מזוכיזם רגשי

שומר הכלוב​(נשלט) • 24 בדצמ׳ 2017

זוכר את עצמי כילד.
מביים מאבק עם ילד אחר
ונכנע תחתיו. בכל מיני סיטואציות.
זוכר את עצמי נהנה ומזוכך מהאקט הזה.

כיום האקטים של הכניעות וההשפלה וכיוצ''ב
מקבלים מקום של כבוד בבדס"מ שלי.
ומגיעים למרחבים עמוקים וטהורים יותר.
אני חושב שכאב נפשי כזה
פותח לי את הלב יותר מהר מכאב פיזי.
כמובן כשהוא נעשה בצורה בוגרת אחראית ומדודה. לשם כך צריך שהקשר יהיה מנטלי עמוק ואמיתי. שולטת שאני לא מכיר מספיק שתכנה אותי אפס או זונה לרוב זה יכעיס אותי או יגרום לי להתעלם.

Mine​(שולט) • 24 בדצמ׳ 2017

נסיכונת קטנה של אבא.

נראה לי שכולם כאן הולכים קצת מסביב לנקודה, מייפים אותה וחוששים לגעת בה.
מזוכיזם רגשי, בעיקר כאן, זה משהו שנוגע בצורה מדויקת בשריטות הכי קשות שלך, בשדים הכי אפלים שלך, ובמקומות הכי בעייתיים ופגיעים שלך ומשתמש בהם כדי לשלוט ולהתעלל בך. השליטה וההתעללות הזו יכולים להיות רעים ופוגעניים והם יכולים להיות גם מקום של לפרוק מטענים קשים, לרדת למעמקים אפלים לחוות סיפוקים אפלים אבל אחר כך לקבל יד מושטת שתעלה אותך חזרה ותחבק אותך אליה באהבה, ותעטוף אותך אליה בלי טיפת שיפוטיות, פשוט ככה - כמו שאת. (הקתרזיס שדיבר עליו).
כדי לעשות את זה באמת צריך להיות סאדיסט רגשי, ואני חושב שהאמת היא (שאנחנו לא תמיד אוהבים להודות בה) שכל שולט שיש בו עומק בדסמי יש בו גם צד של סאדיזם רגשי שזקוק למזוכים הרגשי.

יש כאן בכלוב הרבה "משחקי מזוכיזם רגשי" - כמו שולטת שאומרת למישהו שהזין שלו קטן, או ניוש או שולט שקורא לנשלטת שלו זונה וכלבה. אבל אלו בהרבה פעמים הם משחקים.
ראיתי שיש לך דאדי אישיוז. אז אפשר לשחק אבא ובת ואת תקראי לי דאדי, נעשה לך צמות ואני אקנה לך סוכריה על מקל ואתן לך ללקק אותה ואחר כך את הזין שלי, אבל זה משחק.
הסאדיזם הרגשי שלי לא סובל משחקים כאלו. הוא צריך להבין מאיפה האישיוז האלו מגיעים אצלך. הוא רוצה לגעת ולהרגיש מה קרה שם במערכת היחסים עם אבא שלך, האמיתי. מה את מרגישה שהוא עשה לך או לא עשה שגרם לזה. איפה את מרגישה רגשי אשמה כבדים כי את עשית או לא עשית מולו דברים. כמה היית רוצה ומוכנה לעשות כדי שהוא יראה בך הנסיכה הקטנה והמושלמת שלו, כזו שהוא שומר ועוטף ומגן עליה בלי תנאי, כזו שהוא אוהב אותה בלי סוף, בדיוק כמו שהיא - על כל השריטות והשדים שבה.
ואיך במקום להיות שם, הוא פשוט לא רואה אותך היום, כועס עלייך שאת לא כמו שהוא רוצה ולא מוכן לקבל את מי שאת ואת מרגישה לגמרי לבד בעולם. הסאדיזם הרגשי שלי רוצה גם לדעת, מה אבא הזה, שאת כל כך רוצה, היה אומר עכשיו אם הוא היה רואה את "הנסיכה הקטנה שלו", כשאת על הברכיים מולי, ערומה לחלוטין, נוזלת מכל החורים, עם דמעות בעיניים שנמרחו מכל השחור והסטירות שחטפת, עם סימנים אדומים על כל הגוף מהחגורה שלי, ועם שפיך שמכסה לך את הפרצוף היפה, הנסיכותי והקטן שלך. את חושבת שאם הוא היה רואה אותך עכשיו הוא היה גאה בבת הקטנה שלו ?
למה את בוכה עכשיו ילדונת ? למה את ממררת בבכי ? בואי ילדונת קטנה לאבא'לה, תלקקי לי את הרגליים ואת הביצים תוך כדי שאת בוכה, כן ככה כמו שאני אוהב ואני אתן לך חיבוק גדול ואשמור עלייך כי אבא'לה אוהב אותך ככה, בדיוק כמו שאת על כל השריטות והשדים שבך, על כל הריקנות והקושי שלפעמים עוטפים אותך ועל כל האמת הכי עמוקה, רגישה ופגיעה שעושה אותך.

זה הסאדיזם הרגשי שלי.

נזמית לופתת • 24 בדצמ׳ 2017

אני חושבת שבניגוד לחבלה פיזית שניתן לזהות אותה יחסית במהרה, חבלה רגשית מטבעה מופנמת וקשה לזהות את ההריסות, מתי אם בכלל היסודות קורסים, מי נתן להם יותר יד, את או הוא, ואיך תצאי משם כשתהיי בזכות עצמך.
תזכרי שהכל כיף ומגניב באותו הרגע, או אינטנסיבי מטלטל ועוצמתי - אבל יש דברים שמשתחררים החוצה מהנפש/מחשבות.

אישית, אני לא יודעת כבר היום להפריד בין סאדו-מאזוכיזם רגשי לאחר ואני מוצאת קתרזיס בעיקר בלהלך בין לבין בצעדי מחול מתונים. מניסיוני, באספקט הזה יש מעט הבדל בין בדס"מ לסמים פסיכואקטיביים.

את מוזמנת לכתוב לי אם מתחשק לך, או לשאלות נוספות.

מזוכיזם רגשי

רמוס • 26 בדצמ׳ 2017

אני חושב שכל נושא המזוכיזם הוא רגשי, הן הצורך והן החסכים המביאים אליו (ככל הנראה עקב חוויות ילדות שהשאירו חוויה רגשית מאוד עמוקה על נפש בתולית), הרי גם מזוכיסט לא תמיד ייהנה מכאב סתם, אלא בהקשר רגשי הפוגע בו כולל משחקי תפקידים של שולט נשלט, בהם למעשה "משחקים" מראש את הנפגע והפוגע-קודם כל בהקשר הרגשי, נראה לי כי כל הכאב, ההשפלה, הדיבור, ההענשה הינם רק ביטוי וכלי על מנת לאפשר לנו ליישם במציאות ולו גם מלאכותית את אותו רגש של כאב,
יחד עם זאת וכמי שנמצא שם, אין לי ספק כי מדובר במחזור של רגש מהעבר הילדי, בו גם עולות תחושות סמויות ומעורפלות שאני בעצם יודע שאני מבצע משהו שהוא הרסני לי,
אני מאמין כי בעזרת טיפול פסיכולוגי וירידה לשורש שהתחיל את החוויה המזוכיסטית ניתן להקטין או להפסיק את הכמיהה לכאב הרגשי, השאלה האם רוצים בכך,.. או שרוצים להמשיך ולהתענג על הכאב העכשווי.

אחד שמבין​(נשלט) • 26 בדצמ׳ 2017

טעות, נשלח פעמיים.

אחד שמבין​(נשלט) • 26 בדצמ׳ 2017

מאזוכיזם רגשי זו מילה גדולה. אני מאמין שבסופו של דבר יש בכל סשן מאזוכיזם רגשי. אבל באופן שתיארת את זה אני גם מניח שאת מתכוונת לצדדים הקשים והאפלים יותר של המאזוכיזם הרגשי. זה שמרסק ומפרק, זה שמשאיר אותך שבורה.
בתיאוריה אני מסכים עם מה שכתבו פה בעיקר הפסיכולוג. תיאורטית יש דרכים נכונות לחוות מאזוכיזם רגשי ולהישאר שפוי. שבמבט לאחור זו תהיה חוויה עוצמתית ומדהימה ולא מרסקת והורסת כזו שמשאירה צלקת. פעם אחת זה אפילו הצליח לי.
הבעיה היא שממה שראיתי בשנים שהסתובבתי בסביבה הבדסמית, הרוב מוחלט של הסאדיסטיים הרגשיים הובילו את הנשלטים שלהם להרס מוחלט וקריסה נפשית. זה מדהים כשנמצאים בתוך החוויה. הבעיה היא מה קורה ביום שאחרי.
זה גם די הגיוני, המשחק עם הנפש הוא מדרון חלקלק מאוד לשני הצדדים. במקום שלרוב האנשים אין מספיק מודעות, והיצרים האפלים מתשתשים עוד יותר את הגבולות.

אני אתוודה, גם בי יש צד אפל שרוצה מאוד להגיע למקום של שליטה מוחלטת פיזית ונפשית. כמי שמממש את הפנטזיות שלו, ולא משאיר אותן בעולם הדימיון, אני מרגיש בעמדת סיכון קבועה. למזלי, יש בי כל כך הרבה חומות הגנה, שעד שמפצחים אותן לוקח מספיק זמן, שמאפשר לי להבין אם זה נכון לי, לפני שאני שוקע עמוק מדי. כי כשנכנסים עמוק מדי זה כבר מאוחר לזהות.
אבל כשהייתי צעיר מאוד (לפני גיל 18 ), תמים מאוד, ולא ממש מודע בכלל למערכת היחסים אליה נכנסתי, נפלתי בטעות על מערכת כזאת. עם בחורה צעירה בדיוק כמוני, בתקופה שבה לא היכרנו שום פורומים וכללי משחק. היה שם את היצר הסאדיסטי המופרע שלה ואת האהבה התמימה שלי שהובילה אותי ללכת אחריה באש ובמים. עד שיום אחד קמתי ואמרתי עד כאן. ואני מניח שזה היה המזל שלי. אנשי מקצוע איתם שוחחתי טוענים שזה השאיר לי צלקת עמוקה. למרות שמבחינתי זה נגמר בזה שבשנים הבאות, הייתי בטירוף למצוא קשר דומה ולהגיע שוב אל אותן המקומות. זה היה מסע חיפוש מטורף, שכלל נסיעות ל OWK ועוד מקומות מטורפים אחרים. צחוק הגורל שבסוף מצאתי את זה קרוב יחסית, שעה נסיעה, בחיפה. הפעם זו היתה מישהי הרבה יותר בוגרת ואחראית. שהראתה לי שאפשר לעשות את זה גם אחרת. היא ריסקה אותי אבל תמיד דאגה אחר כל גם להרים.
הפעם השלישית והאחרונה שחוויתי דבר כזה, בעוצמות כאלו, היתה בגיל הרבה יותר מבוגר, באמצע שנות השלושים לחיי. כשאני כבר יודע בדיוק מה אני עושה, ועם המון ניסיון בבדסם ובחיים בכלל. הפעם ניסיתי בכל מאודי לעשות את זה נכון. במקרה הזה, זה היה שידוך של ידידים טובים בגרמניה שמכירים אותי טוב מאוד, עשיתי תחקיר מקיף על השולטת, כולל שיחות ארוכות עם נשלט שאני מכיר טוב וחווה איתה מערכת כזאת. למזלי היא התגלתה כאישה מדהימה והחוויה היתה מדהימה.

אני יכול לומר בוודאות, שהבעיה הגדולה ביותר בקשרים מסוג זה, היא לא בזמן שהכל עובד, וכל הזמן שוברים שיאים של ריגוש. הבעיה הקשה היא כשזה נגמר, כשנשארים עם הצלקת. עם הריק. זה כמו סם קשה וממכר. שכשאתה לוקח אותו אתה בפסגת העולם, אבל כשאין לך אותו, אתה מרוסק. אני זוכר את עצמי, מביא את עצמי למקומות שאני לא מאמין על עצמי היום שהבאתי את עצמי, רק כדי שזה יימשך ולא ייגמר לעולם. הבעיה היותר גדולה היא, כשזה נגמר לחלוטין. כשיש פרידה. אז יש קריסה מוחלטת.
היכרתי מסביבי לא אחת, מקרים של סאדיזם נפשי, של אנשים אינטילגנטים מאוד, שנגמרו בשנאה גדולה ואפילו הגיעו לבתי משפט, פה בארץ. סאביות מפורקות שסוחבות טראומה להרבה שנים.

אז מצד אחד, אני מספר שאני עצמי לא עמדתי בפיתוי. נתתי לעצמי לשקוע עמוק אל התהום, תוך שאני מתמכר למשב הרוח המשובב שבצניחה למטה. אבל מצד שני, צריך לזכור ולא לשכוח את ההתרסקות שמחכה בסוף. כשמדובר בסאדיזם רגשי, נדיר שהצד השולט ידע לפתוח את המצנח בסוף, כדי להציל מפני ההתרסקות. ויזכור שצריך גם לשחרר חבל ולמשוך אותך למעלה.

אני מאמין שהיה לי מזל יותר משכל. לפחות בפעמיים הראשונות. למרות שהפעם הראשונה בפירוש לא נגמרה טוב. אבל הצלחתי בסופו של דבר להרים את עצמי.

אם את שואלת אותי, אם עוד לא טעמת את זה, תברחי מזה כמה שיותר מהר. תשמרי את זה כפנטזיה שאפשר לנגוע בה בקצה, לשחק בכאילו, אבל לא חייבים להגשים עד הסוף. אבל אם את בכל זאת מחליטה לנסות, לפחות תבחרי חומר טוב. כדי שלא תתחרטי בסוף.
ולא אני לא חושב שזה מתנשא להמליץ לך לברוח ממה שאני לא השכלתי לברוח ממנו. אדרבא, ההיפך הוא הנכון.
אני מניח שתשובה ברוח דומה תשמעי גם ממי שמכור לסמים קשים. והוא בטוח לא יאמר לך את זה מתוך התנשאות.

Re: מזוכיזם רגשי

Bagel • 27 בדצמ׳ 2017

מסכים איתך לגמרי. המזוכיזם הוא מנגנון הגנה מתוחכם שמאפשר להמיר כאב והשפלה בעונג, זוהי בעצם הגדרת המושג - פרוורסיה. העניין הוא שבאווירה הפוליטית של הכלוב אוי ואבוי למי שמעז ״להרוס״ את החגיגה. קשה מאוד להגמל מאובססיות, בעיקר כאשר הן אינן כרוכות בשום גורם חיצוני (סמים, אוכל, עישון, שתיה) אלא נמצאות בראש ולכן גם טיפול פסיכולוגי עלול להכשל איפה שהאדם רוצה להמשיך ולהחזיק במכשירים העוצמתיים העומדים לרשותו.

The Mistress​(שולטת) • 27 בדצמ׳ 2017

לטעמי הגבול בין מזוכיזם רגשי להרס עצמי הוא דק מאד
אם נקלעת למישהו שיכול להתעלל בך רגשית ללא מצפון כמעט(גם אם נמשכת לזה בהתחלה כמו פרפר לאש) את עלולה למצוא את עצמך עם צלקות רגשיות שממש יפגעו בך ואין לזה קשר כבר לבדסמ אחראי
זו דעתי

'BunnyPrincess'​(מתחלפת) • 28 בדצמ׳ 2017

וואו. חזרתי לפה אחרי כמה ימים וגיליתי שהרבה אנשים הגיבו בינתיים, תגובות מושקעות מעמיקות ומלמדות. תודה רבה!

אני מרגישה שלמדתי המון ממה שכתבתם, בעיקר מאיך שדייקתם והבחנתם בין מזוכיזם רגשי לבין סתם השפלה נקודתית (שמחה שהבנתם בדיוק למה התכוונתי!), ומהדגש הרב על לבחור את האדם הנכון לזה - שגם ירים בחזרה ויהיה איכפתי באמת. והדוגמאות שנתתם מחייכם האישיים הבהירו בשבילי את החוויה והמורכבות שלה - זה בטח דורש חשיפה ולא קל, ואני באמת מעריכה את זה מאד.

אני לוקחת את הדברים ששיתפתם. לא יודעת אם אתנסה בדבר כזה אי פעם, אבל אם הזדמנות כזאת כן תיפול לידיי, אני בטח אחזור לפה כדי לקרוא ולהיזכר בעצות הטובות והחכמות שנתתם. ❤️

Lucky Charm​(שולט) • 2 בינו׳ 2018

כן, לגמרי. מעבר לאקט הפיזי, המזוכיזם הרגשי הוא זה שנותן לצד השני הרגשה של נשלט/ת באמת. אין שום דבר מעבר לזה לדעתי, וככל שהשולט יודע להכנס לראש של הפרטנרית שלו (או פרטנר, לא שופט) - החוויה שלה תתעצם.