מזה להיות גבר במדינת ישראל.

תן לי רק לוודא שהבנתי נכון:

* מעולם לא חווית מציאות *יומיומית* בה מתייחסים אליך בתור אובייקט שנועד לרצות את בני המין השני

* מעולם לא נשפטת בעבודה עפ"י איך שאתה נראה ואיך הסתרקת והאם וכמה רואים את החזה שלך וכמה הוא גדול ואיך אתה לבוש והאם כבר לבשת את הבגד הזה השבוע, אלא - ככלל, כמובן - עפ"י היכולות שלך והעבודה שאתה מבצע.

* מעולם לא הניחו מראש שאתה יודע פחות או מבין פחות בנושא המדובר רק בשל האיברים איתם נולדת

* מעולם לא הרגישו אנשים בנוח לא להקשיב לך או לדבר בזמן שאתה מדבר או פשוט לייחס פחות חשיבות לדברים שלך כשאתה כבר כן מצליח להגיד אותם, רק בשל האיברים שנולדת בהם

* בממוצע, יכולת לצפות למשכורת גבוהה יותר ב-10%-30% בדיוק על אותה עבודה שעושה אשה באותו מקום, והסבירות (שוב, בממוצע) שבכלל תקבל את העבודה מראש גבוהה בהרבה

* הממסד במדינת ישראל מעולם לא התייחס אליך כרכוש של בת הזוג שלך

* אשה לא יכולה להחליט שהיא לא נותנת לך גט ומעכשיו ועד הנצח אתה למעשה שבוי שלה

* מעולם לא פחדת ללכת לבד ברחוב בלילה מחשש שיצור גדול וחזק ממך יכפה את עצמו מינית עליך, או סתם יתנהג בצורה מאיימת תוך כדי שהוא מתלונן "מה אתה רוצה, כולה צוחקים איתך".

* מעולם לא חששת לנסוע באוטובוס לבד כי איזה חייזר מתעקש לשבת לידך כשכל המקומות פנויים ולשים "בטעות" יד עליך ולנשום לך באוזן ולהעיר לך הערות פגעניות

* למעשה, מעולם לא חווית את החוויה היומיומית של להסתובב בקרב יצורים שרובם מאסיביים וחזקים ממך ואתה יודע שבסבירות גבוהה הם רוצים לגעת בך באופן פוגעני, וחלקם אף עושים זאת, כל יום.

* חיית כל חייך בחברה בה "גבר" היא מחמאה, ו"נקבה" היא כינוי גנאי

* מעולם לא חשבו שאתה טיפש יותר, חלש יותר, רכרוכי יותר או מסוגל פחות בגלל איברי הרבייה שלך

* נשים מעולם לא התכנסו ללא גברים כדי לחוקק חוקים שנוגעים ישירות לכיס שלך כגבר, שלא לדבר על מערכת הרבייה שלך כגבר

* אתה לא צריך לחשוש ללכת לברים או למועדונים מחשש שמישהו גדול ולא רצוי יאחז בך, יכאיב לך, או חלילה יכניס לך משהו לכוס שלאחריו לא תזכור מה עשו לך

* אה, ויש את הקטע הזה שמעולם לא חווית אונס, או הטרדה מינית, או פולשנות למרחב האישי על בסיס יומיומי.


הפוסט הזה לא נועד לקומם. הוא נועד רק להבהיר לך שאתה לא רק בכיין עלוב, אלא גם חסר מודעות עצמית באופן מוחלט, שלא לומר נפשע. יש מעט דברים יותר מקוממים מאנשים שכל חייהם נמצאים בעמדת פריבלגיה כלפי מחצית (ויותר) מהחברה, ומעזים - באנוכיות, אגוצנטריות וטפשות חסרת גבולות - לחשוב שהם הקורבן.

היי אוז,

1. אני דיי חולקת על דעתך- כי כשיש שיח פתוח (שיח אינטרנטי או שיח בפורום רחב יחסית) בנושא אלימות נגד נשים
א' תמיד או כמעט תמיד עולה הטיעון של 'לא כל הגברים' טיעון שנועד ברוב המקרים לעצור את השיח ולהכניס את המשתתפות או היוזמות למגננה.
ב' בחלק לא מבוטל מהשיח - כן יש התייחסות גם לאלימות נגד גברים. נכון, לא באותה מידה או באותה רמת דחיפות אבל ההתייחסות קיימת.
ג' אני חושבת שזה גם תלוי בגודל ובסוג הפורום- דיון של אדם פרטי עם חבריו שונה מדיון של ארגון או תנועה כלשהי בינה לבין עצמה ושני אלו שונים מהותית מדיון של הרשות, יש הבדלים מהותיים בין הפורומים השונים.

2. אם נצא מנקודת הנחה שהדברים לא צריכים לבוא אחד על חשבון השני- הרי ש(תלוי בפורום) אין הצדקה לעשות את ההפרדה בתוך אותו נושא.
אם אתה דן בתלונות שווא- אתה אמור לדון גם באלו של הגברים וגם באלו של הנשים. ולהגדיר שאתה דן בתלונות נגד גברים- זה באמת להביא אחד על חשבון השני (ואפילו מתעלם מתלונות שווא של גברים נגד גברים).

3. זה גם עניין של ביצה ותרנגולת- מה הגיע קודם- הטענה שכל אישה מעלילה ומשקרת בעת הגירושים או האמירה שאין כמעט תלונות שווא?
'אנחנו נגד הם' זו גם ראייה דיכוטומית שיש בשני הצדדים ולא רק אצל ארגוני הנשים או הגברים.

4. ארגוני הנשים לא טוענים שאלימות כלפי גברים לא קיימת- לא מכירה שיח אחד שהכיל הכחשה גורפת ואמיתית של אלימות נגד גברים. יש התדיינות על גודל התופעה או על השאלה האם זו באמת תופעה (למשל האם זה שיש גבר אחד מוכה אומר שיש תופעת גברים מוכים?) אבל אין הכחשה גורפת. מה שכן יש זו עמדה שאם יש לי את הפורום שלי ויש בו את הכללים שלו ואני רוצה לפתוח דיון על X יהיה מותר לי להתעלם מ-Y ובסופו של דבר גם להתעצבן עליך אם בתוך הפורום לא תפסיק בדיון הספציפי של על X לדחוף את Y.

5.הדיון המדובר לא באמת היה על אלמ"ב ולא באמת הגיע ממקום נקי- היתה לו אג'נדה מסויימת ומטרות מסויימות. אם הוא היה חף מאג'נדות, הוא לא היה מצומצם מראש לגברים.
האם לדעתך הגברים היו מקבלים בברכה ולא מנסים למנוע דיון שיעסוק בהשתמטות גברים מתשלום מזונות?
האם ארגונים של שוויון הורי היו מקבלים בברכה דיון שעוסק בהפרת הסדרי ראייה על ידי גברים- האם המשמורת המשותפת היא דבר ראוי?

5.1 לגבי תופעת תלונות השווא- אני לא חושבת שאפשר להגדיר משהו כתופעה בלי נתונים.
למשל- מתוך תלונות של נשים- כמה באמת מתבררות כתלונות שווא?
מתוך תלונות של גברים- כמה באמת מתבררות כתלונות שווא?
וגם יש את השאלות- איך אני מגידרה משהו כתופעה ואיך אני מתייחסת להבדלים בין גברים לנשים? בתחום הזה?
והיה גם אפשרי לצמצם את זה עוד יותר לתוך תחום תלונות במהלך הגירושים.
ומהמספרים שאני מכירה (ואני מודה שאני לא מכירה את המספרים העדכניים אלא כאלו מלפני כמה שנים) לגבי תלונות שהתבררו כתלונות שקריות וכוזבות- לא מדובר על תופעה. ובהחלט לא על כזו שאופיינית לנשים.

5.2 ממה שידוע לי על הנחיה 2.5 במקור היא בכלל לא מוגבלת לעבירות מין ולא אך ורק לנשים.
וגם אחרי השינוי של עדנה ארבל היא לא מוגבלת רק לנשים, אלא פשוט חודדה בתוך התחום של עבירות מין ואלמ"ב.
אני כן אסכים שהיא נותנת יותר הגנה לנשים כי לנשים יש אפשרות להתלונן על אונס
ויש יותר לגיטמיציה חברתית להתלונן על הטרדה/ תקיפה מינית ועבירות אלימות
ואם גבר יתלונן על אישתו המכה כנראה שיצחקו לו בפנים.
(וגם אם זו רעה חולה- זה עדיין לא החוק).

חלק מארגוני הגברים או הארגונים של האבות הם בדיוק אותו דבר- תומכים בכל מה שאמרת רק מהצד הגברי של הנושא.
שיח אלים יש בשני הצדדים, אתה יכול להגיד שזה לא אותה רמה ואולי זה באמת לא אותה רמה- אבל אני חושבת שמעבר לשאלה האם השיח של ארגוני הנשים יותר אלים מזה של ארגוני הגברי, צריך גם לשאול האם ואיפה יש לשיח הזה תוצאות ממשיות?

תראה, תלונות שווא זה תחום מאוד בעייתי
זה תלוי בהרבה דברים. בין היתר בשאלה איך אני מגדירה ואיך אתה מגדיר תלונת שווא.

תודה על התשובה המפורטת. אני עדיין מנסה להבין מה אתה מציע במישור האופרטיבי, מה המשמעות של דבריך. לצורך הדיון, נניח רגע לעניין המגדרי שמעורר כאן זעם קדוש משני צדי המתרס, מוצדק יותר או פחות. האם מה שעולה מדבריך בקשר להתנגדות ל"אפליה לטובה", מה שמכונה "העדפה מתקנת", הוא כי המדינה לא צריכה להשקיע כספים ומשאבים בסיוע לאוכלוסיות מסוימות שנמצאות במצוקה, לזמן קצוב, במטרה לצמצם פערים חברתיים ולשלבם בחברה ? בין הללו ניתן למנות את יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלות, חרדים, דרוזים, צ'רקסים...
האם הטענה היא כי העדפה מתקנת רעה מיסודה ויש לאפשר לקבוצות בחברה להתמודד עם מצבן ללא סיוע, באמצעות הכלים שעומדים לרשותן ולא באמצעות כספי הציבור?

בואו נודה בעבודות, גם בחיי היום יום מחוץ לבדסם אנחנו נחותים יותר.

אנחנו שווים פחות, אנחנו מופלים לרעה פעם אחר פעם בחוק, אנחנו המין המוחלש במדינת ישראל.

להיות גבר בישראל:

* זה לעשות צבא יותר בשנה מאישה

* זה לשלם יותר מס הכנסה

* זה לשלם מזונות גם אם הגרושה מרוויחה יותר.

* זה לצאת לפנסיה יותר מאוחר.

* זה לעבוד שעות נוספות כדי שמישהי תסתכל עלייך, ומאידך נשים לא צריכות למצמץ וכבר עשרות גברים רודפים אחריהן.

* זה להיות מופלה בסלקטציה למעדונים, כי תמיד חש עדיפות לנשים.

* זה לפחד שהיא תלונן תלונת שווא ולא תהיה לך הוכחה.
ואז להידפק לכך החיים ולשלם בחופש שלך.

* זה להיות פחות אמין בעייני הרשויות.

* זה לעבוד יותרמ קשה בחיים כי אתה פאקינג גבר ואתה זה שצריך להיות המפרנס העיקרי.

* זה ליזום היכרות, ולהתחיל, כי למה שאישה תתחיל עם הגבר ותחזר אחריו? זה התפקיד של הגברים.


זה להיות גבר במדינת ישראל. אם שכחתי משהו מוזמנים להוסיף.

הפוסט הזה לא נועד לקומם, אלא באמת לשתף תסכול אמיתי ולפרוס את האמת כפי שהיא.

בואו נודה בעבודות, גם בחיי היום יום מחוץ לבדסם אנחנו נחותים יותר.

אנחנו שווים פחות, אנחנו מופלים לרעה פעם אחר פעם בחוק, אנחנו המין המוחלש במדינת ישראל.

להיות גבר בישראל:

* זה לעשות צבא יותר בשנה מאישה

* זה לשלם יותר מס הכנסה

* זה לשלם מזונות גם אם הגרושה מרוויחה יותר.

* זה לצאת לפנסיה יותר מאוחר.

* זה לעבוד שעות נוספות כדי שמישהי תסתכל עלייך, ומאידך נשים לא צריכות למצמץ וכבר עשרות גברים רודפים אחריהן.

* זה להיות מופלה בסלקטציה למעדונים, כי תמיד חש עדיפות לנשים.

* זה לפחד שהיא תלונן תלונת שווא ולא תהיה לך הוכחה.
ואז להידפק לכך החיים ולשלם בחופש שלך.

* זה להיות פחות אמין בעייני הרשויות.

* זה לעבוד יותרמ קשה בחיים כי אתה פאקינג גבר ואתה זה שצריך להיות המפרנס העיקרי.

* זה ליזום היכרות, ולהתחיל, כי למה שאישה תתחיל עם הגבר ותחזר אחריו? זה התפקיד של הגברים.


זה להיות גבר במדינת ישראל. אם שכחתי משהו מוזמנים להוסיף.

הפוסט הזה לא נועד לקומם, אלא באמת לשתף תסכול אמתיי ולפרוס את האמת כפי שהיא.

האמת העובדתית היא שזוגות לסביים הם התא הזוגי האלים מכולם, שנשים פי 2 ויותר אלימות כלפי ילדים וחסרי ישע