו בתעשיית המין, שאני מנסה ליישב אותו. האם זה בגלל שהן מסוגלות להכניע פיזית את רוב הגברים? האם זה בגלל שהן לסביות/בי? (כמעט כולן, גם בעיר הנוספת)? האם המדגם הזה הוא אחד למיליון? אחד למאה? בגלל שזה במדינה הספציפית שבה זה קרה? (שהזנות בה, אגב, לא חוקית, ופוליטיקאים בכירים מתפטרים שם פעם בשנתיים שלוש אחרי אאוטינג על רכישת שרותי מין)

אני שוב אקדים תרופה למכה. אין לי ספק שזו אנומליה סטטיסטית יוצאת דופן, אבל יש לי רושם שבכל זאת יש לה מאפיינים שגרמו לזה, ואני מנסה להבין מה הם, ועד כמה היא יוצאת דופן.


אני לא השתכנעתי עדיין ע"י אף צד, מה שלא משנה שום דבר (אני לא צרכן, לא ספק, ולא רשויות אכיפה, ובכלל מה אכפת לעולם מה אני חושב?). אני בטוח שיש לך סיבה לכתוב את משפט הסיכום שלך, ואני מחפש את הסיבה לקבל אותו כפשוטו - אבל עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, הוא נראה לי קרוב מדי לטענה "מרבית הגורמים לנזק בהרואין פשוט נמצאים גם במריחואנה" שאני יודע שהיא שטויות במיץ (גם כן לא מיד ראשונה, אבל כן ממחקרים מדעיים שהם תקפים למיטב הבנתי).

ואגב שוודיה (שהוציאה מחוץ לחוק כבר ב- 1999 רכישה של שרותי מין - "החוק הנורווגי") היא בירת העולם המערבי בהטרדות מיניות ואונס -- אולי זה מחיר הירידה בזנות שמושגת על ידי החוק הנורווגי? אני אחסוך לכם - לא. בנורווגיה הטרדות מיניות ואונס נדירות יותר מאשר ברוב העולם המערבי - כמעט כל ההטרדה המינית לסוגיה בשוודיה מבוצעת ע"י מהגרים, ששוודיה מקבלת בשמחה מאז 1975, ושנורווגיה מעולם לא פתחה להם את הדלת. אני מניח שבגלל זה מתייחסים לזה בתור "החוק הנורווגי" ולא "החוק השוודי" למרות ששוודיה חוקקה אותו ב- 1999 ונורבגיה רק ב- 2009. אני מקווה שזה מבהיר למה אני מבקש נתונים - לו הייתה לי אג'נדה להראות שהחוק הנורווגי מטומטם, הייתי עוצר בסוף המשפט הראשון של הפסקה הזאת, ואפילו לא הייתי משקר.

* כמובן שאין סיבה להאמין לי, עד כמה שאת/ה יודע/ת, אני טרול וירטואלי, ילד בן 12 עם דמיון פורה או לחילופין קנגורו. למען הספר ספק - אני מעמעם קצת את הדיוק של הפרטים כדי לשמור על פרטיות, אבל הכל אמיתי.

פסיכו לוג​(שולט) • 9 באוק׳ 2016

בשלב מסויים הבנתי שאם אקבל שקל על כל פעם שאומרים לי אתה צריך לכתוב ספר אכניס יותר מאשר להוציא את הספר בעצמו. אז מה הטעם.
(רק איפה השקל הזה. זה לא עובד)

זה נכון. עם תפיסת עולם כזו מצד אחד הריגוש מכמה דברים יורד (אני לא מאמין באנשים רעים ואנשים טובים ופחות מזדעזע או מתרגש). ומצד שני זה מפחית רגשות כגון כעס. כשאתה מבין כל התנהגות ומה הוביל אליה- כעס הוא סתם רגש מיותר. בהחלט יכול לומר לך שהאושר שאני מוצף בו בתקופה האחרונה קשור לתפיסת העולם הזו. אז אל תפחדי ממנה ולכי לקרוא על דטרמיניזם (אל תחכי לספר שלי).

dror30 • 9 באוק׳ 2016

James  - אני גם מאוד מפקפק בנתונים מכל צד כי יודע כמה קל לעוות לטעות, או להסיק באופן שלא מחויב המציאות, המסקנות שלי בנושאים האלו לא באות ממחקרים, אלא סתם מניסיון לראות מה המציאות, ובעיני זה די פשוט.

אנו יודעים שכפייה מינית זה רע, אונס משאיר כנראה פגיעה יותר גדולה מרק לאונן בכפייה מול מישהי, שכנראה משאיר פגיעה יותר גדולה מרק לכפות על מישהי שיחת סקס, לא צריך מחקרים על כמה זה דומה הפגיעה המינית כדי לרצות למנוע את הכל.
אז בתעשיית המין כנל, אם לשלם על סקס כשמישהי לא רוצה גורם לפגיעה מינית, אז אולי הדברים האחרים שהם לא סקס פחות גרועים אבל זה על אותו רצף גרוע, וכמו שבוס שידרוש מהעובדת שלו לא חדירה אלא רק אוננות, עדיין עושה עבירת מין, אז גם כאן אין סיבה להתחיל לחשוב אולי אם אין חדירה נגיד שזה בסדר.

בנוגע למה שסיפרת על המתאבקות, אז אני די חשדן בנוגע לסיפורי צד שלישי, וגם ממקור ראשון כי הדברים האלו מתחת לפני השטח תמיד נראים אחרת, ואני יודע על תחום עיסוק שהייתי בו (לא קשור למין) שתמיד כלפי חוץ סיפרנו דברים שונים מאיך שזה באמת, אבל נניח שהכל נכון לגמרי, ושהן 100% נהנות מהעבודה, האם זה אומר שאפשר פשוט להנות לעבוד בתעשיית המין אם עושים את זה נכון? 
כאן אני מסתכל מה אני יודע על כל עבודה שאני מכיר, שרות לקוחות, מלצרות ועוד, אולי מישהו אי שם בא לו נורא לשרת את הלקוחות שלו כל הזמן אבל בכללי ברור לנו שהעובדים לא בא להם לשרת גם אם מחייכים, זה הקטע של עבודה בעולם שלנו עושים את זה גם כשאתה לא רוצה זאת השיטה, אז בתעשיית המין אותו דבר, רק שפה במקום לדרוש להכין קפה והעובדים עושים זאת גם אם הם לא רוצים, כאן דורשים אקט מיני והעובדים עושים זאת גם כשלא רוצים - ומכאן הפגיעה והניצול הבעייתים.

kaly • 9 באוק׳ 2016

אני לא מסכימה איתך, הדטרמיניזם לא הוכח חד משמעית והוכחה לדטרמינזם עלול להסיר מעל כולנו אחריות מוסרית למעשים שלנו. 
הגישה הנטורליסטית הרבה יותר הגיונית ומתאימה ועל הטענה כי אין רצון חופשי-ניתן עוד להתפלספ

טליה​(שולטת) • 10 באוק׳ 2016

ג'יימס, אני רוצה להסביר מדוע הדיון הזה בעייתי מאוד בעיני. אני לא טוענת שהוא שגוי או מיותר, אבל הוא מושך למקומות לא נכונים.

אני פסיכולוגית (כמוך גם אני אשמור על עמימות מסויימת) ובמשך השנים יצא לי להכיר את העולם של הזנות, שהוא פשוט עולם איום ונורא.
קראתי לא מעט מחקרים שעוסקים בזנות, ואני יחסית בקיאה בנושא. יחד עם זאת איננני "חוקרת" שמתעניינת בתחום באופן עיוני, ואין לי עניין בנתונים ובסטטיסטיקות באופן שלך יש.
לבצע כאן, ביחד איתך, מטא-אנליזה, אני לא אצליח.
אני בהחלט מקבלת את דעת ה"מומחים" ואת את הטענות שיש סביבן קונצנזוס. אחת הסיבות לכך היא שהם עולים בקנה אחד עם מה שמבחינתי, ומבחינת כל מי שמכיר את העולם הזה מקרוב ולא באופן פילוסופי,  הוא מובן מאליו.

אני חושבת שכתבת באחת התגובות שלך שפסיכולוגיה ומדעי החברה אינם מדע מדוייק. אני מסכימה.
לא רק שחלק גדול מאוד של המחקרים שגוי, או מובן שלא כהלכה. ולא רק שקשה מאוד לפתור את הבעיות שפסיכולוגים מתמודדים איתם באמצעות מדע, אלא שהמטרות אינן תמיד "מדעיות".
מה שאני רוצה לומר הוא שכפסיכולוגית המחוייבות שלי היא לעזור לאנשים, ולא לטהרנות לוגית, מובהקות סטטיסטית או אמיתות מוחלטות. כמובן שהאמת יכולה לעזור, ובעבר פסיכולוגים האמינו ברעיונות שהופרכו. אבל אין לי את הפרווילגיה להמתין עד שיהיו הוכחות חותכות לפני שאני עוזרת למישהי. אני לא רשאית להשהות פעולה עד שאשכנע כל ספקן.

כל השאלות ששאלת על זנות אפשר לשאול גם על אונס. 
אין נשים שנהנות מאונס? מאין לנו שזו תמיד חוויה טראומטית, ולא חוויה טובה עבור חלק מהנשים? מאין לנו שחלק מהנשים לא מתכוונות ל"כן" כשהן אומרות "לא"? אולי זו פשוט הדרך הנשית והפסיכולוגיה הנשית? מישהו בדק את זה מחקרית? ואם כן, אפשר לסמוך על מי שבדק את זה? אז נישאר אגנוסטים ביחס לאונס? מזה אומר שבכלל אומר שמעמידים דברים כאלו בספק ומבקשים הוכחה? האם אני צריכה להתייחס ברצינות לכל מי שמכחיש שאונס הוא דבר טראומטי והרסני, רק כי הוא העלה לכאורה טענה עניינית?

כבר האשימו אותי כאן בהגזמה, אבל ההשוואה לאונס אינה הגזמה. ממדי הטראומה שנשים שעוסקות בזנות חוות גדול מזה זה של נשים שעברו אונס.
זה נהיר לכל מי שמכירה את העולם הזה, ולא רק מתפלספת על זנות או מפנטזת כל זנות.
חלק מהנשים שעוסקות בזנות מצולקות כל כך עד שאי-אפשר לשתף אותן במחקרים כלל. אלו לפעמים נשים שנאנסות ומותקפות באופן יומיומי, והאופן שבו הן תופסות אונס והתעללות מעוות לחלוטין (כמובן שאפשר להאשים אותי בפטרוניות ובכך שאין לי זכות לקבוע בשביל נשים אחרות איך לחוות אונס והתעללות).
אני מבינה שעבור לא מעט אנשים העולם הזה זר לחלוטין, וההיכרות שלהם איתו היא בעיקר דרך סרטים הוליוודים כמו "אישה יפה". אבל הסרט הזה הוא מדע בדיוני הארדקור. אפילו "היום השלישי" אמין יותר ומציאותי יותר ממנו. אני לא אומרת את זה בלעג או בזלזול. אבל מי מי שלא מכיר את העולם הזה, חשוב שהוא יהיה מודע לכך.

איך משכנעים אדם שאונס הוא חוויה טראומטית? איך משכנעים אדם שלראות לנגד עינייך את כל החברים שלך נהרגים בפעולה צבאית זו חוויה טראומטית? 
אלו לא שאלות ספקולטיביות, כי בעבר היו הרבה מאוד אנשים "רציניים" שלא קיבלו את הטענות הללו.
האם הדרך לכך היא עוד נתונים וסטטיסטיקה? או שמא קצת יותר אמפתיה? או אולי בדרך של מאבק?
אני אדגיש את המובן מאליו: אין התארגנות של נשים פמניסטיות שעוסקות בזנות, שטוענות שהן אוהבות להיות זונות ודורשות שיכירו בעיסוק שלהם כעיסוק לגיטימי ומכובד.  זה לא קיים. מי הם באמת האנשים שיוצאים להגן על חופש העיסוק של זונות? מי הם באמת? פעילי שמאל ואבירי זכויות אדם? (וכמובן שאני לא רומזת אליך ג'יימס. אני מעריכה אותך מאוד. אבל יש פה אחרים שה"פמיניזם" שלהם הוא ציני לחלוטין). 
האם כל מיני אנקדוטות ומקרים אפורים על אודות נשים שרוצות להיות זונות מוכיח משהו?
בשואה היו יהודים שהזדהו עם הנאצים. יש נשים שרוצות להאנס. זה מוכיח משהו, מעבר לעובדה שהטראומה יכולה להיות כל כך עמוקה עד שהיא גם גורמת לנזק קוגנטיבי? (שוב, יגידו שאני פטרונית).

מוקדם יותר בשרשור מישהי כבר הציע זאת לגברים שמתקשים להבין:
יש לכן ילד/ה שאתם אוהבים מאוד? 
נסו לדמיין שאתם לבדכם בעולם, בלי בת זוג או משפחה תומכת.
נסו לדמיין שאתם במצוקה כלכלית קשה, ואתם חיים כמעט מהיום למחר, וגם צריכים לכלכל ילד/ה שאתם אוהבים.
בתוך המציאות הזו, נסו לדמיין שגבר הומוסקסואל (שאינכם נמשכים אליו) מציע לכם 200 ש"ח כדי לזיין אותם בתחת. זה הרבה כסף בשבילכם.
זו יכולה להיות חוויה חיובית?
ואם אתם מנסים לשדרג אותה, משפרים את רמת החיים, ומחליפים את הזיון בתחת בשליטה בדס"מית שלכם עליו...
זו הופכת להיות חוויה חיובית בנקודה כלשהי?

טליה​(שולטת) • 10 באוק׳ 2016

כבר כתבתי את זה כל כך הרבה פעמים.
אני לא מנסה להצדיק אותה. זה לא העניין מבחינתי.
גבר שצורך שרותי מין בתשלום ותייחס לנשים כאל סחורה מינית עושה מעשה בזוי. וזה לא משנה אם הוא נפל על זונה ישרה שמספקת את הסחורה המינית או על "נוכלת".

איפה המצפון והמוסר אם לא לגנוב את הכסף של גבר שמתייחס לנשים כאל סחורה מינית חשוב יותר לתיקון החברה מאשר שמירה על נשים ועל כבודן?

yosishoam • 10 באוק׳ 2016

טוב לראות שהדיון המייגע הזה עוד לא בא אל סיומו . 

זה משאיר את האזהרה מהנוכלות חיה וקיימת . 

רק הערה קטנה - אף אחת לא נוצלה פה אלא להפך ..ניסתה לנצל בחור צעיר בזה שהיא תיקח ממנו כסף על זה שהיא תשפיל אותו . 

ובסוף ... לקחה ממנו כסף בלי להשפיל אותו . 

פסיכו לוג​(שולט) • 10 באוק׳ 2016

דטרמיניזם לא דורש הוכחה לקיומו כי הוא מוכח מכל דבר בטבע. אם כבר הוא דורש להוכיח את אי קיומו ואת זה כן ניסו לעשות באמצעות טענה ממכניקת הקוונטים. כשהותקפתי עם הטענה ההיא עניתי תשובה שנראתה לי הגיונית. כשקראתי את הביוגרפיה של איינשטיין הופתעתי לקרוא שגם הוא הותקף בטענה הזו ותשובתו היתה זהה לשלי, מה שאומר שהמסקנה היא שלא צריך להיות איינשטיין, מספיק הגיון בריא ועיניים פקוחות.
כבר בתיכון למדת שגופים ואנרגיות פועלים עפ"י חוקים מוחלטים ולא עפ"י רצון חופשי (= פיזיקה), והדברים שאינם ברורים עדיין- ממשיכים להתגלות עם הזמן. למדת גם כימיה, ביולוגיה ומתמיטיקה שגם שם הכל עובד עפ"י חוקים מוחלטים ושולחן לא ישיר מטאל בפינית מרצון חופשי כמו שקנגורו לא יתחיל לעוף ומשוואה מתימטית לא תציג בכל הרצה פיתרון שונה.
להאמין שהאדם- שכבול לחוקים הללו- יכול לעשות מה שבא לו זה נאיבי וטפשי. אלא אם מאמינים באלוהים ואסטרולוגיה ודברים שלא דורשים הוכחות להם, אלא מאמינים בהם על סמך "כמה יפה זה נשמע וכמה זה נחמד להאמין בזה", ואז אין אפילו טעם לדיון.
פסיכולוגיה איננה מדע מדוייק לא בגלל שהיא טיפשית אלא מכיוון שהיא:
א. תלויה בכל שאר המדעים
ב. דורשת כמויות בלתי נתפסות של מידע
ואדגים.
אם נדרדר סלע מגבעה, האם נוכל לנבא בדיוק היכן ובאיזו זווית הוא יעצר למרגלותיה? כן! נדרש לחשב את משקל הסלע, שטח החוץ שלו, מבנהו, מבנה האדמה, מהירות וכיוון הרוח במקום, מידת הלחות באוויר, וקטורים, גרביטציה ועוד.
לא מאמינים לי? מה לגבי להנחית גוש מתכת ואלקטרוניקה על כוכב לכת אחר בדיוק היכן שנרצה שינחת? יש לנו רכב על המאדים להזכירכם.
בפסיכולוגיה נדרש הרבה יותר מידע לניבוי תוצאה, אך גם התנהגות אנושית עובדת עפ"י חוקים. רק שכאן פירוק המידע לגורמים לא מתייחס לדקה שבה סלע הדרדר למטה, אלא למליארדי דקות כאלו. כל מהלך חייו של האדם, כל חוויה שחווה, כל רגש שהרגיש, כל פציעה שעבר, כל מילה ששמע, ומה ה DNA שלו ועוד ועוד. העובדה שאנו יכולים לנבא באילו מחלות עובר יחלה כשיוולד היא אחת ממליארד הוכחות לכך שאנו כבולים לחוקיות- נכחיש כמה שנרצה. העובדה שאנו לא יכולים לחזות הכל בדיוק נובעת מכך שעדיין לא למדנו על כל החוקיות אך המדע ממשיך להתקדם. העובדה שעוד לא נמצאה ביקום תופעה רנדומלית טהורה (לא הסתברותית!) שאיננה עובדת על חוקיות- מוכיחה שאדם לא יכול לקבל החלטה רנדומלית. לכל החלטה שלו ישנם סיבות וחוקים שהובילו אותו אליה.

כמו שאמרתי אני יכול לכתוב ספר, זה היה רק השער האחורי. הבעיה בלדון על נושאים כאלו היא שנדרש סף אינטלקטואלי מסויים כדי להכיל את זה. ובעיקר- את האומץ להכיר בכך שאתה לא אורגניזם חופשי. האינטלקטואלים שפוסלים את הדטרמיניזם לא עושים זאת לאחר שהציגו הוכחות לכך שזה לא נכון. הם פשוט מסרבים לנסות לחשוב על העולם ככה כי זה מפחיד להם ת׳תחת