הוא(שולט)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
ג'ימס- אני חושב שהעיסוק בהתמכרויות דת ומדע
מסית את עיקר דברי שמכוונים על הקשר בין המציאות לבדסמ. על טשטוש הגבולות, הצורך בבדסמ כניתוק לתוך בועה מהמציאות. על שילוב וחזרה למציאות . אני חושב שזה כשלעצמו מהוה סיבה מדוע בדסמ שמושך אליו ככ הרבה אנשים עם איך לומר בעדינות  תסמונת "טלביז".
כבר כתבתי תובנות "כפירה" איומים אחרים ודומים בפטלייף. ושכל אחד יבחר מה הוא עושה איתן בין אם זה להעלב לכעוס או אחרת למנף. לניה- אני חולק על דבריך שפסיכולוגיה אינה מדע אלא דת לא אכנס לויכוח סרק. רק עדיין לא ככ הסתדר לי שאת חושבת שטיפול עובד משמא מסייע לאנשים להבין התנהגויות שלהם, מניעים, תת מודע, אבל אי אפשר להמליץ עליו. |
|
|
שלגי
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
מה זה תסמונת ״טלביז״?
|
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
טליה - בדסמ הוא בראש ובראשונה התנהגות , תפיסה התנהגותית שאינה נורמטיבית, יצירת מסגרת נטולת עכבות
ברובה. בחלקה מינית בחלקה לא. נטיה. צד באישיות. להריח תחתונים זו התנהגות לסטור זו התנהגות להשתמש זו התנהגות ופסיכולוגיה היא מדע ההתנהגות אמנם מדע צעיר יחסית אבל נחקר במתודות מדעיות. https://en.wikipedia.org/wiki/Psychology |
|
|
טליה(שולטת)
|
לפני 7 שנים •
11 בפבר׳ 2017
הוא, זה לא נכון.
גם בקישור שצירפת תמצא שפסיכולוגיה היא חקר ההתנהגות והנפש. אין יותר ביהביוריסטים. אף אחד לא חוקר התנהגות במנותק מתהליכים נפשיים. יש אנשים שמריחים תחתונים לפני שהם זורקים אותם לכביסה. מבחינה פסיכולוגית זו תופעה שונה מהרחת תחתונים לשם ריגוש מיני. יש אנשים ששותים יין בשעת קידוש. מבחינה פסיכולוגית זו תופעה שונה מאלכוהוליזם. אף אחד לא חוקר הרחת תחתונים באשר היא, או שתיית אלכוהול באשר היא. אנשים מגיעים לבדס"מ כי הם חולקים פטישים. למשל, הם אוהבים הצלפות. אבל ההתרחשות הנפשית היא אינה זהה אצל כל מי שאוהב הצלפות. לכן זו טעות לדבר על בדס"מ כעל נטיה אחת שיש מאחוריה פסיכולוגיה אחת. האם יש אנשים שהעיסוק שלהם בבדס"מ הוא הרסני? בוודאי. האם פירושו של דבר הוא כי נטיות בדס"מיות הן תמיד בעלות ממד הרסני? אני חושבת שלא. |
|
|
| Bagel |
לפני 7 שנים •
11 בפבר׳ 2017
הבדס״מ הוא תוצר של בעיה נפשית, זהו הקונצנזוס בעולם הטיפולי ולדעתי רוב רובם של המשתתפים פה בפורום הזה סובלים מסוג זה או אחר של אובססיה ולא יושבים בניחותא ונהנים מקצת קינק לא מזיק בחיים. באנלוגיה לאלכוהול - רוב האנשים פה אלכוהוליסטים כבדים. מי מכור לאוננות כפייתית ופורנו, מי מביאה את עצמה למגע עם גברים שמזיקים לה ופוגעים בה, כל אחד והאלכוהוליזם שלו. למה אני חושב ככה? אין סטטיסטיקה. הכרות אישית וקריאה בכתובים, נסיון להבין את הדינמיקה של מקום כזה ומקומות אחרים דומים.
פסיכולוגיה אינה מדע מדויק כמו פיזיקה (למעט פסיכולוגיה קוגנטיבית) ולכן לא עונה על אותן קטגוריות ועומדת באותם מבחנים. כל מדעי החברה והרוח אינם בעצם מדע אבל מה לעשות והעולם הסובב אותנו אינו מורכב רק מכימיה ופיסיקה אלא גם מאלמנטים קצת פחות מדידים כמו תנודות פוליטיות, אמנות, מבנים רגשיים ושאר עניינים שדורשים טיפול ומחקר אבל אין בהכרח אופציה לכמת אותם ולנהל מערכת של הוכחות וסתירות. שוב, זה ממש לא מעניין אותי לטעון שכולם דפוקים פה ושכולם צריכים עשר שנים של טיפול. נהפוך הוא, מי שאין לו ספקות ופקפוק פנימי לא מתאים מלכתחילה לטיפול כי האדם צריך להודות שיש לו בעיה לפני שהוא יכול לנסות ולטפל בה. מי שמעניין אותי הם אלו שקמים בבוקר וחושבים לעצמם - הלוואי ולא הייתי ככה, איך שהייתי רוצה להבין את עצמי, איך שאני שונא את המחיר שאני צריך לשלם בשביל להגשים את הפנטזיות שלי, איך שאני מתוסכל מלהיות לבד כלוא בתוך אובססיה מינית חריפה שלא נותנת לי מנוח. יש פה כאלו אנשים והם כל היום רק שומעים - עזוב אותך משטויות, קבל את עצמך, שים מכנסי עור ותבוא למסיבה. תחגוג. תהיה גאה. אז לא, זה בסדר גמור לחשוב שיש משהו שדורש תיקון ובדיקה, יש מקום לפקפוק עצמי ויש מקום לטיפול פסיכותרפי רציני שיכול לעזור. הומואים אמנם נחשבו ללא בסדר אבל במהות שלהם הם אוהבים ונאהבים - אין שום דיסוננס פנימי, אין פרדוקס ולכן אין בהכרח בעיה פתולוגית חריפה. מאזוכיסטים וסאדיסטים חיים הרבה פעמים עם ניגוד אינטרסים פנימי עצום שהוא לדעתי העדות לסכסוך נפשי, לרוב סכסוך קמאי שגדל והתפתח לתוך המיניות באיזשהו אופן אבל הנטיה המינית היא רק קצהו של הקרחון. וכן, אנשים וונילים גם סובלים מבעיות נפשיות. נו אז מה? אם למישהו היה סממן מובהק וחריף של בעיה נפשית אז גם הוא צריך ללכת אולי לטיפול. אם מישהו קלפטומן או שיש לו התקפי דיכאון חריפים אז הוא צריך לבדוק את עצמו ולא לנסות לטהר את הקלפטומניה או את הדיכאון (יום יבוא ויקבלו אותנו חברתית, נהיה בנורמה). מה שמגדיר את הבדס״מ הוא לא הפרקטיקה המינית אלא המניעים שעומדים מאחורי ההתנהגות המינית והם כולם נפשיים. |
|
|
Gavriell270(אחרת)
|
לפני 7 שנים •
11 בפבר׳ 2017
לדעתי, אם הנטייה שלך גורמת רע לעצמך או לאחרים אז היא הופכת להפרעה שמצדיקה טיפול. אם לא אז תחגוג איתה והכל בסדר.
|
|
|
| ofer00 |
לפני 7 שנים •
12 בפבר׳ 2017
למי שכתבה שבדס"מ זה תוצר של בעיות נפשיות על פי הפסיכולוגיה זה טעות חמורה.
ממזמן אנשי טיפול או לפחות רובם לא רואים זאת כתוצר של בעיות נפשיות אלה משיכה מינית אשר נחקרת האם היא טובה לאדם הספציפי או לא. בהחלט יש מקום לחקור למה אנו נמשכים לזה ואיזה תפקיד זה ממלא בחיינו והאם זה יכול להיות חלק אינטגרלי בחיי המין בלי פיצול למין עם הבן/בת זוג לדברים שלא עושים בבית או מתביישים בהם. זה כבר לא נתפס כ מחלה או משהוא שצריך למגר |
|
|
פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 7 שנים •
12 בפבר׳ 2017
להרחיב את מה שחלקכם כתבו:
פסיכולוגיה היא אכן לא מדע מדוייק אך היא שואפת לחקר אמת בכלים שניתנים לביקורת. בניגוד לדת ששם מספיק שתספר סיפור. אבל, וזה אבל ענק, ומי שמתעסק בפסיכולוגיה אך לא מפנים את האבל הזה- אני מאחל לו לעזוב את המקצוע: כל הידע שיש לנו עכשיו הוא חלקיק זעיר "מהאמת". זה מדע בחיתוליו, וכמו שאנו מביטים לאחור בגועל על הנסיונות לרפא "משוגעים" באמבטיות קרח ועינויים, וכמו שעד לפני כמה שנים התנהגויות רבות נחשבו "פתולוגיות" וכעת הן לא- צריך להכיר בכך שבעוד 100 שנה נגחך גם על הידע הקיים כיום. אנשי טיפול שהכרתי כבולים לתיאוריות שלמדו וחסרי יכולת אינטגרטיבית או יכולת לחשוב גם מחוץ להן. מפחיד אותם לחשוב שההתנהגות האנושית כל כך מורכבת ולהכיר בעובדה שלעולם לא ימצאו את ההסבר המלא להתנהגות מטופל. ולכן הם ידחסו אותו בכח להגדרות ספציפיות כדי להרגיע את עצמם יותר מאשר את המטופל. וגם כדי להראות למערכת "שהם כן דופקים עבודה". כי מי יקח את המילה של המטופל יותר מאת המילה שלהם? המטופל הרי "חולה נפש". זה האסון הנוכחי של הפסיכולוגיה. |
|
|
| מטפלת CBT |
לפני 7 שנים •
12 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: אני לא נכנס לעניין הדת אבל רק אומר שהעולם שאנו חיים בו היום, כולל האקדמיה והחשיבה המדעית, אולי צמח מתוך הדת אבל הרבה יותר מזה צמח מהבעיטה בדת שהתרחשה בתקופת ההשכלה. לא פלא שמאז מהפכת ההשכלה הכנסיות הענקיות באירופה די ריקות ואנשי הדת נבעטו החוצה מהפרלמנטים והממשלות. אגב, הדיבור על גן-עדן או נירוונה קיים רק בדתות וברוחניות, בפסיכולוגיה האדם שהצליח לתקן את עצמו עדיין יחווה קונפליקטים, חרדות, קשיים והתמודדות עם מחשבות על מוות.
לגבי המשפט הראשון שמתייחס לבדס״מ כאל בעיה נפשית - אני יודע שזה נושא קצת קונטרוורסיאלי במקום שכל כולו מוקדש למציאת פרטנרים למשחקים קינקיים. ההתנהגות כשלעצמה איננה מהווה בעיה נפשית אבל בקונטקסט רחב יותר ניתן לראות חלק מההתנהגויות בבדס״מ כעדות לבעיה, לפתולוגיה מסויימת. ישנם שלבים התפתחותיים בנפשו של אדם שעובר מפעוט לבוגר ופרפיליות מיניות הן לרוב פועל יוצא של בעיה באחד השלבים האלו, זאת אומרת שהוא לא לגמרי בוגר, לפחות לכל מה שקשור בהתנהגות הספציפית הזאת. על מה אני מבסס את דברי? גם על נסיון אישי בחיים (כך אנשים מבססים לעצמם דיעה) וגם מהכרות של עולם הנפש. אני לא רוצה להאשים אף אחד בשום דבר ולכן נזהר ואומר ״בחלק מהמקרים״ אבל ברור לי לגמרי שיש אנשים שיבחרו להעלב כי אמרו להם שיש להם בעיות נפשיות. אני מפנה את דבריי רק למי שחושב בעצמו שיש לו בעיה. לפעמים הנטיה המינית יוצאת משליטה ואז נוצרת (או נחשפת) בעיה. הרצון לפגיעה עצמית הוא התנהגות שמעוררת שאלות (מבחינה נפשית) ויש אנשים שמיד אחרי האורגזמה מסוגלים להרגיש את הדיסוננס הפנימי הזה. יש כאלו שלא מסוגלים לקיים מערכות יחסים נורמטיביות בגלל הנטיות שלהם ויש אנשים שמתמכרים לפגיעה עצמית או פגיעה באחרים. קשה לדעת מתי מדובר בקינק קטן ומתי מדובר בפסיכוזה מסוכנת כאשר כולם חוסים יחד תחת מטרית הבדס״מ שנותנת תחושה של קבלה עצמית ונורמליות חברתית. זו אולי דעתה של הפסיכולוגיה הדינאמית שמדברת על שלבים פסיכוסקסואלים וקיבעון בכל אחד מהשלבים. מיותר לציין שמדובר בתיאוריה לא מדעית שאין שום דרך שבה ניתן לחקור אותה ולאמת את קיומה של התיאוריה? פסיכוזה זה משהו אחר לגמרי- זוהי מחלה שבה בוחן המציאות לקוי כמו בסכיזופרניה. אין שום קשר לפאראפיליות. יש אנשים ונילים לגמרי עם חסכים רגשיים, בעיות רגשית וחוסר יכולת לנהל מערכות יחסים בריאות ונורמטיביות או פוגעים בעצמם ובאחרים. זה אומר שסקס רגיל מוביל לבעיות רגשיות? הדיעה הרווחת כיום, וכך זה גם בDSM שבדסמ לעצמו אינו מהווה הפרעה נפשית או הפרעה כלשהי ולא מהווה שום בעיה, כל עוד טוב לאותו אדם. בDSM זו נחשבת לפאראפיליה רק כשהיא גורמת למצוקה משמעותית ולפגיעה בתחומי החיים השונים. ואם נהיה ישירים- אפשר לומר את זה על 98% מהבעיות בDSM, ובעצם גם על בעיות אחרות. למשל, הייתי יכולה לומר את זה לו היית חייב לשתות רק מיץ תפוזים וכל רבע שעה בדיוק, והיית מוכן לדקור את השכן שלך אם לא יהיה לך מיץ תפוזים. האם זה אומר שמיץ תפוזים מסוכן וממכר? |
|
|
| מטפלת CBT |
לפני 7 שנים •
12 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: הנסיון האישי שלי כולל גם עבודה בבית-חולים פסיכיאטרי ומפגש עם כל מיני סוגים של מצבים נפשיים מסובכים כך שהדיעה האישית שלי מבוססת גם על נסיון וגם על הידיעה שיש קונצנזוס מקצועי שמדובר בהפרעה נפשית במקרים מסויימים. יש פונקציה פסיכולוגית-נפשית למזוכיזם או לסאדיזם והנסיון ״לנקות״ את ההתנהגות הזאת מסממנים נפשיים (זה בהסכמה, זה נורמלי וכו״) הוא סוג של הגנה נפשית. את יכולה להגיד שאני מנפיץ פה משפטים בומבסטיים ואז מתייחס אליהם כאל אקסיומה, זה בסדר, אבל אני לא מרגיש שאני אומר פה משהו מאוד שנוי במחלוקת אלא בסך הכל מצביע על כמה עובדות די טריוויאליות. אני פשוט עושה את זה במקום שבו אני מיעוט מאוד לא פופולארי אולי.
אפשר להתווכח עד שהפרות יחזרו לרפת האם זוהי סטיה או נטיה והאם זה בסדר או לא בסדר אבל זה מבחינתי לא כל כך מעניין. מה שמעניין הוא מה באמת עומד מאחורי האקטים הסימבוליים של הבדס״מ ואיך אפשר להבין אותם מבחינה רגשית. מישהו או מישהי שמסוגלים לגמור רק עם סטירות לחי או עם מגף בפרצוף - מה באמת עומד מאחורי זה. לא מדובר פה על העלבות, מנגנוני ההגנה וההדחקה שקיימים פה הם עניין קולקטיבי. ובכל זאת, מי שנכנס לפוסט עם טייטל שכזה אולי יש בו איזשהו עניין לחקור את פנימיותו שגובר על הצורך להגן על המוסריות של עצמו. כאחת שיש לה ניסיון בבריאות הנפש- גם בבי"ח פסיכיאטרי וגם במסגרות דיור וסל שיקום שונות של נפגעי נפש, אני עוד יותר מופתעת לשמוע שהשתמשת במילה פסיכוזה בתגובה הקודמת. הייתי מצפה שתדע מהי המילה הזו לפני שאתה משתמש בה בצורה כה שגויה. שנית, אני מסוקרנת לדעת מה הקשר בין "עבודה בבית חולים פסיכיאטרי" ו"מפגש עם כל מיני מצבים נפשיים מסובכים" לבדסמ? ומה היה טיב עבודתך שם? האם עסקת כמטפל או מה בדיוק? כי אני לא נתקלתי אפילו באחד כזה בכל שנות עבודתי בהוסטלים ובבי"ח פסיכיאטרי (אלא אם הם היו כאלה ולא סיפרו לי על זה כי לא דיברנו על הרגליהם המיניים, וממילא הם לא היו רלבנטיים לסיבת אישפוזם או נכותם הנפשית או הפגיעה בתיפקוד שלהם בתחומי החיים השונים). וכן, המחקרים והמאמרים מהעשור- 15 שנה האחרונות נוטים לדבר על בדסמ כעל נטייה מינית, ונתקלתי אפילו במחקר של טיפולים זוגיים ומיניים שטען שזוגות בדסמיים מאושרים ומסופקים כמו זוגות וניליים והם אפילו יכולים להיות מאושרים ומסופקים יותר בגלל שיש ביניהם פתיחות מינית ואינטימית גבוהה יותר. וכן, מה שאתה אומר הוא מאוד שנוי במחלוקת. רוב האנשים שעוסקים בבדסמ לא מסוגלים לגמור אך ורק מפרקטיקות בדסמיות, ונהנים גם וגם במינונים שונים. אם יש מישהו שמסוגל ליהנות ולגמור רק כשמשפילים אותו או כשהוא חווה כאב וההיפך- אז ייתכן שיש פה בעיה מסוימת, אבל אם הוא נהנה מזה וטוב לו מזה, אז אין איתו שום בעיה משום בחינה. לא יותר ממישהו שאוהב לבזבז כל חודש 2000 שקל על קניית גאדג'טים ובגדים- בהנחה שיש לו את הכסף (כי אם אין לו, אז זה כבר פוגע בו, וזה משהו אחר). איני רואה כל בעיה מוסרית בבדסמ, בהנחה שהוא נעשה בין בגירים ובהסכמה ומבלי שאחד הצדדים ינצל את השני או יפגע בו (כמו כל מערכת יחסים, בעצם). אני תוהה אם אינך משליך פה מהרהורי לבך לגבי כולם. |
|
|