"באים מאהבה" וחוזרים הביתה. איך עושים את זה?

לאלו מאיתנו שחיים חיים כפולים - גם נשואים בטוב/רע וגם אוהבים אבל - במערכות נפרדות זו מזו...
הנה הקושי המוכר, רק מנסה לנסח אותו במילים ולמצוא פתרון:
נפגשנו, אהבנו, התרגשנו, ירדנו ועלינו ברכבת ההרים המופלאה...
ואז נגמר לנו הזמן וצריך לחזור - לבית, לחיים הרגילים.
ליצור מחדש את הקירבה והאינטימיות במערכת הבייתית.
איך עושים את זה?
יש שמתקלחים וזהו. יש שעוצרים לחשוב לפני - ומסדרים מחדש את ה"כסא בראש" של האשה/הבעל,
יש שמייצרים בכוונה מריבה זוגית, יש שדווקא יביאו פרח לאשה.
איך אתן/ם עושות/ים את זה?

פוסט מצוין. אמתין לתשובות.

החיים לא חייבים להיות אפורים. הם מה שאנחנו עושים מהם. זה יכול להתחיל בטקס הכנה בבית, כשבעלי היקר הוא המשרת החינני, הסריס שעוזר לי בכל ההכנות ליציאה ועד לחזרה הביתה כשהוא מנקה את שאריות ההרפתקאות שלי.
מאוד מרענן.
מאוד מחבר.
ממש נעים לשנינו.
והרגשות? יש אנשים עם יותר מלב אחד בגוף

GiaX תשובתך מעניינת מאוד וגם (לדעתי) נדירה-לפחות בחלקה הראשון. אצלכם זה על השולחן.

המשפט האחרון הוא כנראה לב העניין (תרתי משמע) שני לבבות באדם אחד. אבל שוב, איך עושים זאת.

תיארת מצב שבו אין דילמה. כמובן שזה אופטימלי.
הדילמה שהוצגה קיימת אצל חלקנו.
ואגב, כתבתי שגם כשהבית בטוב, אבל לא הכל על השולחן, עדיין יש צורך לאיזה "היפוך" פנימי כשחוזרים אליו. וזו השאלה - איך אתם עושים את ההיפוך הזה, פיזית, נפשית. אילו מסיכות יורדות, עולות, משתנות בנו?

מעולם לא היתה לי בעיה לצלול אל תוך חוויה עם כל הלב והקרביים. הרגשות בתוך הבית תמיד היו איתנים, ואף התחזקו עם השנים, אבל איכשהו, כשאני בתוך מערכת יחסים נוספת, מקבילה - אין לי שום תחושה שאני צריכה לעטות מסכה, לא נפשית ובוודאי לא התנהגותית. כל אדם מעורר אצלנו קשת אחרת של תחושות ורגשות ומכאן שאין התנגשות. אני מניחה שכשמדובר במערכת יחסים שמתנהלת בסתר, או אז נדרשות מסכות. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.