סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשאת יודעת שהוא איתה

מושכת בעט​(מתחלפת){שלו}
לפני 7 שנים • 30 בנוב׳ 2016

כשאת יודעת שהוא איתה

נגיד שיש הסכמה שלא תהיה בלעדיות בינכם. האהוב שלך אוהב אותך, אבל בנוסף אליך יש לו גם נשלטת.
ואת אוהבת אותו אבל גם נפגשת עם אחר.
עד כאן - מוסכם ומקובל.
אלא שהקלפים נטרפים בגלל הקינאה, לא?
אישית, אני יודעת שאני המועדפת שלו, ולמרות זאת אני מקנאה כשהוא מפרסם פוסט עליה.
ואני מפרסמת פוסטים ויודעת שיצבוט לו בלב, אבל... הכלוב הוא מקום כל כך קטן וביצתי.
יכולתי לפתוח ניק נוסף ולפרסם שם סיפורים כאילו זו מישהי אחרת, אבל זו לא אני, ולא בא לי להתחבא ולשקר.
איך אתם מתייחסים לעצם הידיעה שאהובכן / אהובתכן גם רועים בשדות זרים?
ArchAngel​(שולטת)
לפני 7 שנים • 30 בנוב׳ 2016
ArchAngel​(שולטת) • 30 בנוב׳ 2016
לא הייתי מגיעה למצב הזה.
או שאנחנו ביחד, או לחוד. אין באמצע.
תקראו לזה שמרנות, אבל אני אישית יודעת שלי זה לא מתאים ולא אעמוד בזה, אז אני קוראת לזה לשמור על רווחתי הנפשית ואני לא אשאר או אכנס לקשר שהגדרתו היא כזו, על אף אהבה גדולה שאולי תהיה.

אבל מכיוון שאני לא את, ואולי הסידור עצמו כן מתאים לכם אבל מה שמפריע לכם זאת "התזכורת" לכך שיש לכל אחד פרטנרים אחרים, אולי כדאי להפסיק לכתוב עליהם בבלוגים שלכם? 
השיתוף הזה לא שווה אם הוא פוגע בכם בכל פעם מחדש.
בלנדר
לפני 7 שנים • 1 בדצמ׳ 2016
בלנדר • 1 בדצמ׳ 2016
מה שלא יודעים, לא כואב.
אך כשיודעים, קשה להתעלם מהכאב..

מה אני חושב?
אני מבין שמצב שכזה נולד כנקודת מפלט,
כי כך "פחות רע" לבני הזוג בהשוואה למונוגמיה אפרורית שלא עונה לצרכים..
עצוב אבל כנראה יש שנולדו לחיות עם זה ככה...
lieca
לפני 7 שנים • 1 בדצמ׳ 2016

הקשיבי לקול שבתוכך - לך התשובות ורק לך

lieca • 1 בדצמ׳ 2016
יש אנשים שהם פוליאמרים ויש אנשים שהם לגמרי לא וביניהם יש רבים אחרים...
את צריכה לעשות מול עצמך בדיקה האם את חיה בשלום שאהובך "רועה בשדות זרים" או לא. 
לדעתי אם את חיה בשלום עם זה, סבבה, הכל טוב.
אך אם לא, מדוע לחיות ביום יום עם משקעים רגשיים ששואבים אותך לרגשות נמוכים וקטנוניים?
האם לא כל הרעיון לחיות כל יום עם שמחה בלב ותחושת סיפוק?
יש אנשים שאוהבים לדשדש ברגשות שליליים.. יש אנשים גם שנהנים לסבול, כל אדם ומה שהוא מתענג עליו.

אין חובה או כללים במערכות יחסים בין בני אדם מלבד אלו שמקובלים על אלו שלוקחים חלק במערכת היחסים. על כל אלו שמעורבים במערכת היחסים.
אם הכללים הם חד כווניים.. אז את צריכה להחליט אם זה מתאים לך.
לפעמים היצירתיות שלנו, או אולי המחשבה שאנחנו מאוד ליברליים גורמת לנו להכנס למצבים שבמחשבה שניה לא נעימים לנו... זה בסדר לבחון מדי פעם מול עצמך האם מה שפעם התאים לך במחשבה, עדיין מתאים. לפעמים יש גם פער בין מה שרעיונית נראה מעניין או מרגש ובפועל נחווה אחרת. שווה לשאול את עצמך שאלות מדי פעם שעולים רגשות שאינם חיוביים כמו תסכול, כעס, עצבות, קנאה ואחרים. 
באמת שאיש אינו צריך לחיות עם רגשות שכאלה לאורך זמן כוון שאלו נותנים את אותותיהם על הגוף הפיזי.

אם את חשובה לעצמך, שאלי את עצמך אם זה נעים לך או לא. אם לא, שוחחי עם אהובך בפתיחות ושתפי. איש אינו טלפתי.
אם הוא יקבל ויתייחס בחיוביות לצורך שלך לשנות את הכללים כדי לענות לצרכיך, מה טוב.
אם לא, שאלי את עצמך אם זה בן הזוג שאת מבקשת לעצמך. 

את השאלות כולן את צריכה להפנות לעצמך ולא לאיש אחר מלבד עצמך. 
לך יש את התשובות הנכונות ורק לך יש. עצות תמיד יהיו אנשים שישמחו לתת לך, אך איש אינו באמת חי את חייך.
את זו שחיה, חווה וצריכה להתמודד עם ההשלכות ואת יודעת מה טוב עבורך. 

אל פחד. כל החלטה שתקבלי מתוך תחושת אהבה אמיתית לעצמך, לא מתוך גאווה, אלא אהבה, תהיה נכונה לך. 
    התגובה האהובה בשרשור
מושכת בעט​(מתחלפת){שלו}
לפני 7 שנים • 1 בדצמ׳ 2016

לא מיפלט אלא בחירה

בלנדר כתב/ה:
מה שלא יודעים, לא כואב.
אך כשיודעים, קשה להתעלם מהכאב..

מה אני חושב?
אני מבין שמצב שכזה נולד כנקודת מפלט,
כי כך "פחות רע" לבני הזוג בהשוואה למונוגמיה אפרורית שלא עונה לצרכים..
עצוב אבל כנראה יש שנולדו לחיות עם זה ככה...
בעיניך ובעיני אחרים זה עצוב. 
ואני מאתגרת את אלו שכמוני נשואים ובוגדים, ויש כאלה, לצאת מהתבנית המונוגמית שהחברה מקדשת, כי אנחנו לא חיים במונוגמיה. והשאלה נשאלה בנוגע לקשר המקביל שיש פה לכל כך רבים. האם באמת אתם, הנשואים, שומרים על מונוגמיה בקשר האפלולי??
מה פשר הבלוגים שקוראים פה, אם כך?
לי זאת נשמעת התחסדות. ביקשתי לשמוע מהן התחושות של אנשים שכן חווים את הריבוי, אפילו פה באתר החסוד הזה icon_sad.gif
בודקתגבולות​(נשלטת)
לפני 7 שנים • 1 בדצמ׳ 2016

מתמודדת עם המצב הזה

וזאת התמודדות לא פשוטה בכלל.
הצורך לחוות והקושי להיות במונוגמיה הוא טבעי. העובדה היא שרוב האנשים לא מצליחים להחזיק ככה את כל שנות חייהם. 
יש בנו את הרצון להתנסות בעוד דברים, את הסקרנות כלפי עוד אנשים, את הצורך להתרגש שוב, את הסקרנות להכיר עוד.
ומנגד, יש את הרצון בבטחון, בידיעה שהאהבה שלנו היא "שלנו" ואף אחד לא יזיז לנו אותה, ואת הרצון להרגיש נאהבים ובטוחים.
הרצונות האלו מתנגשים. זאת התמודדות של כל החיים, לגשר בין הרצונות האלו.
בפנטזיה, הכי נח היה לקבל גם וגם. שלנו תהיה החירות המלאה, וגם הבטחון המלא.
יש כאלו שאפילו מממשים את זה, בדרכים שהן לא הוגנות בעיני כלפי בן הזוג. 
ולכן ההתמודדות היא באמת בשיח בלתי פוסק בתוכנו ובדיאלוג בלתי פוסק עם בן הזוג, להבין מה נכון לנו, איך אנחנו מוצאים
את הדרך הנכונה לשנינו, איך אנחנו שומרים על תחושת החופש ולצד זאת ממזערים את הכאב. 
לא פשוט בכלל. 
מושכת בעט​(מתחלפת){שלו}
לפני 7 שנים • 23 בדצמ׳ 2016

אולי זו הקלה, שהוא איתה?

כי אם יש לו עוד אחת, הקשר ביננו קליל יותר... לוחץ פחות.
לא חייבים לכבס הכל מייד ועכשיו.
קשר מאוורר.
מה רע?!
הצפון המגנטי
לפני 7 שנים • 24 בדצמ׳ 2016
הצפון המגנטי • 24 בדצמ׳ 2016
כבוגד בקשר המקודש (נישואין),  אני רק יכול לומר שאני עושה זאת כדי לתת ולקבל אהבה,  שאורה התעמעם בקשר החוקי.  בשבילי מין הוא הבעת אהבה.  אני מתאהב באשה שבמיטתי, ועושה איתה אהבה.  אני מרגיש טוב עם עצמי כי הנבתי שאפשר לאהוב יותר מאשה אחת. אני גם יודע שאין טעם לגלות ולשתף את החוקית בבגידותי.  כאב מיותר. 
לא אתפלא אם גם היא מוצאת אהבה במיטה אחרת. 
כדי שהאש תבער צריך כל הזמן דלק חדש.  התחנה הישנה התרוקנה... 
בטי בום​(שולטת)
לפני 7 שנים • 24 בדצמ׳ 2016
בטי בום​(שולטת) • 24 בדצמ׳ 2016
בא לי לכתוב, אבללמה לגרום לעצמך סבל ואז אני נזכרת שאני בכלוב..