יחס של המטפל לבדסמ של המטופל

יחס של המטפל לבדסמ של המטופל

מטפלת CBT • 27 באפר׳ 2017

השתתפתי השבוע בקורס מבואי לDBT. DBT הוא גישה טיפולית שפותחה על ידי מרשה לינהאן כשמטפלי CBT הבחינו בכך שהטיפול לא מסייע לאנשים עם הפרעות אישיות, עם דגש על הפרעת אישיות גבולית. הגישה הזו נחשבת יעילה מבין כל הגישות הטיפוליות על מנת לטפל באנשים (או יותר נכון נשים שמהוות את הרוב בקרב ההפרעה הזו) עם הפרעת אישיות גבולית, ובין השאר גם באובדנות, פגיעה עצמית, הפרעות בוויסות רגשי והפרעות אכילה (כולן התנהגויות שמאפיינות נשים עם הפרעות אישיות גבולית) והתמכרויות.

כשעלה הנושא שבו מלמדים את המטופל לקבל ולא לשפוט את עצמו ואת התנהגויותיו, עלה כמובן גם הנושא שבו המטפל עצמו צריך לקבל את המטופל ולא לשפוט אותו או את התנהגותו, אלא להבין אותה גם אם היא מאוד פתולוגית ופוגענית. הבנה שלהבין את המטופל לא אומר לתת לגיטימציה להתנהגותו, אלא את הסיבות שהובילו להתנהגות והבנה שבנסיבות מסוימות, יש אפילו רציונל חזק להיווצרות ההתנהגות ולהפעלתה.

כדוגמה, המרצה נתנה לפתע מטופלת שאהבה סאדו- מאזו. היה לה קושי גדול מאוד לא לשפוט אותה ולהבין את ההתנהגות שלה והיא עבדה על עצמה בינה לבין עצמה ובהדרכה כדי שתוכל לטפל בה מתוך הבנה שההתנהגות הזו גורמת לה להנאה והעמדות שלהן פשוט שונות.
"יש אנשים שאוהבים לרקום, יש אנשים שאוהבים לסרוג ויש אנשים שאוהבים סאדו מאזו", היא אמרה.

מצד אחד, התחברתי מאוד לגישה שלה כלפי בדס"מ. מצד שני, תהיתי ביני לבין עצמי כמה מטופלים שאוהבים בדס"מ הולכים למטפלים שיש להם בורות גדולה או דיעות קדומות רבות כלפי בדסמ והם שופטים אותם ומעלים את זה מול המטופל או בינם לבין עצמם וזה משפיע על הטיפול? כמובן שזה כמעט בלתי נמנע לא לשפוט בכלל וצריך להיות מודע לשפיטה הזו ולעבוד על עצמך הרבה בכדי לא לשפוט. מיומנות שלא פשוט לאמן. חשבתי לעצמי כמה שזה נפלא שיש אופציות של מטפלים כמוני שיש להם גישה מאוד פתוחה, סבלנית ומקבלת כלפי מיניות שונה- זה יכול להיות בדסמ, נטיות מיניות כמו הומוסקסואליות, פוליאמוריה, מערכת יחסים פתוחה, פטישיזם וכל תצורה אחרת של מיניות שונה ולא קונבנציונלית, שכשאתה אדם פתוח כלפיה ויש לך ידע בנושא- זה מורגש בטיפול לטעמי ומחבר את המטופל לטיפול בכך שהוא מרגיש שיש לו מרחב בטוח מלכתחילה להעלות את כל התכנים שלו בנושא בלי לחשוש משיפוטיות או חוסר ידע או להסביר את עצמו.

הנושא התחדד לי כשעמיתה שישבה לידי אמרה: "אבל אני לא מבינה איך היא מקבלת את זה, זה לא בסדר. זו התנהגות של פגיעה עצמית בדיוק כמו לחתוך את עצמך או התמכרות".
אני מיד תיקנתי אותה ואמרתי לה שזה לא אותו דבר. נכון שבדסמ יכול להיות דרך לפגיעה עצמית ואז באמת צריך לטפל בזה ולמתן את ההתנהגות או להפסיק אותה, אבל זה לא בהכרח- יש אנשים שנהנים מזה ועבורם זו לא דרך לפגוע בעצמם או בסביבה, זו פשוט מיניות שונה. היא התקשתה מאוד לקבל את הגישה שלי והייתה איתנה בדעתה.

לפעמים נראה לי שיש מטופלים ש"מחפשים" שיצדיקו את ההתנהגות שלהם, בין אם היא פוגענית ובין אם לא ויש כאלה ש"מחפשים" שיאוששו את זה שהם דפוקים, "משוגעים", "לא נורמלים ושום דבר לא ייצא מהם" ו"צריך לתקן אותם". שאולי דווקא הם ירתמו ממטפל שיפוטי שיגיד להם שבדסמ זה לא בסדר כי ככה הם חווים את עצמם, ויותר קל להם כשהביקורת שלהם כלפי עצמם גם מגיעה מאדם חיצוני, כביכול איש מקצוע אובייקטיבי.
מה דעתכם על כך?

North Inspiration • 28 באפר׳ 2017

המממ.....
יש לי מטפלת מדהימה שכבר פתחתי בפניה הרבה.
אבל לשבת לספר לה על הסשן הראשון שלי, על זה שנהניתי להיות ״זונה״, ״שפחה״,״כלבה״- לא הצלחתי.

השלכתי את מה שאני הייתי אומרת למישהי אם הייתה מספרת לי את זה לפני כמה חודשים.

מקווה בפגישה הבאה.
עד היום כל מה שפתחתי היא הייתה שם, הודתה במה שלא יודעת, ועזרה לי לעשות סדר במחשבות.
מקווה שגם הפעם.

מכיר את זה משני הצדדים:מטופל וכ מטפל

ofer00 • 28 באפר׳ 2017

איש טיפול טוב עובד על עצמו ללא הפסקה הן בטיפול והן בהדרכה. כך שהמרצה נתנה דוגמא אישית יפה להתמודד עם זה. כי מצד שני פגשתי אנשים בקהילה הזאת צרי אופקים במרחבים אחרים.

מטופל צר לי על מי שאינו יכול להביא את עצמו לספר למטפל/ת שלו על כך
אני פתחתי עם המטפלת שלי את כל הנושא הזה כולל הליכה למלכות בתשלום בה סאשנים שעברתי והעברתי . ובתוך הטיפול עשינו עבודה על כך.

כמטפל אני יכול לומר שאם אינך סומך על המטפל/ת שלך תחליף אותו במידי.

עולם הטיפול פתוח מאד כיום לבדסמ ורוב המטפלים אינם רואים זאת כבעיה .אלה ההתייחסות של המטופל לכך והיכולת שלו לשלב אהבה זאת בתוך חייו בלי להסתיר זאת מהבן זוג.
שכן ההסתרה גוזלת אנרגיות נפשיות רבות

פסיכו לוג​(שולט) • 29 באפר׳ 2017

מטפלת, הייתי מציע להרחיב את הגישה שפירטת פה על כל הטיפולים הנפשיים.
אומר לך משהו שישמע אולי קצת קיצוני- אני הייתי מעיף כל מטפל שיש בו שמץ שיפוטיות. זה מטפל שלא מבין כמה דברים חשובים:
א. התנהגות היא דטרמיניסטית. המדע מוכיח את זה שוב ושוב, כל הזמן ועם כל יום שעובר. מטפל שעוד לא מבין את זה הוא טיפש.
ב. אם מה שמעסיק את המטפל הוא "התנהגות x היא פויה" זה מעיד עליו שהוא מרוכז בעצמו ובאיך שהעולם משתקף דרך עיניו ולא מרוכז במטופל ובמשמעויות שמשתקפות דרך עולמו.

אם זה תלוי בי, 75% מעובדי מערכת בריאות הנפש מפוטרים. המערכת שלנו מפגרת אחרי הידע הקיים כיום לגבי הנפש והמח. להמחשה- הכרתי בחיי לפחות 20 פסיכיאטרים ורק על אחד מהם אני יכול להעיד שהיה בעל סקרנות אינטלקטואלית ולא היה תקוע במה שלימדו אותו לפני 30 שנה.

מטפלת CBT • 29 באפר׳ 2017

נשמע שיש פוטנציאל טוב לקבלה שלה של מה שאת, ואני מקווה שתהיה לך התנסות טובה בלשתף אותה

Re: מכיר את זה משני הצדדים:מטופל וכ מטפל

מטפלת CBT • 29 באפר׳ 2017

לפעמים מטופל סומך על המטפל שלו, אבל חושש משיפוטיות כלפיו מכל אדם שהוא, בעיקר אם הוא מתבייש בזה ושופט את עצמו ולכן חושש שגם המטפל שלו
כל מטפל, יגיב אליו כך...

מטפלת CBT • 29 באפר׳ 2017

אני מסכימה שזו גישה שיכולה להתאים לכל גישה טיפולית שהיא והיא מבורכת וחשובה מאוד.
בפועל, קשה ליישם אותה.
אני חושבת ששיפוטיות נמצאת בכל אדם שהוא, ומטפל הוא לא אלוהים. העניין בטיפול הוא להיות מודע לשיפוטיות שלך, להבין שזו שיפוטיות, להבין שזה יכול לפגוע בטיפול ואיך ולעבוד על זה. בדיוק כמו שאם פעם פרויד אמר שהמטפל צריך להיות לוח חלק, ולאחר מכן הבין שזה בלתי אפשרי ודיבר על העברה והעברה נגדית.

א.לא בטוחה שהבנתי את הטיעון שלך לגבי כך שהתנהגות היא דטרמיניסטית. למה אתה מתכוון?
ב.יש בהחלט התנהגויות שאפשר לומר עליהן שהן "פויה"- אם הן פוגעות במטופל או במטפל, אבל גם אז צריך להאיר את עיניו לגבי כך באופן לא שיפוטי, אלא חומל ומבין. למשל כמו התנהגויות של פגיעה עצמית או פגיעה באחר. לי קשה לא להיות שיפוטיות כלפי גבר שמכה את אשתו או כלפי אישה שמתעללת בילדיה. אבל לצד השיפוטיות, אני מנסה גם לעזור להם להבין שההתנהגות הזו אינה טובה ופוגענית, לתת אמפתיה לצד חתירה לשינוי.

הטענה שלך לגבי עובדי בריאות הנפש היא רק לגבי פסיכיאטרים או גם מטפלים נפשיים, עו"סים וכו'?
לדעתי זו גם אמירה שיפוטית ובכלל, אני בטוחה שהרבה רופאים, לא רק פסיכיאטרים לא מתעדכנים. בעצם... רוב אנשי המקצוע בעולם- מכל מקצוע שהוא, לא טורחים יותר מידי להתעדכן בתחומם ולהתפתח מקצועית.

פסיכו לוג​(שולט) • 29 באפר׳ 2017

מנסיוני, דווקא העובדים הסוציאליים אמפתיים יותר ופתוחים יותר להקשיב למה שהמטופל אומר. ככל שבעל המקצוע "בכיר יותר" הוא מרשה לעצמו לקבוע את סיפורו של המטופל בלי להקשיב לו בכלל, ובאופן כללי להיות חסר רגישות יותר, וזה נכון לגבי רופאים באופן כללי. תמיד יש פער עצום בין מה שמטופל מספר לבין מה שהרופא מקליד, בעיקר בתחום הפסיכיאטרי, ממש רואים איך הסיפור נרשם כפי שהפסיכיאטר רואה אותו תחת הפרשנות שלו, כולל עיוות משפטים והוצאתם מהקשרם.
וזה במקרה הטוב. במקרה הרע ראיתי כיצד רופאים עורכים/מחסירים/מזייפים פרטים בסיכומי אישפוזים ומחלות כדי להוציא את עצמם והמחלקה שלהם טוב יותר. ראיתי איך מתייחסים למטופלים במחלקות סגורות כמו לבעלי חיים, אסלות ללא מושבים, קיא בכל מקום, לא מנקים להם את סביבתם. כן, אני מרשה לעצמי להישמע שיפוטי באמירה שעובדי בריאות נפש רבים איבדו/חסמו את היכולת להיות רגישים לזולת אחרת אין לי הסבר אחר לדברים שראיתי. אני מתקשה להאמין שבעבר עבדתי בשביל המערכת הזו.

להסביר דטרמיניזם יהיה ארוך (ממליץ לקרוא את ההגדרה בויקיפדיה) אך בגדול הכוונה בהקשר הנוכחי הוא שלהתנהגות פתולוגית יש סיבות שהביאו לה ולא האדם בחר ביודעין מגיל קטן בבעיות שלו, ולכן אין מקום לשפוט אותו אלא לעזור לו להבין ולשנות.

Re: יחס של המטפל לבדסמ של המטופל

Bagel • 30 באפר׳ 2017

בדס״מ יכול להיות דרך לפגיעה עצמית? בדס״מ זה התנהגות שבמרכזה עומדת פגיעה עצמית, בין פיזית ובין מנטלית. ההנאה המזוכיסטית אינה מגיעה מהאקט עצמו אלא מהמשמעות המבזה והפוגענית של האקט - לנשק נעליים זה שטויות, אין בזה שום נזק אמיתי. אבל בקונטקסט הבדס״מ יש פה השפלה, ביזוי, סמליות פוגענית שבלעדיה לא יבוא למיצויו העונג המזוכיסטי.

זה לא בהכרח? זה האמא של הבהכרח. נכון, זאת מיניות שונה אבל במרכזה עומדת פגיעה מכוונת של האדם בעצמו ולכן החברה שלך צודקת. גם אנשים שלוקחים סמים נהנים מזה וגם מי שמגרד את עצמו עד זוב דם נהנה מזה. מטפל אינו צריך להיות שיפוטי אבל הוא מחויב להיות מחובר למציאות ולראות את מה שקורה מולו ולא לעצום עיניים. עודף ליברליות אצל המטפל עלול להיות מסוכן מאוד, מטפל מתירני הוא כמו הורה מתירני - לא מסוגל להעניק Attachment מלא ובסופו של דבר מזניח את המטופל.

יש עוצמות שונות בבדס״מ אבל בקרב מי שקשור לסאדיזם ומאזוכיזם אין חוכמות - יש פגיעה, או לפחות יש שאיפה לפגיעה ומטפל אחראי צריך להבין את זה ולא להימנע מעימות עם המטופל.

Lanya Colson • 30 באפר׳ 2017

ולשיטתך, בייגל, טיפול עובד? פסיכולוג יכול לרפא נטיה מאזוכיסטית?